בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלחמת האקדמיה העברית בשפה האנגלית

קשה לתאר אבסורד גדול יותר: כנס של אגודה בינלאומית ללימודי ישראל התנהל כולו באנגלית, לא בעברית. כעת, אחרי סיומו, התפתחה מלחמת שפות שלא מביישת את קודמתה, זו שנוהלה לפני כמעט מאה שנה

90תגובות

תשעים ותשע שנה לאחר המלחמה הסוערת על שפת ההוראה בטכניון, שבה הוכרע כי ילמדו בעברית, לא בגרמנית, הוויכוח ההיסטורי חוזר לאקדמיה, הפעם בין עברית לאנגלית. המאבק שהכריח את יהודי גרמניה שחיו בישראל לחרוק שיניים וללמוד עברית מתנהל היום בעולם האקדמי, במקום שבו יותר ויותר הרצאות מתנהלות באנגלית והמלים הלועזיות הן ברירת המחדל. התופעה לא קורית רק בגלובליזציה של ההשכלה הגבוהה בישראל. יש המכנים אותה הדרת העברית.

בחודש יוני נאם הסופר סמי מיכאל נאום נגד הגזענות בישראל, בכנס האגודה הבינלאומית ללימודי ישראל (AIS) שהתקיים באוניברסיטת חיפה. האגודה נוסדה לפני 26 שנה בארצות הברית כארגון בינלאומי והיא מקיימת מדי שנה כנס בתוכני החברה הישראלית. אחת לשלוש שנים הכנס מתקיים בישראל.

מאחורי הקלעים, מתברר, התנהל מאבק ער באיזו שפה ינאם מיכאל. האגודה התעקשה על אנגלית. עשרה ימים לפני הכנס השתכנעו באגודה שמיכאל ידבר בעברית והסכימו לתרגום סימולטני לאנגלית אך רוב מעגלי השיח וההרצאות באותו כנס התנהלו באנגלית. בשבוע שעבר אחד המשתתפים בכנס אזר אומץ והצית בין חברי האגודה ומשתתפי הכנס דיון סוער שנמשך כבר שבוע שלם.

"אחרי הכנס נפגשתי עם לא מעט מחברי האגודה", כתב פרופ' יוסי גולדשטיין, מומחה לתולדות הציונות ומדינת ישראל שמרצה במרכז האוניברסיטאי אריאל, לוועד המנהל של האגודה שבראשו עומד פרופ' גד ברזילי, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. "אחד הנושאים שעלו בשיחות החולין היה שפת ההרצאות. ליתר דיוק, 'מבטא' המרצים. השאלה שנשאלה באותו הקשר, לרוב בהיבטו המלגלג, היתה מדוע ההרצאות בכנס השנתי נישאות בשפה האנגלית בלבד. מששאלתי את הוותיקים מבין החברים-המתלוננים-בסתר, מדוע אינם מעלים את הנושא, בפומבי ובפרהסיה, ענו לי פחות או יותר בתשובה כוללת, שהם חוששים מהדימוי ה'פרובינציאלי' שייווצר בקרב בעלי השררה", כתב.

בשיחה עם "הארץ" אמר גולדשטיין ש"לא אכפת לי שירצו באנגלית, אבל אני נגד הכפייה של השפה. נוצר מצב הפוך, שישראלים מרצים באנגלית על מקורות העברית. אם אתה איש מדע, ביולוג, אז אין לך ברירה, אבל אם שפתך עברית ואתה הולך להרצות על מה שאתה חוקר באנגלית, יש פה משהו מבלבל".

כמה מתומכי האנגלית השיבו לגולדשטיין, בהם ברזילי, שהסביר כי "הסיבה המרכזית מדוע שפת הדיונים היא באנגלית היא שזהו ארגון בינלאומי שרבים מחבריו וחברותיו אינם ישראלים ויש גם לא מעטים שהעברית שלהם אינה מספיק טובה כדי לנהל דיונים אקדמיים בעברית".

לדבריו, "זה ארגון שהוקם על ידי אמריקאים ולא על ידי ישראלים ובעולם האקדמי הבינלאומי מדברים אנגלית. מה זאת השטות הזאת לדבר רק בעברית? זה קשקוש. אין שום ארגון בינלאומי בעולם שמתנהג כך. צריך לדון בשאלה שיוסי גולדשטיין העלה, אבל הוא לא חבר הנהלה. יש חבר הנהלה אחד שחושב שצריך לתת יותר נפח לעברית ואני חולק על דעתו. אם זה יקרה, הארגון ייהרס תוך שבועיים. זה מה שהמדע הישראלי רוצה, שיתייחסו אלינו כמו אל אלבניה?".

חוקר טוב

הכנס בחיפה חשף שני סודות שעד כה לא נטו לדבר עליהם: האחד הוא, שחוקרי התרבות העברית לא שולטים בעברית כמו שהם מציגים והשני, חוסר הכבוד של האקדמיה הישראלית לשפה העברית. "התמיכה באנגלית לא רק פוגעת בעברית ומערערת על מעמדה כשפת המחקר של לימודי ישראל, היא גם נותנת רוח גבית לכל אלה שסבורים שאם אתה מפרסם באנגלית אתה חוקר טוב יותר", כתב פרופ' גור אלרואי, ראש בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת חיפה וחבר באגודה. "באופן אישי אני די מתבייש בטיעונים של חלק מהחוקרים שהועלו כאן. הבינלאומיות של האגודה לא תיפגע אם הכנסים בארץ יהיו דו-לשוניים. בדרישה לקיים את הכנסים בעברית אין שום אג'נדה פוליטית.

"אחת ממטרות האגודה היא להשפיע על השיח הציבורי ואם שפת הכנס בארץ היא באנגלית, זה לא משרת את המטרה, להפך, זה מביא לניכור ולהתנשאות. לא אחת בכנסים המתקיימים בארץ, יש מושבים שבהם כל הדוברים ישראלים, הנוכחים באולם ישראלים, ובכל זאת מדברים אנגלית. זה מאולץ, לא טבעי ואפילו פתטי".

פרופ' זהר שביט, ראש התוכנית לתואר השני במחקר תרבות הילד והנוער בבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב, הוזמנה להשתתף בדיון המרכזי בכנס בחיפה, אך היא התנתה את הסכמתה בכך שההרצאה תהיה בעברית. היא עצמה אינה חברה באגודה מפני שהעברית מודרת ממנה. לדבריה, "אין היגיון בכך שארגון אקדמי, העוסק בלימודי ישראל ושחוקריו אמורים לדעת עברית כתנאי סף, ידיר את העברית. זה נראה לי כל כך מובן מאליו, שאני בכלל לא מבינה איך אפשר לנהל על זה ויכוח".

שביט אומרת שבאגודות דומות, לחקר התרבות הגרמנית או הצרפתית, מובן מאליו שיש אפשרות להרצות בלשונות האלה. "אני מבינה שייתכן שידיעת עברית פסיבית של חוקר מקשה עליו להרצות בעברית, אבל צריך לכל הפחות לאפשר את הדיון בשתי השפות, כך שהאנגלית לא תהיה האפשרות היחידה בדיונים האלה", היא אומרת. "נודע לי שהציעו שיהיה בכנס בחיפה תרגום סימולטני, אבל החוקרים האמריקאים דחו את ההצעה כי הם גם מבינים שלהודות קבל עם ועדה שאינם יודעים עברית, זאת לא בדיוק תעודת כבוד אקדמית".

עניין של כבוד

את הרצאתה פתחה שביט במשפט בגרמנית. הקהל אמנם הופתע, אך היא הזכירה לנוכחים שאלמלא מלחמת השפות שהתנהלה לפני מאה שנה, ייתכן שהגרמנית היתה הופכת לשפה הרשמית של מדינת ישראל. "בסופו של דבר מלחמת השפות הוכרעה ואנשים שילמו על כך לא אחת מחיר כבד, מפני שנקרעו מלשון המקור שלהם ומתרבותם. יש עדויות קורעות לב על אנשים שחרקו שיניים כדי לדבר עברית, ועכשיו אנחנו באים ובקלות דעת כזאת משמיטים את ההישג הזה מתחת ידינו. מי אם לא אנו יגן על התרבות שלנו כתרבות קטנה?".

לדברי שביט, מאחורי הוויכוח מסתתר דיון עמוק שחורג מהשאלה הטכנית לכאורה, של ידיעת השפה העברית במחקר ההיסטוריה של מדינת ישראל ותרבותה. "אנו סובלים מחוסר כבוד לעצמנו", היא אומרת. "באקדמיה בישראל קיים נוהג בזוי לכבד כל פרסום שלא בעברית ולזלזל בפרסומים בעברית. האבסורד הוא שמאמר בכתב עת נידח בעולם ייחשב יותר מאשר מאמר שהתקבל לפרסום בכתב עת ישראלי מכובד. בעבר אף פנו אלי מהטכניון ושאלו אותי אם כתב העת קתדרה – כתב העת החשוב ביותר בלימודי ארץ ישראל – מכובד מספיק. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.

"אין לי ספק שהאחריות לכך מוטלת על כתפינו. במקום להגן על השפה העברית ועל תרבותה, אנחנו מתבטלים בפני שפות זרות ותרבויות זרות. אני מתקשה להבין את החשש מהדרת החוקרים האמריקאים. הרי גם פרופ' ברזילי טוען שהם יודעים עברית, אז מה הבעיה להרצות בעברית בפניהם? הטענה בדבר הבינלאומיות של הארגון ושל השפה היא טענה פתטית ופרובינציאלית. יש לי ביטחון מלא שכל חבר סגל מסוגל להרצות באנגלית, אבל לצערי אני נתקלת יותר ויותר בחברי סגל שמתקשים לכתוב ולהרצות בעברית, מן הסיבה הפשוטה שאין להם די הזדמנויות להתנסות בכך. להערכתי, זה נובע ממה שאני מכנה ההעדפה הישראלית אפריורית לתוצרת חוץ, וזה כבר נושא לדיון נפרד שבמרכזו עומדת השאלה של מידת המחויבות של האקדמיה הישראלית לתרבות ולשפה העבריות".

שביט המוכרת כאשת שמאל קובעת: "אני סבורה שלאנשי הסגל האקדמי צריכה להיות מעבר למחויבות המקצועית לעברית, גם מחויבות לאומית אליה".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו