בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אהוד ברק משוחרר מתסביך דיין

אגוצנטרי לא פחות ממשה דיין, ציני, יהיר ונהנתן, שר הביטחון הפורש יתקשה לאתר מתנדבים רבים שיעידו בשבועה על נאמנותו

63תגובות

בקיץ 1950 רצה דוד בן-גוריון לשלוח בין 100 ל-150 חיילים-מתנדבים למלחמת קוריאה. לבד משיפור היחסים עם ארצות הברית, קיווה ראש הממשלה שהשתתפותה של ישראל במלחמה ההיא תגביר את יוקרתה בעיני יהודי העולם – וגם בעיני עצמה. "צריך שליהודי תהיה הרגשה שהמדינה שלו היא חברה'מן. זה חשוב מאוד", אמר בן-גוריון באחת מישיבות הממשלה. אהוד ברוג, לימים ברק, היה אז כבן שמונה. בקיבוץ שלו, משמר השרון, עוד חינכו את הבנים להיות חברה'מנים, אבל בני הדור שלו התבגרו אל חברה שוויתרה על החברה'מן לטובת הסחבק. אפשר להקים תזה היסטורית שלמה על השינוי הזה.

דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה הגדירו את החברה'מן במלים אלה: "בחור טוב, נכון תמיד, חברותי, פעיל בחברה, מוכן לקבל על עצמו, אפשר לסמוך עליו". המילון שלהם מפנה אל "שיח לוחמים" שפורסם באוקטובר 1967, אולי המניפסט האחרון של החברה'מניות הישראלית. הסחבקיות לא רק שיקפה את חדירת הזהות המזרחית אל התרבות הישראלית, אלא גם היתה הרבה פחות תובענית: מסחבק לא ציפו לאחריות לאומית, די שיביא סיגריה. שתי תכונות משותפות היו, עם זאת, לחברה'מן ולסחבק: שניהם חיו בחרדה מתמדת שייצאו פראיירים ושניהם היו גם שוויצרים.

במבנה ששימש פעם את המקלחת הציבורית של משמר השרון שוכן כיום מוזיאון היסטורי, המתחזק גם אתר אינטרנט. מנוע החיפוש אינו מעלה את שמו של ברק. אהוד ברוג מופיע בתמונה קבוצתית, בין תריסר זאטוטים, ילדי שמנת כבני חמש. הוא נראה מוצק יותר וזעפן יותר מיתר הילדים. הוא התבגר כבן לדור ראשון באליטה של ילידי הארץ.

אי–פי

משמר השרון היה מעורב במאבק נגד הבריטים, אבל בני הדור של ברק הזדהו יותר עם חסמב"ה מאשר עם מורשת הפלמ"ח. ב-1956 הוא היה כבן 14 וישראל יצאה ל"מבצע קדש". הרמטכ"ל היה משה דיין. 27 שנים מבוגר מברק, דיין כבר היה איש שנערים ישראלים ידעו להעריץ. לפני שבועות אחדים לבש ברק את מעיל העור השחור שלו ובא לאוניברסיטת תל אביב כדי להרצות על דיין. הוא דיבר עליו בהערצה.

דיין היה איש נועז, אינטליגנטי ומקורי, אגוצנטרי, שאפתן, ציני, יהיר ונהנתן, שלא ידע נאמנות: לא לאמת, לא לערכים, לא לחוקים, לא לחברים, לא לנשים, גם לא לעצמו. איש מתוסבך, הוא נזקק כל ימיו לדמות חזקה ממנו שתנחה אותו ובעיקר – תסיר מעליו את האחריות לכישלונותיו. על כן לא העז לשאוף לראשות הממשלה. אגוצנטרי לא פחות מדיין, ציני, יהיר ונהנתן – גם ברק יתקשה לאתר מתנדבים רבים שיעידו בשבועה על נאמנותו. הרפתקנותו וערמומיותו מציבות אותו קרוב יותר לאריאל שרון מאשר לדיין. נראה שברק היה משוחרר מתסביך דיין: נועז, מקורי ואינטליגנטי כמוהו, הוא לא היסס לקבל עליו את ראשות הממשלה.

כבן קיבוץ חונך מילדותו לראות בעצמו חלק מהאליטה הישראלית. אבל שורשים ב"התיישבות העובדת" לא הספיקו עוד. משמר השרון עודד את בניו להתגייס ליחידות עלית, אך גם קריירה צבאית כבר לא הספיקה ככרטיס כניסה אל האליטה החדשה. היה צורך גם בחוויה אמריקאית בת שנים אחדות, שליחות או לימודים באוניברסיטה יוקרתית. ברק למד ניתוח מערכות בסטנפורד שבקליפורניה. האליטה החדשה דרשה חשיבה רציונלית, ללא עכבות אידיאולוגיות, מצוינות מקצועית וכסף. דיין עוד קיבל נקודות על עצם העובדה שנולד בארץ והתעניין בארכיאולוגיה ובתנ"ך. העריצו אותו ושנאו אותו. ברק יודע לנגן בפסנתר. הסחבקיות ששידר לא הקנתה לו הערצה, וגם לא רבים שנאו אותו; רבים יותר פשוט לא סבלו אותו. אורח חייו בניו-תל אביב עורר קנאה והוא הגיב באטימות, סימן היכר מובהק של האליטות החדשות בישראל.

בהרצאה שהשמיע באוניברסיטת תל אביב, שלושה ימים לפני פתיחת מבצע "עמוד ענן" בעזה, שיחזר ברק כמה מפגשים עם דיין. נראה שלא נטעו בו תובנות עמוקות במיוחד. לא היה רמז לכוונתו להימנע מריצה לכנסת הבאה; למעשה נשמע כפוליטיקאי ערב בחירות, עם עקיצה כלפי גולדה מאיר, חוכמה מתוך מערכון של הגששים ועוד אחת שחיבר חנניה רייכמן. רייכמן  שעשע את קוראי "דבר לילדים" החל בשנות הארבעים.

פה ושם אמר ברק אי אלה מלים באנגלית. כיאה להרצאה באוניברסיטה הוא הזכיר שני היסטוריונים, מישראל ומהארוורד, אניטה שפירא וגרהם אליסון, וציטט שני משוררים, אחד ישראלי ואחד אמריקאי: נתן אלתרמן ורוברט פרוסט. לפרוסט ייחס ברק את האמרה "גדרות טובות עושות שכנים טובים". זה שנים הוא נוהג לנצל את השורה הזאת כדי להצדיק את גדר ההפרדה. המדובר בפתגם מהמאה ה-17, שפרוסט השתמש בו כדי לומר את ההפך ממה שברק מייחס לו: פרוסט לא האמין בגדרות. ואז פרס ברק את חזונו הישראלי. הוא בעד חברת מופת.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו