בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארתור פינקלשטיין אמר, ביביליברמן עושים

יועץ הבחירות האמריקאי הוותיק המליץ לנתניהו וליברמן לנווט את המדינה ביד חזקה – והם מצייתים. את הצרות האמיתיות יפגוש ראש הממשלה אחרי הבחירות

27תגובות

עד הבחירות נותרו 39 ימים, ומשהו מוזר מתרחש בארצנו הקטנה ולמודת הקמפיינים. מאז ומעולם התרגלנו למערכות בחירות שבהן חלוקת התפקידים ברורה וחדה: הממשלה היא המבוגר האחראי, האופוזיציה היא הילד הרע. השלטון מבקש להרגיע, להרדים, לא לזעזע את הסירה, העיקר לעבור את זה בשלום. הצד השני יוצא מגדרו כדי להצית תבערות חדשות לבקרים, במאמץ לגרור את מקבלי ההחלטות לתוך זירות מטענים ממולכדות.

בבחירות 2013 היוצרות התחלפו. מערכת הבחירות נראית כמו קומדיה של טעויות; במקרה שלנו זאת יותר טרגדיה של טעויות מכוונות. הפעם הממשלה היא זו שמשתוללת, מתירה רסן, ממלכדת את סביבתה, מטפסת על הגג ויורה לכל עבר. איש לא יינקה, איש לא יחמוק מזעמה: הפלסטינים, האירופים, האו"ם. בגדול, הגויים ימ"ש. לא חולף יום בלי שהאדונים הנכבדים נתניהו את ליברמן ייטלו לידיהם להביור מהאפסנאות בקרית הממשלה וירססו בחדווה יעד כלשהו, גוף כלשהו בזירה הבינלאומית. כמו היאנקי המשוגע בסרט ד"ר סטריינג'לאב, הם מסוגלים עוד מעט לעלות על טיל ולשגר את עצמם לעבר בניין האיחוד האירופי בבריסל, מנופפים בכובע בוקרים וצוהלים: היא-הא!

כל העדכונים, הסקרים והפרשנויות בעמוד הבחירות המיוחד

איור: עמוס בידרמן

האופוזיציה מגוש השמאל-מרכז מתקשה להתמודד עם המטחים התכופים. היא מוחה. היא מתריעה. היא עושה לממשלה נו-נו-נו ומפצירה בה לנהוג בשיקול דעת. ראשת העבודה, שלי יחימוביץ', הנפגעת העיקרית מהשיח המתלהם בענייני ביטחון ומדיניות - כמו גם מהיעדרו המוחלט של דיון כלכלי-חברתי - העלתה שלשום את הרף כשכינתה את שר החוץ "מושחת, ציני, פראי ומתלהם". את בנימין נתניהו היא האשימה בניסיון שקוף, מוטה בחירות, לשעבד את האינטרסים הלאומיים של ישראל לסדר יום מלאכותי של בנייה בשטחים והתקוטטות בלתי פוסקת עם כל העולם ורעייתו.

יחימוביץ' לא נקבה בשם המפורש: פינקלשטיין. ארתור פינקלשטיין. טביעות האצבע של יועץ הבחירות האמריקאי הוותיק מורגשות היטב. ארתור אמר להתכסח עם כל מה שזז, להפציץ הפצצת שטיח, כי זה עוצר את זליגת הקולות לנפתלי בנט מהבית היהודי-האיחוד הלאומי. וכשארתור אומר - נתניהו ואביגדור ליברמן מצייתים. בסבבה. "אל תהיו מועמדים, אל תשתתפו בקמפיין, אל תדברו על בחירות", אומר פינקלשטיין לשני הקליינטים שהוא מלווה לחלופין ולסירוגין מאז 1996-1995. "דברו רק כראש ממשלה וכשר חוץ. ודברו חזק. תנהלו את המדינה. תנווטו ביד חזקה. זה מה שהמצביעים שלכם אוהבים לראות".

האמת, זה מצליח להם. סקרי השבוע האחרון מעניקים לרשימת הליכוד-ביתנו 39-38 מנדטים, בממוצע. וזה עוד לפני שהרשימה המאוחדת הוציאה שקל על הסברה מהסכום הפנטסטי שעומד לרשותה, כ-56 מיליון שקל. כשהם יפתחו את הקופה לא יהיה לזה סוף. היכונו לשיטפון הגדול.

בדבר אחד נתניהו כן נפל השבוע - כשהעביר בממשלה את ההחלטה על "שירות לאומי משמר" ל-1,300 תלמידי ישיבות. בכך הוא שיחק לידי יאיר לפיד, שמשווע למעט סדר יום אזרחי. לפיד מיהר לבג"ץ והגיש עתירה. הוא זכה בתקשורת חינם.

בינתיים, כאמור, האקטואליה הקשה היא-היא הקמפיין המוצלח והיעיל ביותר של הליכוד-ביתנו. למעלליו של בשאר אסד והנשק הכימי, לחגיגות חאלד משעל בעזה ולמהומות שאין להן סוף במצרים התווספו באמצע השבוע, כמו מן מיטיב שירד משמים בעיתוי מושלם, תוצאות המבחנים הבינלאומיים טימס (מתמטיקה ומדעים) ופירלס (קריאה). תלמידי ישראל עלו מהמקום ה-24 ב-2007 במתמטיקה למקום השביעי ב-2011, מן המקום ה-25 במדעים למקום ה-13 ומן המקום ה-31 בקריאה למקום ה-18.

אין פלא שנתניהו מיהר להצטלם עם הנהלת משרד החינוך ועם השר גדעון סער. זוהי הפעם השלישית בקדנציה שראש הממשלה מגיע למשרד, לחגוג הצלחות והישגים. החינוך יתפוס חלק מרכזי בקמפיין של הליכוד-ביתנו. מעניין היה לעקוב אחר התגובות לתוצאות המבחנים: הנשיא, שמעון פרס, בירך וכמוהו ראשי האוניברסיטאות. גם ציפי לבני. ומי הגיב בחמיצות? נו, מי?

יומיים לפני שנודעו תוצאות המבחנים פרסמה רשימת יש עתיד פוסט בפייסבוק, ובו האיצה במצביעים לבחור בה מטעמים שונים. בין היתר נכתב שם: "כי מקום 89 באיכות לימודי המתמטיקה זו בושה לאומית". אכן, קיים מחקר שמדרג את ישראל במקום הזה בתחום הזה, אבל צריך להודות שהפרסום לא יצא להם בעיתוי מוצלח במיוחד.

ראש הרשימה, יאיר לפיד, התוודה בעבר שחלומו הגדול הוא להיות שר החינוך (אחר כך התנער מן האמירה הזאת והעביר את החלום, כמו במרוץ שליחים, למספר שתיים ברשימתו, הרב שי פירון). הרב פירון היה זה שנשלח לתקשורת ביום שלישי בצהריים כדי להגיב על התוצאות, כשעה אחרי שהנתונים הוצגו במסיבת עיתונאים. הוא מצא במבחנים הללו פגמים רבים: בשיטה, במה שקורה לפני ומה שקורה אחרי. לא משנה. במשרד החינוך תהו כיצד הספיק כבוד הרב ללמוד את המחקר עב הכרס ולהסיק מסקנות כה מלומדות ונחרצות. כנראה הכל בידי שמים.

משחקי הרעב

לכאורה, אין לנתניהו ולשריו מה לדאוג. הסקרים, גם הפסימיים שבהם, חוזים להם ניצחון ברור. בישיבתם השבועית של שרי הליכוד בבוקר יום א' נשמע לראשונה קול ספקני. המשנה לראש הממשלה, סילבן שלום, הפנה את תשומת הלב של חבריו לאחד הסקרים שבו, לראשונה, גוש המרכז-שמאל (ללא המפלגות הערביות), יחד עם ש"ס ויהדות התורה, חוצה את קו 60 המנדטים. "יש כאן אפשרות שלא צריך להתעלם ממנה", התריע שלום, "שאחרי הבחירות החרדים יעדיפו להמליץ על שלי או על ציפי".

זה מרחיק לכת. כמעט בדיוני. נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא. כיוון שכך, כדאי להפנות זרקור ראשון למה שמצפה לו אחרי 22 בינואר. המסקנה חד-משמעית: הוא עוד יתגעגע לימי הבחירות. זה מסתמן כחלק הנעים והקל, כמעט הכיפי, בקדנציה הבאה, לנוכח כל מה שתואר למעלה.

אמיל סלמן

הנה לקט הצרות שממתינות לנתניהו מעבר לגבעה: כמעט כל חבריו בליכוד רעבים לשדרוג מיניסטריאלי. רעב שר החינוך גדעון סער, בפעם השנייה מספר אחת בפריימריז, שרואה עצמו מתאים לקידום לאחד משלושת התיקים הבכירים - חוץ, אוצר או ביטחון. רעב לקידום השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, פעם שנייה מספר שתיים בפריימריז. הדיבור בליכוד הוא שבין נתניהו לליברמן יש הסכמה למנותו לשר המשפטים. זה יהיה מבחן לא פשוט לארדן: האם להיות פודל של המערכת המשפטית ולאבד את האהדה הגורפת במפלגה, או להתעמת עם השופטים והפרקליטות ולהפוך לאויב העם בעיני התקשורת והאליטות.

רעב לקידום סילבן שלום, מספר שלוש בפריימריז, שאומר לכל מי שרוצה או לא רוצה לשמוע שהפעם אין לו כוונה להסתפק בפירורי משרדים (פיתוח הנגב והגליל ושיתוף פעולה אזורי). רעב שר התחבורה ישראל כץ, מקום רביעי בפריימריז, שעשה קדנציה סבירה ומשתוקק לתיק האוצר. ורעב המשנה השני, השר ללא תיק בוגי יעלון, שחולם בלילות על תיק הביטחון שמפנה אהוד ברק.

רעבים גם הח"כים הצעירים ששיפרו עמדות בפריימריז: הראשון מבין הח"כים דני דנון והאשה הראשונה בפריימריז בליכוד, ציפי חוטובלי, ויריב לוין, ויו"ר הקואליציה המוצלח זאב (אלקין סטייל) אלקין, וחיים כץ שאומרים כי הוא מסתובב עם הבטחה בכיס מנתניהו, וכמובן הילד האובד צחי הנגבי, יקיר נפשו של ביבי.

וזה לפני שדיברנו על השרים המכהנים, שנדחקו לאחור ברשימה: יולי אדלשטיין, יובל שטייניץ ולימור לבנת. שר האוצר שטייניץ הוא כיום הבכיר בין שרי הליכוד. האם ישמור על מעמדו זה גם מתחתית הרשימה? לבנת היא שרה ותיקה. האם נתניהו ישלוף אותה מתהומות הנשייה של רשימת הליכוד-ביתנו וימנה אותה שוב לתפקיד מיניסטריאלי, על חשבון חוטובלי? וישנו, כמובן, רובי ריבלין, שמעוניין לשמור על תפקידו כיו"ר הכנסת לקראת ההתמודדות על נשיאות המדינה בעוד כשנה וחצי.

הדאגה, התסכול, החשש והאימה כבר מתחילים לתת את אותותיהם בקרב אנשי הליכוד. שלא כמו אנשי חבורתו של ליברמן, שלא משנה איפה תציב אותם ואם תמנה אותם, ולאיזה תפקיד, באיזה משרד או חצי משרד - הם תמיד ירכינו ראש בענווה וימלמלו: תודה רבה איבט, תודה על כל מה שנתת, תודה על כל מה שבראת. הליכודניקים קורצו מחומר שונה. להם יש דם חם. הם נבחרו על ידי עשרות אלפי חברים. יש להם גב בציבור. הם לא יהססו להפוך שולחנות, אם צריך.

זאת הצרה האמיתית של נתניהו. כל כך הרבה פיות להאכיל, כל כך מעט מזון על השולחן.

חתונה מאוחרת

ביום ראשון אחרי הצהריים התכנסו מועמדי התנועה לטקס השקת הרשימה. בסמול-טוק שהתפתח לפני האירוע נרשם הדיאלוג הבא בין מספר שלוש לראשת מפלגתו: "נהוג לומר, סע, אני סומך עליך בעיניים עצומות. אז לך, ציפי, אני רוצה לומר, סעי, אני סומך עלייך במשקפת סגורה".

"זה בסדר, עמיר", השיבה לבני בפרגון, "כל עוד אתה שומר עלינו עם כיפת ברזל".

נופת צופים. דבש ניגר כמי נהר. השיח הזה מעיד קודם כל שפרץ אינו נעדר הומור עצמי. כיפת ברזל וביצועיה במבצע עמוד ענן החזירו לו את הצבע ללחיים. שבוע חלף מאז שהוא וציפי לבני נפלו זה לזרועות זו, ובינתיים נראה שהכל שפיר, הרומן מלבלב, חיי הנישואים - גן עדן. טוב, זה רק שבוע.

"אני מופתע לטובה מהאישיות של ציפי", אמר לי פרץ שלשום. מן ההן שלו צריך ללמוד על הלאו, על האשה השנייה. "ידעתי שיש לה רמת אמינות מאוד גבוהה, כך שיכולנו לסיים הכל בלחיצת יד. אבל שמעתי שהיא אשה מרוחקת, קרה, שלא מתחברת לאנשים, והנה אני מגלה שהיא שונה ב-180 מעלות. הכימיה, התפקוד המשותף, האנרגיה ההדדית בינינו, זה נדיר מאוד. התנהלתי מול הרבה מאוד אנשים בפוליטיקה - מהרמה של יצחק רבין ועד לאחרים. אני חייב לומר שאני מופתע לטובה".

מוטי מילרוד

אתה נשמע כאיש שחזר מן הכפור ומצא את עצמו בתוך בקתה חמימה ונעימה.

"למה מהכפור? אני לא רוצה להעליב את מפלגת העבודה. היו שם חיים תוססים, הרבה בזכותה של שלי יחימוביץ'. אבל מאז שעזבתי בהחלט חזרו אלי רוח החיים והאנרגיות. במקום להשקיע את הזמן בטקטיקה - מה להגיד, מה לא להגיד - ובניסיונות לחשוב כיצד יגיבו על כל משפט שאני אומר, אני פשוט מתעסק בהקמת התשתית הארגונית. אני מקים יש מאין תוך כדי תנועה. אני מאוד שלם עם עצמי".

אתה באמת נשמע ככה. חלה בך תחיית המתים.

"אספר לך סיפור: לפני שלושה חודשים נפגשתי עם יחימוביץ'. זה היה כמה ימים אחרי שהכריזה שהיא מתמודדת לראשות הממשלה. אמרתי לה: זה בסדר שאת רוצה להיות ראש ממשלה. זה מחמם את לבי. אבל מאז שנת 1984, כשהייתי ראש עיריית שדרות, ברור לי שאי אפשר להניף את הדגל החברתי בלי הדגל המדיני. את חייבת לומר שהשקעות בהתנחלויות באות על חשבון ערי הפיתוח והשכונות.

"היא לא הסכימה בשום פנים ואופן. היא אמרה לי שזה פופוליזם. איך פופוליזם? שאלתי אותה. הרי כשהשמיכה קצרה היא לא מכסה את הכל. אין תקציב בלתי מוגבל. ברור שאם בונים אלפיים יחידות דיור בשטחים ומציעים אותן בזול, זוג צעיר יעדיף לגור שם. היא אמרה לי שהיא לא תגיד את זה".

אני לא זוכר שציפי לבני אמרה את זה באחרונה.

"אני רוצה להגיד לך שהמצע שלנו יגיד שצריך להפסיק לאלתר את כל ההשקעות בהתנחלויות הפוליטיות מחוץ לגושי ההתיישבות, ושצריך לצמצם מאוד את הזרמות הכספים לחרדים שלא עובדים".

חטפת ביקורת קשה על המהלך שלך. נשמע שהתאוששת.

"אני פוגש אנשים, מאות אנשים כל יום. הם אומרים לי, עמיר, טוב שעזבת. לא התכוונו להצביע למפלגת העבודה, אבל לא היה לנו נעים להגיד לך. תראה, כולם יודעים: אני לא הרווחתי משום מהלך פוליטי שעשיתי בעבר. כשהלכתי לעם אחד קיבלתי שלושה מנדטים. לקחתי סיכון. גם היום אני לוקח סיכון. יכולתי להישאר מקום שלישי בעבודה. כולם אמרו לי, חכה לבחירות ובעוד 14 חודשים אתה היושב ראש. היא הרי צוברת לה אויבים כל יום. החלטתי ללכת לאן שרוצים אותי".

נקמה מאוחרת

רבים במערכת הפוליטית הרימו גבה משנודע להם הרכב רשימת התנועה. ד"ר רחל אדטו, אחת משבעת הח"כים של קדימה שבעריקתם ממפלגת האם הגוועת ציוו ללבני חבילה נאה של מימון מפלגות, שובצה במקום ה-16 המשפיל. האחרונה מבין השבעה. שני מקומות אחרי רוברט טיבייב, למי שמכיר.

מצד אחד זה מוזר; אדטו פרלמנטרית חרוצה, רצינית ויסודית, בעלת רקורד מרשים: רופאת נשים ומשפטנית, לשעבר סמנכ"לית בית החולים שערי צדק בירושלים. היא חוקקה לא מעט חוקים חשובים בתחומי בריאות ורווחה. היא לא שלחה את ידה בגימיקים זולים כמו כמה מחבריה, שמקדימים אותה ברשימה. היא באה לתת עבודה.

מצד שני, זה יותר מוזר: אדטו נחשבה מאז ומתמיד לחברה מכובדת במחנה לבני. מובן שהיא תמכה בלבני בפריימריז מול שאול מופז. אז מה קרה? גם אחרון העסקנים הבין שזאת אינה פליטת קולמוס, שבנקמה עסקינן, חד וחלק. השאלה: נקמה על מה?

התשובה מסתתרת לה בקיץ האחרון. הימים ימי השותפות קצרת המועד, ההולכת ונפרמת, של קדימה בממשלת נתניהו. שני פילוגים מבעבעים מתחת לפני השטח בסיעה המיוסרת: שבעה ח"כים מתכוננים לקפוץ על ספינת הליכוד, בתמורה לכיבודים ולמשרות. התוכנית שמנווט ומוביל צחי הנגבי נחשפת בטרם זמנה ומתפוגגת.

בה בעת מנסה חיים רמון לדוג שבעה ח"כים אחרים שיתפלגו ויקימו בפועל את סיעתה של האזרחית לבני, שתמשוך בחוטים מהחמ"ל ברמת החייל. שישה ח"כים מתייצבים: נינו אבסדזה, יואל חסון, שלמה מולה, אורית זוארץ, מגלי והבה וטיבייב. רמון תר אחר השביעי. הוא פונה לנחמן שי ולאדטו. בינתיים קדימה עוזבת את הממשלה בעקבות משבר חוק טל ומקרטעת חזרה לאופוזיציה.

שי ואדטו מסרבים לפרוש, בנימוקים הבאים: 1. ממילא קדימה באופוזיציה; 2. פגרת הקיץ הארוכה במרחק שלושה שבועות; 3. האווירה הפוליטית מצחינה, לנוכח התרגיל המסריח שרקמו שבעת העריקים מהאגף הימני; 4. מה תועיל עוד סיעה בכנסת? מי יעמוד בראשה? יואל חסון? גם לבדיחות גרועות יש גבול.

אדטו ושי מסכלים את הפילוג. כאן נטמן זרע הפורענות. באוקטובר הכנסת שבה מהפגרה ומתפזרת. לבני מתלבטת ארוכות, וחוזרת. התנועה מוקמת והרשימה מורכבת. שי ממלט את נפשו למפלגת העבודה, מתמודד ומשובץ במקום ריאלי. אדטו מתבקשת על ידי לבני לפרוש עם שישה אחרים ונעתרת ברצון. ברגע שהפילוג מאושר בוועדת הכנסת, אדטו מגלה שלבני מתנכרת לה ומשדרת לעברה צינה. גם אז, בסיוטי הלילה שלה, היא לא העלתה בדעתה שתידחק אל מתחת למקום ה-12, 13.

ביום חמישי שעבר אדטו היתה בהלוויה. הנייד שלה צלצל. לבני על הקו. ראשת התנועה בישרה לה שתשובץ במקום ה-16. אדטו טרקה - עד כמה שניתן לטרוק אייפון - ומאז לא החליפה אתה מלה. פרץ מיודענו לקח על עצמו את משימת הפיוס. עד אתמול אחרי הצהריים הוא נכשל. אבל פרץ אופטימי. "זה מיני משברון", אמר. הוא יגלה שהוא טועה.

אדטו פגועה עד עמקי נשמתה. היא בחרה שלא להתראיין לפי שעה. הפניתי שאלה בעניינה לאחד ממקורבי לבני. הוא טען כי לבני כלל לא היתה מחויבת לאדטו, אלא רק לחמישייה המקורית (מולה, חסון, זוארץ, טיבייב, והבה. מאיר שטרית הצטרף ברגע האחרון, בתמורה למקום החמישי ברשימה).

"התנהגותה של אדטו לפני ובמהלך הרכבת הרשימה גרמה לכל סביבתה של לבני לטעון בעד הוצאתה בכלל מהרשימה. ציפי התעקשה לכלול אותה בניגוד לעצות שקיבלה ודחקה אחרים בגללה", כך המקורב.

מה קרה לפני, שאלתי. "היא לא באמת היתה עם ציפי בכל מיני צמתים", הוא השיב (ולמעשה אישר את תזת הנקמה המאוחרת). ותוך כדי הרכבת הרשימה, שאלתי. "אני מעדיף לא לפרט", אמר.

התגובה הזו הופכת את הסיפור לבעייתי הרבה יותר מבחינת לבני: אם אדטו כבר לא נחשבה בעיניה מקורבת, בעלת ברית, בגלל דברים שעשתה או לא עשתה, מדוע ביקשה ממנה לפרוש מקדימה עם ששת החברים האחרים ואחר כך הפנתה לה עורף? האם לא היה בכך סוג של מצג שווא או הולכת שולל? לא. לא יעלה על הדעת. לא אצל לבני.

אז איך ייראה הקמפיין של הליכוד-ישראל ביתנו? הגיבו כאן באמצעות הפייסבוק


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו