בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרוצה בפאריס

לא ביקרתי בפאריס ולא נשדדתי. זה רק חשבון המייל שלי שעבר התעללות

12תגובות

בסביבות תשע בבוקר קיבלתי את ההודעה הראשונה. “קיבלתי מייל ממך שאת בפאריס וזקוקה לעזרה, איך אני יכול לעזור לך?” כתב לי, באנגלית, מכר רחוק ישראלי לגמרי שכבר ארבע שנים חלפו מאז התכתבות המיילים האחרונה שלנו. ניסיתי לפתוח את תיבת הדואר הנכנס שלי וגיליתי שם כמה הודעות מטעם ג’ימייל על פעילות חשודה בחשבוני ועל כך שחשבוני נפרץ וכן כמה הודעות חדשות לגמרי בתשובה לדואר שנשלח מתיבת הדואר שלי עם הכותרת “URGENT”.

בהודעת המייל שנשלחה מטעמי, לכל מי שאי פעם שלח או קיבל ממני דואר, סיפרתי, לכאורה, באנגלית רצוצה למדי על כך שאני שוהה בפאריס לצורך השתתפות בוועידה ותיקי, דרכוני, כספי וכל מסמכי נגנבו ממני ואני זקוקה לעזרה דחופה. ההודעה משירות הלקוחות בג’ימייל המליצה לי להחליף בדחיפות את סיסמתי ולשנות כל מיני הגדרות הקשורות לאבטחה. מיד ניסיתי לעשות כן, אך נתקלתי בקשיים משום שהממשק של חשבון הג’ימייל שלי הופיע בסינית בלבד, שפה שנשמעת לי כמו סינית.

בהתקף החרדה הקל שתקף אותי כשנזכרתי בכל אלפי המיילים, הכתבות, פרקים מספר ששמרתי בתיבות הדואר בג’ימייל ושנעלמו עתה, התקשיתי להתמודד עם מבול האס־אם־אסים והטלפונים שהגיעו אלי בזה אחר זה. לא עניתי לאיש והתפניתי לשיחת סקייפ היסטרית עם בני השוהה בברלין שהצליח, משם, מקץ חצי שעה, להחזיר סוף סוף את שפת הממשק לעברית וגם הסביר לי איך אוכל למשות את ההודעות החדשות שנשלחו אלי לאחר שינוי הסיסמה והפעלת החשבון מחדש, ישר לתוך תיבת הספאם.

איור: אבי עופר

עכשיו, רגועה קצת יותר, העליתי לפייסבוק סטטוס שבו הודעתי לכל המודאגים שאני בארץ, לא נשדדתי בחו”ל, אני בסדר, אין צורך לשלוח לי כסף לפאריס אבל אני תמיד מוכנה לקבל תרומות בארץ. “עכשיו את אומרת?” צחק אחד החברים, “בדיוק אחרי שנראה לי כל כך הגיוני שתכתבי לי באנגלית מפאריס - אחרי שראיתי אותך אתמול בלילה בסרט ושניות אחרי שגם העברתי לך כסף?” אחרים סיפרו לי על מקרים דומים שקרו לחבריהם או להם עצמם ומישהי הדגישה שמעניין שבדרך כלל התרגיל הזה המכונה “העוקץ הניגרי” - בגירסאות המוקדמות שלו התבקשו אנשים להעביר כספים לחשבון טלפון בניגריה - מספר על אנשים שנשדדו בלונדון ורק במקרה שלי מדובר בפאריס. אין זאת, השבתי לה, אלא משום שאפילו האקרים מזהים את הקוקטיות הצרפתית שלי. “הלוואי שתמותי. שוב נסעת לחו”ל? נסעת לפאריס בלי להגיד לי?” צעקה עלי בטלפון חברה ירושלמית ואילו אחת אחרת ביטלה את מסיבת יום ההולדת המצומצמת שתיכננה לעצמה עם חברה נוספת ואיתי במסעדה נחמדה בתל אביב, בטענה שממילא לא אוכל להגיע משום שאני בצרפת.

“אני בארץ, לא בפאריס”, הודעתי לכל מי שהתקשר אלי באותו יום ובינתיים העליתי לפייסבוק סטטוס חדש המבקש מכל מי שיש לו מושג איך עושים זאת, להסביר לי איך אני יכולה לשחזר את אלפי המיילים שנמחקו לי מהחשבון. כרגיל קיבלתי בעיקר המון “לייקים”, כאילו חיבה היא מה שיעזור לי עכשיו לשחזר שש שנים של עבודה. מישהי הציעה לי ייעוץ טלפוני בשחזור פנקס הכתובות, אחרים אמרו לי שהמיילים כנראה אבודים אלא אם כן אצליח איכשהו להגיע לשירות הלקוחות של ג’ימייל, כלומר לאנשים שעובדים שם באמת ולא לדף ה”עזרה” שיש בו רק תשובות אוטומטיות שכפי שבדקתי לא היה בהן שום מענה לשאלה איך לשחזר מיילים שלא מחקתי בעצמי אלא נמחקו על ידי האקר.

חיפשתי בכל דרך שהיא כתובת מייל של גוגל או ג’ימייל שאליה אפשר להפנות שאלות, אבל לא מצאתי. אחת מחברות הפייסבוק שלי המליצה לי לחפש מישהו שעובד בגוגל או בג’ימייל, או אפילו במיקרוסופט, וחברה אחרת מסרה לי את מספר הטלפון של בן דודה העובד בג’ימייל, שעוסק בדיוק בפתרון בעיות שנגרמות לאחר פריצה לחשבונות ושגם ממשרדו של סילבן שלום שחשבונו נפרץ פנו אליו לעזרה.

כמה ימים לאחר מכן שלח לי הבן דוד טופס אלקטרוני של ג’ימייל ובו התבקשתי לתאר את הבעיה וחצי שעה לאחר מכן הושבו לי כל האימיילים האבודים. ביניהם נמצאו גם כל מאות המיילים שנשלחו אלי בבוקר הפריצה, עוד לפני שהצלחתי להחליף את הסיסמה, והם נחלקו לשני חלקים בלתי שווים. במרביתם הודיעו לי מכותבי שיש לי וירוס או שחשבוני נפרץ ובמיעוטם הביעו אנשים דאגה והציעו עזרה בכל דרך שהיא. אף כי תמהתי על הגיונם של אותם אנשים המאמינים שאכתוב להם דווקא באנגלית או שאני נמצאת בפאריס ב”ועידה” - השתתפות בוועידות היא עניין מאוד בלתי נפוץ אצלי - בכל זאת נגע ללבי טוב לבם ורצונם לסייע, שהרי עם מרביתם לא הייתי בקשר במשך שנים והיו ביניהם גם כמה שלא זכרתי מי הם בכלל, ובכל זאת הם רוצים לעזור לי. זאת, בשונה מכל אותם אנשים רבים שדווקא מכירים אותי היטב, שכלל לא הגיבו למייל בקשת העזרה המזויף שלי.

אבל יותר מכולם נגע ללבי ידידי יורם, “העני מבין כל החברים שלך”, כפי שהגדיר את עצמו ‏(וגם אחד מהיותר חכמים שביניהם‏) שהתקשר אלי כדי להתנצל על כך שעדיין לא העביר את הכסף לחשבון הבנק בפאריס משום שנדרש לו זמן לגייס את הסכום הדרוש, 680 יורו ‏(כך נמסר לו במייל‏), ואילו הבנק בפאריס כבר סגור. “אבל אני בסדר גמור יורם, אני לא זקוקה לכסף, זאת הונאת אינטרנט”, כתבתי לו. “הוקל לי מאוד”, הוא ענה, “אז תעשי חיים בפאריס”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו