כשהמקורבים של שוטה חובל משתלטים על המרתף - סוף שבוע - הארץ
תחקיר

כשהמקורבים של שוטה חובל משתלטים על המרתף

דיירי בניין בפינת הרחובות בן יהודה ומאפו בתל אביב מתעוררים יום אחד ומגלים שבמרתף ביתם קמה מלונית המספקת “חדרים דיסקרטיים” לזוגות לפי שעה. לרגע הם טעו לחשוב שהעובדה שהמקום פועל ללא היתר, ההתנגדויות שהגישו והגורמים המפוקפקים העומדים מאחורי המיזם יטרידו את מנוחת העירייה. אבל מהר מאוד הם גילו שאין עם מי לדבר. כנראה שככה זה כשמקורביו של שוטה חובל, עד לא מזמן אחד האנשים החזקים בעירייה, מעורבים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

זה היה באמצע לילה חם באחד מחודשי הקיץ, אולי לפנות בוקר. זיוה שוורץ, אלמנתו של הפסל ואמן הווידיאו־ארט בוקי שוורץ, התעוררה בבהלה לשמע צלצול האינטרקום. למה מצלצלים לה בשעה כזו? חשבה לעצמה. זה לא מבשר טובות. היא צעדה בעיניים טרוטות לעבר האינטרקום, הרימה את השפופרת ושאלה בחשש “מי שם?”

“קבענו במלונית, תפתחי לי”, ענה לה קול גברי ולא מוכר. לקח לה כמה שניות להתאושש לפני שצעקה עליו: “אתה יודע בת כמה אני? אני בת 76, תסתלק מפה”.

מי היה שם בצדו השני של האינטרקום באישון לילה, מחכה לה שתרד, היא לא יודעת עד היום - אבל האנקדוטה הזאת היא רק חלק קטן מתלאותיהם של 22 דיירי בניין מגורים שגרתי למראה בפינת הרחובות בן יהודה ומאפו בתל אביב בשנתיים האחרונות, מאז החלו לשפץ את מרתף ביתם כדי להפוך אותו למלונית המציעה חדרים להשכרה לפי שעות. בארבעת החודשים האחרונים, מאז החלה המלונית לפעול - ללא היתר בנייה - המצב רק מחמיר.

הבניין בבן יהודה 71. הטרדות באמצע הלילה צילום: דניאל בר און

“מלונית להשכרה לפי שעות”, מגחך בכיר בעירייה המכיר את העסק המדובר, “לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין מה זה אומר”. דייר באחד הבניינים הסמוכים תיאר את הדברים באותה הרוח: “כל מי שיש לו עיניים בראשו יודע למה פותחים עסק בלי חלונות עם חדר, מיטה ומקלחת”.

כל הדיירים שעמם שוחחנו לצורך הכתבה, מלבד שוורץ, סירבו להיחשף מחשש שבעלי המלונית יידעו את זהותם. חלקם גם סיפרו שהבעלים איימו עליהם או שהם חשו מאוימים. שוורץ לא מפחדת. “את יודעת בת כמה אני?” היא שואלת בפגישתנו. “אני ילידת 1936. ממה יש לי לפחד? אז שיאיימו עלי, שום דבר לא מפחיד אותי. אני, כשמרגיזים אותי, פותחת את הפה. עמדתי פעם מול הבניין עוד לפני שפתחו את המלונית, כשרק שיפצו שם, ודיברתי עם שכנה. שאלתי אותה אם השמועות על כך שמקימים אצלנו במרתף בית זונות נכונות. עבר לידי גבר ששמע אותי והתחיל לצעוק עלי ולקלל אותי. הוא צעק עלי שיש לו קשרים בעירייה והוא כבר יחפש עלי דברים. צעקתי עליו שיחפש - ושכשימצא, שיביא לי. מיד אחרי זה הוא חצה את הכביש ונכנס למלונית. אחר כך בוועדה בעירייה הוא טען שאני משקרת, שאני סנילית”.

אמנם אין מדובר באבחון רפואי, אבל דבר בפגישה או בשיחה הטלפונית שקיימנו, שבה חזרה שוורץ על אותם הדברים בדיוק, וגם התנהלותה בהליכים המשפטיים סביב בניית המלונית, אינו מצביע על סניליות. שוורץ מבוגרת, אבל חרוצה ונמרצת, וגם השכנים לא חשים כי הגיל פגע בזיכרונה - הם אפילו בחרו בה השבוע ליו”ר ועד הבית, תפקיד שכולל את ניהול ההליכים המשפטיים. היא זוכרת היטב גם את הימים שבהם פעל מועדון צוותא הישן במרתף הבניין, עד שהשכנים התנגדו לו בגלל הרעש. “וזה היה בדיוק בתקופה שבוקי בעלי עשה לחנוך לוין את התפאורה ל’מלכת האמבטיה’”, היא מספרת.

הצרות של שוורץ ושל דיירי הבניין לא נגמרו באיומים מתחת לבית ובהטרדות ליליות. המאבק המשפטי ועורכי הדין שמייצגים אותם בבתי המשפט ובוועדות התכנון של עיריית תל אביב עלו להם כבר קרוב לרבע מיליון שקל - כמעט 12 אלף שקל לאדם. בינתיים, ללא הועיל. המלונית שבמרתף המיועד לשימוש לצרכים מסחריים - ולא למגורים או למלונאות - החלה לפעול באוגוסט האחרון ואיש בעירייה לא פעל למנוע זאת.

כשמתחילים לחשוף את האנשים שעומדים מאחורי המלונית הבעייתית, התמונה מתבהרת. סיפורם של הגורמים המפוקפקים המעורבים בפרשת המלונית בבן יהודה 71 פינת מאפו 11 מלמד לא רק על קורותיו של בניין תל־אביבי אחד, אלא בעיקר על העלמת העין השיטתית של עיריית תל אביב מסבל תושביה. העלמת עין צורמת במיוחד - לאור מעורבותם של בני משפחתו ומקורביו של אחד, שוטה חובל, מי שהיה עד לפני חודש ראש מחלקת הפיקוח והרישוי בעירייה במשך 22 שנים ברציפות. המערב הפרוע של הנדל”ן והביורוקרטיה בעיר היקרה בישראל.

פעם משכנה של צוותאצילום: דניאל בר און

יש אנשים שעושים דווקא

בוועדת התנגדויות בעיריית תל אביב, בנובמבר 2011, אמר בעלי המרתף שבו פועלת המלונית ומי שתיכנן אותה, נמרוד ערד, כי “נפוצה שמועה שאני פותח בית זונות במקום. אמי היתה תת־ניצב במשטרה”. הוועדה נועדה לשמוע התנגדויות של מי שטוענים שהם נפגעים מהתוכניות. עורך הדין שנשכר לייצג את ערד בוועדה הוא יוסי חן - אחיינו של שוטה חובל ומי שחשוד ‏(לצד חובל‏) בפרשת שחיתות חמורה. “זו התנכלות של הדיירים לבעלי הנכס במרתף”, אמר חן. “הכניסה לנכס מרוחקת... הכניסה לבניין היא מרחוב מאפו והכניסה למרתף מבן יהודה. זה מרחק של כ–50 מטר”.

ערד בן ה–35, בנם של אילנה ערד, לשעבר סגן ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל, ושל שלמה ערד - עורך דין שהורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשורה של עבירות מרמה של לקוחותיו ושל חברות ביטוח. ערד האב גם ייצג את בנו בחלק מההליכים המשפטיים הנוגעים למלונית.

נמרוד ערד רכש את המרתף ב–2010, יחד עם שותף. בכל ההליכים המשפטיים, בוועדה וגם בשיחות שקיימנו עמו השבוע, הוא טוען כי המלונית היא עסק חוקי, שאמור לספק את הצורך במלונות זולים בתל אביב. לדבריו, הדיירים מתנכלים לו כי “יש אנשים שאוהבים לעשות דווקא”. כתב “הארץ” שהתקשר למלונית לפני כשבועיים ושאל אם “אפשר לארגן בחורה”, נענה כי המלונית מספקת רק שירות השכרת חדרים לפי שעה. הראיות שהלכו והצטברו מאז גילו מציאות מעט מורכבת יותר.

אפשר להתחיל בשותפו של ערד, שאביו הורשע ב–2005 בסחר בבני אדם ונידון ל–12 שנות מאסר. הוא הורשע כי הביא לישראל אשה ממולדובה ומכר אותה כדי שתעסוק בזנות. היה זה מאסרו השני - בעבר ריצה תשע שנות מאסר על עבירות דומות.

קורותיו של האב לא היו רלוונטיים לסיפורנו, אילולא מה שמתגלה בהמשך. בוועדת ההתנגדויות בנובמבר 2011 סיפר ערד: “כרגע העסק לא פועל. כל התנגדות היא תיאורטית. אני לא מוכן להפעיל עסק בניגוד לחוק, אני אפעיל אותו ברגע שזה יהיה חוקי”.

ובאמת, בעקבות צו בהסכמה שניתן במקום לאחר שדיירי הבניין פנו לבית משפט השלום בתל אביב, התחייב ערד שלא להפעיל את העסק והמלונית לא פעלה במשך חודשים ארוכים. באוגוסט 2012 גילו הדיירים כי המקום החל לפעול למרות ההתחייבות. כשפנו לבית המשפט וביקשו כי יקבע שערד ושותפו ביזו את החלטתו - נדהמו לגלות כי הוא טוען שאינו אחראי לנכס, משום שהשכיר אותו לאדם אחר. לפי חוזה השכירות שהגיע לידי “הארץ”, השוכר הוא אחד מסוחרי הנשים הגדולים ביותר שפעלו בישראל עד 2009, אדם ששמו אסור לפרסום. ערד אומר בשיחה עם “הארץ” כי אינו זוכר בדיוק איך נוצר הקשר עם השוכר־הסוחר, אבל שהוא “חושב” ששותפו אחראי ליצירת הקשר.

כאן נכנסת לתמונה משפחת חובל הידועה. סוחר הנשים התבקש להביא אדם שיחתום על ערבות לחוזה ובחר ביזם נדל”ן בהתהוות בשם שי חובל, בנו של שוטה חובל. חובל האב עדיין עמד אז בראש מחלקת הרישוי והפיקוח על הבנייה בעיריית תל אביב, אותה מחלקה אשר אמורה להורות על סגירת עסק הפועל ללא היתר בעיר, אך לא עשתה זאת בשום שלב למרות התלונות שהושמעו בנוכחות נציגיה בוועדה. חובל הבן חשוד, יחד עם אביו ועם בן דודו יוסי חן, באותה פרשת שחיתות חמורה בעיריית תל אביב, הנוגעת לקידום היתרי בנייה בעיר תמורת שוחד.

שוטה חובל. ישב בוועדה למרות הקרבהצילום: מוטי קמחי

השוכר־הסוחר בפרויקט המלונית בבן יהודה אינו סוחר הנשים הראשון שעמו עושה משפחת חובל עסקים. כבר שנים שסוחרי הנשים הגדולים בישראל סובבים את המשפחה, שצברה נכסים בעשרות מיליוני שקלים לאורך שנות כהונתו של חובל.

אביו של יוסי חן היה שותף עסקי של סוחר נשים גדול בעבר והפעיל עמו מסעדה באזור התחנה המרכזית הישנה. עוד לפני כן, ב–2005, הפעיל אותו סוחר “דירה דיסקרטית” ‏(הכינוי הרווח בקרב סוחרי הנשים למכון ליווי‏) בבניין השייך לאבא של חן ולאחיו שוטה חובל ברחוב נחלת בנימין 100. בימיו כמנהל מחלקת הרישוי והפיקוח על הבנייה בתל אביב ניפק חובל 700 צווי הריסה - העסק הלא חוקי הזה חמק מעיניו.

בין עיסוקיו הנוכחיים של סוחר הנשים הזה, ניתן לציין כי הוא שותפו העסקי של יוסי חן, עושה עסקים עם ילדיו של שוטה חובל ורכש זכויות בנייה בבניין השייך לחמותו של חובל. במקביל, הוא הספיק לחבור לראש ארגון פשע ולהיות מורשע בסחיטה באיומים.

החלון הנסתר

“חדרים איכותיים ודיסקרטיים המעוצבים ומאובזרים בסגנון רומנטי ומיועדים לאירוח זוגות עם פרטיות מוחלטת מובטחת... מצעים ריחניים ונקיים...” מבשרים הפרסומים באינטרנט על אודות המלונית בבן יהודה 71.

אבל כמו במקרים רבים, טוב מראה עיניים מפרסומת ברשת. כבר בירידה למרתף מרגישים את המחסור באוויר. בכניסה למקום מכסה שטיח גדול על רצפה שבורה והפקיד בכניסה אומר לנמרוד ערד שיש בעיות עם הביוב. 12 חדרים קטנטנים ומטבחון קטנטן גם כן מסתתרים במרתף ששטחו 254 מ”ר. ריח של חומר ניקוי עומד באוויר. החדרים גדולים מעט יותר מהמיטה ומצוידים במיני בר, מקלחת ושירותים. ביציאה מהחדר אני שואלת את ערד, שסיפר עוד קודם לכן כי יש במקום חלונות, איפה החלון. אנחנו נכנסים שוב לחדר. הוא מצביע על הפינה ואומר לי: “הנה, תסתכלי למעלה”. חלון קטן ממוקם בסמוך לתקרה, אם מתאמצים ועומדים על המיטה על קצות האצבעות ניתן לראות את קצה המדרכה שמעל - זו שבכניסת הדיירים ברחוב מאפו.

את החדרים משכירים במלונית ב–150 שקל לשעה, 50 שקל לכל שעה נוספת או 330 שקל ליום. בתמורה, מקבלים ‏(כפי שהעיד אדם שביקר במקום בסוף אוגוסט ותצהירו הוגש על ידי השכנים לבית המשפט‏) “יחס מאיר פנים” אבל קבלה מאוד משונה. הקבלה נראית כמו קבלה אמיתית אבל אין עליה אף פרט מזהה, לא שם העסק וגם לא מספר עוסק מורשה. עוד סיפר האיש בתצהיר: “ב–26 באוגוסט פקדתי את הנכס... הסברתי שאני זקוק לחדר לבילוי עם בחורה ושכרתי חדר לשלוש שעות ב–150 שקל... ב–3 בספטמבר חזרתי שוב וביקשתי לשכור חדר. הפקיד שם זיהה אותי והסביר שכיוון שלא ניצלתי את החדר ששילמתי עבורו, אני זכאי לעשות זאת שוב ללא תשלום”.

אמנם הכניסה למלונית נפרדת מן הכניסה לבניין - אבל היא מוגדרת כמרתף הבניין ובנוסף גובלת במקלט הבניין. באחד הבקרים לפני כמה חודשים התעוררו הדיירים למחזה סוריאליסטי במיוחד. בכניסה לבניין עמדו שני שוטרים שהוזעקו למקום לאחר שזוג ששכר חדר במלונית טעה - ובמקום לצאת דרך הכניסה הראשית של המלונית - הגיע לכניסה אחרת, זו שממוקמת בסמוך למעלית בתוך הבניין. השניים לא הצליחו לצאת.

לא מטרד?

בחזרה לעיריית תל אביב על ועדותיה ומחלקותיה ולתלאותיהם של דיירי הבניין, המיוצגים על ידי עו”ד נעם בן חורין ממשרד ארנון גרפי. כאשר הגישו ערד ושותפו את הבקשה לעשות שימוש חורג במרתף שהשימוש לו הותר כמחסן בלבד ולהופכו למלונית, קבע אגף התב”ע בעירייה כי לא ניתן לאפשר שימוש חורג במקום.

אלא שהוועדה המייעצת לוועדה המקומית, זו שחלק מאנשיה היו כפופים לשוטה חובל, לא התרשמה מחוות הדעת הזאת וביקשה לשוב ולדון בכך לאחר ביקור במקום. ביולי 2011 ביקרו במקום הפקחים, גם הם כפופים למחלקת הרישוי והפיקוח על הבנייה. הפקחים קבעו: “מומלץ לאשר. מדובר במלונית שפונה לתיירות זולה, אך במקום הוקמו ושופצו חדרים יפים ומושקעים. לעסק כניסה נפרדת, כך שהפעילות אינה בעלת פוטנציאל מטרדי והעסק תורם לנושא התיירות בעיר”. בעקבות זאת המליצה המועצה המייעצת לוועדה לאשר מתן היתר עד 2017.

השכנים בבניין היו המומים. מלבד חששם מגורמים מפוקפקים שיסתובבו במקום, העסק כבר הפך למטרד ויצר עומס על התשתיות. 12 יחידות דיור במרתף בניין שבו 22 דירות היו עשויות גם להוריד את ערך נכסיהם.

יוסי חן. טען שהדיירים מתנכלים צילום: אילן אסייג

הם פנו לוועדת ההתנגדויות. “המלונית בנויה על נכס שלנו. הבניין יקרוס ואיכות החיים תהיה גיהנום. בשתיים בלילה צלצולים באינטרקום, הם שברו את הדלת שמפרידה בין המרתף ‏(המקלט‏) לנכס שלהם ושמו דלת אחרת, הוסיפו תשתיות של מכונות כביסה ומייבשי כביסה... זו תוספת לא חוקית. הרחיבו את רשת המים, הוסיפו מזגנים, הכל על הקיר המשותף. אי אפשר לפתוח חלונות מאז. לא נוכל לחנות במקום”.

“זו ירידה של ערך הנכס והשפעה על התשתיות”, אמר אחד הדיירים בוועדת ההתנגדויות למתן היתר למלונית, ובת זוגו הוסיפה: “יש לנו ארבעה ילדים קטנים והאנשים המפוקפקים שבאים, זה מפחיד”. אבל הדיירים לא היו לבד. גם משרד התיירות התנגד למקום. “אנחנו מתנגדים לחדרים מתחת לקרקע, זה יוצר בעיות מבחינה תיירותית. אין אור וזו בעיה מאוד גדולה”, אמר נציג המשרד בוועדה.

ועדת ההתנגדויות, שאינה כפופה למחלקת הרישוי והפיקוח על הבנייה, וכוללת חברי מועצת עיר, בהם אסף זמיר ודן להט, החליטה לשוב ולסייר במקום. הממצאים שלה היו שונים מאוד מאלו של פקחי מחלקת הרישוי והפיקוח על הבנייה. זמיר אמר בדיון החוזר בסוף 2011: “ערכתי במקום סיור עם דן להט. התרשמנו שהמקום לא ראוי למגורי אדם. אמנם יש מגמה להגדיל את נושא המלונאות בעיר ויש דילמה בין השאלה אם אנחנו רוצים לאשר חדרי מלון בבתי מגורים. השימוש מבוקש במרתף שבו חצי מהחדרים ללא חלונות. במידה וניתן, נכון היה שנסייר בקבוצה גדולה יותר”.

הוועדה קבעה כי “השימוש במקום כמלונית אכן יוצר מעמסה בלתי סבירה על תשתיות המקום ופוגע באופי המקום כבניין למגורים. לכן הוועדה לא רואה לנכון לאשר את הבקשה לשימוש חורג ובהתאם לכך לקבל את ההתנגדויות”.

חובל עצמו נכח גם הוא בדיון למרות שאחיינו היה היועץ המשפטי של יזמי המלונית. על פי הפרוטוקול, גם הוא התנגד למתן ההיתר לשימוש חורג כמלונית. אלא שכעבור כמה חודשים, כשהמלונית החלה לפעול למרות החלטת הוועדה, התברר כי גם בנו מעורב בעסק. אף על פי ששוטה חובל התנגד למתן ההיתר בוועדה, מחלקת הרישוי והפיקוח על הבנייה בעירייה, שתחת ניהולו, אפילו לא שלחה פקחים לעסק. באותה העת, דיירי הבניין נשמו לרווחה. הם חשבו שבכך נגמרו בעיותיהם, וטעו.

נמרוד ערד ושותפו סירבו להרים ידיים. בשלב הזה הם נפרדו מיוסי חן, לטענת ערד “לאחר שלא השיגו את אישור הוועדה”. בערך באותו הזמן הסתכסך חן עם דודו, שוטה חובל, והשניים הפסיקו לדבר זה עם זה. עם זאת, הוא שמר על קשר טוב עם בנו הצעיר של חובל, שי. את חן החליפו בעורך דין אחר בשם עופר צילקר, בנו של ראש העיר אשדוד לשעבר צבי צילקר, גם הוא מכר קרוב של שוטה חובל. צילקר מטפל בנכס בבת ים, השייך לחובל ולגיסו, סוחר סמים מורשע שהשתחרר לאחרונה ממאסר ממושך.

באמצעות צילקר הגישו השניים בקשה חדשה לוועדת התכנון והבנייה. בבקשה המחודשת הם הבטיחו להקטין את מספר החדרים, כך שכל חדר חדש יהיה גדול יותר ויהיה בו חלון - גם אם זהו חלון שנמצא בכל מקרה מתחת לקרקע.

בינתיים, וללא היתר כאמור, המלונית החלה לפעול. הבקשה עברה לעיונה של היועצת המשפטית של הוועדה, הראל אוזן, וזו קבעה אחרי כמה שבועות כי מבחינת תוכנית הבנייה במקום לא ניתן לאשר את הפיכת המרתף למלונית. ושוב נשמו הדיירים לרווחה - ושוב התבדו.

אפילוג

לאחרונה נכנס גם פאר ויסנר לתמונה. ממלא מקום יו”ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, מייסד מפלגת הירוקים וחבר מטעמה במועצת העיר, לא התרשם מתלונות הדיירים, מקביעת היועצת המשפטית ומקביעת חברי ועדת ההתנגדויות.

פאר ויסנר. הכניס את שי חובל לירוקיםצילום: ניר קידר

בדיון בוועדה המקומית שהתקיים בשבוע שעבר, ביקש ויסנר לשוב ולהתרשם מהמלונית, שבעליה ושוכריה קשורים בקשרים שונים למשפחת חובל. את שוטה חובל, כמו גם את ילדיו, מכיר ויסנר היטב ולא רק בשל תפקידו בוועדה. ב–2008 איפשר ויסנר לשי חובל הצעיר, אז בן 23, להתמודד ברשימת הירוקים לראשות העיר חולון ‏(ברשימה היו גם אחיו של שי, ישראל, וצעירה בת 22, בתה של בכירה במחלקת הרישוי והפיקוח על הבנייה, הכפופה לחובל‏). מה שנראה אז כניסיון השתלטות של מקורבי חובל על מועצת העיר חולון לא צלח. רשימת הירוקים בחולון לא עברה את אחוז החסימה.

בשבועות האחרונים דועכת תקוותם של דיירי הבית בבן יהודה פינת מאפו. “אני כבר לא מאמין באף אחד בעיריית תל אביב”, אמר אחד מהם השבוע. “חלק מהדיירים בבניין כבר בהליכים למכור את הדירות שלהם. אחדים מהם היו אלו שנלחמו בבתי המשפט ובוועדות נגד המלונית. מי יילחם עכשיו? היזמים של המלונית מנסים למשוך זמן כי הם יודעים שבסוף לא יהיה כבר מי שיגיע לוועדת ההתנגדויות. ובינתיים - זה עובד להם”.

ויסנר מצדו אומר כי יסייר במקום כבר בשבוע הקרוב וכי החלטה תתקבל בשבוע שלאחר מכן. אבל על כמה שאלות שהפנינו אליו הוא סיפק תשובות מגומגמות למדי.

הדיירים בבניין מתלוננים שהם סובלים, ועדת התנגדויות קבעה שהמקום לא ראוי למגורי אדם, היועצת המשפטית קבעה שמבחינה תכנונית לא ניתן לתת היתר להקים במקום מלונית - מדוע בחרת לצאת שוב ולבקר בנכס?

“לפעמים יש התלבטויות. יש עשרות מקרים כאלו. אם היועצת המשפטית תגיד שזה לא בסדר, זה משהו אחר”.

היועצת המשפטית כבר קבעה שזה לא בסדר.

“היא לא קובעת, היא ממליצה”.

האם זה שגרתי שעיריית תל אביב דואגת לביקורים כל כך רבים בנכס של יזמים, למרות שכל הארגונים ממליצים שלא לאשר אותו?

“אם מבקשים ממני אני הולך. מה הבעיה לראות שוב את הנכס?”

אפשר לשאול בכמה נכסים ביקרת לאחרונה?

“כל שבוע יש לנו 150–200 בקשות בוועדה. לחלק יוצאים ולחלק לא. לפעמים אני יוצא, לפעמים אחרים הולכים”.

שי חובל. חתם על הערבות

אתה מודע לקשר של שי חובל למלונית הזאת?

“אין לי מושג. כשאני בוחן בקשות אני לא מסתכל על שמות היזמים”.

אתה מכיר היטב את שי ממפלגת הירוקים.

“אני לא מבין מה קשורה מפלגת הירוקים בחולון”.

למה לא שולחים פקחים של העירייה למקום שפועל ללא היתר?

“אני לא מכיר את העסק. לפעמים כשיש בעיה אז יוצאים לשטח ורואים מה קורה, אם זה לא בסדר לא יאשרו. ואז הסמכויות יעברו הלאה למי שצריך”.

למי?

“למחלקת הפיקוח או לרישוי”.

ולא נראה לך מוזר שעד עכשיו מחלקת הרישוי והפיקוח על הבנייה לא שלחה פקחים לנכס ולא הורתה לסגור אותו?

“אני לא יודע מי מעורב בנכס. אני בוחן את הבקשות בעין מקצועית”.

הדיירים, רובם כבר בגיל הגמלאות, הביעו בישיבת ועד הבית ביום שלישי השבוע ייאוש מעיריית תל אביב ומההליכים המשפטיים הממושכים, שלהם נוספה באחרונה גם תביעה שהגיש נגדם ערד בגין נזקי רטיבות במרתף לאחר הגשמים שירדו בתל אביב. הצעה אחת שהועלתה שם מלמדת עד כמה הביורוקרטיה המסורבלת ואטימות גורמי האכיפה יכולות לדחוק אזרחים נורמטיביים אל שולי החוק. “בואו ננסה, במקביל להליכים המשפטיים, למצוא מאכר”, אמר אחד הדיירים. “מישהו שמקורב לאנשים בעירייה, רק ככה אפשר לקדם דברים במדינה הזאת”. בסוף שאלה אחת השכנות: “אבל איפה מוצאים מאכר?”

“סטייה ניכרת מההיתר”

נמרוד ערד: “זהו מרתף שעמד ללא שימוש בעיר תל אביב שמחירי הנדל”ן בה גבוהים. התחייבתי לא להפעיל את הנכס ללא היתר וכך עשיתי. יש לנו אישור כיבוי אש ואישור משטרה. הכל נעשה כמו שצריך. אני משכיר את הנכס ולכן לא אחראי לשימוש שעושה בו השוכר. הדיירים בבניין סתם מציקים. זה סכסוך שכנים ולא יותר מזה. אולי הם רוצים לעשות דווקא. לא הכרתי את משפחת חובל. לא ידעתי שעו”ד יוסי חן הוא האחיין של שוטה חובל. מישהו אמר לי שהוא תותח בענייני תכנון ובנייה. לא ידעתי שעו”ד עופר צילקר מייצג את שוטה חובל בענייני נכסים ששייכים לו. הפעם היחידה שבה נתקלתי במישהו ממשפחת חובל היתה כאשר שי חובל בא לתת ערבות לשוכר ששכר ממני את הנכס".

שוטה חובל ובנו שי שכרו את שירותיו של עורך דין יהושע רזניק, לצדו של עורך דין ציון אמיר. באמצעות עו”ד אמיר, מסרו השניים: “לשי חובל אין כל מעורבות במלונית האמורה, לא בבעלות על המקום, לא בניהולו ולא בהחזקתו, זולת היותו ערב לשוכר ששכר את המקום. ברור כי בנסיבות אלה, אין זה מעניינו של מרשי אם המלונית פועלת ללא היתר או לא. כך או כך - עובדה זו לא היתה בידיעתו. שי ושוטה חובל רואים בפנייתך משום המשך במסע הרדיפה שלכם, ללא הצדקה ותוך פרסום דברים שנועדו לפגוע בהם, לבזותם ולהכפיש את שמם מבלי שקיימת עילה חוקית לכך. הם שומרים לעצמם הזכות לנקוט אמצעים משפטיים ככל שימצאו לנכון”.

עיריית תל אביב: “ועדת המשנה לתכנון ובנייה היא הגוף הרשמי המאשר בקשות לרישיון ולשימוש חורג ולא מחלקת רישוי ופיקוח על הבנייה. העסק המדובר מצוי בהליך רישוי תקין, כך שלא מתבצעת אכיפה בטרם יתקבל סירוב אחד הגורמים בהליך הרישוי. בכל שלבי הדיונים עד כה חוות הדעת של הוועדה המקומית היתה שלילית וקבעה שהמקום לא ראוי לשימוש המבוקש. לאור ההשגות שעלו בדיוני הוועדה הוגשה בקשה חדשה לשימוש חורג, והוחלט לשוב ולדון בה לאחר קבלת חוות דעת משפטית של סטטוס קומת המרתף. על פי חוות הדעת המרתף נבנה כשטח שירות ולכן שימוש מלונאי בו הנו בבחינת סטייה ניכרת. כמו כן, השימוש המבוקש בקומת המרתף אינו עולה בקנה אחד עם מתקן אכסון תיירותי בתנאים המינימליים שנקבעו על ידי משרד התיירות. הבקשה הגיעה לדיון הוועדה המקומית ב–14.11.12 ונקבע כי בטרם תתקבל החלטה סופית, ייצאו חברי הוועדה לסיור במקום. לעירייה לא ידוע על כל מעורבות של משפחת חובל במלונית המדוברת. נוסיף כי מלבד ההתנגדויות שהוגשו לוועדה המקומית בעת הגשת התוכנית, לעירייה לא הגיעו תלונות תושבים בגין פעילות המלונית”.

פרקליטו של יוסי חן: "אזכור העובדה שמרשי מועמד בפני שימוע שוב ושוב פוגע בהגינות ההליך וזכויותיו של מרשי".

sharon.shpurer@haaretz.co.il

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ