בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ריקוד חסידי מושחת

פעם בשבוע, מאוחר בלילה, אחרי שהשכיבו את הילדים לישון, נשים חרדיות חסודות הולכות למועדון לילה. חוץ מגברים יש שם הכל: מוזיקת מועדונים שמספק די-ג'יי (מוסתר), ריקודים סוערים, עשן סיגריות והרבה הרבה אלכוהול

108תגובות

אשה צעירה בהריון רוקדת מול המראה במועדון ירושלמי, מרוכזת בעצמה, כמו היתה לבדה. אבל היא לא לבד. סביבה עשרות נשים רוקדות זו עם זו, לצלילי השיר I am a sexy lady. יכול להיות שהרוקדת ההרה מרגישה כך, אבל היא נראית גם קצת אבודה בלב המסיבה שמשתתפות בה נשים חרדיות בלבד.

מכל עבר מפזזות נשים בפאות ובחצאיות, בזוגות, בשלישיות ויותר. חלקן אוחזות כוס משקה או סיגריה, מחייכות מאוזן לאוזן. נראה שהן חשות בנוח עם המוסיקה, שאינה מזכירה פופ חסידי, שרות בגרון ניחר ומענטזות ללא רגשי אשם ובלי טיפת מודעות עצמית.

הכניסה לגברים אסורה. מטעמי צניעות, כמובן. על פי ההלכה, לנשים אסור לרקוד ולשיר ליד גברים שאינם בעליהן. הסלקטור בכניסה עומד על המשמר לסלק גברים לא רצויים. אפילו הדי-ג'יי לא נראה בשטח. המסכן סגור בחדר נפרד, ומשם הוא מנגן מוסיקת מועדונים עדכנית למחצה, שמתחלפת לפעמים בשירים מזרחיים.  

פעם בשבוע, לערב אחד אפוף עשן ואדי אלכוהול, נשכחים הילדים, הבעלים, דאגות הפרנסה והמשכנתה. בחברה לוחצת כמו החברה החרדית, שהצווים ההלכתיים והחברתיים מנהלים אותה, אפשר להבין שהנשים – שרבות מהן נושאות בעול הכפול של הבית והפרנסה – כמהות לאפיק שחרור. המועדון מספק להן מנת אסקפיזם מושלמת.

מיכל פתאל

משתתפות המסיבה שייכות לזרמים שונים, כפי שמעיד שלל כיסויי ראש: מטפחות הדוקות על המצח בסגנון ש"סניקי, טורבנים של בעלות תשובה ברסלביות או פאות משיער טבעי, בלונדיניות או שחורות כפחם, שבהן מתהדרות רובן. האחרונות באות מהזרמים הליטאיים או החסידיים.

חלק מהפאות ארוכות מאוד ושיערן גולש בתלתלים ענוגים עד המותניים. הנשים מרבות לגעת בו ולהסיט אותו לאחור בשעת הריקוד. הן מאופרות בכבדות, לבושות בחצאיות הדוקות וקצרות – מראה שמציית אך בקושי לצווי הצניעות. אצל מקצתן זו תחפושת לערב אחד, שהן מרשות לעצמן בחברת נשים בלבד. אבל הלילה עוד גדול. כמה שוטים של משקה, ויהיו נשים שיפשטו חולצות ויישארו בגופיות. אחרות יסירו את המטפחות ויפזרו בהנאה שיער שופע. שחרור היא מלת המפתח. 

מהסמינר לרחבה

בשבוע שעבר רקדו כ-60 נשים בחלל הקטן. בדרך כלל מספרן כפול. אחת המשתתפות הוותיקות הסבירה שרוב הנשים החרדיות אינן נוהגות, הן נוסעות בתחבורה הציבורית. לכן, ערב גשום פוגע בהצלחת המסיבה. "אנחנו אמהות חרדיות", אומרת מ', בת 26, שלא יורדת מרחבת הריקודים כל הערב, ואף נראית מבוסמת מאוד בסופו. מטעמים מובנים, היא מעדיפה לא להזדהות בשמה. "רובנו בוגרות סמינר בית יעקב. חלק נשואות לאברכים. ביום-יום, אין לנו אפשרות להתפרק, לרקוד, לשתות אלכוהול. עם מי נשתה? הבעלים לא שותים. הרבה נשים חרדיות הולכות היום לחדרי כושר, רוקדות זומבה. גם אני. אבל מישהי אמרה לי 'בואי, יש מסיבה'. ניסיתי והתלהבתי. גם בחדר כושר יש אדרנלין גבוה, אבל כל אחת רוקדת לעצמה. כאן זה עם חברות ועם אלכוהול".

טרנד המסיבות לנשים בלבד מעיד כי החברה כבר לא מוקיעה את אלה שאינם מיישרים קו עם הנורמות הדתיות והחברתיות, ומגלה נכונות רבה יותר להעלים עין מחריגות שבעבר לא היו מתקבלות בהבנה. זה אפשרי רק בתנאי שהמשתתפים יחגגו הרחק מהפרהסיה החרדית וישמרו כלפי חוץ על קוד הלבוש וקוד ההתנהגות המקובלים.

מסיבה מעורבת לזוגות נשואים היתה נוחלת כישלון חרוץ, אומרת מ'. "בעלי לא היה בא. הוא בכלל לא אוהב את הסגנון הזה". לדבריה, גברים חרדים נשואים גם לא היו רוקדים עם  נשים זרות, ולהפך. אבל אף שאין זה בילוי מעורב, סגנון הבילוי ההולל הזה, במועדון, זר לרוב רובה של החברה החרדית, ואפילו אסור בתכלית האיסור. ובכל זאת הוא חודר לשוליים המתרחבים של החברה החרדית.

מיכל פתאל

חברה זו כבר אינה עשויה היום מקשה אחת, אלא יש בה זרמים, תת-זרמים וגוונים רבים. אלה שבאות למועדון אולי לא יוגדרו חרדיות בפי תושבי מאה שערים או נשות האברכים מישיבת פוניבז', אבל בעיני עצמן, צביונן וצביון הבית שהן מנהלות הם חרדיים. הן מעוניינות להשתייך לחברה זו ורבות אף שולחות את ילדיהן למסגרות חרדיות, שבהן התחנכו הן או בעליהן.

בין הרוקדות יש לא מעט חוזרות בתשובה. לדברי ר', בת 32, קיבוצניקית לשעבר שחזרה בתשובה בגיל העשרה, נשים כמוה מתגעגעות לפעמים למסיבות ולריקודים. זה פתרון גם בשבילן. ר' חוששת להזדהות, כי בתה לומדת בבית יעקב והיא חוששת שיסלקו אותה מהמוסד החרדי, אם ייוודע שהאם רוקדת במסיבות. לפני כשנתיים היא אירגנה מסיבות לנשים דתיות וחרדיות, עד שנאלצה לעבור ניתוח והמסיבות נפסקו. כעת העבירה את השרביט לחברתה והיא מקפידה לבוא לכל מסיבה.

ר' אומרת שהחלה לארגן מסיבות לאחר שהבחינה ש"הבנות החרדיות זקוקות ליציאה הזאת. הן פשוט חנוקות. החיים של נשים לא קלים בכל מקום, אבל חרדיות עובדות בבית ובחוץ. זה אמנם דור אחר – לא מדובר בנשים עם עשרה ילדים. אבל בתור צעירה יש לך כבר כמה ילדים. אין לך מנוחה, הכל עליך וכל היום את בין הסירים לחיתולים. אין לך פורקן. אין לך, כמו לחילוניות, שבת לצאת לבלות. שבת זו עבודה. לקראת סוף השבוע את עובדת להכין את השבת. בשבת את מארחת. 

"הבנות האלה חיות בלחץ אין-סופי", היא ממשיכה. "הן רוצות להתפרק, אבל מפחדות לפרוק עול. המקום הזה פתר להן קונפליקט, כי הוא ללא גברים". ר' טוענת שהשחרור כאן כפול, כי "אף אחת לא שופטת את השנייה. הן יכולות לבוא לבושות איך שהן רוצות, לרקוד ולהתנועע איך שהן רוצות".

יעל בן שושן, מארגנת המסיבות, מתנועעת כרקדנית ממש. היא גרושה בת 32. לדבריה, תמיד אהבה לרקוד אבל מכיוון שלמדה בכיתה חסידית בסמינר, היה עליה להחניק את תשוקתה לריקוד. "חתונות חרדיות זה לא זה", היא מחייכת. בשלב מסוים עזבה את הדת, אך לבסוף החליטה בכל זאת לחיות כדתית. "כשהייתי יוצאת ומבלה במועדונים (מעורבים, ת"ר), זה היה נותן לי כוח למשך השבוע", היא מספרת. "הייתי חושבת על החברות שלי. איזה באסה שהן לא יכולות לבוא. עד שהחלטתי: אני שוכרת מקום רק בשבילן".

שירים חסידיים

יש היום מסגרות מחול שונות לנשים – מקצועיות וגם של ריקודי עם. אבל מסיבה עם אלכוהול ומוסיקת מועדונים היא עוד שלב בהיפתחות להשפעות מהעולם הרחב. במסיבה הראשונה היתה מבוכה, מספרת אחת החוגגות, ציפי. "אף פעם לא רקדתי. היה לי מחסום עם עצמי. כדתייה, אמא לילדים, הייתי מאופקת. בהתחלה ישבתי בצד עם חברות. אבל משהו נפתח והתחלנו לרקוד. חיכינו ממש למסיבה הבאה, ובה כבר התחלנו להשתחרר ולרקוד".

לציפי ולחברותיה, ליין המסיבות הזה הוא מועדון חברתי. לדבריה, בזכות הקשר בפייסבוק (שם מתפרסמים מועדי המסיבות), נרקמו חברויות מחוץ למועדון. הן מרבות לדבר בטלפון, לצאת למסעדות בקבוצות, לעתים 50-40 ביחד, וגם מארגנות קבוצות לנופש משותף עם הבעלים. "לפעמים אני מרגישה שאני חוזרת לימים של התיכון", אומרת ציפי. "השגרה עם הילדים והבעל שוחקת, וזה עושה לי טוב קצת לסובב את הראש". בעלה לא מתנגד, להפך. "אני מרדימה את הילדים, מטפלת בהם, זה לא בא על חשבונו. הוא לא נשאר עם הילדים. גם הוא יוצא".

ציפי מתארת עד כמה היציאה למסיבה הפכה צורך. "בשבוע שעבר", היא מספרת, "הגענו אני ועוד חברה לחברה השלישית, והתברר שהיא לא הצליחה להשיג בייביסיטר. חיפשנו בטירוף, התקשרנו לכל העולם. ואז ישבנו במטבח מתוסכלות בדיכאון. המסיבה התחילה ואנחנו עדיין כאן. בסוף שכנה הסכימה לבוא. לקחנו מונית וטסנו משם. אני מתה על הילדים שלי, אבל לפעמים את צריכה את החברות, רק כדי להשתולל. זה נותן המון מרץ, המון כוח. גם אם טיפה שתיתי, אני לא מרגישה רע. אני לא אחת שהולכת לשיעורים (שיעורי דת, ת"ר). שיעור זה דבר מצוין שהיה נותן לי אורות בחיים. אבל זה משחרר בכיוון אחר. מה שאני רוצה זה לרקוד. כן ירבו המסיבות האלה".

האם ללא משחק החיזור, שהוא חלק בלתי נפרד מסצנת המועדונים, "זה בילוי נקי יותר", כפי שטוענת ר'? ללא גברים, אומרת ציפי, נשים יכולות להיות כפי שהן. בן שושן אומרת שמהסיבה הזאת המקום קוסם גם לנשים חילוניות. "הן יכולות להשתולל, להוריד נעליים, לבוא אחרי העבודה, בלי איפור, נטו כמו שהן. כשאין גברים את יכולה להיות את עצמך", היא טוענת. "במסיבות אני רואה איך נשים רוקדות – הן לא מרגישות נעים לענטז, הן מוטרדות. זה שולח ידיים, זה נדבק. כאן הן לא עושות חשבון לאף אחד".

פעם אחת, היא מספרת, אחת הנשים החרדיות פשטה חולצה. "הרגשתי שזה לא הולם את המקום, אבל עדיין הרגשתי שהיא עשתה זאת בגלל שהרגישה שהיא לא צריכה להתחנחן לאף אחד והנחתי לה".

בשיא הערב, בשבוע שעבר, כמה נשים עולות ורוקדות על הבר. אחרות משתטחות על הרצפה, מחוקות. בן שושן עוברת בין הבנות, לוודא שיש לשיכורות איך לחזור הביתה. התהייה עולה מאליה: האם יוכלו להמשיך להפריד בין שני המישורים, להיות הוללות בלילה וחסודות ביום? ואז, לקראת שתיים בלילה, מושמעים שירים חסידיים. "דע מאין באת ולאן אתה הולך", מסבירה אחת הנשים את שינוי האווירה. מחר בבוקר יהיה להן קשה לקום לילדים ולכלים, אבל הזיכרון המתוק ילווה אותן כל השבוע, עד למסיבה הבאה. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו