בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החטא הקדמון של פטראוס

חטאו העיקרי של ראש הסי-איי-אי הוא היוהרה שגילה כשמצא עצמו מתאים להיות מתועד בביוגרפיה סרת טעם. ואל לנו ללעוג לשמרנות האמריקאית

60תגובות

העם שנתן לעולם את הדיבר "לא תנאף" מילא פיו שחוק על ראש הסי-איי-אי שהתפטר מתפקידו בשל פרשת אהבים עם כותבת הביוגרפיה שלו. אין אדם שאני פוגש בזמן האחרון ואינו מפטיר בביטול או בנימה של רחמים שהגנרל דייוויד פטראוס הוא "מסכן" או "פראייר", או ש"לא פלא שהוא בגד באשתו. ראית איך היא נראית, המסכנה". את זאת שמעתי מפי שתי נשים באוטובוס, שביכו את גזר הדין, החמור מדי לדעתן, שגזר על עצמו ראש השירותים החשאיים בארצות הברית. "מה כבר הוא עשה?" מתפלאים כותבי התגובות ברשת. "למה לקלינטון סלחו, ולא לו?" סח לי נהג מונית בעת נסיעה חטופה ביום גשם השבוע.

הייתי מוכן להמר, שבמשאל שיבקש לדעת מה חושב עם ישראל על פרשת פטראוס, רוב מכריע יצדד בהחזרתו לתפקידו ולהפך - יעניק את התואר גבר השנה לאותו אחלה גבר, שתפס חתיכה פגז. בני עמנו גם מביטים בתימהון, כך מצטייר לי, בעניין הגדול שעושים האמריקאים מהפרשה הנראית להם זניחה, והיא משמשת להם הוכחה עד כמה הם, האמריקאים, אומה של מרובעים שמרנים.

אותם מתלהבים מפרשת הניאוף הפיקנטית הלזו היו כמובן מתעצבנים ונוהגים בהרבה פחות סלחנות אילו תפסו את רעייתם שלהם מתעלסת באהבים עם ראש הסי-איי-אי או גם עם סתם אדם. נוטים גם לשכוח כמה נפוצה כאן האלימות במשפחה שמקורה בקנאה בין בני זוג ובחשדות של גברים בנאמנותן של נשיהם. מקרים מזעזעים של רצח על מה שמכונה כבוד המשפחה, שמדווחים עליהם בחדשות, מלמדים שהאומה הישראלית אינה פחות שמרנית או מרובעת מחברתה האמריקאית.

אלא, שכמו שסוגיות רבות אחרות, חיות כאן הבריות במצב של כפילות ערכים. בכל מה שנוגע אליהם, טוהר המשפחה הוא ערך חשוב מאין כמוהו. אבל בכל מה שנוגע לזולת, מה אכפת להם להקל ראש בכך? וחברה שאינה נוהגת על פי אותו קוד דו-פרצופי, במקום שתעורר בהם הערכה, מעוררת בהם צחוק.


איור: ערן וולקובסקי

אני מצדי, מפינתי הקטנה כאיש ספרות, מביט על כל ההתרחשות הזאת באופן אחר. בעיני, חטאו הגדול והעיקרי של פטראוס הלה, עוד קודם לניאוף, הוא סרות הטעם הקיצונית שיש בהעמדה של עצמך כנושא לספר ביוגרפי. אין דבר מגוחך יותר מאדם המוצא לנכון להכריח את ההיסטוריה להחליט שהוא ראוי להישאר חקוק בזיכרונה בספר. הדבר דומה בעיני לאותם פסלים מונומנטליים של גנרלים רכובים על סוסים שרואים בכיכרות הערים באירופה, או דיוקנאות של אישים נפוחי חשיבות בפאה מפודרת, הניבטים אלינו מתמונות במוזיאונים. גם הם היו סבורים בזמנם שתרומתם לארצם ולאנושות אין ערוך לה, והנה הכל כבר שכחו מיהם, וכל שנותר הוא כובד משקלה של הברונזה שממנה נוצקה האנדרטה הפומפוזית שלהם.

אין לי מושג מי מבין שני האוהבים, פטראוס או שכירת-העט שלו, יזמו את כתיבת הביוגרפיה עליו. אבל ברור לי שכתיבה ביוגרפית מהסוג הזה, חסרת הפרספקטיבה המספקת, של אדם חי המשתתף בתהליך הכתיבה ומדרך הטבע מפקח עליו, היא ז'אנר בזוי לחלוטין בעיני, ומכל מקום חסר כל ערך ספרותי.

נחמד על כן להיווכח, שמבחינת הצדק הספרותי מגשימה ההתפוצצות של פרשת פטראוס עיקרון חשוב שמקורו בספרות הרומית הקלאסית, הגורס כי הגבר האידיאלי (ה-vir ברומית) מוכרח להיות בראש וראשונה בעל טעם טוב. מתכונה זו נובעות כל התכונות הגבריות האחרות הבונות את תהילתו. גבר הנוהג בחוסר טעם איבד מראש את סיכוייו לעמוד בקריטריונים של ה-vir. ופטראוס חטא למרבה הצער בחטא סרות הטעם מעצם כניעתו לפיתוי להיות למודל או לגיבור של ספר על עצמו.

מכאן קצרה הדרך לנפילה אל סוגים אחרים של סרות טעם: כגון סרות הטעם בכך שאדם בגילו ובמעמדו ינהל רומן חשאי עם אשה זרה. לכן, כשאני שומע מסביבי את ההערות "הם עם שמרני. הם פוריטנים", על האמריקאים, אני מהנהן בראשי בחמלה.

כי הרי אין לזה שחר. מי העניק לעולם את המתירנות, אם לא אותה אמריקה פוריטנית? הרי באמריקה התחוללו התנועות הגדולות לשחרור מיני, שם יצאו הומואים לרחובות לדרוש זכויות וקיבלו אותן. לולא אמריקה לא היה פמיניזם. אבל כל זה לא היה יכול להתקיים ללא הדבקות בערכים של הטוב והיאה הקלאסיים, שהאיפוק, כלומר הטעם הטוב, הוא התכונה הראשית הנדרשת לה.

עוד דבר שיכולה ללמדנו ההתפטרות של פטראוס הוא, עד כמה קרובה לרגעים ההקפדה האתית האמריקאית על הכבוד הגברי אל החומרה היתרה שבה נוהג האיסלאם בעניינים אלה ממש. נכון שבעולם האיסלאם הנטייה היא להאשים את האשה הנואפת ולסלוח לגבר, וההפך מזה קורה בארצות הברית. ואולם גם כאן וגם כאן, אין מקבלים בשום אופן התנהגות צינית ויחס של קלות ראש לערכי היסוד המקובלים.

ואנחנו נמצאים בין שני הגושים ההיפר-רציניים הללו, עם ההומור והציניות השמחה בחלקה שלנו. התחום היחיד של עבירות שבו מתעוררים החושים המוסריים של העם היושב כאן והוא מאבד לחלוטין את הציניות שלו ואת ההומור העצמי המפורסם, הן עבירות הממון. הייה נואף, הייה סר טעם, בנה לך אנדרטאות ספרותיות חסרות פרופורציה בחייך - שיהיה לך לבריאות. אבל אם תעז לקחת אפילו שקל אחד שלא מגיע לך, ראה הוזהרת: נתלה אותך חי על עמוד בכיכר העיר!



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו