בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הולכים לבחירות

רגע האמת של אולמרט הגיע מוקדם מדי

ראש הממשלה לשעבר כבר לא מכחיש את שאיפות הקאמבק שלו, אולם לא בטוח שהחבר הטוב ליברמן יעמוד לצדו. בינתיים, נתניהו מתחנף לפרס ולא בגלל חיבה הדדית

104תגובות

יממה לאחר שהודיע על הקדמת הבחירות, נכנס בנימין נתניהו למכוניתו המשוריינת ועשה את הדרך הקצרה, נטולת העצירות, ממשרד ראש הממשלה למשכנו של הנשיא, שמעון פרס. הצלם הוותיק של לשכת העיתונות הממשלתית, משה מילנר, נלווה לנתניהו וצילם אותם ישובים זה לצד זה, משוחחים בנחת ובידידות על ענייני היום הבוערים. כאילו, במלותיה של לאה גולדברג, לא היה ביניהם אלא זוהר עניו של השכמה ברחוב כפרי. וכאילו לא חלפו רק חודשיים מאז שיסה נתניהו את מקורביו בפרס והורה להם לעלוב בנשיא ולפגוע בו, לאחר שזה העז להביע בפומבי את עמדתו נגד הפצצת מתקני הגרעין באיראן לפני הבחירות בארצות הברית וללא תיאום עמה. נתניהו עצמו אימץ את העמדה הזאת, לפחות בחלקה הראשון.

לא צריך להתרשם מהחיוכים. בין השניים האלה שוצף נהר של דם רע וטינה הדדית. אם פרס היה יכול, הוא היה נועל את שעל הברזל של המשכן הנשיאותי בפני ראש הממשלה. נתניהו יודע שהוא אינו אורח רצוי בבית הנשיא, ובוודאי שאינו אהוב שם. אבל הוא גם יודע שמתישהו בסוף ינואר 2013, שבוע לאחר הבחירות שיהיו ב-22 באותו חודש על פי החלטת נתניהו מאתמול, לאחר שייספרו קולות החיילים והימאים והתוצאות יהיו רשמיות, פרס הוא האיש שיחליט למי הוא מעניק את המנדט לכונן את הממשלה ה-33 בישראל. זה הזמן להיות שכן נחמד ולומר לנשיא, מול המצלמות, "אשמח להמשיך בהתייעצויות אתך, כפי שעשינו בארבע השנים האחרונות". כן, הן היו מאוד מועילות ההתייעצויות הללו. מאוד פוריות.

>> בחירות 2013: כל הדיווחים, הפרשנויות, הסקרים

אין להוציא מכלל אפשרות שנתניהו נסע לבית הנשיא גם כדי למשש את הדופק הפוליטי של פרס. אין זה סוד שבלשכת ראש הממשלה רואים בפרס סוג של איום תמידי. הוא נחשב מועמד רדום לראשות הממשלה. רדום ונצחי. אין לדעת מתי יגיח ממחבואו ויודיע כי הוא מבקש לעמוד בראש גוש המרכז-שמאל. בכל הקשור לפרס, בלשכת ראש הממשלה אימצו את הפסוק ממשלי: "אשרי אדם מפחד תמיד". לפני כמה חודשים היו משוכנעים שם, שפרס עומד להתפטר ולקפוץ לפוליטיקה. מישהו בסביבת נתניהו אפילו שיווק גרסה הזויה, שפרס יבקש מהכנסת לשנות את החוק ולהיות גם נשיא וגם ראש ממשלה (!).

תומר אפלבאום

לפרס אין כוונות כאלה. הוא אמנם מקבל לא מעט פניות ברוח זו, מאנשים שבאים לבקרו. "תתפטר עכשיו ותתמודד. אתה היחיד שיכול לאחד בין כל הפלגים ובין כל המתמודדים", הם אומרים לו. יש כאלה שאפילו מראים לו סקרים מחמיאים. מי כמו פרס מכיר סקרים מחמיאים. לכולם הוא אומר: "אני מתכוון לסיים את הקדנציה כנשיא, אחר כך אחליט". את חלקו השני של המשפט הוא אומר בחיוך שובב. אבל אצלו אי אפשר לדעת. כשזה יקרה הוא יהיה רק בן 91.

תיכף אשוב

ב-12 ביולי, יומיים לאחר שאהוד אולמרט זוכה משני האישומים המרכזיים נגדו, בפרשת טלנסקי ופרשת ראשונטורס, והורשע בפרשת מרכז ההשקעות, התפרסמה ב"הארץ" ידיעה ראשית מאת הח"מ. צוטטו בה דברים שאמר אולמרט לאיש פוליטי ערב פסק הדין במשפטו: "אם אזוכה מן האישומים המרכזיים ואעבור בשלום את משפט הולילנד, אחזור לחיים הפוליטיים ואתמודד לראשות הממשלה. אני היחיד", צוטט אולמרט לפני שלושה חודשים, "שיכול להתמודד לראשות הממשלה מטעם המרכז. לא שלי יחימוביץ', לא שאול מופז, לא יאיר לפיד. איש מהם אינו מתאים". אולמרט גם העריך באותה שיחה שאם יתמודד, לפיד יחבור אליו.

הידיעה הכתה גלים. היא לא עשתה טוב לאולמרט. הוא לא חיפש לעורר דובים מרבצם ושופטים מכיסאם לפני שייגזר דינו. באותו יום הוא נאם באיזשהו אירוע. העיתונאים חיכו למוצא פיו. הוא לא איכזב: "אין לי שום כוונה להיכנס לפעילות פוליטית", אמר בחיוך רחב, "אני עסוק בדברים אחרים ורק בהם, ומציע שלא ינסו לגרור את שמי למקומות שאין לי כוונה להיות בהם, או להיות מעורב בהם".

נו טוף, היה אומר יצחק שמיר, אז הוא אמר. השבוע, בפרוץ מערכת הבחירות לכנסת ה-19, אולמרט לא הכחיש ולא נעליים. נהפוך הוא: אנשים קרובים אליו, כמו מזכיר הממשלה לשעבר ישראל מימון, נשלחו לתקשורת כדי להכין את הקרקע לשובו. ההתלבטות שלו הפכה לאייטם חם, מה זה חם, לוהט, במהדורות האקטואליה. במערכת בחירות שסופה נראה ידוע מראש, כלל לא בטוח שקאמבק של אולמרט ישנה את המשחק ויחולל מהפך פוליטי (לפי סקר "מעריב" אתמול, לא צפוי שזה יקרה. מפלגת אולמרט-לבני אינה מסכנת את נתניהו, היא פוגעת בעיקר במפלגות אחרות בגוש המרכז-שמאל). מה שבטוח זה שהוא יהפוך את ההתמודדות למעניינת יותר, הפכפכה יותר, בוטה ויצרית יותר. בנושא המדיני-הביטחוני אולמרט הוא המתמודד היחיד שמסוגל לתת לנתניהו פייט הולם, ראש בראש: תוכנית מדינית מול אין תוכנית מדינית. הפצצה מול פצצה, ועוד כהנה וכהנה נושאים מרתקים.

מעריציו בקדימה, שחשים יתומים מאב ומאם, התפללו ועדיין מתפללים שיחזור, רצוי יחד עם ציפי לבני. בקדימה סיפרו בבדיחות הדעת שדליה איציק נראתה בכותל עוטה שביס, מתייפחת על האבנים הצוננות.

מנגד, יריביו של אולמרט בשמאל טענו שכל ההתייסרות ההמלטית הזאת אינה אלא תרגיל שנועד להרתיע את הפרקליטות מלהגיש ערעור על זיכויו, צעד שעשוי להיראות כהתערבות גסה נוספת בדמוקרטיה, אחרי העדות המוקדמת של משה טלנסקי שחרצה את דינו הפוליטי של אולמרט וקטעה באיבה את כהונתו. "זוהי הזיה שנולדה במוחם הקודח של אנשים ציניים ומתוסבכים", הגיבו בסביבת אולמרט. "רק טיפוסים כאלה מסוגלים להאמין שאולמרט ינהל קמפיין ויתמודד במערכת בחירות, רק כדי לצנן את ההתלהבות בפרקליטות. או, לחלופין, שהוא יפזר הצהרות על חזרה לפוליטיקה במשך כחודש (הזמן שנותר לפרקליטות להגיש ערעור, י"ו) ואז יעצור ויגיד: סתאאם, לא התכוונתי".

לא מעט אנשים פוליטיים פנו לאולמרט השבוע וביקשו ממנו להודיע שהוא חוזר. "שווייה-שווייה", הוא אמר להם. "אני עוד לא שם. זה ייקח עוד שבוע-עשרה ימים". מדוע? הקשו בני שיחו. "תראו, אני לא מתאבד", הוא אמר להם, פחות או יותר בלשון זו. "אני לא חמום מוח. אני לא הולך עם הראש בקיר. לפני שאחליט אם כן או לא, אני צריך לשקול, לחשוב ולבדוק מה קורה אתי, מבחינה פוליטית ומשפטית. קודם כל", הוא שח באוזניהם, "אם הייתי חושב שיש מישהו אחר בזירה שמסוגל להפיל את נתניהו - לבני, לפיד, או יחימוביץ' - הייתי תומך בכל אחד מהם. מאחר שאיני חושב כך, ואף אחד אחר אינו חושב כך, אני מתלבט ואני בודק".

אולמרט פירט באוזני בני שיחו שורה של עניינים שנבדקים ממש בימים אלה. בתחום המשפטי, הוא פנה לעורכי דינו וביקש מהם לערוך סיכום ביניים, כתוב, של כל העדויות והראיות שהוגשו עד כה במשפט הולילנד שבו הוא נאשם בקבלת שוחד. הסיכום הזה נועד להבהיר לו מה מצבו המשפטי בנקודת הזמן הזו. האם מצבו טוב יותר מאשר בתחילת המשפט, לפני שעד המדינה הבעייתי בעל הדמיון הבלתי נדלה, ש"ד, החל בעדותו, או שמצבו האובייקטיבי דווקא הורע.

בד בבד ביקש אולמרט מכמה משרדי עורכי דין מובילים להכין לו חווות דעת בשאלת כשירותו החוקית להרכיב ממשלה בישראל, כל עוד הוא נאשם בדין. החוק בישראל קובע כי ראש ממשלה חייב להפסיק את כהונתו רק לאחר שהתקבל בעניינו פסק דין חלוט וסופי. לכאורה, נאשם יכול להיות ראש ממשלה, אף על פי שמצב כזה הוא מבהיל וממש לא מתקבל על הדעת. ברור שאם אולמרט יתמודד ויבקש מנדט להקים ממשלה, בג"ץ יידרש להכריע.

בנוסף, סיפר אולמרט לאורחיו, מתקיימות בדיקות פוליטיות הכרחיות: סקרי עומק שנערכים כעת בודקים את סיכוייו, כיו"ר קדימה, מול הליכוד בראשות נתניהו. בה בעת, אולמרט מקיים מפגשים עם שחקנים מרכזיים בפוליטיקה כדי לשמוע את עמדתם בסוגיה. לפני כמה ימים, כפי שדווח אתמול ב"הארץ", הוא נפגש עם ידידו, שר החוץ ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. אתמול נפגש עם יו"ר קדימה, שאול מופז, ובשבוע הבא נקבעה לו פגישה עם יורשתו בתפקיד, ציפי לבני, לדבר על הפלטפורמה. "אם אני חוזר", הוא אומר, "אין לי כוונה לרוץ לבד, ושציפי תרוץ לבד ושמופז ירוץ לבד". אולמרט רוצה לעמוד בראש קדימה מאוחדת, כמו פעם, עם לבני ומופז לצדו. שניים בכרטיס אחד. שלושה בכרטיס אחד. כמה שיהיה.

זהו סדר יומו של אולמרט בימים הבאים. וכמובן, ישנו גם השיקול המשפחתי: אשתו וילדיו לא מתלהבים, בלשון המעטה, לראות אותו חוזר לקלחת הנוראה הזאת, שממנה יצא בשן ועין. מול ההסתייגות המובנת של המשפחה עומד הרצון העז, הבוער, של אולמרט לחזור כעת. לפי תפישתו, הוא הודח במעין פוטש משפטי. הוא הושפל עד עפר, לא מיצה, הואשם וזוכה. הזדמנות שנייה לא תיקרה בפניו. הוא לא בן 40, לא בן 50 ולא בן 60. בבחירות הבאות, ב-2016, הוא יהיה בן 71. בעולמנו הצעיר, שבו כמעט כל הנשיאים וראשי הממשלה בעולם המערבי הם בני 50 פלוס מינוס זה כבר נחשב פאסה (לא כשמדובר בפרס, כמובן). לכן אולמרט יודע שזה עכשיו או לעולם לא. הבעיה היא שעכשיו זה קצת מוקדם לו.

הקו האדום

הטענה הרווחת בחוגיו של אולמרט, היא שהוא הפוליטיקאי היחיד בגוש המרכז-שמאל שמסוגל לפרק את גוש הימין ולהעביר אליו תומכים בשלב הקריטי של ההליכה לנשיא, אחרי הבחירות. בהקשר זה מוזכרים יחסיו החמים עם אביגדור ליברמן. השניים אכן חברים. ליברמן התגייס לסייע לאולמרט בנקודת שפל בקריירה שלו: חודשיים לאחר מלחמת לבנון השנייה, ליברמן וסיעתו הצטרפו לממשלת אולמרט החבולה שחישבה להתפרק, וישבו בה כשנה ושלושה חודשים, עד לינואר 2008.

אבל צריך לזכור מדוע ליברמן עזב את הממשלה: הוא פרש על רקע ועידת אנאפוליס בנובמבר 2007, שניסתה להתניע את המו"מ בין הפלסטינים לישראלים, ובעקבות תחילת הדיונים בין אולמרט לאבו מאזן, על "נושאי הליבה". עם זה ליברמן לא היה מסוגל לחיות, או לא רצה לחיות. הוא טרק את הדלת מאחוריו, גם אם בנימוס ובידידות. הוא הבהיר מהו הקו האדום שלו.

אחרי שגם אולמרט עזב את הפוליטיקה שלא בטובתו, נחשף ליברמן לפרטי ההצעה המלאה שהועברה על ידי אולמרט לאבו מאזן. יו"ר הרשות לא הגיב על ההצעה עד היום. אין מחלוקת כי זוהי התוכנית מרחיקת הלכת ביותר שהוגשה אי פעם על ידי ראש ממשלה ישראלי לבן שיחו הפלסטיני. ליברמן סיפר כי התחלחל כשקרא את הפרטים. בחלומותיו הרעים ביותר, הוא לא היה חותם על אף אחד ממרכיביה העיקריים. והוא בוודאי לא היה יושב בממשלה שהיתה מקדמת תוכנית כזאת.

אז עם כל הכבוד לחברות, שנמשכת שנים רבות, ולגרעינים השחורים שהשניים נוהגים לפצח יחד על הטריבונות באיצטדיון טדי במשחקי בית"ר ירושלים, אולמרט לא יכול לכלול את ליברמן בגוש שלו. אין סרט כזה. הרי אולמרט רוצה לחזור כדי להשלים את המסע להסדר שלום עם הפלסטינים. הוא באמת חושב שליברמן יבוא אתו? או ש"ס? לא צריך להרחיק עדות. הנה דברים שליברמן אמר שלשום, יום רביעי, לבן כספית ולעמנואל רוזן ברדיו ללא הפסקה: "יחסי עם אולמרט הם מצוינים, כבר הרבה שנים, ללא קשר לתפקידים שמילאנו. אבל אין ספק שאנחנו קודם כל נרצה להקים קואליציה לאומית, של המחנה הלאומי. המחנה הלאומי חייב להמשיך לנהל את המדינה. עם כל הקשיים, ועם כל הבעיות, היו ארבע שנים שבהן הוכח שהמחנה הלאומי יכול לנהל ולנווט היטב את העניינים. אני חושב שלישראל ביתנו היה חלק נכבד בניהול הזה".

אלה דברים מפורשים, שמעידים לא רק על נטיית לבו הברורה של ליברמן. הם מצביעים גם על מידת שיתוף הפעולה בינו לבין נתניהו, שהתהדק בחודשים האחרונים. בין איווט לביבי אין חברות כמו זו שיש לו עם אולמרט, אבל לפוליטיקה דרכים משלה. ליברמן היה שותף לנתניהו במהלך להקדמת הבחירות במאי השנה. אחר כך הוא הסכים לצירוף קדימה. הוא נסע אתו לאו"ם ושיבח את נאום המרקר. והוא היה שותף מלא, מאחורי הקלעים, לשיקולים ולהחלטה של נתניהו להקדים את הבחירות כעת. לא צריך להתפלא אם בידיו הבטחה מנתניהו, כי יחזיק בתיק החוץ גם בקדנציה הבאה.

ליברמן רואה סקרים ומבין סקרים. הוא מבין שבמשחק הגושים, נתניהו הוא ראש הממשלה הבא ואין בלתו. לכן, בשלב כה מוקדם של מערכת הבחירות ובניגוד להתנהלותו העמומה בבחירות 2006 וב-2009, הוא בחר להצהיר מראש על כוונותיו. סביר להניח שהוא ביטא אותן גם באוזניו של אולמרט, בפגישתם לפני כשבוע. גם את זה אולמרט יצטרך להביא בחשבון במכלול שיקוליו אם לחזור או לא.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו