בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין הנזיפה לליטוף מסתתרת לה רק עוד מניפולציה

מחקר שבחן חמש שנים של דיפלומטיה ישראלית חשף את מלחמות הספינים בין ישראל לארה"ב וגילה כי כבר בוועידת מדריד בלט נתניהו כ"ספין דוקטור"

14תגובות

במאי 1989 אישרה הממשלה בראשות יצחק שמיר תוכנית לשיפור היחסים עם מצרים ויתר מדינות ערב. אחד מסעיפי התוכנית קבע שהפלסטינים יבחרו את נציגיהם למשא ומתן על כינון אוטונומיה בשטחים. זאת היתה, ככל הנראה, אחת מאותן פיקציות דיפלומטיות שישראל נוהגת לאמץ מדי פעם כדי להשתיק את מבקריה. שר החוץ, משה ארנס, הציג את התוכנית בוושינגטון, אך האמריקאים הבחינו מיד שאין זו תוכנית שלום. לכל היותר אפשר לראות בה "צעד ראשון", אמרו בנימוס מסויג, אך ארנס טען ששר החוץ של ארצות הברית, ג'יימס בייקר, קיבל את התוכנית בכל לב.

בייקר כעס על כך וכשהופיע כעבור יומיים בוועידת השדולה הפרו-ישראלית אייפא"ק, השמיע דברים שישראל לא שמעה כמותם מפי שר חוץ אמריקאי מאז ימי פוסטר דאלס. בין היתר קבע בייקר שעל ישראל לזנוח את חלומה על ארץ-ישראל השלמה.

זה היה ספין מובהק, קובע השגריר לשעבר יצחק אורן, בעבודת דוקטור שהשלים השנה אצל איתן גלבוע ושמואל סנדלר, פרופסורים במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן. אורן גם השתייך לצוות יועציו של שמיר. ישראל הגיבה על דברי בייקר בספינים משלה - ובמקרה זה ניצחה, לפחות מנקודת ראותו של שמיר: הזעזוע, האכזבה, העלבון והזעם ששידרה, הבהילו את האמריקאים והם יצאו מגדרם לפייס את ישראל. דברי בייקר היו כלא היו והחלום על השליטה בארץ-ישראל השלמה מנחה את ישראל עד היום.

הספינים מלווים את האנושות מאז נגס אדם מהתפוח והאשים את חוה. אך לא כל בלוף הוא ספין ולא כל ספין הוא בלוף. אורן מגדיר אותם, מסווג אותם, מבחין ביניהם, משווה ביניהם: זו תעמולה וזו לוחמה פסיכולוגית, אלה יחסי ציבור בינלאומיים וזו דוברות ממשלתית, זה ספין תקשורתי וזה ספין דיפלומטי, זה ספין של נזיפה וזה ספין של ליטוף. כולם בעיקרם מניפולציות תקשורתיות.

היחסים בין ישראל לארצות הברית מתנהלים בדרך כלל במסגרת הדיפלומטיה המסורתית, אבל חמש השנים שבדק אורן (1993-1988) היו עשירות בספינים הדדיים ושיאם ב"אירועי תקשורת" ראוותניים, ועידת מדריד וחתימת הסכם אוסלו. שר החוץ בייקר אילץ את ישראל לבוא לוועידת מדריד באמצעות ספין. "הרכבת יצאה מהתחנה", אמר שוב ושוב וגם - "מי שלא רוצה לבוא שלא יבוא". כולם ידעו שזה ספין, כולם ידעו שכולם יודעים, אבל יש ספינים המתפתחים לחלק מהמציאות.

אי–פי

אורן זוכר ישיבה אצל שמיר, דקות לאחר שבייקר סיים עוד ניסיון לכפות על ראש הממשלה הישראלי לבוא למדריד: שמיר הרים את שתי ידיו, כיווץ אותן לאגרופים, הורידן בתנופה על מסעדי כורסתו ונהם: "אין ברירה. הולכים!" הוא לקח אתו את סגן שר החוץ, בנימין נתניהו, שהתבלט כבר אז כ"ספין דוקטור" אשר רק מעטים יכולים להתחרות בו. ואכן, בניצוחו היתה ועידת מדריד לפסטיבל של ספינים הדדיים.

מופע הקו האדום שנתן נתניהו בשבוע שעבר באו"ם מתאים למה שאורן מתאר כ"ספין צעקני". זהו תת-זן של "ספין האזהרה" ועל פי ההגדרה הוא "מסר דיפלומטי מניפולטיבי, הניתן בבוטות וברעש גדול". ספין זה הוא היפוכו של האיתות המרומז והשקט, מסביר אורן. כזה היה הספין שהפעילו האמריקאים כלפי ישראל כשאמרו שמספר הטלפון של הבית הלבן ידוע לה והציעו: "תתקשרו כשתהיו מוכנים לדבר".

הספין הצעקני, קובע אורן, מתבסס על ריאליזם כביכול ואפשר לאפיינו באופן הבא: "כאשר קיימת מחלוקת לגבי תפישת המציאות הפוליטית, מסובב יוצר הספין את הדברים באופן בו הוא מכריז כי דבריו אינם מכוונים לנזיפה או עוינות, אלא כדי לפקוח את עיני הצד השני שצריך להכיר במציאות כמות שהיא". במלים אחרות - נתניהו נואם אל הנשיא ברק אובמה.

אורן לא הספיק לכלול את נאומו של נתניהו בעבודת הדוקטורט שלו והשבוע אמר שאינו יודע לקבוע אם היה אפקטיבי או לא. הוא מניח שבדומה לספינים רבים - גם זה לא היה מכוון רק כלפי אובמה אלה בעיקר כלפי הציבור בישראל, שהחל לשאול כיצד נתניהו מתכוון לטפל בחילוקי הדעות בינו לבין הנשיא האמריקאי. בעקבות המופע שלו באו"ם ושיחת טלפון עם אובמה יכול היה נתניהו לטעון שארצות הברית "מבינה" כעת את עמדתו. אורן כותב ש"ספין צעקני" יכול להזיק ממש כמו הנער הצועק "זאב, זאב".

אין כמובן סיבה להניח שקומיקס הפצצה גרם לאובמה לשנות את עמדתו, ממש כשם שהנשיא דווייט אייזנהאואר לא אימץ את האידיאולוגיה הקומוניסטית כשניקיטה חרושצ'וב חלץ את נעלו והכה בה על דוכן הנואמים באו"ם.

חרושצ'וב עולה על הדעת לא רק מפני שגם הוא היה "ספין דוקטור" גדול, אלא גם מפני שכמעט כל מה שאמר נתניהו על הטרור נשמע מפיו בשנות השמונים, אלא שאז לא ייחס את הטרור העולמי לאיסלאם, כי אם לברית המועצות. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו