טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהפכת המידע השנויה במחלוקת של סטיבן וולפרם

לפני עשור ניסה סטיבן וולפרם לחולל מהפכה בעולם המדע. הוא הצליח לעצבן כמה פיזיקאים - אבל נכשל בעניין המהפכה. כיום הוא מנסה לשנות את הדרך שבה אנו חיים, בדרך למטרת העל: מחשוב כל המידע בעולם והפיכתו לנגיש לכל. האם הפעם הוא יצליח, במקום שבו חברה קטנה בשם גוגל מתקשה קצת?

תגובות

סטיבן וולפרם לא מרוצה. הוא יושב בחדר הישיבות הגדול בחברת התוכנה שלו, Wolfram Research, בשמפיין שבאילינוי, אוכל עוגיות שוקולד וצופה בתמונה של צפרדע על מסך גדול. הצפרדע אמורה להופיע בתלת־ממד, כאחד מהפיצ’רים של הגרסה החדשה בתוכנת הדגל של החברה, “מתמטיקה”. אבל כרגע היא אפורה ומוקפת ערפל כהה וסמיך. “זה כמו רוח רפאים”, אומר וולפרם, “זה נראה נורא. ברור שאנחנו יכולים לעשות משהו טוב יותר”.

השעה 21:00, ומסביב לשולחן האליפטי יושבת קבוצה של פיזיקאים ומהנדסי מחשבים ובוהה במסך בעיניים טרוטות. חלקם היו ערים בלילה שלפני כן עד חצות וסייעו לוולפרם בהכנת הרצאת הפתיחה שנשא באותו בוקר בכנס טכנולוגיה של החברה. וולפרם, לעומתם, ערני לגמרי. “זה לא נכון, זה אפילו לא קרוב”, הוא פוסק למראה המסך העמוס בשורות קוד, “תקלידו את זה, תפתרו את זה. אני מאוכזב. אתם צריכים להקדים אותי בהרבה”.

אל החדר נכנס כריסטופר, בנו של וולפרם: בן 13 רזה, ממושקף ורציני, חובב טכנולוגיה שהגיע עם אביו להשתתף בכנס ואף להעביר בו פרזנטציה. הוא מתיישב מאחורי העובדים ומיד מתחיל לשאול שאלות. “למה שמישהו לא יסביר את זה לכריסטופר?” אומר סטיבן, “זה יהיה תרגיל מצוין עבורכם”. מרקוס, פיזיקאי גרמני, מתחיל להסביר. לאחר דקה, כריסטופר מניף את ידיו בתנועה של “אוקיי, הבנתי”.

נעמי דרום

מאותו רגע, כריסטופר הוא חלק מהדיון. הוא מסביר, הוא נושא נאומים על תכונות הצבע והאור, הוא מתווכח עם היושבים - שהצעירים שבהם גילם כפול מגילו, וכולם כפופים לאבא שלו. הוא מסתובב בכיסאו ומזנק ממקומו כשמשהו בהסברים של עובדי החברה נראה לו לא נכון. בעוד סטיבן מתיישב לאכול עוף עם פירה ושעועית שהוזמן ממסעדה סמוכה, כריסטופר נעמד לצד אביו בראש השולחן, לוקח את האייפד שלו ומתחיל להסביר את הפיזיקה של אור שעובר דרך חפצים שונים. “זה מאוד פשוט”, מסביר כריסטופר לקהלו המלומד, שיושב בפנים חתומות, “מלמדים את זה בכיתה ג’!”

“זו לא היתה הישיבה האהובה עלי”, אומר לי וולפרם לאחר מכן, “אני לא כל כך קשוח בדרך כלל. אני לא מבין למה הם מתקשים, אלה אנשים טובים. הם פשוט באו לא מוכנים”. על כריסטופר, לעומת זאת, יש לו רק שבחים. “הוא ממש הבין, הייתי מופתע, זה די מדהים. ילד בן 13 לא אמור להבין את החומר הזה טוב יותר מדוקטורים לפיזיקה. הוא מאוד בטוח בעצמו, וידע על מה הוא מדבר. בדרך כלל הוא די זהיר, הוא לא קופץ כך לפני מבוגרים. אבל אם הוא חושב שהוא יודע משהו, הוא יגיד את זה”.

יכול להיות שראיתי עכשיו גרסה שלך כשהיית בגילו?

“כריסטופר היה דווקא די מנומס. אבל התצוגה הספציפית הזאת אולי הזכירה אותי קצת. יכול להיות שבמידה מסוימת ראית שחזור של העבר”.

חדשני ומעצבן

בצעירותו, גם סטיבן וולפרם לא נהג ביתר כבוד בפיזיקאים, או במבוגרים. הוא החל להתעניין בפיזיקת חלקיקים בגיל עשר, פירסם את המאמר הראשון שלו בכתב עת מדעי בגיל 14 וקיבל דוקטורט בגיל 20. כמדען צעיר, נהג וולפרום, לפי עדותו, ללכת להרצאות של חוקרים ידועים, ואם חשב שהם טועים, הוא קטע את דבריהם בעקשות ולא נתן להם לסיים.

מאז אותן הרצאות ועד היום, נשען המוניטין של סטיבן וולפרם על שני קודקודים: הוא ידוע כמדען מבריק, גאון יצירתי עם יכולת תפיסה נדירה - וכמגלומן יהיר שלא מסוגל להסתדר עם סמכות ולא שש לתת לאחרים קרדיט. כפיזיקאי זכה להצלחה מוקדמת ומתמשכת - אך עזב את העולם האקדמי כשהבין, שמבפנים לא יוכל לקדם את רעיונותיו כפי שהוא רוצה. בצעירותו פירסם סדרת מאמרים חדשניים בפיזיקת חלקיקים, שזכו ל–30 אלף אזכורים ‏(לפי Google Scholar‏). העיתונאי סטיבן לוי כינה אותו “בוב דילן של עולם הפיזיקה” במגזין “Wired”, אך עבודתו האחרונה בתחום היתה ספר בן 1,200 עמודים, שפירסם לפני עשר שנים, שמטרתו המוצהרת היתה לשנות את פני המדע המודרני - ועד כה הצליח בעיקר לעצבן די הרבה פיזיקאים.

“זה עלול להישמע יהיר, אבל התקדמתי הרבה מעבר למה שרוב המדענים מכירים”, אמר בראיון ב–97’, “זה אומר שיש פחות ופחות אנשים שאיתם אני יכול לדבר על מה שאני עושה. המדען הבכיר הממוצע לא מבין בדברים האלה. אני בדיקת המציאות של עצמי”.

בקריירה השנייה שלו כיזם תוכנה, לעומת זאת, מצא וולפרם כר נרחב לפעולה ואנשים שקונים את מה שהוא מוכר, בין אם אלו תוכנות או הצהרות עתידניות פרובוקטיביות. בין אם הוא כותב על הברירה הטבעית או מוציא תוכנות לשוק, וולפרם שואף תמיד לשנות את העולם. אבל לא תמיד העולם מוכן למייקאובר שהוא מכין עבורו. בדרך הוא עבר מהפינות האזוטריות ביותר של המדע, לתהילה מסוימת בקרב קהילת הטכנולוגיה ועד לתחנות התרבות הבלתי נמנעות בדרך לכיבוש עולמי, הרצאה נצפית ב–TED, למשל.

פנים מול פנים, וולפרם הוא איש נמוך, ממושקף עם קווצות שיער בצדי הקרחת, מבטא בריטי בולט ומה שנראה למסתכל מהצד ככמויות אינסופיות של אנרגיה ויכולת ריכוז: הוא תכליתי ויכול להיות גם חביב.

 

לא לאבד את הילדים

היומיים בסוף אוקטובר שבהם שהיתי בחברתו של וולפרם היו לחוצים במיוחד: במלון הילטון מול משרדי החברה, השוכנים בשש קומות של בניין בשולי קמפוס אוניברסיטת אילינוי, באורבנה־שמפיין, נערך כנס בן שלושה ימים למפתחים ומשתמשים של תוכנת הדגל של החברה, “מתמטיקה”. במקביל להעברת הרצאות וסדנאות בכנס המשיכו בחברה לעבוד על הגרסה הבאה של התוכנה, שתצא בנובמבר; וולפרם, שנוהג לעבוד מביתו המרוחק, הגיע למשרדים במיוחד לכנס וניהל סדרה של פגישות אינטנסיביות, חלקן עד אמצע הלילה ‏(“זה מה שקורה כשסטיב פה”, אומרת שאדי אשנאי, מתכנתת ממוצא איראני. “שבוע אחד בשנה. שבוע פרודוקטיבי במיוחד”‏). וולפרם עצמו, לא רק שנשאר האדם החד ביותר בחדר לאורך הישיבות המרתוניות, אלא שהתפנה בעיצומן גם לתת לי ראיונות ארוכים, תוך שהוא שואב אנרגיה מסדרה של חטיפי שוקולד ומדי פעם נותן לעובדיו לחכות לו בחדר הישיבות.

בפוסט בבלוג שלו ממארס השנה, שזכה לחשיפה נרחבת בבלוגים וגם במדיה, חשף וולפרם את העובדה שבמשך 23 השנים האחרונות הוא מתעד בקפדנות כל היבט של חייו שניתן לתיעוד אלקטרוני. הוא מנהל מעקב אחר כל המיילים שלו: מתי נשלחו, באיזה נושא ולמי, מתי ועם מי דיבר בטלפון, כמה שעות ישן בלילה, מה היה משקלו בכל יום, לאן נסע ומתי ואפילו כמה צעדים צעד. כיום הוא נמצא בשלבי סריקה של כל המסמכים ששמר בעשורים האחרונים, כי “במקום להחליט מה לשמור ואיפה לתייק את זה, פשוט יותר לשמור את הכל”. וולפרם, הנשוי למתמטיקאית ואב לארבעה, אף התקין בכל חדר בביתו חיישני תנועה, שמתעדים כל תזוזה בבית. “יש לנו בית גדול”, הוא מסביר בבדיחות, “פחדנו לאבד את הילדים”.

לפני כשני עשורים, הוא מספר לי, קרס המחשב שלו והוא איבד הרבה חומר, ובתגובה החל לתעד את כל הקשות המקלדת שלו, כדי לדעת בכל נקודה מה עשה בעבר. בראותו כי טוב, החל לתעד עוד ועוד נתונים. בכל יום הוא מקבל מייל, עם סיכום תיעוד יום האתמול. הוא שולף את מד הצעדים הקטן מכיסו: “היום למשל הלכתי רק 2,900 צעדים, זה פתטי. אני צריך לצעוד במסדרונות במקום לשבת כאן איתך”.

נשמע די אובססיבי.

“מרגע שהקמתי את המערכת, לא הייתי צריך לחשוב על זה כלל. ביומיום אני לא מתעסק בזה. אני מקבל כל יום מייל עם נתונים, וזה הכל”.

בפוסט המפורסם חשף וולפרם ניתוח מקיף שערך למידע, מגובה בסדרת גרפים מרהיבים שיוצרו בעזרת התוכנות שלו. הוא גילה, למשל, שהוא נוטה ללכת לישון בשלוש בלילה ולקום ב–11 בבוקר, ושירידה חדה בכמות המיילים שהוא שולח לחבר הנהלה בחברה שלו, מעידה על כך שכשישה חודשים אחר כך אותו עובד יפוטר. “עבורי, זה כמו היסטוריון אישי אוטומטי. למשל, גיליתי שבכל פעם שאני נוסע לטיול אני מעלה במשקל, כנראה כי אני לא הולך מספיק. זה היה קל מאוד, כי יש לי סדרת נתונים של המשקל שלי. זה לקח לי חמש שניות”.

“הופתעתי לגלות”, הוא מוסיף, “שלאף אחד אחר, לפחות לא לאנשים שנתקלתי בהם, אין כמות כזו של מידע על עצמו”. בתיעוד העצמי של וולפרם יש יותר מאהבת שליטה ונרקיסיזם מגובה־גאדג’טים. הוא מאמין שכך ייראה העתיד של כולנו. כבר עכשיו, אתר בשם Personal Analytics מחבר בין אנשים שאוספים על עצמם מידע. גוגל הלכה בדרכו של וולפרם במאי, כשהוציאה את Account Activity - תיעוד הפעילות האישית של כל משתמש בכל שירותי גוגל, כולל מספר מיילים שנשלח ולמי, היסטורית חיפוש ועוד. אפליקציית TicTrack מבטיחה לעקוב אחר הפעילות היומית שלנו - מספר הקילומטרים שעברנו, קלוריות שצרכנו או ביקורים בבתי קפה - במטרה “למצוא מה גורם לנו לתקתק”.

מיזמים כ–Google Glass מבטיחים לנטר את המציאות סביבנו ולספק לנו מידע תמידי, וכל אלו מגובים בתרבות של בלוגים, מיקרו־בלוגים ורשתות חברתיות שמעודדים עיסוק עצמי בלתי פוסק. לדברי וולפרם, בעתיד נוכל לאבחן מחלות בעצמנו, ללא צורך ברופאים - באמצעות חיישנים שיודיעו לנו כי גוון העור שלנו מעיד על מחלה אפשרית. “דופק, חום, תגובת האישון - אלו דברים שקל למדוד. אני מעורב בחברה שמפתחת חיישן שמודד חום, ואז מתקשר את הנתונים לטלפון. לא יעבור זמן רב לפני שנוכל למדוד מה יש בדם מבלי שנצטרך לדקור את עצמנו. לא נצטרך רופאים”. בין תוכניותיו לעתיד - הקמת חברה־בת שתעסוק בדיאגנוסטיקה רפואית.

נעמי דרום

אוצר המידע

וולפרם עצמו היה מעוניין במידע הרבה לפני שהניח לעולם לראות את סדר היום שלו. הבסיס לפעילות החברה שלו היא תוכנת “מתמטיקה” - תוכנה חישובית למדענים, מהנדסים ולתעשיית הפיננסים בעיקר, המותקנת באוניברסיטאות רבות בעולם, כולל בארץ: ניתן להקליד לתוכה נוסחאות חישוביות מסובכות ולקבל תוצאות, וכן גרפים, עיבודים תלת־ממדיים ומניפולציות נרחבות אחרות. בתקופת השקתה, ב–88’, היא היתה התוכנה הראשונה מסוגה ולטענת וולפרם הצליחה מיד ‏(וולפרם ריסרץ’ היא חברה פרטית בבעלות וולפרם, שהקים אותה עם שותפו לשעבר תיאודור גריי. הוא מסרב לשחרר נתונים כספיים על פעילותה - אך טוען כי היא רווחית מאז ההשקה הראשונה‏).

תוכנות למדענים זה נחמד, אך לא מספיק כדי לשנות את העולם, וכך נולד הבייבי השאפתני הנוכחי של וולפרם, וולפרם אלפא - מנוע תשובות שאמור להיות הכתובת הסופית כמעט לכל שאלה שאפשר לשאול. מטרתו המוצהרת של וולפרם אלפא, לפי עמוד הבית שלו, היא לא פחות מ”להפוך את כל המידע הסיסטמטי לניתן לחישוב ונגיש לכולם... לאצור ולאסוף את כל המידע האובייקטיבי... לספק מקור יחיד ואמין לכולם לתשובות מוחלטות לשאלות עובדתיות”.

זהו אינו מנוע חיפוש כמו גוגל. במקום מילות מפתח, וולפרם אלפא מקבל מגולשים שאלות בשפה טבעית, מחפש את המידע הרלוונטי במאגרי המידע העצומים של החברה, מעביר אותו את הפעולות החישוביות הנדרשות ועונה תשובה עובדתית־מספרית - בתוספת שלל גרפים וטבלאות. השאלה, “בן כמה היה אובמה ב–70’?” תעלה תשובה קצרה ‏(שמונה שנים‏), אך השאלה “מה המרחק מתל אביב לירושלים” תניב תשובה מספרית ‏(53.34 ק”מ‏), וגם את זמן הנסיעה מעיר אחת לשנייה במכונית, במהירות הקול ובמהירות האור ‏(בפיבר אופטי ובוואקום‏), מפות הערים, מצבת אוכלוסין וגובה מעל פני הים. עם זאת, השאלה “כמה מרוויח ברק אובמה” בילבלה את מנוע התשובות - לא היה לו המידע הנדרש או שלא הבין את ניסוח השאלה. וולפרם אלפא עדיין רחוק ממטרתו השאפתנית - גם באוצרות המידע וגם ביכולת להבין שאלות בשפה טבעית.

מדובר במבצע בממדים טיטאניים. בנייה מתמשכת של מאגרי כל העובדות הקיימות שאפשר להפעיל עליהן פעולות חישוביות. כל מידע מספרי ועובדתי, החל בתכונות האור והצבע וכלה במפקד האוכלוסין של גאנה ב–2011, מארכיאולוגיה ועד ביולוגיה. “לאנשים בעמק הסיליקון, מה שאנחנו עושים נראה מטורף”, אומר וולפרם, “זה לא פתרון כזה, שאתה לוחץ על כפתור וזה קורה. אנשים אמרו שזה דורש יהירות עצומה”. קבוצה של תחקירנים עבדה על מאגרי המידע במשך שנתיים לפני השקת המנוע, ואספה אותו ממאגרים ממשלתיים ובינלאומיים, ספרים וחוקרים בתחומים שונים שרואיינו במיוחד לפרויקט. כיום טוענים בוולפרם ריסרץ’ כי הם אצרו את מאגר המידע הגדול ביותר בעולם, וכי זכויות היוצרים למידע שייכות לחברה, טענה שכבר הספיקה להקים עליהם מתנגדים. לפי וולפרם, עבודת צבירת הידע לעולם לא תסתיים. וולפרם אלפא מותקן כחלק ממנוע החיפוש של סירי, העוזרת האישית הסימפתית של אייפון, ולפי דיווח מפברואר השנה, סירי מספקת 25% מהשאילתות בוולפרם אלפא, ואין ספק שהקישור עם הגאדג’ט הסקסי ביותר ביקום הטכנולוגי לא מזיק מבחינת יחסי הציבור ‏(“הכרתי את סטיב ג’ובס”, נזכר וולפרם, “הוא היה הרבה יותר מגעיל וגס רוח ממני. לי יש חברה קטנה, אני לא מגלומן ולא רוצה להיות סלבריטי”‏).

כשהושק וולפרם אלפא ב–2009 הוא הוקף בהייפ רעשני שכינה אותו ‘מוחץ גוגל’ וניבא כי הוא עומד לשנות את עולם החיפוש. שלוש שנים אחר כך, המנוע רושם כמה מיליוני חיפושים ביום ‏(כך לדברי וולפרם, החברה לא שיחררה נתונים רשמיים‏), רחוק מלדגדג את מיליארדי החיפושים היומיים בגוגל.

סביב ההשקה של וולפרם אלפא היו הרבה השוואות עם גוגל.

“הן לא נעשו על ידנו”.

אבל הן נעשו, והרבה. זה לא הפריע? הציב את הרף גבוה מדי?

“לא, זה דווקא עזר, כי זה גרם לאנשים להקשיב. חלק מההשוואות היו בכיוון הלא נכון. אנשים ראו שדה חיפוש ועשו את ההשוואה בעצמם. בימים הראשונים היו הרבה חיפושים טיפשיים, אנשים חיפשו את השם שלהם או הקלידו מילות חיפוש. זה נעלם די מהר”.

שלוש שנים אחר כך, אתם רחוקים מהמספרים של גוגל. זה אומר שנכשלתם?

“אני לא חושב. את חייבת לזכור, שגם גוגל לא היו גדולים כל כך שלוש שנים לאחר שהתחילו. הדברים נעים במסלול, דברים לוקחים זמן. יש דברים, כמו פייסבוק, שממריאים מהר, שנהיים ויראליים, אבל לא הייתי מצפה שוולפרם אלפא יהיה כזה. למעשה, הערכות הטראפיק שחזיתי בהתחלה היו די מדויקות”.

“על אף ששמו אינו מוזכר לעתים קרובות כאחד השחקנים הגדולים בעולם ההיי־טק, אני מוצא שוולפרם מצליח לתקשר עם רבים מהם מתחת לרדאר כשווה בין שווים”, כותב לי לוי, כתב “Wired” שמכיר את וולפרם כבר 20 שנה, בראיון מייל. “אני חושב שבשקט בשקט, וולפרם אלפא נהיה חשוב למדי. קשה לדמיין, למשל, את סירי בלעדיו. צריך גם לראות אותו כנקודת הזינוק לעיבוד מידע - סטיבן היה בעניין של ביג דאטה לפני שזה היה קול”.

מה יקרה אם גוגל תחליט להתחרות בכם?

וולפרם: “לגוגל יש פילוסופיה ברורה מאוד של איך צריך לעשות דברים, והיא שונה מאוד מהפילוסופיה שלנו. אצלם הכל צריך להיות אוטומטי, ואנשים לא צריכים לספק את המידע. חשבתי על זה הרבה, ואין עוד ארגונים בעולם שיכולים לעשות מה שאנחנו עושים. יש לנו 25 שנים של פיתוח טכנולוגיה, שאפילו במונחי גוגל זה יקר: צריך הנדסת תוכנה - זה מוציא מהתמונה את רוב האקדמאים. ונדרשים אנשים שמוכנים לעשות הרבה החלטות של שיפוט וידע, לגבי מה חשוב ומה לא. במובן הזה, אולי יש לנו את יתרון היהירות”.

נעמי דרום

חכם, לא עמוק

למרות שוולפרם שואף להעניק להמונים מידע משובח, אין לו אמון רב בחוכמת ההמונים עצמה, מילת הבאז של השנים האחרונות. “מתברר שהרשת היא מקור איום ונורא למידע. לא אחיד ולא אמין. הדבר היחיד שאפשר להבין מוויקיפדיה, למשל, הוא איזה שמות בני אנוש נותנים לדברים: למשל, איך הם מכנים את תל אביב או ירושלים. ואיך בני אנוש מתנהגים באינטרנט”.

אתה קורא לאנשים “בני אנוש” ‏(humans‏).

“נכון”.

זה נשמע כאילו אתה מסתכל עליהם מבחוץ. כמו חייזר או מכונה.

“כשאתה אומר ‘אנשים’, זה נשמע כאילו אתה מתכוון לקבוצה מסוימת, לציבור מסוים. בני אנוש זה מונח מדויק. מכונות עושות דברים, בני אנוש עושים דברים. מחשבים מעלים מידע לרשת, בני אנוש מעלים מידע לרשת. שניהם סוג של מקור מבחינתי”.

במקביל לפרסום הגרפים האישיים של מייסדה, הוציאה וולפרם אלפא את “דו”ח פייסבוק” - פונקציה המאפשרת לבני אנוש לערוך ניתוח מתמטי של פרופיל הפייסבוק שלהם ‏(וולפרם טוען כי המידע שנכרה מהחשבון נשמר לשעה אחת בלבד‏) ולייצר סדרה של גרפים צבעוניים. אני גיליתי, למשל, שרוב חברי הפייסבוק שלי בני 30–40 ונשואים, ושהפוסטים שלי מניבים שלושה לייקים בממוצע. זה אכן מידע מעניין, ולמשך שעה ארוכה מצאתי את עצמי מרותקת לבבואתי הווירטואלית. אך הוא גם מעלה את השאלה, כמה עמוקות התובנות שמנוע כמו וולפרם אלפא - ובהשאלה, תרבות המידע הגדול - יכול להפיק? האם הוא יכול לייצר משהו משמעותי יותר מדיאגנוסטיקה רפואית ומידע טריוויאלי על מספר החברים הווירטואליים שמגיבים לתמונות משפחתיות שלנו? איזו תובנה יצליח וולפרם אלפא לחלץ, למשל, מטקסט של שייקספיר - או מהתנ”ך?

וולפרם אלפא כבר התחיל לענות על השאלה הזאת, בבלוג שבו פורסמו תוצאות הניתוח של טקסטים ספרותיים. במחזה “יוליוס קיסר” נבחנו מספר המילים שנאמרו על ידי כל דמות במחזה, עדות לחשיבותה בעלילה. ניתוח של “הקלברי פין” בדק את מידת הקריאות של הטקסט, כלומר רמת ההשכלה שנדרשת כדי לקרוא אותו. וולפרם מבקש להזכיר שגם קונקורדנציה היא, אחרי הכל, בחינה של התנ”ך במונחים מתמטיים. אך גם הוא מודה כי לניתוח העובדתי־אלגוריתמי יש מגבלות משלו. “אפשר לבצע ניתוח רגש, כלומר לקבוע לפי מילים מסוימות מה הרגש המובע בטקסט. ברור שזה לא דומה לניתוח משמעותי”.

תשובה בלתי צפויה מגיעה דווקא מאחת המבקרות בכנס של וולפרם ריסרץ’ - איימי פרידמן, מרצה לאנגלית באוניברסיטת טמפל בפילדלפיה. פרידמן הגיעה לכנס בעקבות בנה, חנון טכנולוגיה בן 11 בשם ג’סי, ששאל שאלה על אינטליגנציה מלאכותית ברשת החברתית של הכנס והוזמן להנחות שולחן עגול בנושא. איימי נעזרת בוולפרם אלפא כדי להעריך את מידת השיפור בכתיבתם של תלמידי שנה א’ לאורך הקורס שלה. למשל, כדי לאמוד את אוצר המילים של התלמידים בתחילת ובסוף הקורס ואת רמת הקריאות של הטקסט.

“היום ביקשתי מוולפרם אלפא להעריך חיבור אחד, איום במיוחד”, היא מספרת, “והוא גילה שבשלושה עמודים, הסטודנט השתמש במילה ‘שונה’ 12 פעמים, זו הדרך היחידה שהוא יודע להגיד ששני דברים אינם זהים”. היא גם מעבירה את החיבורים מבחן פלגיאט, שבוחן אותם מול מספר גדול של טקסטים קיימים.

נשמע כמו דרך מכנית מאוד להעריך כתיבה. די מבהיל.

“נכון, אבל ברמה המנהלתית מבקשים מאיתנו את הערכות ההתקדמות האלו, ויש 4,500 תלמידי שנה א’ בטמפל שחייבים לקחת קורס כתיבה. אפשר להעביר למחשב את הדברים המעייפים, כמו מתן ציונים. יש הרבה ערך בכך שאני לא אעשה את זה. למשל, אחד הדברים השנואים עלי הוא לראות את הסטודנטים עושים בוחן. זה בזבוז זמן. אפשר לבקש מהם שיעשו את זה בבית ולהעביר את הטקסט מבחן לבדיקת העתקות, ובכיתה ללמד דברים יותר חשובים”.

הגאון המורד

סטיבן וולפרם נולד באנגליה ב–59’, בן להורים יהודים־גרמנים שברחו מגרמניה ב–1933. יהדותו, הוא אומר, “לא היתה משמעותית בילדות שלי כלל - בקושי ידעתי את זה לפני שהגעתי לגיל עשרה. המקום היחיד שבו זה משמעותי הוא דף הוויקיפדיה שלי”.

אביו היה יצרן טקסטיל וסופר חובב, ואמו פרופסור לפילוסופיה. הוא גדל באוקספורד ולדבריו, “היה לי המזל הטוב ללכת לגן עם ילדים ממש חכמים. לפעמים אני חושב שהכל הידרדר משם. תמיד הנחתי שבכל מקום שאהיה בו יהיו אנשים חכמים יותר ממני, רק בשנות ה–20 שלי הבנתי שזה לא יקרה”.

גן הילדים היה כנראה גם הפעם האחרונה שבה ממש הסתדר עם מערכת חינוכית כלשהי. “היו לי תמיד שני מסלולים - הדברים שעשיתי בבית ספר, ודברים שעשיתי לבד ולא דיברתי עליהם עם אף אחד. בגיל 12 כתבתי ספר על פיזיקת חלקיקים, קראתי אותו שוב לא מזמן. הוא לא גרוע. לא טוב, אבל יש בו כל מיני דברים מעניינים, כולל טבלאות מידע שמזכירות היבטים של וולפרם אלפא”. הוריו, הוא אומר, “לא ידעו הרבה על ילדים והייתי נקודת ההתייחסות היחידה שלהם, עד שנולד אחי הצעיר. עשיתי מה שעשיתי, והם אמרו אוקיי”.

בתחילת שנות ה–70 התקבל לאיטון - תיכון יוקרתי וכר גידול לאליטות הבריטיות. הוא בילה את זמנו במחקר עצמאי ובהכנת שיעורי בית עבור ילדים אחרים, תמורת כסף. “זה הזמן היחיד שבו עשיתי תרגילים מסורתיים”, הוא אומר, “תמיד חשבתי שאם תרגיל נמצא בספר, לא שווה לעשות אותו כי הוא כבר נעשה על ידי מיליון אנשים. אף פעם לא ממש הבנתי, שיכול להיות קשה להבין דברים שאנשים לא הבינו בעבר. הייתי מאוד יזמי, כמו היום - מכרתי ידע תמורת כסף. מדכא לגלות שאתה עושה אותו דבר כל חייך. זה לא היה עסק מצליח מאוד, הוא בעיקר תידלק את אהבת הממתקים שלי”.

“לסטיבן יש יכולת להיות מתחשב ומעוניין באנשים אחרים כשהוא בוחר לעשות זאת - הוא בחור מפתיע במובן הזה”, מציין בדואר האלקטרוני ארמנד ד’אנג’ור, חבר ילדות שלמד איתו בתיכון וכיום מכהן כפרופסור באוקספורד.

וולפמן אלפא

בגיל 16 סיים וולפרם תיכון והגיע לאוקספורד על מלגה. בקיץ שלפני תחילת הלימודים השיג עבודה במעבדת פיזיקה ממשלתית - וכשהגיע לאוניברסיטה, הלך להרצאות ביום הראשון והבין שזה לא בשבילו. “בקיץ כתבתי מאמרים והיה לי כיף. היה מוזר ללכת לקולג’ אחר כך ולהתחיל מהדברים הבסיסיים. כל הזמן חשבתי, מה אני עושה שם? אני צריך לעשות את הדבר שהוא נקודת הסוף של כל זה”.

“סטיבן היה טיפוס מקורי, אובססיבי לגמרי למתמטיקה, פיזיקה ומשחקי היגיון”, נזכר ד’אנג’ור, חברו ללימודים ב–74’–75’, “הוא זכה בפרסים לא רק במתמטיקה או פיזיקה אלא גם במקצועות הומניים, ויצר תוכנות במחשב הפרימיטיבי שאיטון התקינה ב–74’. הוא ידע כמה הוא חכם ולא אהב שמבוגרים יגידו לו להחליף בגדים או לנקות את החדר”.

בגיל 20 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת Caltech בקליפורניה - מבלי שסיים תואר ראשון, ושנה מאוחר יותר היה האדם הצעיר ביותר שזכה במלגת הגאונים של מק’ארתור. מכאן מתחילה סדרת נטישות של מוסדות אקדמיים ובסופו של דבר - של האקדמיה עצמה. הוא נקלע לסכסוך עם קלטק על זכויות היוצרים לתוכנה מוקדמת שכתב בשם SMP ועזב את האוניברסיטה בזעם. “קרוב לוודאי שאני בנוי הכי טוב לעבוד עבור עצמי”, הוא אומר, “אני אוהב להבין מה צריך לעשות, ולעשות את זה”. “אני חושב שהוא מאוד התרכך”, אומר העיתונאי לוי, “ב–84’ היה בו משהו כמעט בריוני, כאילו הוא נהנה למרוד בממסד. אם אני מבין נכון, עכשיו הוא עושה מה שהוא רוצה, אבל לא מתאמץ לגרום לעוינות אצל אנשים אחרים”.

כפיזיקאי, זכה וולפרם להצלחה - מאמרים מסוימים שלו מצוטטים עד היום. אולם ב–83’, בעודו מנהל מעבדה בפרינסטון, החל להתעניין בתחום מתמטי אזוטרי בשם סלולר אוטומטה. סלולר אוטומטה הן תוכנות מהסוג הפשוט ביותר - שורה של תאים בעלי שני מצבים פוטנציאליים: למשל, שחור ולבן. הרעיון הוא להפעיל על התאים חוק פשוט: למשל, תא הופך משחור ללבן כששני השכנים שלו לבנים - ואז להריץ את התוכנה ולראות מה קורה. בשנות ה–70 נפוץ בקרב תלמידי קולג’ וגיקים משחק בשם “חיים”, שבו התאים יכולים להיות חיים או מתים: אך וולפרם ראה בהם יותר משעשוע. הוא גילה כי הפעלת חוקים פשוטים מסוימים יכולה לגרום לסלולר אוטומטה לפתח דפוסים מורכבים, בלתי צפויים ולכאורה מקריים, גילוי שגרם לו להסיק שבבסיסן של תופעות מורכבות בטבע יש חוקים פשוטים ‏(ראו למטה‏).

במשך כמה שנים שיחק וולפרם לפי הכללים, פירסם מאמרים על תגליתו בכתבי עת מדעיים והם התקבלו היטב, אבל הוא חש שמדענים אחרים אינם תופסים את ההשלכות הענקיות של התיאוריה שלו. “בכל פעם שבאתי עם משהו יצירתי באמת, הבוחנים של המאמרים היו נבהלים ואומרים, אנחנו לא יכולים לפרסם את זה”. בצעד שנחשב אז כחילול קודש, הוא צימצם את מעורבותו האקדמית למינימום, הקים את וולפרם ריסרץ’ ב–87’ והוציא את “מתמטיקה”. “דעתי על מחקר בסיסי היא, שאם אין לך ברירה אלא לקבל משכורת מהאוניברסיטה זה בסדר. אבל אם יש לך ברירה, יש דרכים טובות יותר לחיות. כמנכ”ל של חברה, אחוז הזמן שאני יכול להקדיש למחקר בסיסי גדול יותר מזה של פרופסור בכיר באוניברסיטה”, אמר בעבר.

המדע החדש

הכסף שהרוויח בעזרת מתמטיקה העניק לו עצמאות כלכלית: הוא היה מוכן לכתוב את המגנום אופוס שלו, “New Kind of Science”, או בשם החיבה שלו, NKS.

ג’ין באק, כיום מנהלת התוכן של וולפרם ריסרץ’, נשכרה כספרנית במשרה חלקית ב–91’, וכמה חודשים לאחר מכן באה לעבודה ומצאה את הבוס שלה אורז חצי מהספרים בספרייה. “הוא אמר, אני עובר לקליפורניה ל–18 חודשים, מקסימום שנתיים, לכתוב ספר. כשאסיים אני אחזור. NKS יצא 11 שנים אחר כך”, היא מספרת.

העשור האבוד של וולפרם הפך מזמן למיתוס: הוא הסתגר בביתו בקליפורניה ואחר כך בשיקגו, כתב וחקר כל הלילה ובמשך היום ישן וניהל את החברה שלו בשלט רחוק. “בהתחלה היה לנו COO שהיה אמור לנהל את העניינים, אבל במהרה סטיבן התחיל להיות מעורב - הוא פשוט לא היה מסוגל להרחיק את עצמו מהמוצרים”, מספרת באק. וולפרם העסיק צוות של עשרות שערכו עבורו ניסויים, עיצבו את הגרפים ועימדו את הספר. כדי לכתוב את התיאוריה הכוללת של הכל כפי שתיכנן, הוא לימד את עצמו על ביולוגיה, כימיה ועוד עשרות תחומים - ואפילו על דפוס, כדי שיוכל להוציא אותו באיכות מקסימלית. כשיצא NKS ב–2002, הוא מנה 1,200 עמודים ‏(כיום ניתן להוריד אותו בחינם כקובץ פי.די.אף מהאתר של וולפרם‏).

הספר נפתח בהצהרה אופיינית. “לפני 300 שנה עבר המדע טרנספורמציה כתוצאה מהרעיון החדש והרדיקלי, שמשוואות מתמטיות יכולות לתאר את העולם הטבעי. מטרתי בספר כזה היא ליזום עוד טרנספורמציה כזו”. ההשוואה המרומזת לניוטון הספיקה כדי להקפיץ מדענים, אולם וולפרם לא הסתפק בכך. הוא טען כי החוק שלו, לפיו חוקים חישוביים פשוטים ‏(בניגוד למשוואות רציפות‏) מצויים בבסיס תופעות מורכבות, יכול להסביר תופעות מגוונות כגון מזג האוויר ואפילו האינטליגנציה האנושית. הוא אפילו טען שיש לו הסבר חליפי לתופעת המגוון בטבע, טוב יותר מהברירה הטבעית. “הגעתי למסקנה ש–NKS היא אחת התגליות החשובות ביותר בהיסטוריה של המדע התיאורטי”, הוא מכריז בצניעות בספר.

נישא על כנפי יחסי הציבור הרבים שהמוניטין של וולפרם - ועזות המצח שלו - סיפקו לו, מכר הספר 50 אלף עותקים בשבוע הראשון. עמיתיו לשעבר של וולפרם, לעומת זאת, התרשמו הרבה פחות. טענה רווחת כלפיו היתה כי הוא נתן את הרושם שהוא המציא את תחום חקר המורכבות, במקום להכיר בתרומתם של חוקרים קודמים של סלולר אוטומטה וכאלה שהקדימו אותו בהשערות דומות, דוגמת הפיזיקאי אדוארד פרידקין. טענות נוספות הן שלא נתן קרדיט לאף חוקר אחר על התגליות ‏(סכסוך משפטי פרץ בין וולפרם לבין מתיו קוק, אחד החוקרים שעבדו על הספר ושהיה אחראי על גילוי חוק 110, מהנדבכים החשובים בהוכחת טענותיו של וולפרם‏), ושהתיאוריה שלו לא אומתה מבחינה מחקרית ובוודאי שאינה מהפכנית כפי שהוא טוען.

סטטיסטיקאי בשם קוסמה שאליזי מאוניברסיטת אורבנה באילינוי, כתב על הספר כי הוא “תערובת נדירה של אגומאניה משתוללת מפלצתית וחוסר שפיות קיצונית” ‏(ובמינוח המקורי, “Utter batshit insanity”‏).

ביקורת מדודה, אם כי לא יותר אוהדת, הגיעה מהפיזיקאי חתן פרס הנובל סטיבן וינברג ‏(ממשרטטי “המודל הסטנדרטי” של פיזיקת החלקיקים‏), שכתב במאמר ארוך ב”ניו יורק ריביו אוף בוקס” עם צאת הספר, כי “וולפרם אינו יכול שלא לנסות ליישם את ניסיונו במחשבים ל‏(חקר‏) חוקי הטבע... הוא מסיק, שהטבע עצמו הוא אוטומטון, כמו מחשב ענק. זה אפשרי, אבל איני יכול לראות סיבה לספקולציות הללו, חוץ מהעובדה שזה סוג המערכות שוולפרם ואחרים רגילים אליהן בעבודתם עם מחשבים. כך גם הנגר, בהביטו אל הירח, עלול להניח שהוא עשוי מעץ”.

לארי ד. מור

בראיון טלפוני, וינברג מצהיר כי הוא מעריץ גדול של תוכנת מתמטיקה: “היא מספקת נוחות עצומה לי ולפיזיקאים אחרים, אני אסיר תודה. היא שווה כל פני”. אך דעתו על הספר לא השתנתה. “וולפרם טען טענה קיצונית, שהיקום פועל כמו מחשב. אני לא רואה סיבה להאמין בזה. זו לא תיאוריה שאפשר להגיד עליה שהיא אמיתית או שקרית - זו פשוט לא תיאוריה מפותחת היטב. אני פיזיקאי, ולא מעניינת אותי הוכחה, אלא קיומה של סיבה סבירה להאמין בדברים. לא מצאתי אפילו את זה. הוא נתן הרבה דוגמאות לחוקים פשוטים שכשחוזרים עליהם שוב ושוב, יכולים להוביל לדפוסים מסובכים, אבל לא הצליח להפוך את זה לתיאוריה כללית. הוא אדם רציני, אך לא בלתי נפוץ לפיזיקאים להעריך יותר מדי את מה שהשיגו. גם גלילאו חשב שהיתה לו תיאוריה משכנעת של גאות ושפל, שהוכחה כשטויות”.

לווינברג יש השגות על העצמאות הקדושה של וולפרם. “אני כן חושב שכולנו מרוויחים מלעבוד בתוך ממסד מדעי, שיכול לסטור לנו על היד אם אנחנו מגיעים יותר מדי רחוק. אנשים מדברים על חשיבה מחוץ לממסד - אבל לעבודה בממסד יש אפקט טוב. התמונה של הממסד שמתנגד לשינוי היתה נכונה אולי בימי הביניים, אבל לא עכשיו”. לאחר שפורסמה הביקורת, מספר וינברג, הוא נפגש עם וולפרם לארוחת ערב. “שאלתי אותו מה הוא חשב, והוא אמר שהוא לא קרא את הביקורת, אבל העובדים שלו קראו. יש בו מידה רבה של עצמאות עיקשת”.

וולפרם מצדו מתעקש שהוא כן קרא את הביקורת, אך לדעתו וינברג לא קרא את הספר. “עברתי על הביקורת מתוך כבוד, כי הלכתי לפגוש אותו. הוא טעה. אנשים באים אלי כל הזמן בכנסים ואומרים, קראתי את הספר - ופעמים רבות, הם באמת הבינו אותו. וינברג לא עשה עבודה טובה במיוחד. הוא בחור חכם, בפסגה, הייתי מאוכזב שהוא לא הבין את הספר. חלק מהאנשים שכתבו על הספר לא דיברו איתי לפחות במשך עשור לפני שהוא יצא, מאז שעזבתי את הפיזיקה, אבל הם ידעו שאני פיזיקאי די מוכשר, וזה טיפשי שהם לא התחילו את החשיבה על הספר בהנחת היסוד הזאת”.

אולי הבעיה היתה בהצהרות הגורפות.

“אבל זה דבר גדול, וחייבים לחשוב על זה כדבר גדול. זו לא רק סדרה של תגליות קטנות. לכן הייתי חייב להגיד את זה כך. וינברג רגיל ללכת צעד צעד, וזה בסדר. אבל היו תוצאות שיכולתי לפרסם, ואנשים היו אומרים, מעניין מאוד - אבל לא עושים את הקישור הגדול יותר”.

יש אספקט אחד שהוא כן מתחרט עליו: “אני חושב שטעיתי בשיווק. גם בהשקה של וולפרם אלפא, היתה יכולה להיות תגובה שלילית, אבל אמרתי מראש שזה צעד ראשון ויש דברים שלא עובדים. בעוד שהספר - זה היה הדבר עצמו, לא צעד ראשון. היום הייתי יכול להשתמש במדיה חברתית, ליצור דיאלוג במקום שתתפרסם ביקורת וזהו. הייתי עושה מאמץ גדול יותר למכור את הרעיון מראש לאנשים כמו וינברג. אבל האמת היא שזה היה מאמץ גדול מדי”.

הטענה על המחסור בקרדיט, לעומת זאת, מעצבנת אותו ממש. “אחרי שהספר יצא, החלטתי לשים ביבליוגרפיה שלמה ברשת. שמתי רשימה של 5,000 ספרים ורציתי לראות אם מישהו יבדוק את זה. לאף אחד לא היה אכפת”.

אף על פי שוולפרם טוען כי הוא מקבל מיילים רבים מאנשים שמשתמשים בתובנות של - NKS למשל, לבנות מודלים של מערות ואף ליצור אמנות - בחיפוש ברשת, קשה למצוא פורומים ואתרים המוקדשים לספר, חוץ מאלה שהוקמו על ידי וולפרם והחברה שלו - ובוודאי שהוא לא הוביל לפריצת הדרך הכוללת שוולפרם חזה.

“אני חושב שהוא כן חשב שהספר ישנה את הפרדיגמה, ועדיין חושב כך”, כותב לי לוי, שראיין את וולפרם בהרחבה עם פרסום הספר, “לזכותו, הוא לא אמר שזה יקרה בקרוב, וצפה שתהיה התנגדות משמעותית”.

יכול להיות שפשוט הגזמת בחשיבות של NKS?

וולפרם: “כשאני טועה, אני מודה בכך. אבל בספר, במשך עשור, הרבה אנשים עברו על כל עמוד ומספר הטעויות קטן מאוד. מה שיקרה לדעתי הוא, שהתיאוריה תוכיח את עצמה דרך טכנולוגיה ולא דרך מדע”.

מתי לאחרונה הודית בטעות?

“זה אחד הדברים הטובים בחברה הזאת. אני נמצא כל יום בסיטואציות שבהן אנשים אומרים לי שאני טועה, ובסוף אני אומר, אתם צודקים. אני חושב שזה נפלא. אני באמת אוהב את זה”.

ובפיזיקה?

“אני מנסה לחשוב. אני לא יכול לחשוב על דוגמה, אבל אני כן יכול לחשוב על הרבה דוגמאות הפוכות. במדע אתה צריך שתהיה לך יכולת שיפוט טובה, ולהרבה אנשים אין. לי יש”.

סטיבן הרובוט

וולפרם טוען, כי התובנות של NKS עזרו לו לפתח את וולפרם אלפא ואת מתמטיקה. הוא משתעשע ברעיון לכתוב ספר המשך ולממן אותו בעזרת תרומות באתר Kickstarter, כדי לבחון את הביקוש. אך לעת עתה הוא מתמקד בפיתוח האימפריה הקטנה שלו. את וולפרם ריסרץ’ הוא ממשיך לנהל מביתו בשלט רחוק, באמצעות שיחות ועידה שבהן, במקום לראות את בני שיחו, הוא רואה את מסכי המחשב שלהם.

בספריית החברה עומד עמוד לבן נמוך, מצויד במסך קטן: זהו “סטיבן הווירטואלי”, רובוט נייד עם מצלמה ורמקולים, המשמש כעיניים ואוזניים עבור וולפרם. הוא שולט בו מרחוק, נוסע במסדרונות החברה כשפניו מופיעים על המסך ומדבר עם אנשים. “העניין הוא, שלרובוט אין זרועות וגילינו שהוא לא יכול לרדת במעלית וגם לא לפתוח ולסגור דלתות”, מסבירה ג’ין באק. “אז כשאני יודעת שהוא בסביבה ואני לא רוצה שירגלו אחרי, אני סוגרת את הדלת. ומדי פעם הוא נתקע בפינה, ואנחנו שומעים אותו מנסה להתניע”. באק, אשה גבוהה ומעט נוירוטית בגיל העמידה, בולטת בקהל הצעיר והגברי ברובו שמאכלס את מסדרונות החברה. היא מאזנת, בעזרת חום והומור, את הפוקוס העצמי של וולפרם: זו שתשאל באמצע ישיבה מי רוצה להזמין אוכל, או שתזכיר לבוס שלה שהשעה עשר בלילה והעובדים מחכים לו בחדר הישיבות.

נעמי דרום

איך זה לעבוד עם וולפרם?

“תקבלי תשובות שונות לשאלה הזאת, תלוי מתי תפסת אותי”, נאנחת ג’ין, “לפעמים הוא יכול להיות בלתי אפשרי. לפעמים אני מוצאת שאנחנו בדיוק בתיאום, ואני יודעת מה לעשות. לפעמים הוא משגע אותי עם המיקרו־ניהול שלו. אבל זה תמיד מעורר, והוא שמח לקבל תובנות מאנשים, גם מצעירים, הם לא חייבים להיות מנהלים בכירים. הוא אוהב ויכוחים. הוא יכול להיות מאוד מפחיד כלפי אנשים מסוימים, וחם ופתוח עם אנשים שהוא אוהב. אבל תמיד אפשר להגיד מה שאתה חושב. לפעמים הווליום עולה. אני כבר ניתקתי לו את הטלפון, קראתי לו בשמות גרועים יותר ממה שקראתי לבעלי. אמרתי לו כבר שהוא גורם לשמיעה שלי נזק תמידי, והוא יצטרך לפצות אותי”.

הוא דיקטטור?

“תמיד תהיה לו מילה אחרונה, אם יבחר בכך. הוא לא תמיד בוחר בזה - הוא לא יכול לעשות הכל, יש לו קבוצת ניהול שהוא מכיר כבר הרבה זמן, בדברים מסוימים הוא נותן לנו לרוץ עם זה. באחרים הוא רוצה להיות בשליטה. בדרך כלל קל יותר פשוט לעשות מה שהוא אומר. אבל אי אפשר להיות בעל חזון כזה ולחשוב גם על כוח אדם ותקציבים. זה התפקיד שלי”.

למה נשארת כאן כל כך הרבה שנים?

“באתי לכאן כספרנית, ועשיתי דברים בעבודה הזאת שלעולם לא הייתי מעזה לנסות בעצמי. הגישה שלו היא, אני יכול להשיג כל דבר בעזרת המוח, החברה היא חלק ממני ואת חלק מהחברה אז את יכולה לעשות את זה!” היא מנופפת בידיה, “ואז אני אומרת, אוקיי, אני אנסה, אני אעשה את זה! דבר אחד חייבים להגיד לזכותו, יש לו כמות יוצאת דופן של אנרגיה. ימי עבודה של 16 שעות הם הנורמה עבורו, ושמונה שעות בסופי שבוע, אם הוא מתעצל. כולנו כבר היינו בשיחות עבודה איתו בשתיים בלילה. ואפשר להשיג הרבה כשכל החיים שלך מתוכננים באופן אופטימלי. כדי להגיע למשרד אתה הולך מחדר אחד לשני, מי שאתה צריך נמצא במרחק שיחת טלפון, ואם מתקלקל לך המחשב, מיד אפשר להזמין מישהו לתקן אותו”.

“הוא די קלולס”, מדווח כריסטופר על אביו, “הוא לא יודע דברים בסיסיים בתרבות הפופ. למשל, הוא לא ידע מה זה wall בפייסבוק. דברים שכולם יודעים”. חוץ מכריסטופר, יש לוולפרם עוד שלושה ילדים. לבכור, בן 16, יש חברת נדל”ן. כולם חונכו בבית - כי “הבכור שלי, אלכסנדר, רצה לעשות מה שהוא רוצה לעשות, ודמיינתי מה יקרה כשהוא יגיע לבית הספר ויגידו, הבן שלך לא עושה מה שהוא אמור לעשות. חשבתי שיהיה קשה לחנך אותם בבית, אבל באופן מפתיע קל למצוא באזור שלי אנשים שיכולים להיות מורים מאוד מעניינים. הם למדו על הדברים שרצו ללמוד עליהם. אלכסנדר החליט בגיל מסוים שהוא רוצה לעשות הרצאה על ההיסטוריה של כל מדינה בעולם: שש שעות של פרזנטציות על מדינות באפריקה. אשתי נשברה בשלב מסוים”.

שלא במפתיע, יש לו תיאוריות נחרצות גם על חינוך. “הדברים נעשים יותר אוטומטיים היום, וחלק גדול ממה שנעשה בעבר על ידי בני אדם, המחשב יכול לעשות. אני מעולם לא למדתי חילוק ארוך, ולא היה לי צורך בזה. המתמטיקה שמלמדים היום התאימה למאה ה–19, אין צורך ללמוד מה שהמחשב יכול לעשות, כמו חישובים בחשבון דיפרנציאלי. צריך ללמוד תכנות - איך לגרום למחשב לעשות דברים. זה חינוכי וגם שימושי, ואתה יכול לראות מיד אם הצלחת או לא. המורה צריך לתפקד כמנטור”. כדי לקדם את הגישה הזאת, וולפרם ריסרץ’ עורכת בכל קיץ קייטנות בנושא תוכנת המתמטיקה למתכנתים צעירים, בהשתתפות וולפרם, והוא בוחן כרגע מיזמי חינוך נוספים.

אתה מבין שאתה לא יכול להסיק מסקנות על חינוך ממך ומהילדים שלך.

“האמת היא, שבסוף השבוע הזה אני עושה מחקר שדה, אני רוצה לפגוש כמה ילדים ממוצעים, כי אני לא מכיר כאלה בכלל. זה היה אמור להיות קל, אבל לא תאמיני כמה קשה לארגן פגישה עם ילדים רגילים. עשיתי כבר הרצאות לתיכונים וחטיבת הביניים, אבל כולם לילדים חכמים מאוד שלומדים מתמטיקה ומדעים מוגברים. עשיתי הרצאות בקייטנה של מתמטיקה. הבת שלי, קתרין, עזרה לי לארגן את זה, והיא יושבת בקהל ומסמסת לי ‘אבא, ההרצאה שלך נהיית ממש משעממת’. היא בת 15.

“אבל ילדים רגילים - אין לי מושג. תמיד התעסקתי עם אנשים עם יכולות גבוהות ומוטיבציה גבוהה, לכן יש דברים שמעניינים אנשים רגילים ואני לא יודע עליהם כלום. אני לא יודע ממה ילדים רגילים מתרגשים, אם יש להם פוטנציאל בלתי ממומש ואם אפשר לעניין אותם במדעים - או שכבר מאוחר מדי”.

השעה חצות ועשרה: הגשם ניתך בחוץ, במקדולנד’ס הסמוך מכבים את האורות וקבוצת הפיזיקאים עומדת בדלת עם לפטופ - הם סוף־סוף סיימו לצבוע צפרדע תלת־ממדית בצבע הנכון והם רוצים ללכת הביתה. אבל לוולפרם היתה בדיוק הארה לסיכום, והוא משועשע. “אני עושה אוטומציה של תהליכים, כדי לעשות לבני האנוש חיים יותר קלים”, הוא אומר לי, “ובני האנוש האלה גם מהווים מטרד. אז בואו נוציא אותם מהתמונה, ונעבד את המידע באופן אוטומטי. אבל אחד על אחד, אני מעוניין בבני האנוש עצמם. אני אוהב לדבר עם אנשים. אולי יום אחד אבין את הניגוד. זה בלתי נמנע, בדרך כלל אני מבין כמה שנים מאוחר יותר למה אני עושה משהו. בעוד עשור, אולי אבין גם את זה”.

----------------------------------------------

סלולר אוטומטה, למה זה טוב?

כשסטיבן וולפרם החל להיות מעוניין בסלולר אוטומטה, בתחילת שנות ה–80, התחום היה ידוע בעיקר כשעשוע תיאורטי. בצורתם הפשוטה ביותר, סלולר אוטומטה הם לא יותר מכמה שורות של תאים שיש להם שני מצבים אפשריים: למשל, שחור ולבן. עליהם מחילים חוק פשוט: למשל, תא הופך להיות שחור אם השכן הימני שלו שחור. כשמריצים את החוק הזה על שורות התאים עשרות, מאות או אלפי פעמים - נוצר דפוס מסוים. משום שהחוק הראשוני פשוט, הציפייה היא שגם התוצאה תהיה פשוטה.

מה שוולפרם גילה הוא, שגם חוקים פשוטים, אם מריצים אותם אלפי פעמים, יכולים לתת תוצאות ‏(כלומר, דפוסים‏) מורכבים, לא סדירים ובלתי צפויים. מכך הוא הסיק, שאפשר להגיע לתוצאות מורכבות על ידי חזרות רבות על חוקים פשוטים, ושהסלולר אוטומטה יכולים להוות מודל גם לתופעות מורכבות בעולם הטבעי. למשל, מזג האוויר או האינטליגנציה האנושית. וולפרם אינו טוען כי הוא מצא את החוק שמהווה הסבר לתופעות הללו: הוא רק טוען שאפשר למצוא חוק כזה, ושהוא יסביר את מזג האוויר, למשל, טוב יותר מהסברים מורכבים. הוא כן טוען בספרו שמצא הסבר חישובי ‏(כלומר, כזה הנובע מחוק חישובי‏) שמסביר את תופעת המגוון בטבע טוב יותר מעקרון הברירה הטבעית של דרווין.

אחת ההוכחות החשובות לתזה של וולפרם היתה “חוק 110”: חוק פשוט יחסית, שכשהופעל על הסלולר אוטומטה מספיק פעמים הפך אותה לדפוס שמערב בין יציבות לכאוס. וולפרם טוען כי חוק 110 מהווה “מכונת טיורינג” - מודל מופשט של מחשב, שבאופן עקרוני יכול לבצע כל חישוב אפשרי.

את תחום הסלולר אוטומטה ייסד המתמטיקאי ג’ון פון נוימן, שטען כי את המנגנונים של האוטומטונים ניתן לראות כמודל של תופעות בעולם הטבע. הפיזיקאי אד פרדקין טען כי ניתן לראות את היקום כסלולר אוטומטון ענק. וולפרם החל לקחת את הסלולר אוטומטה ברצינות כמודל דיסקרטי של העולם: כלומר, כמודל שבו מתייחסים למרכיבים במקום לרצף.

“כדי להבין את החידוש, צריך להבין מה היה קודם”, מסביר סורין סולומון, פרופסור במכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, “רוב התיאוריות המתייחסות לעולם המיקרוסקופי שאנחנו חווים בצורה ישירה היו מבוססות על רצף: למשל, בחקר המים הסתכלו בעבר על ההתנהגות כנוזל, ולא על רמת המולקולות. וולפרם עבד באחד התחומים שסבל הכי הרבה ממתח בין הרצף, לבין הממד הדיסקרטי - כלומר, רמת היחידות המרכיבות את היקום: גרביטציה קוואנטית. בכלכלה, אותן התובנות מופיעות רק עכשיו. במקום להסתכל על נתוני התוצר הלאומי, מסתכלים על התנהגות של אנשים נפרדים או עסקים נפרדים”.

לדברי סולומון, “התפיסה הזאת, שכל מה שהוא מדויק ומדעי צריך להיות במשוואה, החלה להתערער ברגע שהאלמנטים המרכיבים את המערכת החלו להיות נבדלים. לאוטומטה אין משוואות, יש להם חוקים מאוד פשוטים, ואם מתייחסים לכל תא, השינוי תלוי רק במצב של השכנים שלו ושל עצמו. אם השכן מימין שחור, אז הוא הופך להיות לבן וכולי. החוקים מפסיקים להיות חוקי משוואות ובוודאי לא דיפרנציאליות, ומתחילים לפעול על בדידים. התפיסה הזאת היתה קיימת לפני וולפרם, אבל הוא נתן את אחד המימושים הברורים שלה”.

איך אתה מבין את הביקורת כלפיו?

“נכון שיש חוקים של אוטומטה שיש להם משמעות, כפי שהוא מצא, אבל זה דומה למשל על הקופים, שאם תיתנו למספיק מהם להקליד במכונת כתיבה, אחד יכתוב את המחזות של שייקספיר. מצד אחד, הוא לקח חוקים מסוימים וראה שהם מקבילים למכונת טיורינג. מצד שני, נאמר כבר שמי שחוזה הכל בעצם לא חוזה כלום. ייתכן שיש אוטומטה שהוא רלוונטי ליקום שלנו, אבל יש המון אוטומטה שלא אומרים שום דבר”.

אשל בן יעקב, פרופסור לפיזיקה מאוניברסיטת תל אביב, המתמחה במערכות מורכבות, מוסיף כי “הרבה דברים שאפשר לתאר במשוואות דיפרנציאליות, אפשר גם לתאר על ידי סלולר אוטומטה. הבעיה היא שוולפרם חושב שעם סט של חוקי סלולר אוטומטה אפשר להסביר את כל מה שקיים”.

טענה של וולפרם שזכתה לתהודה וגם לביקורת היתה “עקרון השוויון החישובי” ‏(Principal of Computational Equivalence‏). לפי New Kind of Science, המשמעות היא ש”את כל התהליכים שאינם פשוטים ניתן לראות כחישובים בעלי תחכום שווה ערך”. כלומר: מערכות בעולם הטבעי יכולות להגיע לרמה מקסימלית של מורכבות חישובית, ורוב המערכות אכן מגיעות לרמה זו. לכן, מבחינה חישובית, כל המערכות המורכבות שוות ערך מבחינה חישובית וההבדל הוא רק באינפוטים והאאוטפוטים שלהן.

את עקרון השוויון החישובי וולפרם אוהב למתוח עד הקצה. בראיון ל”אקונומיסט” טען כי “אין הבדל בין תהליכי מזג האוויר והמנגנון של המוח האנושי”, וכי “אינטליגנציה אינה אלא עבודה חישובית שצמחה לאורך ההיסטוריה האנושית”. זה אינו רעיון חדש, אלן טיורינג השווה בין מחשבים למוח האנושי כבר בשנות ה–40, אלא שההתפתחויות האחרונות באינטליגנציה מלאכותית, בין השאר על ידי וולפרם אלפא, גורמות לרעיון להישמע פחות כמו פרובוקציה גורפת ויותר כמו תוכנית עבודה פרקטית.

 גם את פעילות המוח שלך ניתן יהיה לשחזר בעזרת אלגוריתמים פשוטים? 

“עם האלגוריתם הנכון אני מאמין שכן. ב–80’, כשחשבתי על אינטליגנציה מלאכותית, הייתי בטוח שנצטרך לחקות את מבנה המוח האנושי. בעקבות העבודה שלי על New Kind of Science התחלתי לחשוב, בואו ננסה להשתמש במנוע שמנסה להיות אינטליגנטי באופן כמו־אנושי. כבר היום, הטכנולוגיה עושה אוטומציה של מה שאנשים יודעים לעשות. היו זמנים שבהם זיכרון טוב היה חשוב מאוד, אנשים היו גאים ביכולת קריאת המפות שלהם. עכשיו יש להם ג’י.פי.אס”.

מה יהיה תפקידם של בני האנוש, כשהמכונות יצליחו לבצע הכל?

“השאלה הגדולה היא, כשכל דבר אפשרי - מה אנחנו בוחרים לעשות? אינטליגנציה מלאכותית היא קופסה חושבת, על מה היא הולכת לחשוב? זה מה שבני האנוש יוכלו לתרום. לנו יש מטרות. מאיפה מגיעות המטרות? זה מסובך. למשל, ללכת על הליכון - זו תופעה מסובכת מבחינת המוטיבציה שלה. השאלה המעניינת היא, איך המטרות יתפתחו”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות