שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כשקיסר גרמניה וצ'רצ'יל ביקרו בירושלים

תום שגב
תום שגב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תום שגב
תום שגב

לידיה ממראוף-מאונטפורד ידעה להתבונן וכתבה בחן; בסוף נובמבר 1898 פירסמה ב"ניו יורק טיימס" כתבה על ביקורו של קיסר גרמניה בירושלים. הקייזר וילהלם השני שהה בעיר בסוף אוקטובר; "ניו-יורק טיימס" סיקר את ביקורו בידיעות אחדות וגם במאמר מערכת. נימת הסיקור היתה ספקנית עד לעגנית, כראוי לאירוע המתיימר לעשות היסטוריה ובעצם אין בו יותר מצבע והו-הא גדול, כפי שציין ה"טיימס". העיתון אף התיר לממראוף-מאונטפורד לציין בכתבתה שפרשי הליווי של הסולטן הטורקי נראו חסונים פחות מאלה של הקייזר ולהעיר: "אולי זה מפני שאין הם שותים בירה".

האימפריה העותמנית עמדה להתפורר והתעוררה השאלה מי יקבל את נכסיה. גם ההיסטוריה של האימפריה הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה הרוסית עמדה להסתיים, אך הן עוד לא ידעו זאת: בינתיים הכל ביקשו להם אחיזה בירושלים. האופנה הזאת שינתה את קו הרקיע של העיר. הקייזר חנך בעיר העתיקה את כנסיית הגואל; על הר הזיתים קמה כעבור זמן טירה ענקית הנושאת את שם הקיסרית, אוגוסטה ויקטוריה, ועל הר ציון קמה כנסיית דורמיציון. לרגל כניסת הפמליה הקיסרית לרחבת שער יפו, הורה הסולטן למלא חפיר ליד השער ונוצר נתיב המשמש כניסה ראשית לעיר העתיקה עד היום. יותר מזה לא קרה.

ממראוף-מאונטפורד צדקה, על כן, כשייחדה כמעט את כל 1,500 המלים בכתבתה לתיאור לבושם הססגוני של הקיסר והקיסרית ולגלימות הנכבדים שהתקהלו לקבל את פניהם. לראשם של רבים מהם היו מצנפות זהב ושני. גם היא עצמה התאימה את לבושה למעמד: שמלה בהירה עם שרוולים תפוחים וחגורה רחבה שהבליטה את מיתאר גופה המאסיבי ושיוותה לה נוכחות בולטת; על ראשה נשאה מגבעת ענקית, שהיתה נראית טוב גם על ראש הקיסרית עצמה.

בעצם, אין ודאות שתיאור זה נכון. באחד התצלומים המוצגים כעת בתערוכה על ביקור הקיסר רואים אשה כזאת. היא רושמת משהו בפנקס ועומדת בין גברים חבושי תרבוש, שאולי גם הם עיתונאים. אוצרות התערוכה, רות פלד ורנה סיון, החליטו על כן שזוהי לידיה ממראוף-מאונטפורד מה"ניו יורק טיימס". ייתכן מאוד. כך או כך, היא כמעט ראויה לתערוכה בפני עצמה. רון ברטור, שחקר את תולדות הקונסוליה האמריקאית בירושלים, מצא שלידיה פינקלשטיין היתה בת למשפחה יהודית (כנראה מרוסיה) שהתנצרה. ב1877- נסעה לאמריקה ובשובה, תשע שנים אחר כך, סירבה הקונסוליה האמריקאית להכיר באזרחותה. מעמדם של בני משפחתה - אמה הועסקה פעם בקונסוליה ואחיה אף היה סגן הקונסול - לא עזר לה. היה עליה לנהל מאבק, שהותיר אי אלה מסמכים ובהם גם תיעוד של שפע שמותיה, אולי תוצאה של נישואים, אולי רק של פנטזיה. התיק הקונסולרי מתאר אותה גם כלידיה פון-פינקלשטיין-ממראוף-מאונטפורד, עד שהוא מתביית לבסוף על "גברת מאונטפורד". היא מתה בפלורידה ב-1917. הרצאותיה על משיח הנוצרים קובצו בספר.

נטייתה של לידיה ממראוף-מאונטפורד לתאר את ביקור הקייזר כאירוע תקשורתי בעיקרו הנחתה גם את אוצרות התערוכה, המוצגת במגדל דוד. הן מדגישות את הסיקור בעיתונות העולמית. בתולדות התקשורת המודרנית זה היה אכן אחד האירועים הראשונים מסוגו. התערוכה צנועה ומקסימה; התמונות מוקרנות על הקירות מתוך מחשב, המאפשר מיקוד ופיזור, כמו בטאבלט.

לא הרחק משם, במשכנות שאננים, מוצגים כעת העתקים של מסמכים שנוצרו בעת ביקור אחר, ססגוני פחות אך חשוב יותר. וינסטון צ'רצ'יל, שר המושבות, בא לירושלים באביב 1921. בעת שהותו בעיר צייר את נופיה וביום ראשון אחד, אחר הצהריים, כפי שהעיר אחר כך בבוז עמוק, המליך את הנסיך עבדאללה על עבר הירדן. למרבה המזל הסתפק הנסיך ב-5,000 לירות, תמורת הסכמתו להסדר. עבדאללה היה אחיו של פייסל, שעמד לקבל את עיראק. כך יכלו הבריטים לומר שהם עומדים בכל הבטחותיהם: הערבים מקבלים עצמאות, הצרפתים את סוריה והיהודים את ארץ-ישראל המערבית. הערבים התמרמרו, מפני שארץ-ישראל נקרעה מסוריה. הציונים התמרמרו, משום שעבר הירדן נקרע מ"הבית הלאומי". ערבים ויהודים כאחד טענו עוד שנים רבות לאחר מכן, שצ'רצ'יל עשה להם עוול לאומי.

צ'רצ'יל נחשב כיום ידיד הציונות; פה ושם יש רחובות על שמו, גם יער. הקרן לירושלים מציבה את פסלו במשכנות שאננים. הפסל בא עם תרומה שתממן הרצאה שנתית. המסמכים שנוצרו בעת ביקורו בירושלים משקפים גם הם תמיכה בציונות. כידוע, הסיפור על צ'רצ'יל והיהודים מורכב יותר, ממש כמו סיפורו של הקייזר וילהלם, שיהודי ירושלים קיבלו בכבוד כה גדול. פגישתו עם הרצל לא העלתה דבר ולפני מותו, ב-1941, עוד הספיק לפתח מערכת יחסים קורקטית עם אדולף היטלר. *

ההזמנה לתערוכה על ביקור הקייזר. כל המעצמות רצו אחיזה בעיר הקודש

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ