בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבצע פודרה

המלחמה הזאת, שגברים המציאו וגברים אוהבים לדבר עליה, מפריעה לי להתאפר

25תגובות

תייר זר לו היה נקלע לארצנו בימים שמאז פרצה המלחמה האחרונה והיה נגזר עליו להיתקע אל מול מקלט הטלוויזיה בחדרו במלון, היה מקבל את הרושם שישראל היא ארץ לגברים בלבד. שכן מאותו רגע שבו התחיל עמוד הענן להלך אימים על תושבי עזה וגם על חלקים נרחבים מאוכלוסיית ישראל, נמלאו מסכי הטלוויזיה בדמויות של גברים. לאורך כמעט 20 שעות ביממה בשלושת הערוצים הראשיים זה מה שאנחנו רואים - גברים ועוד גברים ולכולם אותה הבעה של מישהו שכאילו יודע איזשהו משהו שאין בכוחנו שלנו לדעת.

כדי להדגיש עוד יותר את חוכמתם של אותם גברים מופיעות על המרקע לעתים גם דמויות של נשים, לרוב צעירות בעלות שיער מטופל היטב, מאופרות בקפידה ולבושות על פי מיטב כללי הסטיילינג של מלבישי הטלוויזיה. אבל אלה אינן מובאות על תקן מומחיות, להפך. הן, המרואיינות, אמורות לייצג את חוסר ההבנה הכללי של כל מי שבתוקף איזשהו מבנה כרומוזומלי יש לו מין הבנה אינסטינקטיבית בכל הנושאים הקשורים להרג ותורת לחימה. כלומר, הגברים.

“בתור גבר”, פניתי לידידי ב’, “אני מצפה ממך שתסביר לי עכשיו סוף־סוף איך פועלת מערכת כיפת ברזל”. “ואיך פועלת הטלוויזיה את כבר יודעת?” השיב לי ב’. “לא כל דבר את חייבת להבין”. אחרי הכל הוא גבר. “ואיך לדעתך תיגמר המלחמה הזאת?” המשכתי והקשיתי. “אין לי מושג”, אמר ב’. מה שאמר שאמנם הוא גבר אבל לפחות גם איש ישר.

איור: אבי עופר

היומיים הראשונים של שידורי הטלוויזיה האינסופיים הבהירו לי שני דברים - ראשית, “הנזק המורלי” שעל פי הפרשנים בחליפות אנחנו גורמים עתה לחמאס אינו עולה בהרבה על זה שגורמים אותם שידורי טלוויזיה למי שצופה בהם. טלוויזיונית מדובר הרי ביממות של שיממון מצמית. כי הרי מה יש להוסיף ולומר, לאחר שכבר שיננו עד כלות את הוראות ההתגוננות? או שנרד שתי קומות או שנרד למקלט או שנשכב על הקרקע ‏(מילא לשכב, איך קמים אחר כך? על זה אף אחד כמובן לא מדבר‏). או שהמלחמה תימשך או שהיא תיפסק. מכיוון שכל האספקטים החשובים הללו של הפרשנות כוסו כבר בשלוש השעות הראשונות של המלחמה לא נותר למנהלי התוכניות וחברות החדשות בטלוויזיה אלא לחשוב על הפתרון הכי פחות יצירתי שבנמצא - למלא את המסך במגישים עייפים המראיינים שוב ושוב את מי שמוצגים כמומחים לאורך כל היום וגם חלק ניכר מהלילה. במשך היומיים הראשונים שמעתי כל דבר וגם את היפוכו, שניהם מושמעים בדיוק באותה מידה של ביטחון מפי פרשנים שונים.

מה שמביא אותי למסקנה השנייה - ההבדל בין מי שהופך לפרשן לבין מי שאינו כזה לא קשור לשום ידע מוקדם שלפרשן יש גישה אליו וחסר למי שאינו מפרשן, גם לא לתכונות החיצוניות של הדמות המפרשנת. ההבדל כולו נעוץ בדבר אחד - ביטחון עצמי, שלא לומר, יהירות. מי שמוכנים להשמיע בביטחון רב ובקול גברי אמירות שלא ברור על מה הם מבססים אותן יהפכו לפרשנים, בעיקר בעת הזאת שבה עוד מעט ניאלץ לייבא פרשנים זרים מאריתריאה כדי לרענן קצת את המסך.

תכונות נוספות שממש מועילות להם בעת הזאת הן הלעג וההתנשאות. המלחמה הנוכחית היא הזדמנות פז לפרשנים ומגישי טלוויזיה לתרגל את ההומור המאוד חלוד שלהם על ידי השמעת בדיחות מתנשאות על התנהגות האויב. העניינים האלה אולי מסבירים מדוע יש יתרון מספרי מוחץ כל כך לפרשנים גברים ‏(הופיעו גם כמה פרשניות נשים אבל הן דיברו על בעיות פסיכולוגיות, הפרעות חרדה וסטרס, גם אצל בעלי חיים‏). ייתכן שזחיחות היא תכונה יותר גברית מנשית ושמתוך גישה ספקנית ומתלבטת קשה לנהל מלחמה. נשים גם נוטות יותר לסמוך על גברים מאשר על נשים בכל הנוגע למלחמות, אחרי הכל גברים הם אלו שהמציאו את המלחמות האלה, מה שמסביר אולי מדוע שלי יחימוביץ’ מתבטאת בענייני המלחמה הזאת בדיוק כמו הגבר הכי מיליטנטי, אולי כדי לעורר את אמון הבוחרים והבוחרות בה.

המלחמה דורשת מכולנו להשתנות. שמעתי אמנם בטלוויזיה כל מיני פרשנויות הקשורות לשעות שדווקא בהן נבחר לשגר רקטות לכיוון תל אביב, אבל אני יודעת את האמת - בכל הפעמים שבהן זה קרה נמצאתי בחדר האמבטיה שלי, בעיצומו של תהליך האיפור לקראת היציאה מהבית. שלוש פעמים הגעתי למקלט יחפה וכפי שהעירה לי אחת השכנות - מאופרת למחצה. “אולי כדאי שתפסיקי להתאפר, בכל פעם שאת מתאפרת אנחנו יורדים למקלט”, פירשנה שכנה אחרת.

ישראל כץ הודיע שהרקטות על תל אביב מוכיחות שאין הבדל בין תושבי הדרום לבין תושבי תל אביב ובכך הוציא שם רע אפילו לדמגוגיה. ברור שהמלחמה הזאת קשה לאין ערוך לתושבי הדרום, איך אפשר להשוות בכלל. המלחמה הזאת גם קשה הרבה יותר למי שיש להם ילדים שהם צריכים להגן עליהם וגם להסביר להם למה הם צריכים לשבת במקלט. אולי זו הסיבה לכך שבניגוד למלחמות קודמות, המלחמה הטיפשית והמסוכנת הזאת לא ממש מפחידה אותי. עכשיו אלו הילדים שלי שדואגים לי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו