שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

גני הילדים העבריים חוגגים 100 להיווסדם

המאבק לחידוש העברית החל בגני הילדים הציוניים, שם דיברו הגננות עברית בלבד. לוין קיפניס ויצחק אלטרמן כתבו שירים, אליעזר בן יהודה סייע בשמות למשחקים

ניר חסון
ניר חסון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר חסון
ניר חסון

הפשקוויל שנתלה על קירות ירושלים לפני 110 שנים היה נחרץ: "הננו מודיעים ומזהירים בעם ה' שלא ימסרו את בניהם לגן-הילדים. ולא יעתיקו ילדיהם מת"ת (תלמוד תורה) של תשב"ר (תינוקות של בית רבן) ככל הדרך אשר הלכו בה אבותינו ואבות אבותינו מעולם והחס על נפשות ילדיו ייזהר מאוד שלא ימסרם להגן הזה".

בפעם הזאת לא נותר הפשקוויל ללא מענה: "גן ילדים ייסדנו להקל משא חינוך הילדים הקטנים גמולי החלב מכל האמהות הירושלמיות", כתבו במודעת נגד מייסדי גן הילדים הראשון בעיר, "גן ילדים ייסדנו כדי למנוע את הילדים הקטנים האלה להתגולל באבק ובאשפה בחצרים ובדרכים (...). גן ילדים ייסדנו לקבץ את הילדים הקטנים לחדרים גדולים ומרווחים תחת השגחת מדריכות ואומנות היודעות לקיים דברי שלמה המלך 'חנוך לנער על פי דרכו', להיות להם כאימהות רחמניות, לשעשע אותם ולענגם להורות את תורת הקריאה מתוך שמחה ולא כעול...". על המודעה הזאת היו חתומים דוד ילין וישעיה פרס, מחלוצי החינוך המודרני בארץ.

הרקע לקרב המודעות היה ייסודו של גן הילדים הראשון בירושלים, חמש שנים לאחר הקמתו של גן הילדים העברי הראשון בראשון לציון ב-1898. הגנים העבריים עוררו זעם רב בקרב היישוב הישן והחרדי שראה בכך, בצדק, שלב מכריע בהתבססות הממסד הציוני בארץ. חוקרת תולדות החינוך פרופ' רחל אלבוים-דרור חושבת שגני הילדים העבריים לא זכו לכבוד המגיע להם בהצלחת הציונות.

בימים אלו מלאו מאה שנה לחוברת דקה שהוציא ועד הלשון העברית לתרגום מונחי גן הילדים מגרמנית ושפות אחרות לעברית. מחקר שנעשה באקדמיה ללשון עברית, יורשתו החוקית של ועד הלשון, חושף את מלחמת השפות שהתקיימה בזעיר אנפין בגנים הראשונים וגם טפח מההיסטוריה של החינוך לגיל הרך בארץ.

לפני כמה חודשים, באקדמיה ללשון תכננו לציין מאה שנה להוצאת מונחון גני הילדים ונתקלו בבעיה. עיון במונחון העלה שרוב המלים העבריות שבו היו סתומות או שהקשר שלהן לגן ילדים היה לא ברור. לצד מלים שגרתיות כמו "כדור", "קובייה", "גליל" ו"בדידים", הופיעו מלים כמו "מלאכת אפונים", "קמיטה" ו"צלמון".

4 מתוך 4 |
עליזה בגין בגן הילדים בני חירות, בכפר שלם' בתל אביבצילום: יעקב סער
1 מתוך 4 |
ילדים מטיילים עם הגננות שלהם ב קיבוץ כפר עציוןצילום: זולטן קלוגר / לע"מ
2 מתוך 4 |
ילדי גן משחקים בחול, מתחת לעץ שקמה בתל אביבצילום: זולטן קלוגר / לע"מ

עד לייסוד גני הילדים המודרניים היו בארץ שני מוסדות חינוך לילדים בגיל הרך: "החדר" החרדי המסורתי וה"מאיסטרא", מעין בייביסיטר: אשה מבוגרת ממוצא ספרדי שהשגיחה על הילדים. על התנאים בבית המאיסטרא כתבה חסיה פינסוד-סוקניק, אמו של יגאל ידין, שנחשבת לחלוצת הגננות בירושלים: "המאיסטרא עצמה היתה יושבת וסורגת פוזמק או עוסקת בעבודה אחרת ומשגיחה על הילדים שיישבו במנוחה, בידיים שלובות כדי שלא יתכתשו זה עם זה והעיקר, שלא יצאו החוצה ולא ישחקו... הרושם שעשה עלי אותו מוסד לא נמחה מזיכרוני עד היום: חדר חשוך ללא קרן אור (...). על הרצפה המכוסה מחצלות ישבו ילדים , 15 במספר, רגליהם מקופלות תחתם וידיהם שלובות על החזה. עיני כל הילדים היו חולות, מוגלה ניגרה מהן... גם פצעים ופגעי עור אחרים לא חסרו ומראה פניהם היה מדכא. המאיסטרא סרגה והשגיחה על הילדים שלא ידברו. על שאלתי מה הם עושים כל היום, ענתה לי בתמימות: "כלום צריכים קטנים כאלו לעשות משהו?".

הגישה הזאת לילדים קטנים לא היתה חריגה באותה התקופה. תפישת הילד כבעל צרכים רוחניים ופדגוגיים שיסייעו להתפתחותו התקינה היא תפישה מודרנית, מהפכנית בתקופתה. האידיאולוגיה החינוכית המודרנית שקנתה לה אחיזה בארץ היתה של פרדריך פרבל הגרמני, שנחשב לממציא מושג גן הילדים (הקינדרגרטן) ומייסד גני הילדים הראשונים. פרבל פיתח תפישה חינוכית שלמה שנועדה לעודד את המשחק הספונטני כדרך לפיתוח האישיות של הילד. הוא גם פיתח מכשירים ומשחקים למטרה זו.
החידוש בגני הילדים בארץ היה שהגננות ביקשו להנחיל את השפה העברית מההתחלה, כחלק מהלימוד בגן. ההיסטוריונית של החינוך רחל אלבוים-דרור מעריכה שהעובדה שמדובר היה במוסדות ומערכות חדשים לחלוטין הקלה על החדרת העברית.

כך, בגני הילדים בארץ דיברו עברית שוטפת שנים לפני מלחמת השפות המפורסמת ועל אף שהורי הילדים, רובם ככולם, לא דיברו את השפה. על המחסור בשירים וסיפורי ילדים בעברית התגברו הגננות בעזרת המשוררים לוין קיפניס ויצחק אלטרמן שנרתמו למשימה. אבל למשחקים המקוריים של פרבל לא היו שמות בעברית. "כל גננת היתה מתרגמת לעצמה מגרמנית או משפה אחרת וקוראת בעברית כל עבודה מעבודתם של פרבל כהבנתה ושליטתה באותה שפה", כתבה פינסוד-סוקניק.

בשנת 1912 נפגשה משלחת של גננות עם אליעזר בן יהודה, ראש ועד הלשון, וביקשה שהוועד יסייע במתן שמות עבריים למונחים. הגננות הציגו לחברי הוועד את המשחקים השונים והם קבעו את השמות העבריים. כך, בחוברת השלישית של ועד הלשון, בין רשימת שמות צמחים כמו כלנית, הרדוף וריחן, לבין מונחי מטבח כמו אטריות, קומקום וכרוכית (שטרודל) נמצא מקום גם לרשימת מונחים לגן הילדים. המונחים הללו לא נשארו בשימוש ובמאת השנים שחלפו מאז אבדה משמעותם המקורית ואיש לא ידע להסביר מהי קמיטה ומהו צלמון.

חוקרת המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון, קורדליה הסטרמן, מצאה בספרו של פרבל את המקור הגרמני למלים העבריות הבלתי ברורות. כך גילתה ש"מלאכת אפונים" היא משחק של נעיצת קיסמים באפונים כדי לבנות צורות דו-ממדיות או תלת-ממדיות. "קמיטה" היא קיפולי נייר (אוריגמי) ו"צלמון" הוא המשחק המוכר של יצירת צללים על הקיר באצבעות. לכל אלו היה תפקיד חשוב בתיאוריה החינוכית של פרבל.

אלבוים-דרור סבורה שבהיסטוריוגרפיה הציונית נעשה עוול לגני הילדים לעומת מוסדות החינוך של ה"גדולים", כמו גימנסיה הרצליה. הילדים שהתחנכו בגנים האלו היו לדעתה הדור הראשון של הצברים, שמאוחר יותר יוביל את מלחמת השפות ואת המהפכה הציונית. "שני המוסדות שהשפיעו בצורה יוצאת מן הכלל היו טיפות החלב וגני הילדים. כשהילדים באו לגן התחילו לדבר אתם עברית שוטפת בהברה ספרדית, צברית. נוצר קרע בינם לבין ההורים שלהם שדיברו יידיש, או במקרה הטוב עברית במבטא אשכנזי. הם העברים הראשונים והם היו הפטריוטים הגדולים של העברית".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ