בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקיבוץ הזמני ביותר בעולם

בחול המועד חבורה אידאליסטית הקימה ספק קיבוץ ספק התנחלות ממש על קו התפר

4תגובות

על חורבות חווה חקלאית בארמון הנציב שבירושלים הקימה קבוצה קטנה של אנשים, רובם אמנים, קיבוץ שפעל במשך ימי חול המועד סוכות. שמה של הקבוצה הוא “בית ריק” וזהו הפרויקט השלישי שלה והיומרני ביותר עד כה. “אנו פולשים למקומות שנעזבו והוזנחו מסיבות שונות לאורך השנים, ומאגדים סביב כל אתר קבוצת יוצרים שתקים במקום תשתית מעשית ורעיונית שתאפשר להפוך את המקום להיכל תרבות אוטונומי”, מסבירים חברי הקבוצה בדף הפייסבוק שלהם.

“העבודה על כל אתר אורכת חודשים ארוכים של בנייה ותכנון. לאחר סיום העבודה, אנו עורכים לכבוד המקום אירוע שמציג את הפוטנציאל הגלום בו, כנקודת עיוורון של המרחב העירוני. לאחר האירועים, האתרים החדשים נשארים על תשתיותיהם הבנויות”.

הקיבוץ, שהוקם במקום שהיה שטח מפורז בין ישראל לירדן, החל את דרכו כחווה חקלאית שהקימה רחל ינאית בן צבי בשנת 1928. “חוות הלימוד החקלאית היא מעין כפר קטן ליד הכרך, ונראית בנאות ירק ההרים השוממים שמסביבה”, נכתב על המקום בעיתון “דבר” ב–1935. “מושכת, כגן ארמון הנציב שבקרבתה, את העין בירק עציה, ומראה מה אפשר לעשות על ההרים והעמקים הקירחים האלה”.

טלי מאייר

בשנות ה–50 הועבר השטח לרשות האוניברסיטה העברית. במהלך שנות ה–2000 הופסקה הפעילות שם והשטח ננטש. כיום הוא בבעלות מינהל מקרקעי ישראל.

חברי בית ריק, שהחלו לשפץ את המקום לפני כחודשיים וחצי, חידשו את המבנים שבו, הקימו חדר אוכל, צרכנייה, מכבסה, לול, מוזיאון ועוד. חלקם התגוררו במקום במשך תקופת הבנייה. חלק מהמבנים שימשו למטרותיהם הגנריות ואילו אחרים היו בסיס לעבודות אמנות ומיצגים. במשך החג התקיימו במקום הרצאות, הופעות ועוד.

מיקום הקיבוץ, סמוך לשטח שנכבש במלחמת ששת הימים ולכפרים ערביים, דורש לכאורה התייחסות פוליטית מובהקת אך על פניו היא איננה בנמצא. אבל שני ביקורים במקום ושיחה עם כמה מהמארגנים הותירו את הרושם שדווקא בצורה הזאת הם הצליחו להעביר אמירה חזקה יותר של פתיחות מחשבתית ורעיונית. “שאלו אותנו מה ההבדל בינינו לבין מגרון, הלא גם אנחנו מתנחלים כאן”, אומר נטע מייזלס, בן 29 ואחד ממקימי הקיבוץ. אלא שמבחינתו, העובדה שהם משקיעים זמן ומאמץ ואחרי שהות מוגבלת עוזבים, מראה שהחיבור החשוב הוא לא לאדמה אלא לרעיון, לתהליך היצירה ובעיקר לאמנות עצמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו