שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הסיפור המוזר על המחקר שלא היה, על ישראל שלא תהיה

אמיר אורן
אמיר אורן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר אורן
אמיר אורן

שלמה גזית, בן 86, הוא אדם מנוסה בהלכות מחקר, צבא ומינהל מאז השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל. הוא כתב מאמרים, היה ראש לשכתו של משה דיין, עמד בראש אמ"ן-מחקר במלחמת ששת הימים, היה ראש אמ"ן כולו בחמש השנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, הקים את מנגנון תיאום הפעולות בשטחים, ניהל אוניברסיטה ועוד ועוד. האלוף בדימוס גזית אינו נוהג לצרף את שמו לענייני סרק.

לפני שבוע נפל גזית בפח. נכון יותר, עלה ברשת – ונפל לתוך אחד החורים בה, בור בגודל של בולען. גזית האמין לתומו לדיווח שקרא, שלפי החתימה שהתנוססה בראשו חובר על ידי דוקטור פרנקלין למב. "האם ארצות הברית מתכוננת למזרח תיכון שלאחר ישראל?" הציג למב שאלה שהיא תשובה. השאלה מהדהדת גם ממשפט מחץ המיוחס להנרי קיסינג'ר, שגזית מצטט ללא פקפוק: "בתוך עשר שנים, עד 2022, תחדל ישראל להתקיים".

ב-28 באוגוסט, באתר "Foreign Policy Journal", הביא למב גילוי מרעיש: קהילת המודיעין האמריקאית יזמה חיבור מסמך המחזיק 82 עמודים, שמסקנתו היא שהאינטרס הלאומי האמריקאי עומד בסתירה יסודית עם קיומה של ישראל כמדינה ציונית. "המחברים מסיקים שישראל היא כרגע האיום הגדול ביותר על האינטרסים הלאומיים האמריקאיים, משום שצביונה ופעולותיה מסכלים יחסים תקינים בין ארה"ב לבין מדינות ערביות ומוסלמיות".

הפשיטה על שגרירות ישראל בקהיר, לפני כשנהצילום: אי-אף-פי

לנוחות קוראיו הסביר למב מהי קהילת המודיעין האמריקאית. הוא מנה את 16 הגופים הצבאיים והאזרחיים המאוגדים בה וציין שתקציבה השנתי הוא כ-70 מיליארד דולר. במבט צופה פני עתיד העריך למב שידידי ישראל בקונגרס ובמכוני חשיבה, אנשי הימין הרפובליקאי, יתקפו הן את ממצאי המחקר והן את הנשיא, ברק אובמה.

בזכות שקדנותו של למב התוודעו הקוראים לסדרת קביעות נוקבות מטעם המודיעין האמריקאי. ביניהן: "אין תקומה לישראל יותר מאשר למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, שאתו קיימה ישראל יחסים עד לסוף שנות ה-80"; ישראל מרגלת בארה"ב ומתערבת בענייניה הפנימיים; אסור למשלם המסים האמריקאי להמשיך במימון "תשתית הכיבוש וההפרדה"; וכך הלאה גינויים ושיקוצים שהפיקו 16 הסוכנויות ו-70 המיליארדים.

תוספת "ג'ורנל"

הסופר הבריטי אוולין וו, בתיאורו נוטף החומצה "סקופ", התווה את שלושת פרקי חייו של הישג עיתונאי ייחודי, המשאיר את המתחרים אחוזי הקנאה בפיגור שלעולם לא ידביקו: ראשית, סקופ, למחרת, עדיין סקופ, ולבסוף, איך זה שעדיין סקופ. וו כתב על שנות ה-30, אבל בה במידה היה ביכולתו לספר על ההווה, ובמיוחד על תקשורת המתקראת חברתית - בלוגים, ציוצים ושאר מחרחרי שמועות ומסרסרי אגדות.

הסקופ של למב פשט ברשת כמגיפה - כך הגיע לגזית כחודש וחצי לאחר פרסומו - אבל שום עיתון רציני לא פרסם אותו. "Foreign Policy" נחשב כתב עת ואתר מהימן, יריב זריז ל"Foreign Affairs" הוותיק והממסדי. אבל למב לא פרסם ב"Foreign Policy". האתר שאירח אותו נושא לכאורה שם זה, אבל קריאה שטחית פחות מגלה את הסיומת "ג'ורנל". כוונה להטעות? חלילה, ייזהר הקורא. אתר זניח, המפרסם תועמלנים ותימהונים.
המחקר הסודי של למב לא רק לא היה; הוא גם אינו יכול להיות. הוא אינו מנוסח בסגנונם של קציני מחקר. איש לא ישתטה להסמיך גוף ממלכתי לשרבט הגיגים על סופה הקרוב של מדינה ידידותית, חיה וקיימת, לוחמת ויש אומרים גם מוכנה להשתמש בנשק יום הדין כדי לסכל השמדה. ודאי ששום מנהל שפוי של סוכנות ביון לא יעשה כזאת לאדונו הפוליטי ערב בחירות.

בשולי הדיווח העירה מערכת "Foreign Policy Journal", בהסכמת למב, כי המחבר האלמוני משתייך ל"יחידת מחקר של הסי-איי-אי". ניחוש הגיוני יותר הוא שמישהו כתב חיבור, אחד מרבבות, ושלח בדואר למודיעין, עם העתק לאובמה. מועמד סביר: דוקטור פרנקלין למב, תושב ביירות, אוהד חיזבאללה, מנהל עמותה להנצחת קורבנות הטבח בסברה ושתילה. בת זוגו ההרה נהרגה ב-1983 בפיגוע בשגרירות האמריקאית בביירות, שם ביקרה לצורך קידום עניינם של ניצולי הטבח. את הפיגוע ביצעו האיראנים וחיזבאללה, אבל למב אינו מאשים אותם. מלאי ההאשמות שלו מופנה כולו נגד ישראל ונגד ארגונים לבנוניים המסתייגים מחיזבאללה.

תנו לי יומיים-שלושה

המסמך המדומה מגוחך כל כך, מופרך כל כך, עד שלמחרת נזעק גזית לתקן את עצמו. הוא כתב כי "במקביל" להפצת טורו ניסה "לברר מי עומדים מאחורי הפרסום" של למב. בירור במקביל, וליתר דיוק לאחר מעשה, הוא מעשה ראוי, אך טוב ממנו בירור מקדים. "לא נמצאה הוכחה כי מחקר כזה אכן קיים, ואם כן – כי זה אכן תוכנו. 'Foreign Policy Journal' מוכר ככתב עת דיגיטלי, אשר רבים מחברי המערכת שלו הם ערבים שעמדותיהם אנטי ישראליות. מכאן שמאוד אפשרי כי סיפור המחקר איננו אלא מסע השמצה ולוחמה פסיכולוגית נגד ישראל".

קוראים מישראל שהזדרזו לפנות ללמב, עוד קודם לתיקון של גזית, קיבלו ממנו תגובה מבולבלת: "בוקר טוב... עומד לצאת לדמשק... תנו לי יומיים-שלושה ואשלח לכם עדכונים (שאקבל מוושינגטון) על מסמך הסי-איי-אי". ארבעה-חמישה ימים אחר כך, העדכונים טרם הגיעו.

אז אין כל כך סי-איי-אי וקהילת מודיעין ו-16 סוכנויות, אבל מה עם התחזית השחורה של קיסינג'ר? אם שר החוץ בדימוס, אשף הדיפלומטיה, יהודי שישראל יקרה לו, מעריך שהיא תחדל להתקיים בתוך עשור, יש לכך משמעות, לא?

איש ממפיצי הציטטה מקיסינג'ר לא טרח לבדוק את אמיתותה. ג'סי לפורין, הדוברת במשרדו של קיסינג'ר, היתה השבוע אסירת תודה כאשר סוף-סוף פנו אליה והעניקו לה הזדמנות לספר מה שהבוס הסמיך אותה לומר בשמו: "בדיה מוחלטת". פברוק, פשוטו כמשמעו.

לסיפור נפילתם של אנשים רציניים (וגם אחרים) ברשת של למב יש היבט חיובי אחד: הוא ממחיש את ההבדל בין אמצעי תקשורת מקצועיים לחובבים, בין מי שמחויבים לוודא, לבדוק ולהצליב טרם פרסום לבין מי שמסתפקים במחזור. גם אם לא יהיה בהבדל זה די להציל את העיתונות הישנה, זאת שבאמת עשויה שלא להתקיים בעוד עשור, הוא יוכל לשמש טיוטה להספד עליה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ