בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האפשרות לתיקו בין רומני לאובמה משקפת את אמריקה

העימות השני בין המועמדים חשף את עומק הפערים ביניהם. זוהי למעשה מלחמה על הבית, המלווה גם בשנאה מסוכנת

29תגובות

הנה תסריט לא סביר אבל גם לא בלתי אפשרי: בליל הבחירות בארה"ב, ב-6 בנובמבר, מתברר שהמאבק על המדינות המתנדנדות מסתיים כך שברק אובמה מנצח באוהיו, ויסקונסין וניו המפשייר, אבל מיט רומני זוכה בווירג'יניה, איווה, נוואדה, קולורדו ופלורידה. כמעט 150 מיליון איש טורחים להגיע לקלפיות ולהצביע, אבל התוצאה, שעליה באמת אפשר לומר "רק באמריקה", תהיה תיקו, 269-269 במניין האלקטורים.

עכשיו מתחילה החגיגה האמיתית: בכמחצית מהמדינות אין חוק המחייב את האלקטורים להצביע על פי תוצאות הבחירות בפועל, מה שהופך כל אחד מה-538 הנבחרים לעריק בפוטנציה שביכולתו להמליך את הנשיא הבא כשהקולג' האלקטורלי יתכנס ב-17 לדצמבר. על פי התיקון ה-12 לחוקה, אם התיקו בכל זאת נותר בעינו ההכרעה עוברת לבית הנבחרים, שבו יש לכל אחת מ-50 המדינות קול אחד, על פי הצבעת רוב חברי הקונגרס מאותה המדינה. במקרה כזה, סביר להניח שמיט רומני הרפובליקאי ייבחר, אלא שהחוקה גם קובעת שאת סגן הנשיא בוחר הסנאט, שם צפויים הדמוקרטים לשמור על הרוב. הנשיא רומני וסגן הנשיא ג'ו ביידן? מי יודע.

ישנם 32 תרחישים שונים ומשונים שבהם הבחירות עלולות להסתיים ללא הכרעה. בהיסטוריה האמריקאית זה קרה פעמיים, אבל רק בעבר הרחוק, לפני 200 שנים. הסטטיסטיקאי והפרשן נייט סילבר מעניק כרגע סיכוי של 0.8% שבבחירות 2012 יצא תיקו; מעט, אולי, באופן אבסולוטי, אבל הרבה מאוד בהתחשב באנדרלמוסיה שעלולה להיווצר.

אי-פי

בחירות 2012 בארה"ב: כל הדיווחים, הפרשנויות והסקרים

העניין הוא שברמה הסמלית, התיקו הזה מסמל לחלוטין את מהמציאות. כל הסקרים מראים שאמריקה מחולקת כמעט שווה בשווה בין תומכי אובמה לתומכי רומני, עם אחוז קטן בלבד של מתלבטים שמסוגלים לעבור מצד לצד. נכון, כך היה גם בשנת 2000, כשאל גור ניצח את ג'ורג' בוש בהפרש של כחצי מיליון קולות (אבל איבד את הנשיאות בפלורידה), וב-1968, כשריצ'ארד ניקסון ניצח בהפרש דומה. במקרה או שלא במקרה, שתי הבחירות הללו גם מסמנות תקופות של קיטוב חברתי ואידיאולוגי עמוק, כפי שקיים גם היום.

מרוב התעסקות בשפת הגוף ובעוויות הפרצוף של שני המועמדים בעימות ביניהם השבוע, אולי לא הוקדשה תשומת לב ראויה לכך שביטאו בו את השקפות העולם המנוגדות לחלוטין של שולחיהם. רומני מייצג מפלגה שמעולם לא הייתה כה שמרנית, שמבקשת לצמצם את הממשל, להיטיב עם בעלי הון, למחוק את מדינת הרווחה, לבטל את חוק הבריאות, לחזק את הזהות הנוצרית של אמריקה ולהסיג לאחור את הישגי העידן הליברלי של 50 השנים האחרונות, כולל זכותה של אישה להחליט על הפלה. הדמוקרטים מאמינים במעורבות ממשלתית, ברגולציה מוגברת, במיסוי פרוגרסיבי, בתמיכה בנזקקים ובחלשים, בהעדפה מתקנת, בהפרדה מוחלטת בין דת למדינה ובזכויות נשים וחד-מיניים. מי שיזכה בבחירות יוכל, בין היתר, למנות 2-3 שופטים עליונים ובכך לצבוע את בית המשפט העליון בגוון אידיאולוגי שישלוט בהחלטותיו במשך שנים ארוכות.

צפו בקטע מהעימות השני של רומני ואובמה

השסע האידאולוגי משתקף גם בקווי התיחום האתניים והסוציו-כלכליים, שמעולם לא היו מובהקים יותר: רומני חזק בצורה יוצאת דופן בקרב מבוגרים, לבנים, עשירים וכפריים, בעוד אובמה זוכה לתמיכה גורפת של צעירים, מיעוטים, עירוניים וחסרי אמצעים. רומני הוא מועמדם של הדתיים, כולל היהודים האורתודוכסיים, ואובמה של החילוניים, כולל היהודים הליברליים. אובמה שולט ברוב המדינות השוכנות לאורך האוקיינוסים, שפני תושביהם החוצה, ורומני הוא מלך המדינות הפנימיות, מוקפות היבשה, שתושביהם מתעניינים בעיקר בעצמם.

מדובר במאבק על כל הקופה, במלחמה על הבית, המלווה ברגשות עזים של טינה הדדית, ובשוליים, גם שנאה מסוכנת. זהו השסע שהוביל לשיתוק המזיק שאחז בקונגרס בשנתיים האחרונות ושימשיך לפלג את אמריקה גם בקדנציה הבאה, אם הנשיא הנבחר לא ימצא דרך לאחד את השורות. זוהי התמודדות גורלית בעניינים חיוניים שבהם יש לרוב היהודים עמדה ברורה ונחרצת, ולכן רובם שוב יתייצב לצדו של אובמה, גם אם הם מסתייגים מיחסו לישראל.

שלוש שנים לפני פרוץ מלחמת האזרחים, אברהם לינקולן נשא את אחד הנאומים המפורסמים בהיסטוריה האמריקאית, שנודע בשל משפט אחד שנלקח מהבשורה על פי מרקוס בברית החדשה: "בית מפולג בתוך עצמו לא יוכל לעמוד". אבל לינקולן המשיך והתנבא באותו הנאום שארצות הברית לא תיפול כתוצאה מהמחלוקת שקרעה אותה מבפנים, אלא תהפוך כולה "לדבר אחד או לדבר אחר." במידה רבה, זו גם תחושתם של מצביעים אמריקאים רבים, שבועיים וחצי לפני שייקראו להשתתף בהכרעה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו