בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיסות נכנסות / טיסות יוצאות

8תגובות

רון גטר ‏(24‏), דייל אוויר וטיפני תומפסון ‏(24‏), אשת מכירות. נוחתים מבוסטון, ארצות הברית

היי, אתה מדבר עברית מושלמת בטלפון ואז אנגלית מושלמת איתה, זה מסקרן.

גטר: כן, אני ישראלי במקור, אבל אני חי כבר שנים בארצות הברית.

מה אתם עושים בארץ?

באנו לחתונה של חבר, אבל המשפחה שלי גרה פה, ותמיד רציתי שטיפני תגיע.

תומפסון: זאת פעם ראשונה שלי בארץ.

פחדת לבוא בגלל המצב הביטחוני?

אני לא מפחדת, פשוט לא ידעתי למה לצפות, אבל ארבע שנים הוא מנסה לשכנע אותי לבוא.

רון, מתי עזבת את ישראל?

עזבתי ב–2007, בלי תוכנית ברורה.

למה עזבת?

רציתי שינוי. משהו אחר. הפתעה. לשמחתי נסעתי לאמריקה ומצאתי את מה שחיפשתי.

אתה מתגעגע לארץ?

לא ממש. התגעגעתי יותר. בשנתיים האחרונות אני עובד כדייל אוויר ב–US Airways ואני מגיע לישראל פעם־פעמיים בחודש וככה אני רואה את כולם. זאת עבודה נהדרת. אני נהנה מהטוב שבשני העולמות. זה עובד בשבילי.

 במה עבדת לפני כן? 

עבדתי בקארט’ס, בעגלות של מכירות בקניון. זאת עבודה קשה. עשר שעות ביום, כל הזמן על הרגליים, שישה ימים בשבוע. אבל לפחות ככה פגשתי את טיפני.

 נפגשתם בקניון? 

בדיוק. שנינו עבדנו בקארט’ס, בעגלות. היא היתה בקוסמטיקה ואני ממש מולה, בתכשיטים. הסתכלנו אחד על השניה - והשאר היסטוריה.

 מי עשה את הצעד הראשון? 

גטר: אני.

תומפסון: ואפילו הדייט הראשון שלנו היה בקניון. שתינו קפה בסניף של איזו רשת.

ואת עדיין עובדת בעגלות?

לא. אני עובדת עכשיו בסניף של רשת לורד אנד טיילור, ואני מקווה שיום אחד נפתח עסק עצמאי. הייתי שמחה לפתוח ספא. זה החלום שלי.

גטר: וזה יקרה. אנחנו עוד נגשים את החלום הזה.

איך הסתדרתם מבחינת אישורי השהייה?

גטר: בהתחלה היה לי רישיון לעבוד ואחר כך התחתנו והתחלתי תהליך של קבלת גרין קארד.

תומפסון: התחתנו בסיטי הול עם כמה חברים. היה ממש כיף. לא מתאים לנו אירוע גדול. וחוץ מזה, אני לא דתייה ורון לא דתי.

גטר: חכי שנגיע לחתונה של קרן. ותהיה גם חינה לפני, עם כל האוכל הטעים, התחפושות, אולי תתחרטי.

הצבעת בבחירות בארצות הברית?

גטר: לא יכולתי.

תומפסון: ואני, כמובן, הצבעתי לאובמה המדהים. בכלל, בוסטון היא מעוז דמוקרטי יחסית.
גטר: אני שומע פה המון ביקורת על אובמה.

תומפסון: יהיה שינוי, אבל זה לוקח שנים.

גטר: אנשים פה לא מבינים שבארצות הברית יש גם את העניין של בית המחוקקים, הנשיא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

היית שוקל לחזור לארץ? לגדל את הילדים שלכם פה?

גטר: לא ממש. כרגע החיים הרבה יותר קלים לי שם. עם זה, אני חייב להודות שהחיים יותר יפים פה.

אני לא בטוחה שהבנתי.

תראי, באמריקה החיים סובבים סביב העבודה. זה החלום האמריקאי האמיתי, וכך נהפכים לעבדים של מקום העבודה. אני חושב שבישראל אנשים עובדים כדי לנוח ובאמריקה עובדים כדי לעבוד עוד. כזוג צעיר שבונה את עצמו, אנחנו עובדים מסביב לשעון. משלמים את המשכנתה.

כבר יש לכם בית?

תומפסון: ממש עכשיו קנינו בית קיץ בפלורידה.

בית קיץ בגיל 24? אני מתקשה להתאושש.

 

מימין: עמית קידרון ‏(21‏), מרעות ורעות “תותי” פנחס ‏(21‏) מראשון לציון, חיילות משוחררות. ממריאות לבואנוס איירס, ארגנטינה

לכמה זמן אתן נוסעות?

עמית: לחצי שנה. זה הטיול של אחרי הצבא.

אז למה כולם פה בוכים?

חצי שנה זה הרבה זמן!

ברור. סליחה. את נוסעת לבד?

לא, עם חברה טובה טובה. תותי, בואי הנה.

היי תותי. מאיפה אתן מכירות?

תותי: היינו ביחד בצבא, בחיל האוויר, עוזרות בקרה במצפה רמון.

מתי השתחררתן?

ביולי 2011.

שי־לי קידרון ‏(אחות של עמית‏): אבל הרגע היית בצבא, עמית!

מה זאת אומרת?

עמית: הייתי בצו שמונה בזמן המבצע.

שי־לי: היא כמעט לא נסעה אם זה היה נמשך...

תיכננתן את הטיול הרבה זמן?

כן, זאת הנסיעה הראשונה שלנו לבד רק החברות. אנחנו ממריאות היום ובעוד עשרה ימים מצטרפות אלינו עוד ארבע חברות מהצבא: קורל, רעות, אדי וענבר. אנחנו נטייל ביחד.

שש בנות? בתוך כמה זמן אתן רבות?

הצלם: אני נותן לכן חודש.

עמית: אין מצב. שרדנו את כל הזמן הזה בצבא בלי לריב אפילו פעם אחת.

אז איך התכוננתן לטיול הגדול?

עמית: קנינו המון ציוד ב”למטייל” בדיזנגוף סנטר. אבל הייתי מאוד פרקטית באריזה, את הבייבי דול השארתי בארץ.

מה הדבר הכי מוזר שלקחתן?

תשאלי את תותי, היא לקחה איתה מחליק לשיער.

תותי: בסוף לקחתי את הפן.

מה עושים בארגנטינה?

אוכלים. רואים פינגווינים. ארץ האש. נוסעים לאל פין דל מונדו.

 פידלמונדו? 

לא. אל פין דל מונדו. זה סוף העולם. ליד אנטארקטיקה. זאת הנקודה הכי דרומית ביבשת. וחוץ מזה אני אעשה טיול שורשים.

 את במקור מארגנטינה? 

ההורים שלי עלו לארץ מארגנטינה ב–1972. אמא היתה בת 15 ואבא היה בן 16.

 הם עלו ביחד? 

לא, הם היו חברים מילדות. המשפחות היו חברות עוד לפני שהם נולדו וכולם עלו לארץ באותו זמן. רק אחרי שהם עלו הם נהיו זוג.

נשארה לכם משפחה קרובה בארגנטינה?

רוב המשפחה שלי עלתה לארץ, אבל אני הולכת לבקר את הבני דודים של ההורים, שעדיין חיים שם, באורוגוואי. אחותי עשתה את אותו טיול לפני שש שנים.

שי־לי: והכנתי לה דף עם טיפים על כל מדינה ואפילו תלשתי את הדף האחרון מיומן המסע שלי, שיהיה לה מכתב פרידה.

אפשר טיפ לדוגמה?

לא להיכנס בקולומביה לאף מקום שקוראים לו קאסה דל משהו. קאסה דל שלומי. קאסה דל פדרו. זה סימן למאורות סמים קשות קשות קשות.

מלחיץ.

תראי, ההורים קנו לה לפני שהיא נסעה כרטיס סים עם איכון.

מה זה איכון?

זה מוצר חדש, זה אומר שאפשר לאתר אותה בכל מקום שהיא נמצאת. הטלפון שולח איתות של ג’י.פי.אס. היום עם הפייסבוק והסלולריים יותר קל. כשאני נסעתי לא היה פייסבוק והתקשרתי פעם בשבועיים. זה היה להם מעט מדי. ההורים ממש דאגו.

עמית: תספרי לה את כל מה שהיה, ואז אני אוכל להיפרד בשקט.

שי־לי: כשהייתי בקולומביה נעלמתי להם לכמה ימים. הייתי באזור שלא היתה בו בכלל קליטה. אמא שלי ניסתה להשיג אותי כמה פעמים ולא הצליחה. ואז היא גייסה את כל החברים וכל המכרים שיש לה שם שיחפשו אותי במקום שהייתי אמורה להיות בו ואני לא ידעתי מכלום. יום אחד ירדתי לי ממונית ומישהו שאני לא מכירה פתאום ניגש אלי ותופס אותי ואומר : שי־לי! יו הנה את! תתקשרי מיד הביתה! בדיוק קיבלתי את התמונה שלך במייל. זה היה הזוי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו