בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שתיקת הארכיב של כפר חסידים

מושב כפר חסידים מסרב לאפשר בדיקה בארכיון שלו לצורך איתור אפשרי של נכסים וקרקעות של יהודים שנספו בשואה

33תגובות

בתחילת ספטמבר פתחה החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בהליך נדיר שבמסגרתו פנתה לוועדת ערר המוסמכת על פי חוק להורות למושב כפר חסידים לאפשר לאנשי החברה לעיין במסמכים ובארכיון הנמצאים ברשותו. החברה להשבה נקטה הליך זה לאחר יותר מחצי שנה שבה ניסתה לקבל גישה לארכיון המושב ופניותיה הושבו ריקם.

המושב, שאמור היה למסור את תשובתו תוך 45 יום, קיבל לפני שבועיים ארכה של כשלושה שבועות. הסיבה לסירוב המושב לחשוף בפני החברה את החומרים המצויים בארכיונו אינה ברורה. חברי אגודת כפר חסידים לא השיבו לפניות חוזרות של “הארץ” ואילו ממשרד עורכי הדין בר חיים־כהן־גאליס, המייצג את כפר חסידים, נמסר כי “קיבלנו את הבקשה ונגיב לאחר לימודה”.

מאחורי בקשת החברה להשבת נכסים מסתתרת הטרגדיה הכרוכה בהיסטוריה של כפר חסידים, הנמצא בעמק זבולון, לא הרחק מקרית אתא. המושב הוקם בשנת 1924, ימי העלייה הרביעית, באמצעות שתי אגודות שנוסדו בפולין: “נחלת יעקב” שהוקמה בוורשה ובה היו חברים חסידי הרב יחזקאל טאוב ‏(האדמו”ר מיבלונה‏), ו”עבודת ישראל” שנוסדה בקוזניץ ובה היו חברים חסידיו של הרב ישראל אליעזר הופשטיין. חברי האגודות היו חסידים שביקשו להתיישב בארץ ישראל ולשם כך רכשו קרקעות באזור. “הם היו אנשים דתיים וחלקם הגדול היו חסידים”, נכתב על מקימי הכפר באתר היישוב. “עם עלייתם לארץ הם שינו את אורח חייהם ועיסוקם, אך לא עזבו את הדת, בשונה מהעליות הקודמות”.

רמי שלוש

על פי המידע שבידי החברה להשבת נכסים, חברי “עבודת ישראל” רכשו קרקעות באזור כפר חסידים וחלקם עלו מקוזניץ לארץ ישראל והתיישבו על קרקעות אלו. אלא שחלק מאותם חלוצים התקשו להסתגל לתנאי העבודה הקשים בארץ, לאדמות הביצה ולמלריה שפגעה בהם ושבו לפולין כשהם מותירים את הקרקעות מיותמות מאחוריהם. ההערכה היא שרבים מאותם חברים ששבו לפולין נספו בשואה. חלק מהקרקעות שנרכשו באמצעות “עבודת ישראל” באזורים אחרים בארץ ישראל - בעיקר בבת ים, קרית אתא ורמת ישי - מנוהלות כיום על ידי החברה כיוון שהן נרכשו על ידי נספי שואה. עם זאת, במקרים מסוימים לחברה חסר מידע שלפיו תוכל להשיב את הנכסים ליורשיהם החוקיים ולכן מעוניינים אנשיה לעיין בארכיון כפר חסידים.

כמו כן, על פי המידע שבידי החברה, כ–400 מחברי “נחלת יעקב” שילמו סכומי כסף עבור רכישת קרקעות באזור חרושת הגויים, שייח אבריק וחרבג’ שלימים הפכו לקרית טבעון וכפר חסידים. על פי המידע שבידי החברה, בשנות ה–30 של המאה הקודמת, אגודת “נחלת יעקב” פורקה, כאשר בתיק הפירוק מצוינים רק כ–250 חברים כנושים של האגודה. לחברה חסר מידע אודות ראש האגודה, הרב טאוב, שרכש בשם חבריה, לרבות כאלו שנספו, את הקרקעות. כמו כן חסר גם מידע אודות רשימת הנושים החלקית המופיעה בתיק הפירוק.

המידע שהצטבר בחברה הוביל אותה להעריך כי נספי שואה רכשו קרקעות באמצעות אחת האגודות או שתיהן באזור כפר חסידים, אולם הקרקעות מעולם לא נרשמו על שמם. משכך, לחברה נדרש מידע אודות זהות הרוכשים, מפות הרכישה, הסכמי הרכישה וכיוצא בזה. החומר הזה, סבורים אנשי החברה להשבה, עשוי להימצא בארכיון כפר חסידים.

מאז חודש מארס השנה מנסה החברה לקבל גישה אל הארכיון באמצעות פנייה לנציגי אגודת כפר חסידים ולעורכי הדין המייצגים את המושב. אלינור קרויטורו, ראש אגף איתור נכסים ויורשים בחברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה, אומרת כי “ניסיונה של החברה באיתור חומרים בארכיונים שונים מלמד כי הן במושבים והן בקיבוצים נוהגים לשמור חומרים ארכיוניים הקשורים להיסטוריה של יישוביהם, ולכן אנו מעריכים כי גם בארכיון כפר חסידים שמור חומר ארכיוני היכול לשפוך אור על עבודת החברה הנוגעת לנכסיהם של נספי השואה”.

לדבריה, “במישור איתור הנכסים החברה מקווה למצוא חומר על קרקעות אשר עדיין אינן מוכרות לחברה ונרכשו על ידי נספי שואה. כמו כן, אנו זקוקים למידע אודות רוכשי ‘נחלת יעקב’ ו’עבודת ישראל’ המוכרים לנו כדי להכריע בשאלה אם אכן נספו בשואה. במישור איתור היורשים החוקיים והשבת הרכוש לידיהם, החברה זקוקה למסמכים אודות רוכשי הקרקעות אשר רכושם כבר מנוהל על ידי החברה כדי לאתר ולאמת את זהותם של יורשיהם החוקיים ולהשיב את הרכוש לזכאים לו”.

בשל חוסר ההיענות של המושב, פנתה החברה לוועדת הערר המוסמכת לכפות על המושב את גילוי החומר שברשותו. אופיר פורת, היועץ המשפטי של החברה, מסביר כי “הליך הפנייה לוועדת הערר הוא נדיר”. לדבריו, “בחוק נכסים של נספי השואה יש הוראה מיוחדת שלפיה חובת מסירת המידע לחברה גוברת על הוראות כל דין לעניין שמירת סודיות והגנת הפרטיות ‏(למעט ראיות חסויות לשם שמירה על ביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה וכו’‏). רוב מוחלט של הארכיונים בארץ נענים לפניות החברה להשבה ומאפשרים לעובדיה לנסות לאתר חומרים הקשורים לנכסים של נספי שואה. במקרים בודדים בלבד נאלצה החברה לפנות לוועדת הערר... המקרה של כפר חסידים הוא המקרה השלישי מסוג זה במשך חמש שנות פעולתה של החברה להשבה”.

מכפר חסידים לא נמסרה תגובה באשר לסיבה שבגינה הם מסרבים להיענות לפניית החברה להשבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו