בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יומני שושנה ליבנה

נרי נסעה לברלין והשאירה אותי, כלבתה הנאמנה, בכרמיאל

19תגובות

אחרי שנרי נעלמה לי לחודש וחמישה ימים אי אפשר להתפלא על כך שלא בדיוק קפצתי עליה וליקקתי לה את הפרצוף. ככלבה שהיא נצר למשפחה ספרדית מיוחסת בעיני עצמה, כבוד עצמי יש לי הרי בשפע. מה גם שנרי אפילו לא טרחה להגיע עד למקום גלותי בחבל הגליל הפרוע ואירגנה עם איקי, אם האומנה שלי למשך אותו חודש, את טקס חילופי המשמורת דווקא בעכו. מה שאומר שבפעם השנייה בחיי הזדמנה לי נסיעה ברכבת ישראל.

אפילו מבט לא הישרתי אל עיניה של נרי כשנכנסה אל מכוניתה של איקי ובמשך כל עשרות הדקות הרבות שנדרשו להן כדי לברר איפה, אם בכלל, יש בעכו בית קפה שאיננו בתוך קניון. קפה גרוע, הבהירה נרי לאיקי, כבר היה לי יותר מדי בברלין, ולכן דחתה בתחילה את הצעתה של איקי להתיישב באחת ממסעדות הדייגים שעל החוף ולשתות קפה שחור. נרי, אין ספק, היתה עצבנית. “איך ייתכן שחם לי בחולצה קצרה?” היא שאלה רטורית את איקי, “לאחר שבמשך חודש התהלכתי לבושה בשלוש שכבות בתוספת צעיף”.

“כן, ראיתי את התמונות שהעלית לפייסבוק על רקע עצים בצבעי שלכת עם מעיל חם וצעיף צמר אדום ולמרגלותייך מרבד של עלי שלכת”, אמרה איקי. בטח שהיא ראתה, גם אני ראיתי. ולא רק את נרי בשלכת בברלין אלא גם את נרי על הגשר בסנט פטרבורג ועל התעלה בקרויצברג והכיכר בפרנצלאואר ברג ובפתח מוזיאון הארמיטאז’ ושיא השיאים - נרי מלטפת כלב שלדעתה נראה בול כמוני, חוץ מהצבע, הגודל והפרצוף, אי שם ליד מוזיאון הפרגמון. כי זה מה שקיבלתי אני בתור פרס ניחומים - תמונות בפייסבוק ואירוח בתנאים של פנסיון מלא בכרמיאל אצל איקי והבת שלה ירדן שטיפלו בי נפלא, דרך אגב.

אף אחד בעכו לא ידע לומר לנרי איפה אפשר למצוא בית קפה ליד הים אם כי המליצו לה על בית קפה בעיר העתיקה שמבשלים בו קפה טורקי. אבל נרי הודיעה שבענייני קפה היא בפוסט טראומה. אמנם הקפה בברלין גרוע בדרך כלל, חוץ מאולי חמישה מקומות שילדיה כבר גילו בשבילה, אבל הוא טוב בהרבה מזה שבפאריס, שלא לדבר על הקפה שבסנט פטרבורג שטעמו מזכיר אבקת מרק בטעם פרווה לא פחות מאשר את טעמו של הקפה. בחודש שבו שהתה בברלין הגיעה נרי למסקנה שבענייני קפוצ’ינו יכולה ישראל לעשות בית ספר גם לבתי הקפה באיטליה ‏(שם נוהגים להגיש את הקפוצ’ינו כמעט קר‏) ובוודאי שלכל אותן מדינות שבהן מולכת רשת סטארבקס אם כי, ככה היא הסבירה, יחסית לברלין, הקפה של סטארבקס הוא ממש לא רע.

בסופו של דבר הן התיישבו במסעדת דגים ממש על שפת המים, לאחר שראו במו עיניהן שיש שם מכונת אספרסו. נרי ניסתה להתחנף אלי אבל אני התחפרתי לי מתחת לשולחן. איקי אמרה לנרי שאני נורא חכמה והפעם נרי לא העזה להתווכח. נרי אמרה שנראה לה שבכלל לא התגעגעתי אליה ואיקי אמרה שבאמת לא הייתי בכלל בדיכאון. נדמה לה. כאילו אפשר לעבור מגינת דבורה בארון ליד כיכר רבין בתל אביב לכרמיאל בלי לעבור משבר גיאוגרפי.

כי נרי נסעה לרוסיה ולגרמניה ואותי שלחה מכל המקומות בעולם דווקא לכרמיאל. למה כרמיאל? אם לא היה מדובר בנרי אפשר היה לחשוב שאולי היא שולחת אותי לייהד את הגליל במקום לעשות זאת בעצמה. אבל לא, נרי פשוט עשתה במשך כמה שבועות אודישנים למשפחות אומנה עבורי ובסופו של דבר התאהבה באיקי ובבת שלה ירדן שהכלב שלהן מת לפני כמה חודשים. מישהו התייעץ איתי? מישהו שאל אותי מה יחסי אל החיים בפריפריה? מישהו ערך איתי סיור מקדים בכרמיאל? הצחקתם אותי.

כבעלת אינטליגנציה רגשית מפותחת חזיתי שמהפך עומד להתרחש בחיי כבר שבוע לפני שהוסעתי לראשונה בחיי אל עבר הגליל. בכל פעם שנרי מקפלת בגדים ‏(בדרך כלל היא מעדיפה לארגן אותם בצורה של ערימה א־סימטרית מחוץ לארון‏), אני יודעת שבקרוב גם יגיע שלב המזוודות שנרי תכניס לתוכן בגדים ותוציא אותם ושוב תכניס ואז תחליט להוציא את הבגדים ולהחליף את המזוודות וחוזר חלילה במשך כמה ימים ועד לרגע האחרון.

זה מאוד משעמם ואני גם יודעת שאו־טו־טו ייעלמו נרי והמזוודות ולכן אין להתפלא על כך שאני מגיבה בדרך כלל בפרצוף מודאג ואם אין ברירה גם באגרסיביות גדולה מהרגיל כלפי כלבים שעושים לי פרצופים לא ממש יפים בגינה. “אבל מה את דואגת”, אמרה לי נרי הפעם, כאילו היא קוראת טקסט מתוך ספר הוראות לאב המתגרש, “אני עוזבת את הבית לחודש אמנם, אבל אני לא עוזבת אותך שושנה, תמיד ובכל מקום בעולם שאהיה בו או שתהיי בו את, תמיד אהיה הבעלים שלך”. אבל מה אני, ילד? ברור שהנאום הזה לא עשה עלי שום רושם ונרי החליטה לעבור לנשק יום הדין, “איה פלוטו” של לאה גולדברג, כאילו עוד לא הפנימה שאינני כלבה מקיבוץ מגידו אלא רק מרחוב מגידו.

“לא יזיק לך להחליף אווירה, את אף פעם לא יוצאת מתל אביב, ושם בכרמיאל תוכלי לרוץ בכרמים, לרוץ בשדות, את מי תפגשי? מעניין מאוד”. כי אלה הם חיי - היא נוסעת לברלין ואני מקבלת נסיעה לבית דירות בכרמיאל, בלי כרמים ובלי שדות ובלי פרפרים ופרות שמייצרות חלב לגבינה, אבל השכנים, זאת אומרת האנשים, נאים מאוד בעיני. “בכל זאת יש משהו בתל אביב”, אמרה לי נרי כשהתיישבנו לאחר שעתיים ומשהו של נסיעה ברכבת והליכה לא קצרה בקפה בכיכר רבין. “סנובית, ובכרמיאל כבר היית?” רציתי לשאול אותה והתאפקתי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו