בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא שווים

מדינה מוכת פערים חברתיים

בשבועות הקרובים ינסה נתניהו לדחוק לשוליים את בעיות החברה, אבל סקר ההכנסות מעיד כי הפערים בין עשירים לעניים חמורים מתמיד, וממשלתו אחראית לכך לא מעט

147תגובות

בפרפראזה על שירה הידוע של נעמי שמר, בביצועם של הדודאים, בשבועות הקרובים תלבש ישראל לבן. כחול-לבן, אם תרצו. במציאות שינסו לצייר שידורי התעמולה של הליכוד יהיה קשה למצוא אנשים לא מחייכים, שלא לדבר על סימנים לאכזבה או לכעס בגלל המצב החברתי-הכלכלי, המניעים שדחפו מאות אלפים לצאת לרחובות בקיץ 2011. ההתפכחות מהמציאות המדומיינת תגיע מיד לאחר הבחירות, בין השאר בזכות תקציב 2013 הממתין מעבר לפינה. אבל אז כבר יהיה מאוחר מדי.

במערכת הבחירות, שנפתחה רשמית השבוע, בנימין נתניהו יעשה ככל יכולתו לדחוק לשוליים את בעיות החברה. הוא ינקוט אמצעים דומים לאלה ששימשו אותו להדוף את המחאה החברתית: התעלמות, שימוש באיומים ביטחוניים ודגש על פתרונות נקודתיים, שאינם מתגבשים לכדי יבשת שלמה של שינוי חברתי. זה לא קרה תחת שלטונו של נתניהו ולא יקרה כל עוד הוא והמפלגות התומכות בו קובעים את דרכה של המדינה. אפילו התיקונים שהציעה ועדת טרכטנברג אינם מיושמים: על פי הנתונים המעודכנים של הצוות הציבורי העוקב אחר יישום הדו"ח שהגישה הוועדה, 51% מהמלצותיה תקועות או לא אומצו.

השנתון הסטטיסטי האחרון, שפורסם לקראת ראש השנה, מציע למעוניינים הסתכלות מפוכחת במציאות החברתית. הנתונים היבשים, במגוון תחומים, מעידים כי ישראל היא מדינה מוכת פערים. המדיניות הכלכלית שנתניהו נשבע בשמה, כשר האוצר בתחילת העשור הקודם וכראש הממשלה בשנים האחרונות, אחראית לא מעט לפערים אלה. לפי דו"ח של מרכז אדוה, בין 2000 ל-2010 ההכנסה השנתית של רוב משקי הבית גדלה, אם בכלל, באחוזים בודדים. לעומת זאת, ההכנסה של משקי בית במאיון העליון גדלה ב-19%.

שלשום פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים מעודכנים מסקר ההכנסות השנתי. המדד הבודק את רמת האי שוויון בין משקי הבית, מדד ג'יני, היה 0.38 בסוף העשור הקודם, לעומת 0.35 בשנת 2000 (המדד הוא מספר: בין 0 ל-1. 0 פירושו שוויון מלא, 1 מבטא אי-שוויון מוחלט). רמת האי-שוויון הכלכלי הנוכחית בישראל זהה לזו שבארצות הברית. במדינות ארגון ה-OECD, מדד ג'יני הוא 0.31, בממוצע. בשוודיה ובפינלנד ערך המדד הוא 0.26 - נתון שעליו אפשר רק לחלום כאן.

רוב הנתונים שיובאו להלן מתייחסים לשנת 2011. בגלל קוצר היריעה, אי אפשר להציג כאן חקירה היסטורית מקיפה.

ההכנסה הכספית הממוצעת ברוטו לחודש למשק בית, מכל מקורות ההכנסה (עבודה, הון, תמיכות וקצבאות), היתה 14,629 שקל ב-2011. ההכנסה הכספית נטו, כלומר ההכנסה בניכוי מסים שונים, הסתכמה ב-12,345 שקל. ממוצע הוא מדד מטעה, שמטשטש הבדלים פנימיים: בשני העשירונים העליונים הגיעה ההכנסה הכספית נטו ל-24,284 שקל בחודש, לעומת 4,126 בשני העשירונים התחתונים.

סך כל ההכנסה של הקבוצה הראשונה היא כמעט 40% מההכנסה של כל משקי הבית. ההכנסה הכוללת של הקבוצה השנייה היא רק 6.7% מהכנסת כל משקי הבית. הסיבות לפערים הן לא רק ההבדלים הברורים בהכנסה מעבודה, אלא גם פירות ההשקעה בהון והכנסות מפנסיות ומקופות גמל, שהעשירים יכולים להרשות לעצמם: 4,207 שקל בחודש בחמישון העליון, לעומת 84 שקל בחמישון התחתון.

מכסים את ההפרש

הצד המשלים של סקר ההכנסות שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא סקר ההוצאות, שאף הוא פורסם השבוע. לפי הנתונים, ההוצאה החודשית הממוצעת לתצרוכת של משק בית משני העשירונים העליונים בשנה שעברה היתה גדולה פי 2.5 מזו של שני העשירונים התחתונים - 20,866 שקלים לעומת 8,484 שקלים.

הפערים הגדולים ביותר נמצאו בהוצאה על תחבורה ותקשורת (פי 4.3), על בריאות (פי 3.3), על חינוך, תרבות ובידור (פי 2.4) ובהוצאות לדיור (פי 2.3). לפחות בכל הקשור לשלושת התחומים האחרונים, נדמה כי המסקנה ברורה: המדינה צמצמה את מעורבותה בתחומי הבריאות, החינוך והדיור ואת התקציבים שהיא מעבירה לתחומים אלה, והאזרחים נאלצים לשלם מכיסם את ההפרש החסר.

סקר ההוצאות של 2011 אינו כולל פירוט של ההוצאות בתוך הקטגוריות השונות. דוגמאות לנתונים כאלה אפשר למצוא בשנתון הסטטיסטי האחרון, המתייחס ל-2010. למשל, תחום התרבות, הבידור והספורט. משפחה מהעשירון התחתון הוציאה ב-2010 35 שקל בחודש על קניית ספרים ודברי דפוס אחרים, בהשוואה ל-167 שקלים בעשירון העליון; בעשירון התחתון הוציאו 15 שקלים בחודש על מוזיקה ואמנויות הבמה, לעומת 160 שקלים בעשירון העליון; 30 שקלים על ספורט ומשחקים בעשירון התחתון, בהשוואה ל-251 שקלים בעשירון העליון. 11.3% משני העשירונים העליונים החזיקו במינוי למופעי תרבות, לקולנוע או למוזיאון - בהשוואה לאפס אחוזים בארבעת העשירונים התחתונים. העולם התרבותי של העניים שונה לגמרי מזה של העשירים. ההון שאפשר להפיק ממנו - בהצלחה בבית הספר, בקבלה לאוניברסיטה, בשדרוג מקום העבודה – שונה לחלוטין.

הפערים החברתיים באים לידי ביטוי גם בבעלות על מוצרים יומיומיים, שבני השכבות המבוססות אולי מאמינים שנמצאים בכל בית. ב-2011 היה מחשב אישי רק ל-55.8% ממשקי הבית בעשירון התחתון, לעומת 94.3% בעשירון העליון; מינוי לאינטרנט - 38.6% מול 91.4%; מדיח כלים - 7.1% מול 76.1%; מזגן - 50.1% בהשוואה ל-96.8%; מכונית אחת לפחות - 20.9% בהשוואה ל-94.2%; שתי מכוניות ויותר - 1.9% לעומת 49.7%.

ללא טיפול

מאז 2002 עורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה "סקר חברתי" שבו נשאלים המרואיינים כ-200 שאלות במגוון תחומי חיים. נושא הסקר מתחלף מדי שנה. אחד הנושאים שנחקרו בהרחבה יחסית בסקר האחרון, שנערך ב-2010 והקיף כ-7,500 בני 20 ומעלה, היה בריאות ואורח חיים. הנתונים, שפורסמו לפני כחמישה חודשים, מצביעים על פערים ברורים וחדים, בהתאם לרקע הכלכלי של המרואיינים.

המרואיינים התבקשו לדרג את מצבם הבריאותי. 72.7% מבעלי ההכנסה של עד 2,000 שקלים בחודש, החופפת פחות או יותר את העשירון התחתון, אמרו כי בריאותם "טובה עד טובה מאוד", בעוד בקרב בעלי הכנסה חודשית של יותר מ-4,000 שקל, 89% הגדירו כך את מצבם הבריאותי. 8.5% מבני הקבוצה הראשונה סיפרו כי מצבם הבריאותי "בכלל לא טוב", לעומת 2.4% בקרב הקבוצה השנייה. 78.5% מהעניים דיווחו כי קיימת בעיה בריאותית או פיזית המפריעה להם בפעילות יומיומית, בהשוואה ל-45.2% מבעלי ההכנסה הגבוהה יותר.

20.1% מבעלי ההכנסה הנמוכה העידו כי ויתרו על אוכל בגלל קשיים כלכליים, לעומת 3.4% מבני הקבוצה השנייה. העניים גם מעשנים הרבה יותר מהעשירים: 19.5% סיפרו כי הם מעשנים יותר מקופסת סיגריות ביום, בהשוואה ל-11.4% בקבוצה השנייה. ל-59.1% מהם יש ביטוח משלים של אחת מקופות החולים, לעומת 89.8% בקרב בעלי ההכנסה הגבוהה. הפערים בביטוח פרטי הם כמעט בלתי נתפשים: 8.4% מול 49.1%.

לתשובות המרואיינים יש גם אישוש חיצוני. לפי דו"ח של משרד הבריאות, המתייחס לשנים 2010-2008, שיעור הסובלים מאסתמה מתמשכת היה גבוה פי 2.2 בקרב מבוטחים מהמעמד הנמוך, שזכאים לפטור מלא או חלקי מתשלומי בריאות בגלל מצבם הכלכלי, מאשר בקרב אלה שאינם זכאים לפטור. הנתון הזה תקף לכל הגילים שנבדקו, מגיל 5 עד 44. פערים משמעותיים התגלו גם בשכיחות של מחלת הסוכרת: שיעור החולים בקרב המעמד הנמוך היה גבוה פי 4.6 ביחס למעמדות האחרים. גם בעניין זה התגלו פערים בכל קבוצות הגיל. סקירה של הפערים בתחום הבריאות, שפרסם ארגון רופאים לזכויות אדם לפני כמה חודשים, מוסיפה כמה נתונים: אחוז הנשים בעלות ההכנסה הנמוכה העוברות בדיקת ממוגרפיה ירד מ-77% בשנת 2002 ל-60% בשנת 2009; 22% מבעלי ההכנסה הנמוכה ויתרו על טיפול רפואי או על תרופה בגלל עלותם.

עניים, מדוכאים, בודדים

מוטב היה לסיים את הכתבה הזאת, ראשונה מבין ניתוחים חברתיים שיתפרסמו ב"הארץ" בשבועות הקרובים, בנתון אופטימי כלשהו. אבל המציאות, ובעיקר ממצאי הסקר החברתי האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מפריעה מעט. בין השאר נבדקו בסקר תחושות המעידות על רווחה נפשית. 64.5% מבעלי ההכנסה של עד 2,000 שקלים בחודש העידו כי הם "מרגישים שהם מצליחים להתמודד עם בעיותיהם", בהשוואה ל-86.1% מבעלי ההכנסה של יותר מ-4,000 שקלים בחודש. שיעור המרגישים מדוכאים בקבוצה הראשונה היה פי 2.5 מאשר בקבוצה השנייה.

אין נחמה גם בשאלות שבדקו בדידות חברתית: 30.4% מהעניים מרגישים בדידות, לעומת 20% מבעלי ההכנסה הגבוהה יותר. ל-11.5% מהעניים אין למי לפנות בשעת משבר, לעומת 4.2% בקרב המבוססים יותר; ל-14.8% מהשכבות החלשות ביותר אין קשרים עם חברים, בהשוואה ל-4.3%. ההתאבדות של משה סילמן היתה מעשה קיצוני. המצוקה שלו משותפת לעוד רבים אחרים.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו