שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
תחקיר

העמותה הפרטית שהפכה למונופול על העלייה מארה"ב

חיים לוינסון, אורי בלאו ומרדכי טברסקי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חיים לוינסון, אורי בלאו ומרדכי טברסקי

בבוקר מהביל של חודש אוגוסט השנה המתינו מאות עולים חדשים מארצות הברית לראש הממשלה בנימין נתניהו בטרמינל הישן בנמל התעופה בן גוריון. מבנה הבטון חזר לחיים: להקה דתית ניגנה שירי חתונות, חיילים מחיל המודיעין ש”אמרו לנו לבוא אז באנו” פיזזו עם העולים החדשים ודיילים של חברת “מנטבר” הגישו אייס קפה וסנדוויצ’ים.

בשורת המכובדים הסתובב טוני גלברט, יו”ר ומייסד “נפש בנפש”, הארגון לעידוד עליית יהודים מארצות הברית, שבעצמו ממשיך להתגורר בביתו באזור יוקרתי בפלורידה. החגיגה בנתב”ג לא היתה אירוע חריג עבור גלברט, אשף ביחסי ציבור שאחראי לגימיקים רבים שעשו את דרכם בשנים האחרונות לעיתונים ולמסכי הטלוויזיה בישראל - החל ממטוס “הפנויים־פנויות” וכלה ב”עליית הרופאים”. נמוך קומה, דקיק גו ובעל יכולת סמולטוק מרשימה, הסתובב גלברט בעיקר ליד ראש הממשלה. השניים חברים ותיקים: נתניהו, כאיש עסקים, אירגן למעוניינים בכך פגישות עם גלברט תמורת תשלום וכתב לו, כשכיהן כשר בממשלה, מכתב המלצה חם ונמלץ. גלברט החזיר לו בתרומה לקמפיין. כעת הם נפגשים שוב, ראש הממשלה, והנהנה מכספיה.

תחקיר “הארץ” מתאר כיצד בעשור האחרון הופרט תהליך הגירת יהודי ארצות הברית לישראל והפך למונופול בלעדי של “נפש בנפש”. התחקיר מגלה גם שהארגון - שהתחיל כעמותה אמריקאית הניזונה מתרומות והפך ברבות השנים למשאבה של כספי ציבור מישראל - לא הצליח להגדיל באופן מהותי את מספר העולים לארץ, אך בהחלט תרם רבות לחשבונות הבנק של מנהליו ועובדיו הבכירים.

התחקיר מגלה כי שינוי בלתי פוסק של תקנות התקצוב הממשלתיות הוביל לכך שמאז הקמת הארגון ב–2002 ועד עתה קיבל “נפש בנפש” 94 מיליון שקל מהמדינה, ועוד 50 מיליון מהסוכנות היהודית. אלא שלמרות הסכומים העצומים, משיחות שניהל “הארץ” עם עשרות עולים, מתקבל הרושם שלאחר המסיבה עם הפוליטיקאים בנתב”ג, לא מעטים מהם חשים שמצוקותיהם בישראל נותרות ללא מענה.

אירוע קבלת פנים של עמותת "נפש בנפש" בנתב"ג, אוגוסט 2012צילום: תומר אפלבאום

חדשנות במקום סוכנות

ארגון “נפש בנפש” הוקם על ידי יהושע פס וטוני גלברט. פס, רב אורתודוקסי בבית כנסת בבוקה רטון, עיר הסמוכה לפאלם ביץ’, פלורידה ‏(והמקום שבו הוא וגלברט הכירו‏) עלה ארצה ב–2001, בעקבות רצח קרוב משפחתו בפיגוע טרור. שנה לאחר מכן, בשיא האינתיפאדה השנייה, כשטרור המחבלים המתאבדים בשיאו ומצב העלייה מארצות הברית בשפל, החליטו השניים להקים ארגון חדש שיעודד עלייה ויעזור ליהודים. נתניהו, אז אזרח פרטי, נתן להם, לדבריו, את ברכת הדרך.

ראוי לציין שמבחינת פס, בצד ההשקעה בארגון יש גם ברכה כלכלית: בשנת 2010 היתה עלות שכרו 208,000 דולר ‏(חלק מהכסף התקבל כמשכורת וחלק הועבר כדמי ייעוץ לחברת Fass Consulting שבבעלותו‏). גלברט ופס משלימים זה את זה: הראשון מהיר לשון, והשני, אדום שיער ומנומש, מלא מרץ, נלהב, ובעל סבלנות אינסופית כשהוא מדבר על מפעל חייו. אך כאשר מותחים על בבת עינו ביקורת, הוא יוצא מכליו.

מבחינה היסטורית, הסוכנות היהודית היא האחראית על עידוד העלייה מחו”ל. פס וגלברט, שחשו כי הסוכנות היא גוף ארכאי המתקשה לעמוד במשימה, ביקשו - והצליחו - להיכנס לנעליה. ארגון “נפש בנפש” ביקש לשנות את המודל המיושן: במקום סיסמאות על הציונות הם הבטיחו כסף מזומן בדמות מענק של כמה אלפי דולרים לכל משפחת עולים. בנוסף, כאשר הגיעו העולים ארצה, היתה העמותה אמורה ללוות אותם בחבלי הקליטה: מציאת תעסוקה, קליטה תרבותית והתמודדות עם הביורוקרטיה הממשלתית.

היחס של אנשי הסוכנות ל”נפש בנפש” הוא אמביוולנטי. לצד הביקורת, אומרים גורמים בכירים לשעבר בסוכנות, אין ספק ש”נפש בנפש” מסייע לתהליך הקליטה בישראל ומשפר אותו באופן משמעותי. בכיר בסוכנות אמר ל”הארץ”: “עלייה זה תהליך קשה, מסובך ומסורבל. תחשוב כמה שעות אתה צריך להקדיש לטעות שנעשתה, למשל, בארנונה שלך. כעולה, אתה צריך להיות במגע מהסוג הזה עם כמעט כל המשרדים הממשלתיים בנפרד ולא בשפה שלך. אם אתה עולה לטיסה של ‘נפש נפש’ אתה פשוט רואה נס - פקידות עם דפים ומחשבי טאבלט ממלאות במהלך הטיסה את המסמכים עבור המשפחות. הבנות האלה עוברות את כל המטוס במשך הטיסה והעולים לא צריכים להגיע למשרד הפנים. הם מורידים את רוב המכשולים הביורוקרטיים והעלייה נהפכת לתהליך אוטומטי כמעט.

“חוץ מזה, הם הקימו רשת חברתית בארץ שמסייעת לעולים למצוא עבודה. בהקשר הזה חבל שהמדינה לא לוקחת את ההצלחה שלהם ומעתיקה את זה לאתיופים, לצרפתים, לרוסים ולאוכלוסיות שיותר קשה להן”.

בשנים הראשונות להקמתו היה “נפש בנפש” גוף פרטי, על טהרת הצדקה. עיקר הכנסותיו היו הלוואות פטורות מריבית שהעניק לו גלברט, ותרומות. אך אלו לא הספיקו, וצל כבד עמד מעל פעילות העמותה - בסוף 2004 היה ארגון “נפש בנפש” במינוס של 2.5 מיליון דולר, ללא יכולת לגייס מספיק כסף להמשך הפעילות.

בשלב הזה נכנס גלברט לפעולה. במשך השנים הוא הצליח לצבור כוח רב במסדרונות השלטון בישראל וב–2005 החל “נפש בנפש” לדחוף להכרה ממשלתית בפעילותו. פס סיפר ל”הארץ” כי ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, הגיע לכמה אירועים של הארגון והתאהב. תחקיר “הארץ” מלמד כי החל מנקודה זו, הפכה העמותה הפרטית לגוף ששואב עוד ועוד תקציבי ממשלה, עד שכיום כמחצית מתקציבה מגיע מממשלת ישראל ומהסוכנות היהודית.

עולים חדשים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי ויו"ר ארגון "נפש בנפש" טוני גלברט צילום: ששון תירם

בנובמבר 2005 קיבלה הממשלה החלטה להכיר ולתמוך תקציבית בארגונים לעידוד העלייה. ב–28 בדצמבר, בין האירוע המוחי הראשון שתקף אותו לשני, חתם שרון על “המבחנים למתן תמיכות” לארגונים לעידוד עלייה. המילים המשפטיות הגבוהות הסתירו צינור כסף שיועד רובו ככולו ל”נפש בנפש”. מקור ממשלתי שעסק בנושא אמר ל”הארץ” כי הקריטריונים נתפרו באופן גס, תוך הפעלת לחצים פוליטיים על הדרג המקצועי, כך שרק “נפש בנפש” יקבלו את הכסף. לדברי המקור, הדוגמה הטובה לכך היא הקביעה שהגוף חייב שנתיים ניסיון, קריטריון שהיה תפור אז ככפפה ליד של טוני גלברט.

בתחילת הדרך, כדי לקבל את הכסף, דרשה הממשלה ש”הגוף הנתמך” יביא לעלייה שנתית של 10% בעלייה, וכן ייתן מענק של 1,500 דולר לכל עולה. מי שיעמוד בתנאים ‏(ורק “נפש בנפש” עמדה בהם‏) יקבל מהמדינה שליש מעלות הבאת עולה לארץ. וכך, כבר ב–2005 קיבלה “נפש בנפש” מממשלת ישראל 9.3 מיליון שקל.

המרוויחים המיידיים מהתקצוב הממשלתי היו מנהלי העמותה, שכבר אז הרוויחו הרבה כסף. עלות העסקתו של פס עלתה מ–569 אלף שקל ב–2004 ל–776 אלף שקל ב–2005. משכורתו של דני אוברמן, סמנכ”ל העמותה וממייסדיה, צמחה מ–613 אלף שקל ב–2004 ל–719 אלף שקל ב–2005.

בתגובה לנתונים אלו אמרו ב”נפש בנפש” כי “החלק הארי מתקציב הארגון מגיע ממקורות שאינם ממשלתיים”, וציינו כי בשנים 2005–2011, 27% מהכנסות הארגון הגיעו מהממשלה ועוד 20% מהסוכנות היהודית, וכי מאז 2002, מדינת ישראל מימנה רק 23% מהיקף ההוצאות המצטבר של הארגון. “ב–2010”, אומרים בארגון, “כספי הממשלה היוו כ–29% בלבד מתקציב הארגון. יתר תקציב הארגון בשנים הנ”ל הגיע ממקורות שאינם ממשלתיים ‏(תורמים פרטיים‏)”.

עם זאת, הנתון המתייחס להוצאות מאז 2002 אינו רלוונטי, משום שהמדינה החלה להיות מעורבת בתקצוב הארגון רק שלוש שנים מאוחר יותר. לפי מסמכים שהעבירו רואי החשבון של הארגון, כספי הסוכנות היהודית נחשבים לכספים ממשלתיים ‏(בדיווח הארגון לרשויות בארצות הברית‏), ולכן גם לפי מסמכי “נפש בנפש”, כמחצית מההכנסות מגיעות מהממשלה.

משכורות עתק

משרדיה המפוארים של “נפש בנפש” ממוקמים בשלוש קומות בבניין משרדים בגבעת שאול בירושלים. פנים הבניין מצופה שיש ועץ, ולרשות המנהלים חדרים רחבי ידיים. אלא שלכל זה יש מחיר - עלות שכירות המבנה היא כמיליון וחצי שקל בשנה ‏(לא כולל השקעה של 800 אלף שקל בשיפוצים בשנת 2008‏). הסכום השנתי לשכירות לא כולל 74 אלף שקל על חשבונות חשמל ומים, כ–170 אלף על אחזקת המשרד וכ–360 אלף תשלום ארנונה בשנת 2011. כספי השכירות, אגב, מועברים לחברת פ.פ.ד יהלומים, הנמצאת בין השאר בבעלות היהלומן אברהם ‏(בומי‏) טראוב, נשיא התאחדות תעשייני היהלומים בישראל. ב”נפש בנפש” מסכימים שזו עלות מיותרת, אך מפנים אצבע מאשימה לעיריית ירושלים. לדבריהם, כחברה ציבורית, מגיע להם מבנה חינם מהעירייה וכבר שלוש שנים שהם מנסים לקבל מבנה שכזה, ללא הצלחה. עיריית ירושלים דוחה את הטענות. “ועדת ההקצאות ומועצת העיר ירושלים אישרו לפני כשנה הקצאת שטחים עבור ארגון 'נפש בנפש' בחלק ממתחם בית ספר סליסברג בתלפיות. נכון להיום, העמותה לא חתמה על הסכם רשות שימוש במבנה כמתחייב בחוק ובכך לא מימשה את ההקצאה שניתנה לה”, נמסר מהעירייה. בעמותה טוענים בתגובה כי מדובר במבנה שאינו הולם את צרכיה.

בכל מקרה, הבור התקציבי בארגון לא נוצר רק מעלות שכירות המשרדים. את שנת 2010 סיימה “נפש בנפש” בהפסד שנתי של שבעה מיליון דולר. הגירעון העצום הביא לתוכנית הבראה שכללה פיטורי עובדים וקיצוצים משמעותיים במענקים לעולים. אלא שגם באותה השנה בכירי העמותה הרוויחו היטב - עלות שכרו של אוברמן היתה 189 אלף דולר. יעל קצמן, מנהלת אגף עידוד עלייה בארץ ובחו”ל, עלתה לארגון 621 אלף שקל; דניאלה סלסקי, מנהלת כוח אדם ומחלקת תעסוקה, עלתה 407 אלף שקל ויהושע פס כ–384 אלף שקל. אבל המרוויח המרכזי היה דמות חדשה בארגון, ארז חלפון, שמונה בספטמבר 2009 לתפקיד סגן יו”ר “נפש בנפש” ועלות שכרו בשנת 2010 - 959 אלף שקל, וב–2011 836 אלף שקל.

כניסתו לתפקיד מסבירה את הקפיצה בעלות שכר המנהלים של “נפש בנפש”, מ–1.3 מיליון שקל ב–2009 ל–2.2 מיליון שקל ב–2010. בשל הקיצוצים, ויתר חלפון ב–2011 על 5,000 שקל משכרו. בשיחה עם “הארץ” אמר כי הוא מרוויח 45 אלף שקל ברוטו בחודש ‏(לפי תלוש השכר שלו, הנמצא בידי “הארץ”, הסכום הוא כ–48 אלף שקל ברוטו‏). מבדיקת “הארץ” עולה שלא רק הנהלת הארגון אלא גם שאר עובדיו הם בני מזל. ב–2010 היתה המשכורת הממוצעת של עובד העמותה 14,500 שקל. לפי תגובת “נפש בנפש”, “משכורות העובדים בארגון הן ממוצעות וסבירות ובהתאם למקובל בארגונים דומים” ומשכורתו של חלפון “נמוכה באופן משמעותי מהנטען והיא בסדר גודל של מנכ”ל משרד ממשלתי”.

ארז חלפון (במרכז) עולה למטוס עם אריאל שרוןצילום: אבי אוחיון / לע"מ

השורה התחתונה היא, שחלק לא מבוטל מהכסף נבלע במנגנון ולא מגיע לעולים. העמותה טרם פירסמה דו”ח כספי ל–2011, אלא רק דו”ח ראשוני, הנמצא בידי “הארץ”. מהדו”ח עולה כי ב–2011 המענקים לעולים החדשים קוצצו בחצי והסתכמו ב–11.4 מיליון שקל. שאר הכסף הוצא על טיסות העולים ‏(שממומנות על ידי הסוכנות היהודית והסתכמו בכעשרה מיליון שקל‏). הוצאות השיווק עמדו על 1.7 מיליון שקל, תוכניות עידוד העלייה עלו כ–2.7 מיליון שקל. האירועים לעולים, כולל אלו המתוקשרים מאוד בנתב”ג, עלו ל”נפש בנפש” יותר ממיליון שקל ב–2011. אחד הסעיפים המעניינים והמצומצמים בדו”ח החברה הוא “עזרה לעולים” - רק 43,448 אלף שקל הוצאו עליו בשנת 2011. לעומת זאת, על מה שמוגדר כ”שירותי מחשב” הוציא הארגון 1.1 מיליון שקל ועל טלפון ותקשורת כ–900 אלף שקל. יותר ממיליון שקל הוציאו ב”נפש בנפש” על סעיף הרכב ב–2011. על שירותי ראיית חשבון ועריכת דין, הוציאו 900 אלף שקל. פרקליט הארגון, אגב, הוא עו”ד דוד שמרון, שהוא גם פרקליטו האישי של ראש הממשלה נתניהו.

אחת המטרות המוצהרות של מדינת ישראל היא לקלוט עולים יהודים, אבל הסוכנות היהודית היא זו שאחראית על הבאתם לארץ. אמנה שנחתמה בין המדינה לסוכנות ב–2008 מסדירה את היחסים בין הגופים. בפועל, הסוכנות אחראית על איתור עולים בארצות המוצא, פתיחת “תיק עלייה” ומימון כרטיס טיסה לישראל. אחר כך מעבירה הסוכנות את פרטי העולים למשרד הקליטה, שמעניק להם סל קליטה ממשלתי.

“נפש בנפש” נכנס אם כך לתחום פעילות מוסדר של הסוכנות היהודית. כבר מההתחלה, הצדדים השמיצו זה את זה. הסוכנות טענה שלארגון “נפש בנפש” אין את האחריות והממלכתיות שלה. ב”נפש בנפש” טענו שהסוכנות היא גוף מאובן ומיושן שלא מותאם לצורכי העלייה במאה ה–21. הקרב העיקרי היה על התורמים. הסוכנות ממומנת על ידי הפדרציות היהודיות בערי ארצות הברית. “נפש בנפש” פנה לפדרציות, וביקש לקבל ישירות את התרומות. הקרב היה מכוער, אבל הוכרע מהר. ב–2008 נחתם הסכם בין שני הגופים. יו”ר הסוכנות בשנים 2005–2009, זאב בילסקי, אמר ל”הארץ” שהגיע להסכם כי התורמים לחצו עליו.

ההסכם בין הגופים חסוי, אך העתק ממנו הגיע לידי “הארץ” ונחשף כאן לראשונה. על פי ההסכם, אף גוף אחר ‏(לדוגמה, בני עקיבא או הצופים‏) לא יכול להביא עולים לישראל. כדי להצדיק את קיום “נפש בנפש” הומצא בהסכם מנגנון חדש, שנקרא “בחינה ועיבוד” של בקשות העלייה. כך זה עובד: ארגון “נפש בנפש” מאתר עולה פוטנציאלי, “בוחן ומעבד” את בקשתו, ומעביר לסוכנות - שפותחת “תיק עלייה”.

בתמורה, הסוכנות משלמת ל”נפש בנפש” סכומי עתק. בהסכם מ–2008 נקבע כי הסוכנות תעביר 1.1 מיליון דולר לארגון, בנוסף למיליון דולר שכבר הועברו, “לסילוק מלא סופי ושלם של כל סכום עבר לכאורה שמגיע ל’נפש בנפש’ מהסוכנות היהודית או שמגיע לסוכנות היהודית מ’נפש בנפש’”. עוד סוכם, כי הסוכנות תעביר 1.5 מיליון דולר על כרטיסי טיסה שנקנו ל–1,421 עולים.

לגבי העתיד, סוכם שהסוכנות היהודית תשלם עבור כרטיסי הטיסה של עולים במחלקת תיירים במטוסי אל־על ובנוסף תעביר עוד 600 דולר על כל עולה ו”משנה מעמד” בארץ. משנה מעמד הוא יהודי שכבר נמצא כאן, והחליט להוציא אזרחות ישראלית. בנוסף נקבע כי רק “נפש בנפש” יקבע את הקריטריונים שעל פיהם ייתן את המענק הכספי לעולים.

חלקים רבים בהסכם עוסקים במיתוג וסוכם שהוא יהיה משותף ולוגו של שני הארגונים יופיע על כל הניירת שתצא מטעמם. כמו כן נקבע כי הסוכנות היהודית מכירה “בחידושים” ש”נפש בנפש” הכניס לתהליך העלייה. חלק אחר בחוזה מתייחס למנגנון בוררות. סוכם כי אם יהיו הצהרות שליליות בתקשורת, יוציאו הארגונים באופן מיידי תיקון רשמי והכחשה. על מנת להילחם בהדלפות, סוכם ליצור “קו חם” ‏(כך במקור‏) טלפוני בין הצדדים לדיווח מיידי על הדלפות. כאשר יהיו מחלוקת על ההדלפות, הן יופנו למגשר מוסכם שיהיה רשאי להטיל סנקציות.

מקור בסוכנות היהודית מותח ביקורת קשה על ההסכם. בשיחה עם “הארץ” הוא מסביר שההסכם מעביר לגוף פרטי סמכויות ממשלתיות. “למה עולים פוטנציאלים צריכים לספק את המידע הרפואי והאינטימי שלהם לארגון אמריקאי פרטי ולא לגוף של ממשלת ישראל. איך הפדרציות האמריקאיות תמכו בזה? זו הפרה ברורה של פרטיות העולים”, הוא אומר. אלא שמעבר לכך, הבעיה היא שגם מבחינה מהותית מתברר שבסופו של דבר פעילות “נפש בנפש”, חרף מאמציה, לא הביאה לשינוי אסטרטגי בעלייה הדלה מארצות הברית. בכיר בסוכנות אמר ל”הארץ” כי “בשנים הראשונות הם אמרו שעכשיו יש 3,000 עולים, אבל הם יהפכו את החוויה לכל כך כיפית שהם יגיעו ל–10,000. בזה הם לא הצליחו. אולי הגיעו 200 עולים יותר - אבל סטטיסטית הם לא שינו כלום. בארצות הברית חיים 80% מיהודי התפוצות, והיא לא פוצחה... אם אתה רוצה להניע גל עלייה משמעותי מעבר ל’טעות סטטיסטית’ של כמה אלפים מקהילה של שישה מיליון, אתה צריך להתחיל לחשוב אחרת. אם אתה רוצה שאמריקאים יעלו לישראל, מקום שהרבה יותר קשה לחיות בו, שהתל”ג לנפש הוא כמעט חצי מהמקום שממנו הם מגיעים, שהשפה בו היא שונה - אתה צריך לתת להם סיבה עמוקה ומספקת”.

לא בדיוק עולים

האירוע הססגוני בנתב”ג מלמד על שיטות הפעולה של “נפש בנפש”. ראש הממשלה הגיע לטרמינל כדי לברך 140 צעירים שעלו לישראל כדי לשרת בצבא. הצעירים הנלהבים, עם חולצות ירוקות תואמות שהוכנו מראש, הקיפו את נתניהו, לוחצים את ידו בידם האחת ומצלמים באייפון בידם השנייה. יחסי הציבור היו נפלאים, אך מתברר שלהבאתם של הצעירים לישראל, דאג בכלל מישהו אחר.

קבוצת הצעירים הגיעה לישראל כחלק מגרעין צבר של תנועת הצופים. הגרעין הוקם ב–91’, הרבה לפני ש”נפש בנפש” באה לעולם. הצופים, יחד עם האגף החברתי במשרד הביטחון, פועלים בכל העולם - ולא רק בארצות הברית - לאתר מועמדים לגיוס, להביאם ארצה, לקלוט אותם בקיבוצים ולעודדם במהלך השירות הצבאי. המעורבות של “נפש בנפש” שולית: הארגון מספק לצעירים את כרטיס הטיסה ‏(מכסף שמעבירה להם הסוכנות היהודית‏) ומענק ‏(שחלקו ממומן מכספי משרד הקליטה‏).

יו"ר הסוכנות, נתן שרנסקי, באירוע בנתב"גצילום: תומר אפלבאום

גרעין צבר עמד במרכז ויכוח על מיליוני שקלים בין “נפש בנפש” למשרד הקליטה ב–2010. במשרד נדהמו לגלות, שבדיווחים ש”נפש בנפש” מעביר על העולים החדשים, נכללים גם צעירים אלו, שכאמור, אותרו בכלל על ידי הצופים. משרד הקליטה, שמעביר מדי שנה 4.5 מיליון שקל לגרעין צבר לצורך פעילותו, לא התכוון לשלם פעמיים. הגילוי הזה הוביל לבדיקה מעמיקה שגילתה כי 30% מהעולים ש”נפש בנפש” דיווח עליהם אינם עולים של ממש אלא עולים מגרעין צבר, עולים שהיו חלק מתוכניות קליטה אחרות של משרד הקליטה, עולים ששהו כבר תקופה בישראל ורק שינו את הסטטוס לאזרחים, וקטינים חוזרים. “נפש בנפש” אף כלל במכסת העולים גם בני זוג ישראלים של עולים חדשים, בנימוק שהם חלק מ”משפחת עולים”.

הגילויים הללו הובילו את משרד הקליטה להודיע ל”נפש בנפש” ביולי 2010 כי אין בכוונתו להעביר כעשרה מיליון שקל שהיו אמורים לממן את העולים הללו. תוך כדי העלאת טענה על “כפל בדיווח” המשרד אף דרש בחזרה עוד 133 אלף שקל שהעביר ל”נפש בנפש” לטובת עולים משנת 2009. ההחלטה הזאת הוציאה את ראשי הארגון מכליהם. בארגון לא ויתרו על הכסף בקלות והלובי האגרסיבי שלהם החל לפעול. פקידים ממשלתיים בכירים שאיתם שוחח “הארץ” סיפרו על הפעלת לחצים חריגה. אנשי “נפש בנפש”, לטענת הפקידים, הפעילו את קשריהם במשרד ראש הממשלה ואלו מצדם ניסו להתערב במשרד הקליטה. סגן יו”ר נפש בנפש, ארז חלפון, שלח דואר אלקטרוני למשרד ראש הממשלה, שבו טען כי בעקבות “חילופי השלטון הרוסי” פוגעים בתקציבים “משיקולים פוליטיים” ‏(ההדגשה במקור‏). חלפון מתייחס בדבריו אלה למינוי של סופה לנדבר לשרת הקליטה.

בארגון מסרו בתגובה: “’נפש בנפש’ מכחיש מכל וכל את הטענות שלפיהן נקט דרך של איומים על מאן דהוא או כי הפעיל לחצים פוליטיים בלתי לגיטימיים על מנת לקדם את העלייה למדינת ישראל”.

בתגובה לטענת משרד הקליטה על כפל בדיווח, מסרו ב”נפש בנפש”: “הארגון דוחה על הסף את הטענות שלפיהן הוא אי פעם מסר דיווח פיקטיבי או כוזב או שקיבל תשלום פיקטיבי או כפל תמיכה. המערכת הממוחשבת של משרד הקליטה מעבדת את הנתונים המועברים אליה על ידי ‘נפש בנפש’ ומאמתת את זהותם של העולים אשר עלו לארץ דרך הארגון. זאת ועוד: כל תשלום העובר ממשרד הקליטה ל’נפש בנפש’ הנו תחת פיקוחן של חשבת משרד הקליטה והיועצת המשפטית של משרד הקליטה”.

בסופו של דבר, לאחר התגוששות ממשלתית, הכספים לא הועברו. אנשי “נפש בנפש” מבקרים עד היום את ההחלטה הזאת. לדבריהם, הם משקיעים עבודה רבה בקבוצות אלו, ועל כך מגיע להם תשלום.

חלפון - מתומך לבכיר בארגון

דמותו של חלפון בן ה–41, שנכנס לתפקידו זמן קצר אחרי שעזב את תפקיד מנכ”ל משרד הקליטה בשנת 2009, ראויה להתייחסות נרחבת: האיש הוא אחד השחקנים המרכזיים ב”נפש בנפש” כיום. חלפון צמח בליכוד בתקופת השיא של מרכז המפלגה, כשעבד בחברת האבטחה של פעיל הליכוד והעבריין המנוח שלומי עוז. את דרכו לצמרת עשה באופן מקרי. החברה של עוז סיפקה שירותי אבטחה בהלוויה של לילי שרון. חלפון, גבה קומה ורחב כתפיים, מנע מההמונים לרמוס את הקבר הטרי. התנהלותו המקצועית צדה את עיניו של עמרי שרון והוא הסתפח למחנה משפחת שרון.

כשנבחר אריאל שרון לראש הממשלה, מונה חלפון ליועץ הסיורים. לאחר מכן התמנה להיות יועץ פוליטי. בספטמבר 2006, כשהיה בן 36, מינה אותו זאב בוים המנוח למנכ”ל משרד הקליטה. הוא כיהן תחת בוים, יעקב אדרי ואלי אפללו. כשהתמנתה סופה לנדבר לשרת הקליטה, התפטר חלפון.

בימיו במשרד, חלפון קרא לפרויקט “נפש בנפש” בשמו: הפרטה של העלייה. ביולי 2008, הגיעה ועדת הקליטה, מחוזקת בחלפון, לסיור במשרדי הארגון. את פניהם קיבל דני איילון, שגריר ישראל לשעבר בוושינגטון, יו”ר עמית של “נפש בנפש”, ולימים סגן שר החוץ. פרוטוקול של סיור ועדת הקליטה במשרדי "נפש בנפש" מלמד כי חלפון היה תומך נלהב של העמותה. “ראשית, אנחנו כמדינה, כמשרד הקליטה, רוצים במדינת ישראל כמה שיותר עולים. לצורך העניין הזה אנחנו אלה שהובלנו את נושא ההפרטה וכמובן בירכנו על כל ארגון נוסף שמצטרף לצד הסוכנות היהודית לקדם עלייה בארץ שהוא מתמחה בה”, אמר - ועשה.

חלפון היה מנכ”ל המשרד בשנת 2008, כאשר הוחלט, בהמלצת משרד הקליטה, להגדיל את תקציב פעילות עידוד העלייה. כיו”ר ועדת התמיכות של המשרד, החליט על תקצוב העמותה - על פי הקריטריונים - ב–10 מיליון שקל. חלפון אף הוסמך על ידי הממשלה לשנות את הקריטריונים לתמיכה בעידוד עלייה. בתקופתו גם נחתם ההסכם בין הארגון לסוכנות היהודית. למרות זאת, בעודו בחופשת פרישה ומקבל משכורת מהמדינה, ניהל משא ומתן על מעבר ל”נפש בנפש” תמורת משכורת גבוהה. כמנהל בכיר, היה חייב בשנת צינון. נציבות שירות המדינה התנגדה לקיצור תקופת הצינון. חלפון פנה לבית המשפט, וטען שהוא חייב לעבור באופן מיידי, כדי להיערך לקליטת עליית הקיץ מארצות הברית. בית המשפט המחוזי בירושלים השתכנע בחשיבות העניין והתיר לו לעבור.

כמי שבא מהממשלה, אחראי חלפון על “קידום שיתופי הפעולה האסטרטגיים של הארגון עם הגופים הממשלתיים והמוסדות השונים”. לחלפון יכולת לובי מרשימה, שהביאה לקביעת הקלות חוזרות בקריטריונים לתקצוב הארגון.

ההקלה הראשונה נקבעה בזמן שכיהן כמנכ”ל משרד הקליטה. לקריטריונים הוכנס שינוי קטן אך משמעותי. בשנת 2005 היתה העמותה מחויבת להעניק לכל עולה 1,500 דולר כדי לקבל מימון מהממשלה - בשנת 2007, היא התחייבה להעניק רק שליש מהסכום.

כשחלפון עבר לצד השני, ב–2010, הוצאו תקנות חדשות לגמרי. “נפש בנפש” זכה לשתי הקלות משמעותיות. הראשונה נגעה לתקציב הממשלתי שגדל משמעותית: ממימון של עד שליש מפעילות הארגון למימון של עד חצי מהעלויות.

התקנה השנייה קשורה למספר העולים. בתחילת הדרך, הארגון היה אמור להביא כל שנה 10% יותר עולים מאשר בשנה הקודמת. אלא שבשנת 2010, לאחר שדעך מעט המשבר הכלכלי העולמי שגרם ליותר יהודים להגר לישראל, החלו מספרי העולים לקטון שוב והתקצוב הממשלתי עמד בסכנה. הקריטריונים החדשים שנתפרו פתרו את הבעיה: הדרישה להגדיל את מספר העולים ב–10% מדי שנה בוטלה לטובת “השוואת מספר העולים”. כמו כן, נקבע כי ועדת חריגים יכולה לוותר גם על דרישה זו.

בשנת 2010 דיווח “נפש בנפש” על 4,900 עולים, לכאורה מספר גדול מבשנה הקודמת ‏(4,600‏), אך כפי שפורט לעיל, בדיקה מעמיקה של משרד הקליטה בראשות המנכ”ל דמיטרי אפרצ’ב, גילתה כי 1,400 מהם אינם באמת עולים או שכלל לא הגיעו ארצה בעקבות פעולת “נפש בנפש”. כך או כך, הסכום שהועבר ל”נפש בנפש” היה משמעותי ביותר: 20 מיליון שקל מהממשלה ועוד 15 מיליון שקל מהסוכנות היהודית. שיעור התרומות בפעילות הארגון צנח ל–35% ב–2010, וב–2011 עלה ל–45%.

מנכ"ל משרד הקליטה דמיטרי אפרצ'ב (מימין) וטוני גלברט באירוע בנתב"ג צילום: תומר אפלבאום

בשנת 2011 שונו שוב התקנות. מטרת משרד הקליטה היתה אולי לגרום לגופים שונים להתחרות ב”נפש בנפש”, אך בפועל שוב עזרו לו להשיג מימון ממשלתי. מכיוון שמספר העולים המשיך לרדת, גם הדרישה להשוות את מספר העולים לשנה שלפניה בוטלה.

בסופו של דבר, כל המיליונים שהושקעו לא הניבו את התוצאה הרצויה ומספר העולים לישראל לא השתנה משמעותית. ב–2011 הגיעו לישראל 3,980 עולים מארצות הברית, קנדה ובריטניה, לעומת 3,846 בשנה שלפניה. בהשוואה ל–2002, שנת הפעילות הראשונה, עלה מספר העולים ב–874 בני אדם. יתרה מכך, ניתוח פרטני מלמד כי “השנים הטובות” לא קשורות בהכרח לפעילות “נפש בנפש”. סיום האינתיפאדה השנייה ב–2005 הביא לקפיצה של 10% במספר העולים והמשבר הכלכלי ב–2008 הביא לזינוק של 15%. בילסקי לא מופתע. “אם תבטל את הסוכנות היהודית ו’נפש בנפש’ השינוי במספר העולים יהיה מזערי”, הוא אומר בכנות בשיחה עם כתב “הארץ” בבית קפה ברעננה, בשכונת עולי דרום אפריקה.

מנהלי הארגון דוחים את הטענות. ראשית, הם טוענים, מספר העולים שמציג משרד הקליטה נמוך מהמספר “האמיתי” - 4,000 עולים ב–2011. הם גם מציעים פתרון: הכל עניין של כסף. לדבריהם, אם המדינה תיתן להם מאה מיליון שקל, הם יביאו 10,000 עולים בשנה.

באופן כללי, “נפש בנפש” מורכב מאנשים אופטימיים: על פי תקציב הארגון הצפוי ל–2012–2014, כפי שהתקבל ברשם העמותות, “מדי שנה צפוי עודף של בין שמונה ל–13 מיליון שקל. כלומר, לתום שנת 2014 צפוי לחברה על כלל פעילותיה בארץ ובחו”ל עודף בסך 30 מיליון שקל”, שאמור לכסות את הגירעון שנצבר נכון לשנת 2010.

והנה עוד סיבה לאופטימיות: במכתב שנשלח לרשם העמותות בינואר השנה דיווח משרד רואי החשבון של “נפש בנפש”, “כספי את כספי”, כי החברה נמצאת במשא ומתן מתקדם עם קרן קיימת לישראל לשיתוף פעולה עתידי שבמסגרתו קק”ל תפרע את חובות החברה לבנקים בסך של 16 מיליון שקל בסך הכל, במשך ארבע שנים. כמו כן, הארגון מדווח כי הוא נמצא על סף חתימת הסכם עם משרד הביטחון וצה”ל, ולפיו “ייטול על עצמו את הטיפול באלף חיילים בודדים. מדובר בהסכם לארבע שנים שמזכה בהיקף תמיכה של כ–16 מיליון שקל בשנה”.

וסיבה אחרונה לרוממות נפש: התורמים המרכזיים בשנים 2012–2014 על פי רואה החשבון, יהיו ידידי האגודה למען החייל בארצות הברית ‏(חמישה מיליון דולר כל שנה‏), קרן ברני מרכוס ‏(מיליון דולר כל שנה‏), קרן ראסל ברי ‏(700 אלף דולר כל שנה‏) ו־Haggee Ministries, הארגון של הכומר האוונגליסטי ג’ון הייגי ‏(900 אלף דולר כל שנה‏).

תגובות נוספות:

“נפש בנפש”: “ארגון ‘נפש בנפש’ הוקם ונרשם בשנת 2002 בארצות הברית כארגון ללא מטרת רווח ואחר כך נרשם בישראל כחברת חוץ לתועלת הציבור בהקשר לפעילותו בישראל. הארגון נוסד במטרה להפיח חיים בעלייה לישראל מצפון אמריקה. הארגון, אשר פועל בשיתוף עם ממשלת ישראל והסוכנות היהודית, העלה לישראל בעשר שנות פעילותו למעלה מ–33 אלף עולים חדשים מארצות הברית, קנדה ואנגליה.

“לאור העובדה כי פעילויותיו הרבות של הארגון מפוצלות בין ארצות הברית לבין ישראל, המשכורות של חלק מאנשי ההנהלה בנפש בנפש מפוצלות בין המדינות. הדבר נעשה כדין תוך דיווח לרשויות בארץ ובארצות הברית כאמור, הוצאות הארגון הנן הוצאות ישירות לשם קיום פעילות הארגון ‏(לרבות הוצאות הטיסות שהנן הוצאות ישירות לפעילות סמינרים להכנה לקראת עלייה והטסת עולים לארץ‏), ובהתאם לדרישות ולסטנדרטים של רשם העמותות והחשב הכללי במשרד האוצר.

“העובדות לאשורן מצביעות על גידול משמעותי משנה לשנה בהיקף העלייה מצפון אמריקה הודות לפעילותו של ‘נפש בנפש’. לפי הנתונים של הסוכנות היהודית ו’נפש בנפש’, בשנת 2001, בטרם החל ‘נפש בנפש’ לפעול, 1,653 עולים עלו ארצה מצפון אמריקה. לעומת זאת, בשנת 2010, 3,980 עולים הגיעו ארצה מצפון אמריקה - עלייה של 140%”.

לשכת ראש הממשלה: “הטענות המועלות לגבי לשכת ראש הממשלה אינן נכונות”.

הסוכנות היהודית: “הסוכנות היהודית עסקה מיום הקמתה ועודנה עוסקת בהבאת עולים לישראל. עיקר פעילות הסוכנות היהודית מתמקדת בהבאת ישראל לקהילות ברחבי העולם ובהבאת הקהילות לישראל. מגוון התוכניות שמפעילה הסוכנות היהודית מאפשר מפגש בין יהודי התפוצות לישראלים ועל ידי כך מעודד זיקה יהודית ציונית המביאה גם לעלייה, כל זאת בנוסף לפעילותנו הישירה להבאת העולים לישראל... הסוכנות מברכת כל ארגון ברחבי העולם המעודד יהודים לעלות לישראל, כמו ‘נפש בנפש’ בארצות הברית, ורואה בכך פעילות ציונית ערכית התואמת את חזון הארגון. דבר ההסכם עם ‘נפש בנפש’ פורסם בימים שבהם נחתם בשנת 2002 בתמיכת הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה וממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. ההסכם בין ‘נפש בנפש’ והסוכנות היהודית מתחדש ומתעדכן מדי שנה, ושני הגופים מנהלים דיאלוג פורה ביניהם לשיפור מתמיד של העבודה המשותפת. הסוכנות היהודית היא גוף המקיים את פעילותו בשקיפות ובתיאום עם ממשלת ישראל והפדרציות היהודיות בעולם והוא מבוקר על ידי מבקר המוסדות הלאומיים”.

משרד הקליטה: “ארגון ‘נפש בנפש’ מקבל תמיכה מהמדינה במסגרת ‘מבחני התמיכה לארגונים מעודדי עלייה’ מאז שנת 2005. החל משנת 2008 הועברו המבחנים על פי החלטת ממשלה לאחריות וביצוע של המשרד לקליטת העלייה.

“בשנת 2009, עם כניסתם של השרה לקליטת העלייה, ח”כ סופה לנדבר והמנכ”ל דמיטרי אפרצ'ב לתפקידם, הוחלט להגדיל את מספר הארגונים מעודדי העלייה מכל העולם הנתמכים על ידי המשרד לקליטת העלייה, ולחזק ארגונים שאינם בעלי אמצעים. בהתאם לזאת, הוחלט להסיר את המכשול העיקרי בעמידתם של ארגונים בתנאי הסף במבחני התמיכה: החובה להעניק מענק כספי לעולים. מהלך זה נחל הצלחה גדולה, ולראיה, בשנת 2012 מקבלים תמיכה במסגרת תבחינים אלה ארבעה ארגונים מעודדי עלייה מלבד ארגון ‘נפש בנפש’.

“המשרד לקליטת העלייה בודק לעומק ובאופן שוטף את כל ההתקשרויות עם ארגונים חיצוניים ובכללם ‘נפש בנפש’, זאת באמצעות דו”חות ביצוע ומעקב, הן על ידי האגף המקצועי והן על ידי אגף החשבות במשרד.

“לעניין השינויים בקריטריונים לאורך השנים, מספר הבהרות:

“1. חשוב להבהיר כי חישוב סכום התמיכה המגיע לארגון הוא הנמוך מבין שתי האפשרויות הבאות: סך תקציב התמיכות חלקי הניקוד שקיבל אותו ארגון בשנה זו ‏(לפי מספרי עולים בפועל‏) ועד לא יותר מ–6,500 שקל עבור עולה או 75% מעלות השירותים הישירים הניתנים על ידי הארגון לעולים באותה שנה. הדבר אינו כולל הוצאות הנהלה וכלליות, מענקים הניתנים לעולים, הוצאות גיוס תרומות והוצאות הטסה לישראל - שהם על חשבון הארגון בלבד.

“יודגש כי במבחנים שתוקנו ב–2011, צומצמה באופן משמעותי האפשרות לכפל סיוע מהמדינה בגין אותו עולה, כך לא תינתן תמיכה נוספת עבור עולה שהמשרד שילם עבור עלייתו ארצה לגוף אחר ‏(לדוגמה, גרעין צבר של הצופים‏), לא תינתן תמיכה עבור מי ששהה בישראל במסגרת תוכנית שמומנה על ידי המדינה ‏(לדוגמה משתתפי תוכנית ‘מסע’‏), וכן לא תינתן תמיכה עבור משני מעמד ששוהים כבר בישראל.

“2. לגבי מספרי העולים - החל משנת 2011 תנאי סף הוא שבשנה הקודמת הביא הארגון לפחות 100 עולים ולגבי השנה שלגביה מבוקשת התמיכה אין מגבלה - וזאת גם על מנת להכניס מספר ארגונים רב ככל הניתן למקבלי התמיכה, וגם מאחר שמספרי העולים מארץ מסוימת הוא עניין נזיל ותלוי גורמים רבים כגון מצב כלכלי, אנטישמיות בארץ המוצא, מצב ביטחוני וכלכלי בישראל ועוד.

“3. לגבי אזרחים ישראלים שנולדו בחו”ל: מאז ומתמיד מתייחסת המדינה למי שנולד בחו”ל וקיבל אזרחות מכוח לידה להורה ישראלי ובא להשתקע בישראל כ’אזרח עולה’, המקבל את כל הזכויות הניתנות לעולה. התיקון למבחנים בשנת 2010 רק עיגן בכתב דבר קיים.

“כחלק מפעילות הבדיקה והבקרה שאותם עורך האגף המקצועי במשרד באופן שוטף, נמצא כי היה כפל בדיווח בגין עולים מסוימים לשנת 2009, בין ארגון ‘נפש בנפש’ ובין גרעין צבר של תנועת הצופים. על פי בדיקת המשרד מדובר בסכום של כ–133 אלף שקל. ההתחשבנות עם ‘נפש בנפש’ לשנה האמורה טרם נסגרה ובכוונת המשרד לקליטת העלייה לקזז את הסכום האמור בעת סגירת החשבון לשנה האמורה”.

משרד המשפטים ‏(האחראי על אישור הקריטריונים לתמיכות ממשלתיות‏): “המבחנים למתן תמיכות לארגונים העוסקים בעידוד העלייה לישראל, לפיהם תמך משרד ראש הממשלה ‏(בעבר‏) והמשרד לקליטת העליה ‏(כיום‏) בין היתר בעמותת ‘נפש בנפש’, נקבעו כדין בהתאם לסעיף 3א’ לחוק יסודות התקציב, התשמ”ה–1985, ובעקבות החלטות ממשלה שהתקבלו בנושא. הליך ההיוועצות עם היועץ המשפטי לממשלה המחויב לפי החוק קוים, כבכל מבחני התמיכה של הממשלה, מול הגורמים המקצועיים במחלקת ייעוץ וחקיקה. כך גם התיקונים השונים שנערכו במבחנים לאורך השנים. נוסח המבחנים או התיקונים גובש באופן מתואם עם המשרד הממשלתי הנוגע בדבר, ונקבע בכל המקרים, לאחר שנמצא כי אין פגיעה בעקרון השוויון או בכללי המנהל התקינים. בכל מקרה בו תוקנו המבחנים פורסמה טיוטת תיקון להערות הציבור, ולעתים שונה נוסח התיקון בהתאם להערות שהתקבלו. במשך השנים ניתנה תמיכה לפי מבחנים אלה לא רק לארגון ‘נפש בנפש’.

“יודגש כי על פי נוסח המבחנים, כל מוסד ציבור או עמותה העומדים בתנאי הסף שנקבעו רשאים להגיש בקשה לתמיכה. יודגש, כי דווקא ביטול תנאי סף של מענקים מצד מוסד הציבור או מספר מינימלי של עולים שנדרש המוסד הציבורי להביא - מקלים על גופים נוספים להשתלב בפעילות עידוד העלייה וקבלת התמיכה. מקצת השינויים שנעשו לאורך השנים במבחנים בוצעו כחלק מהפקת לקחים, התאמה לנסיבות משתנות ורצון לאפשר את המשך התמיכה בפעילות זו”. 

-------------------------------------------------------

בואו לארץ, תסתדרו לבד
עולים מספרים כי “נפש בנפש” נטש אותם ברגע שנזקקו לעזרה ממשית

בחוזה שעליו חותמים העולים עם “נפש בנפש” מומלץ בחום להגיע בטיסות המיוחדות והמאורגנות של הארגון, בשביל החוויה הרוחנית, כמובן. אבל אחרי שהאורות בטרמינל 1 כבים, חווים עולים רבים קשיי קליטה: בשפה, במציאת עבודה ובהתאקלמות בסביבה הישראלית. חלק מהעולים מתקשים להסתגל וחוזרים לארצות המוצא שלהם. חלק פונים ל”נפש בנפש” ומבקשים עזרה - שלטענתם לא תמיד מגיעה.

קרן החירום שנועדה לסייע לעולים אחרי עלייתם לא הצליחה לסייע למשפחה אחת, שב–2011 פנתה בייאוש אל מנכ”ל הארגון, הרב יהושע פס, וביקשה את עזרתו. “כל חודש הקושי הולך וגדל”, כתב אב מובטל שעלה לישראל עם משפחתו חודשים ספורים קודם לכן. פס, בדואר אלקטרוני שהשיב לאיש, עודד אותו ליצור קשר עם יועץ התעסוקה של “נפש בנפש” והעלה את האפשרות לסייע למשפחה במענק כספי נוסף. “אם בעתיד יידרש חס וחלילה מענק חירום, אעזור לך”, הבטיח לו פס. “אנא אל תהסס לפנות אלי בעתיד”.

שלושה חודשים חלפו, והאב עדיין היה מובטל. הוא שוב כתב לפס וביקש עזרה כספית. “רציתי לשלוח לך מייל בעוד מועד, כי אני חושש שמהכסף שנשאר לנו לא אצליח לפרנס את משפחתי במשך יותר מחודשיים”, כתב האב. “אם לא תהיה ברירה ולא אמצא עבודה בתום התקופה הזאת, האם אוכל לקבל עזרה מ’נפש בנפש’?”

פס השיב כעבור חמישה ימים במייל שהיה דומה יותר להרצאה על קשיי העלייה. “עלייה יכולה להיות עניין מאתגר מאוד, וחיפוש עבודה הוא אחד מהיבטיה הקשים ביותר”, כתב פס. “התחלה של קריירה חדשה וההתמודדות עם הקשיים הכלכליים במהלך התקופה הזאת עלולים לגרום למתח רב. אני מבין את חששותיך... אני מודע לכך שאתה נתון בלחץ כספי. זהו אחד מהיבטי העלייה שעולים מתגברים עליהם כשהם מצליחים למצוא עבודה”.

האב ענה כבר באותו היום, והייאוש ניכר בדבריו: “אמרת שאני יכול לפנות אליך אם מצבי הכספי לא ישתפר ועד עתה הוא אכן לא השתפר. אני חושש שעם תחילת מאי לא אצליח למצוא את הכסף הנחוץ לנו לתשלום שכר דירה! ניהלתי משא ומתן עם הבנק והסכמנו על חריגה של 3,000 שקל, והחודש כבר הגעתי לחריגה של 5,000 שקל. הקושי גובר מדי חודש בחודשו”, הוא כתב.

ארז חלפון, גלעד שרון ויהושע פס באירוע בנתב"גצילום: תומר אפלבאום

כעבור פחות מחצי שעה ענה פס לאב את התשובה התמציתית הבאה: “כרגע העמותה אינה יכולה להאריך חוזים או לשפרם, ואינה מסוגלת להעניק סובסידיות לרכישת כלי רכב. אנחנו בונים מחדש את קרן החירום שלנו לעולים אחרי עלייה ומקווים שבהמשך הדרך מצבנו ישתפר ונוכל לסייע לעולים מתקשים”.

“הארץ” קיים ראיונות עם עולים רבים נוספים, ופגש משפחות ויחידים שהרגישו שהסיוע אינו קיים. הם מרגישים שבארגון רימו אותם באמצעות חומר פרסומי המציע “משאבי תעסוקה, סיוע בקליטת עלייה, הכוונה ותמיכה וסיוע כספי על פי הצורך, כדי להביא לכך שקליטתו של כל עולה תהיה מוצלחת ככל האפשר”.

עולים רבים שנתקלו בבעיות עם “נפש בנפש” עם הגעתם לישראל חששו לדבר עם עיתונאים, שמא יסכנו את יחסיהם עם הארגון. הם ציטטו סעיפי סודיות שנכללו בהסכמים שחתמו עליהם עם הארגון, שאם יפרו אותם, כך אמרו, עלול הארגון לבטל את ההסכמים ולדרוש החזר מלא של כספי מענקים על סך אלפי דולרים. עולים שהסכימו לדבר עם “הארץ” עשו זאת בתנאי שלא תיחשף זהותם.

אשה המתגוררת בדרום הארץ היתה אחת מני רבים ששוחחו עם “הארץ”. היא זקפה לזכותו של “נפש בנפש” את שיווקה של העלייה ואת הבאתה לישראל. עם זאת, היא ביקרה את התנהלות הארגון בכל הנוגע לקליטה. “’נפש בנפש’ נעלמים אחרי שהעולים מגיעים לישראל”, היא אמרה בראיון. “לפחות כך זה קרה אצלי. עובדת סוציאלית דיברה איתי פעמיים או שלוש, אבל חוץ מקצת תמיכה נפשית, לא היתה בשיחות האלה שום תועלת. הם אומרים לעולים שהם יתקשרו פעם בחודש כדי לבדוק מה מצבם, אבל במקרה שלי זה לא קרה.

“הם גם מארגנים מעין יריד עלייה כמה ימים אחרי שהעולים נוחתים בישראל. העולים אמורים למצוא שם כל מיני סוגים של סיוע. אבל למעשה זה בלגן נורא של אנשים שמנסים לשכנע אותם לבחור בבנק שלהם, בחברת הסלולר שלהם וכו’. אצלי זה רק יצר בעיות ולא פתר שום דבר.

“התפקיד העיקרי של הארגון הוא לעזור ליהודים מצפון אמריקה להגיע לישראל, ואת זה הוא עושה מצוין. לדעתי, הם פשוט לא צריכים להבטיח מעקב אם אין להם משאבים לעשות את זה. יש להם המון מידע באתר שלהם, אבל חלק גדול ממנו מיושן או לא מספיק ספציפי. הם צריכים לעזור יותר טוב בקליטה או לוותר לגמרי על המעורבות שלהם בשלב הזה של העלייה”.

אשה נוספת, חברה בתוכנית “עולים לצפון” המעניקה מלגות לעולים החיים בצפון הארץ, אמרה שמכיוון שהיא חיה באזור ששיעורי האבטלה בו גבוהים, היא הסתמכה לגמרי על ההכשרה והסיוע המקצועיים של “נפש בנפש”. “אני לא יכולה למנות את מספר הפעמים שניסיתי להשיג עזרה דרך משרדי ‘נפש בנפש’. לא הצלחתי להגיע לאדם חי, ואם כבר הצלחתי, התעלמו ממני לגמרי”, סיפרה. היא אומרת שהיא חיפשה עבודה במשך חודשים, אבל לשווא, ובזמן שהיא בדקה את הצעות העבודה ה”לא מתאימות” שהציע “נפש בנפש”, היא ניצלה את כל חסכונותיה. עד מהרה אזל המענק על סך 5,000 דולר שקיבלה, אבל ההסכם שחתמה עליו עם הארגון, ושעל פיו התחייבה להישאר בצפון במשך שלוש שנים, מנע ממנה לחפש אפשרויות באזורים אחרים.

“’נפש בנפש’ שולח הצעות עבודה במייל ומבקש מעולים להירשם לאתרים ישראליים שמציעים משרות”, אמרה. “אבל אחרי שפניתי לכמה מהמקומות שהם הציעו, האמון שלי במה שהם שלחו לנו התערער”. בכמה הזדמנויות, המעסיקים האפשריים שהתקשרה אליהם הסכימו להעסיק אותה אבל הבהירו שלא יוכלו לשלם לה “במשך כמה חודשים”. “התאכזבתי מחוסר המקצועיות או יותר נכון מהחוצפה שלהם”, אמרה העולה החדשה על אותם המעסיקים.

“כשסיפרתי לאנשי הארגון על הבעיות שלי עם העבודות שהם מציעים, הם חייכו והינהנו, וכעבור חודש שוב הציעו אותן במייל הקבוצתי”, היא הוסיפה.
העולה, שבסופו של דבר מצאה תעסוקה בעצמה ועכשיו נוסעת לעבודה שעתיים בכל יום, הפיצה את השמועה בקרב ידידיה, בתקווה לחסוך מהם את הקשיים שהיא חוותה. “התלוננתי באוזני כמה חברים חדשים שרכשתי על הניסיון שלי בחיפוש עבודה, והם סיפרו על כך לאחרים וכן הלאה”, אמרה. “אנשים נוספים שנתקלו בבעיות דיברו עליהן גם הם, וכך הזהרנו אנשים”.

“זו רק עוד צורה שלובש חוסר המיומנות שלהם”, אומר פעיל עלייה לשעבר, שעובד כיום עם עולים רבים של “נפש בנפש” שלדבריו “נפלו בין הכיסאות”. לדבריו, “לעומת הסוכנות היהודית, שהעסיקה שליחים מיומנים ביותר שהכירו את ענייני העלייה והקליטה לפני ולפנים, ‘נפש בנפש’ דחק את אנשי המקצוע האלה לשוליים ובמקומם הוא מעסיק צוות של ‘מתאמים’ שאין להם הכישורים המתאימים לענות על צורכיהם המגוונים של העולים”.

תגובת “נפש בנפש”: “הארגון הוקם במדינת ניו יורק ופעילותו בארצות הברית כפופה לחוקים של מדינת ניו יורק. בהתאם, הוא מתקשר עם העולים, אשר אף הם תושבי חוץ באותה עת, בחוזים על פי דיני ניו יורק. הסכמים אלה, אשר לרוב באים להסדיר את תנאי המענק אשר העולים מקבלים מ’נפש בנפש’, הנם הוגנים וסבירים, ומיועדים לוודא שכספי המענקים מטעם ‘נפש בנפש’ ישמשו לצורכי עלייה וכן על מנת לשמור על פרטיותם של העולים.

“כיוון שהמטרה העיקרית של ‘נפש בנפש’ היא עידוד עלייה, אנו פועלים כדי להקל על עולים בתהליך עלייתם ארצה, הן בשלבים שלפני עלייתם והן בתהליך קליטתם והתאקלמותם בארץ. העולים מבחינתנו הם בראש מעיינינו ולפיכך אנו מקפידים על תודעת שירות גבוהה. בין היתר, ‘נפש בנפש’ מארגן עבור העולים מספר רב של פעילויות, אירועים, וסמינרים. הארגון גם מספק שירותי ייעוץ והשמה לעולים. ‘נפש בנפש’ זמין לעולים בכל יום עד חצות ובנוסף, מעסיק מספר עובדים סוציאליים שניתן להתקשר אליהם בכל עת. לכל עולה יש את מספרי הטלפון האישיים של הצוות וההנהלה. ‘נפש בנפש’ מבצע סקרים לבחון את שביעות רצונם של העולים ומנסה תמיד לשפר את שירותיו. אם מישהו מהעולים נפגע בדרך כלשהי על ידי אחד מעובדי ‘נפש בנפש’, הוא מוזמן כמובן לפנות אלינו ואנו נפעל מיידית לאבחן את התקלה ובמידת הצורך גם להפיק לקחים”.

-------------------------------------------------------

עזרה לעשירים

אחת הביקורות הנפוצות על פעילות “נפש בנפש” גורסת שמדובר בהפרטת העלייה ובמתן שירותים נוספים דווקא לעולים מהמדינות העשירות. בכל זאת, לא נערך דיון מדוע עולים מארצות הברית זוכים למשאבים גדולים יותר מאלו שבאים מהולנד ורוסיה, למשל. זאב בילסקי אמר ל”הארץ” כי כשחתם על ההסכם לא היה מרוצה מכך, אבל “זו היתה המציאות”.

בנייר עמדה שפירסם מכון ון ליר לפני כשנה כותבת אילנה שפייזמן כי “בצד הגידול שחל במספר העולים מצפון אמריקה בעקבות פעילות ארגון ‘נפש בנפש’, הביא תהליך ההפרטה גם לפגיעה בשוויון בין העולים, בנגישות של שירותי עידוד העלייה הניתנים בצפון אמריקה, ובאחריות המדינה לעלייה לישראל - אחריות הנובעת מתוך תפיסה כוללת שלפיה מדינת ישראל היא בית לאומי לעם היהודי בעולם כולו. העברת האחריות לעידוד עלייה לגוף פרטי עשויה ליצור מצב שבו ישראל תהפוך למדינה שקולטת עלייה באופן סלקטיבי, בהתאם לסוג הפעילות ולאינטרס של הגוף הפרטי, שאינו בהכרח מחויב לערכים ולמטרות הממלכתיים”.

לפי שפייזמן, “נפש בנפש” מקבל תמיכה מהמדינה על סמך הקריטריון של הענקת סיוע נוסף על סל הקליטה לעולים שמגיעים דרכה. כך נוצר מצב שחלק מהעולים מקבלים רק מענק סל קליטה ואילו עולים אחרים מקבלים מענק נוסף של כאלף דולר רק משום שהגיעו לארץ באמצעות ארגון פרטי ולא באמצעות הסוכנות היהודית או “נתיב”. פגיעה זו בשוויון נמצאת חמורה אף יותר אם נביא בחשבון את השחיקה שחלה בסל הקליטה לאחר שלא עודכן כמה שנים, עד לתקציב 2011, ואת העובדה שערכו הנוכחי, גם לאחר העדכון של 2011, מספיק אך בקושי לצרכים הבסיסיים של העולה.

תגובת “נפש בנפש”: “המנדט של הארגון הנו לעודד עלייה מצפון אמריקה ואנגליה. הטיפול והליווי המסור שמעניקים עובדי ארגון ‘נפש בנפש’ לעולים החדשים לפני, במהלך ואחרי עלייתם לישראל, בתוספת המענקים הכספיים שאנו נותנים להם והסיוע המהיר במציאת תעסוקה בישראל, הנו חיוני, מוצדק ונכון על פי כל קנה מידה. וכל מי שטוען שמדובר באפליה לא מבין מהו עולה חדש ומהם הקשיים עמם הוא נאלץ להתמודד. אנו גאים בתמיכה זו וסבורים שזוהי משימה ציונית ולאומית”.

musaf@haaretz.co.il

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ