טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש הויראלי ביותר בישראל

רועי כפרי עושה סרטונים מצחיקים באינטרנט. כלומר, הוא כותב, מביים, משחק, מלחין את הפסקול ועורך אותם. אז מה הפלא שההומור המוזר שלו צבר מיליוני צפיות והגיע לכל תיבת מייל ועמוד פייסבוק? ומה הפלא ש"ארץ נהדרת" שדרגו אותו מהמסך הקטנטן למסך הקטן?

תגובות

רועי כפרי היה חייל משועמם בגימלים עם 38 מעלות חום, כשהוציא מצלמת וידיאו לשדה פתוח בשטח של הוריו והעמיד אותה על חצובה. בסרטון שנולד באותו יום לפני שש שנים, כפרי, בראש מגולח, מתרוצץ בשטח החממה. הוא מתקרב למצלמה ונועץ בה עיניים כחולות מאיימות. הוא צוחק צחוק מוטרף. הוא חושף את ישבנו, מקפץ לרוחב הפריים ושר “איפה הקב”נית, איפה הקב”נית!” וצורח, “אני חולה! אני חולה מאוד! שורף לי התחת! אני חולה בראש! בא לי למות!”

קשה להאמין שהמפגן התמוה הזה השיק קריירה מצליחה ועם זאת, מבחינה קולנועית מדובר במוצר מלוטש למדי. הוא נפתח בשוט מטושטש ואמנותי, העריכה מדויקת, התזמון חד והוא נגמר בדיוק בזמן. למעשה, בסרט הבכורה שלו - שזכה לשם “חולה בראש” - מצויים המרכיבים העיקריים שהפכו את רועי כפרי בתוך שש שנים לאחד השמות החמים בתעשיית הפרסום והטלוויזיה: טירוף מזוקק שמוגש במקצועיות חסרת פשרות. “אין עלילה ואין כלום”, מתאר את הסרטון גל רז, ממייסדי אתר פליקס מבית תפוז, ששכר את כפרי לעבודה הראשונה שלו כעורך וידיאו באתר. “רק דקה וחצי ערוכה, מבוימת ומצולמת כל כך טוב שאמרתי, אני רוצה את האיש הזה”.

איליה מלניקוב

“חולה בראש”, שנמצא כיום באתר פליקס, צבר עד כה כ–33 אלף צפיות. לא רע לסרטון מקרי של חייל משועמם. אתם אולי מכירים את רועי כפרי ממיזמים עתירי רייטינג יותר, דוגמת סדרות הרשת “ניצה ולחם” ו”חתולונובלה” בפליקס, הקליפ המוזיקלי הקודר־המריר “כן ניגשתי לעידו”, הפרסומת עם בר רפאלי לסטארט־אפ הישראלי Mycheck או מהתשדיר הוויראלי של משרד הבריאות עם מני ‏(“פאקינג”‏) פאר לעידוד שימוש בקונדומים. כל אחד מהסרטונים האלו צבר מאות אלפי צפיות בפליקס או ביוטיוב.

לכפרי, בן 27, יש כשרון נדיר, כזה שכיום יש לו דרישה נואשת בקרב אנשי קריאייטיב - הוא יודע לעשות תוכן ויראלי. כלומר, לצלם סרטון, לגרום לכם, לחברים שלכם ולילדים של השכנים שלכם להיחנק מצחוק וללחוץ על “שיתוף”, אפילו שאתם לא ממש חייבים. בעידן חסר רחמים, שבו הצופים מעדיפים סרטון חתולים ביוטיוב על פני פרסומת עתירת תקציב לחברה סלולרית והצלחה נמדדת בכמות הצפיות, בשיתופים, בלייקים וברי־טוויטים, מדובר בנכס יקר ערך.

זכיינית ערוץ 2 קשת סומכת על התכונה הזאת של כפרי, והחל ביום שני הקרוב תוכלו לראות אותו גם בפריים טיים הנחשק של “ארץ נהדרת”, בסדרה בשם “בקיצור” שמורכבת מפרקונים קצרצרים, שתי דקות כל אחד, שישובצו לאורך העונה. לאחר שש שנים של תהילה מתגברת כאושיית אינטרנט, שבהן רכש קהל מעריצים מסור על גבול הפנאטי, רועי כפרי עולה כיתה והופך להיות טאלנט. האם ישרוד הטירוף המבורך שלו את המכונה המשומנת של ערוץ 2?

“אין פה מעבר, יש פה שדרוג”, טוען כפרי. “יש עוד דברים שאני אעשה והם יהיו מעולים. אני לא מתכוון להתפשר, ואם אני אתפשר אני אפס. ואז אני אאבד את הקהל שלי”.

 

רק אם זה מגניב

עד כה הצליח כפרי לשמור על ההומור שלו פרוע יחסית, גם כשהיו מעורבים בעניין משרדי פרסום, בריפים ולקוחות. “בארבע השנים האחרונות, בכל ישיבה של משרד פרסום כל לקוח רוצה סרט ויראלי, ואין לזה נוסחה”, אומר רז, הבוס הראשון של כפרי וכיום מנהל תוכן בחברת ההפקות קודה תקשורת. “הוא פיצח את זה. כדי שסרט יעבוד הוא צריך להיות יותר ממצחיק. בסרטים שלו יש משהו כל כך לא טלוויזיוני וחדש, שגורם לך לרצות להפיץ אותו. הוא לא יושב וחושב, זה בא אצלו מהבטן. זה כמעט לזכות בלוטו”.

חוץ מלהוציא פאנצ’ים מהבטן, כפרי עושה כל מה שצריך: הוא כותב טקסטים ומוזיקה, מצלם, מביים, עורך, עושה אנימציה. “יש לו את כל החבילה בראש”, אומר רז, “ואת זה אין להרבה אנשים. זה דור כזה של ילדים, שגדלו עם ציוד טוב. כל ילד בן 15 קונה קנון ב–7,000 שקל ויש לו מצלמה כמעט קולנועית. הוא היה בתחילת הדור הזה והוא יודע להשתמש בציוד הנכון, לצלם נכון, להגיש נכון”. דבר אחד שכפרי אינו עושה, זה להופיע בפני קהל. “אני אוהב את עצמי ערוך”, הוא אומר, "לכן כשקוראים לניצה ולחם לעשות דברים בלייב, אני אומר לא. אני פשוט מודע לחסרונות שלי".

הפרסומת ל–Mycheck, שביים חברו הטוב של כפרי, וניה הימן, היתה מיזם של משרד הפרסום “אלנבי קונספטים”, שמתמחה בקמפיינים ויראליים שהתואר “מגניב” רשום עליהם באותיות קידוש לבנה. "שמו הולך לפניו כבר זמן רב", מסביר שרוליק איינהורן, מבעלי "אלנבי", את ההחלטה לפנות לכפרי. "העבודה שלו ברשת, בעיקר בניצה ולחם, מדוברת רבות בחוגים אורבניים יודעי דבר. היה לו קהל אמיתי משלו".

כפרי גם כתב את המוזיקה לפרסומת וכיכב בה כמלצר המפתח אובססיה חולנית לדמותה של הסועדת בר רפאלי. נוכחותה של הבלונדינית שישראלים אוהבים להשמיץ אבל גם לבהות בתמונות שלה בתחתונים, הספיקה כדי להבטיח תהודה ויראלית יפה.

 

לעומת זאת, הסרטון של משרד הבריאות לעידוד שימוש בקונדומים, שהופק לרגל יום האיידס הבינלאומי, לא היה אמור להפוך ללהיט: מדובר בתשדיר של משרד ממשלתי שנועדה לקדם התנהגות מבאסת. בניגוד לציפיות, הוא צבר כ–600 אלף צפיות ביוטיוב תוך שבועיים.

התשדיר הופק בידי שאול בצר מ”אנטנה”, שיצר את הקישור בין כפרי ומשרד הבריאות, וחלק מההצלחה אפשר בוודאי לייחס לקונספט המבריק - דמויות שלא מקיימות יחסי מין. עם זאת, כפרי שקל לביים אותו תחילה בעילום שם, ולדבריו רק בצילומים הבין ש”אני עושה משהו מצחיק”. “חשבתי שאני עושה משהו שהוא לכאורה פחות בז’אנר שלי, ולהתייחס לזה כעוד פרנסה. אבל משרד הבריאות זרמו איתי, לא יודע למה, ויצאו גברים”. עם זאת, לא חסרו רגעי דאגה: “הגעתי למצב שמורידים בעריכה עוד ועוד בדיחות, צינזרו וצינזרו. באיזשהו שלב קצת קשה לחשוב על דברים חדשים. אחרי הכל, כמה רעיונות שלי אני אוהב? אחד מאלף”.

איכשהו, התוצאה נגועה בטירוף נונסנסי אופייני, עם מני פאר בתפקיד עצמו במערכת יחסים לא ברורה עם דראג קווין, וכפרי עצמו בתפקיד בתול ים עם זנב דג סגול וחזה חשוף שחוטף לעג על בתוליו. פאר, מספר כפרי, הוכיח מידה בלתי צפויה של הומור עצמי. “לאחר שפניתי לכמה סלבס שלא אנקוב בשמם, שסירבו, הוא ממש כאילו נולד לתפקיד. הוא כל כך אהב את ‘פאקינג מני פאר’ שכל טייק שאמר את זה היה מושלם”.

פניות ממשרדי פרסום הוא מקבל, לדבריו, בהמוניהן כבר תקופה ארוכה, מאז הפרסומת לפפסי מקס בשנה שעברה וביתר שאת מאז “כן ניגשתי לעידו” - קליפ עצמאי שהפיק השנה לשיר שכתב עם טל טירנגל, שותפו לכתיבה מוזיקלית. השיר הוא כתב אשמה של אב ‏(טירנגל‏) כלפי אשתו ‏(כפרי, בשמלה, כובע נשי וזקן‏) על כך שלא הקדישה תשומת לב מספקת לבנם המדוכא. את הקליפ ביים הימן והוא הופק בארבעה ימים, על ידי קבוצת חברים ובחינם. “פרסומאים ראו מה אפשר לעשות בכלום כסף ובאיזו איכות”, מספר כפרי, “למרות שזה לא היה פרסומי בכלל. עד עכשיו לא מפסיקים להציע”.

 

איך אתה בוחר פרויקטים?

“אם זה מגניב אותי”.

הגניב אותך לצלם פרסומת למשרד הבריאות?

“כן, אמרו לי שהקונספט הוא ‘לא מקיימים יחסי מין’. זה נשמע הזוי. אמרתי, בטח אפשר לעשות את זה מצחיק”.

התשדיר, מספר כפרי, “החריב לי את הפייסבוק, גמר אותו סופית. אני זונת פייסבוק - מאשר את כולם, עונה לכולם. אחרי הפרסומת הזאת לא יכולתי פיזית לענות לכלום. זה לא היה הגיוני, כמות לייקים שבחיים שלי לא קיבלתי. עבר שבוע, זה כבר קיבל חצי מיליון צפיות בשני יוזרים, אצלי ואצלם. כל פעם זה מרגיש כמו מקפצה: ‘חולה בראש’ קיבל מלא צפיות, ב’כן ניגשתי לעידו’ אמרתי, ‘מה זה, אני לא מכיר דברים כאלה’. הסרטון של בר רפאלי פוצץ לי את היוטיוב, אבל זה היה הגיוני. אבל לזה לא ציפיתי. הוא נושק לבר רפאלי ועוקף אותו, ומדובר בסך הכל בסרטון בריאות”.

 

מה ההסבר שלך?

“אני באמת לא מבין את זה. הפתיח נראה רציני, משהו שעוזר לסרטון וגם קצת שם רגל. אני הייתי מפסיק לצפות בו. בגלל שאני מתעסק באינטרנט, יש לי אפס סבלנות”.

כפרי אפילו קיבל הזדמנות לנהוג כאחרון כוכבי הפסטיגל, ולהשתמש בתהילתו כדי לעזור למעריץ. “ילד אחד בן 16 פנה אלי ואמר, ‘אני חושב שאני הולך לאבד את החברה שלי, והדרך היחידה שהיא תיתן לי עוד צ’אנס היא אם נעשה משהו שקשור אליך’. קודם כל ביררתי מה הוא עשה, כדי שלא ייצא שהוא חתך לה את הרגליים או משהו. הייתי בבית של ההורים של אשתי, הלכתי לחדר וצילמתי איזו שטות, אמרתי לה בדרך דבילית שתיתן לו צ’אנס. באותו רגע אמרתי טוב, אם משהו ייצא מהטמטום הזה, זה הדבר הטוב ביותר שאני יכול לעשות”. למחרת דיווח המעריץ שכפרי הציל לו את הרומן.

מצבת חברי הפייסבוק שלו מסתכמת כרגע ב–3,899.

אתה יכול פשוט להפסיק לאשר חברים. שיעשו לך מנוי, כמו לסלבים.

“אני לא מפסיק עד 5,000. יש בזה משהו ממכר, כמו לספור אנשים שמגיעים להופעות שלך”.

לנוכח ההצלחה שכר כפרי, לראשונה בחייו, סוכן שחוצץ בינו לבין האמיתות הקשות של עולם הבידור. “לקחתי אותו כשהרגשתי שיש סיכוי ש’ארץ נהדרת’ הולכת לקרות ונמאס לי להתעסק עם כסף”, אומר כפרי. “כל אחד שאני עובד איתו, אני רוצה שהוא יהיה חבר שלי ולא רוצה לדבר איתו על כסף. אני רגיל לדבר עם אנשים שמציעים לי פרויקטים ולחשוב איתם אם כדאי לי לעשות את זה, כמו דביל”.

חבורת מילואימניקים

ביום שמשי על גג של בניין תל אביבי בואכה שינקין, כפרי וצוות “בקיצור” אוכלים ארוחת צהריים. הסדרה, נכון יותר, סדרונת, מצולמת בדירתו התל אביבית־רווקית־טיפוסית של המפיק והוא נאלץ למצוא מקום אחר לישון בו. המפיק, נתן שוטנפלס, תלמיד משפטים צנום ומזוקן, משמש לדבריו גם “עוזר במאי ראשון, המנהל של וניה ולפעמים יורד להביא את המאפרת”. הוא לחוץ כל כך פן יתגלו ספוילרים על הסדרה טרם שידורה, שאינו מרשה לאיש לגלות לכתבת פרטים על העלילה, חוץ מהעובדה שזה עיבוד מקומי לסדרה צרפתית בשם “Bref”, על חייו של בחור ש”נולד, מת וחי באמצע”. “ספר את העלילה בקללות”, מציע לו כפרי, עדיין מאופר, שיושב ואוכל שניצל ופסטה.

הסדרה עדיין מצטלמת. בימים האחרונים, מספר כפרי, “אנחנו קמים בחמש בבוקר, באים לסט עם דמעות בעיניים. לא ישנו כבר שבוע”. חוץ מהתאורן, הצלם וכמה עוזרי הפקה, רוב השותפים לעשייה הם חברים שצברו הרבה שעות על המרפסת של כפרי ואשתו סיגל והם נינוחים יחד כמו חבורת מילואימניקים ותיקים.

הבמאי הימן הוא מעריץ לשעבר, חבר של כפרי מאז שהחליט לפנות אליו בעקבות התמכרות קשה ל”ניצה ולחם”, ושותפו לרוב המיזמים שלו בשנה האחרונה. נתן הוא חבר של הימן ועכשיו גם של כפרי, והמפיק ברוב הפקותיהם המשותפות. ניב מג’ר, חבר טוב של כפרי ושותפו למיזם “ניצה ולחם”, נמצא בחדר העריכה ועורך את החומר תוך כדי הצילומים. גון בן ארי, עיתונאי ב”ידיעות אחרונות” וחבר של כפרי מגיל 3, גם הוא על הסט - הוא כתב את הסדרה עם כפרי והימן. גם סיגל, בת זוגו של כפרי מגיל 15, קפצה לבקר.

אילייה מלניקוב

את המוזיקה עושה ההרכב Computer Camp, שבין חבריו ניתאי בארי‏, עוד חבר של כפרי ושותף ללהקות הרבות שהקימו ופירקו לאורך השנים ‏(לאחת מהן רצו לקרוא “רדיוהד 2”‏). קצת קשה לעקוב אחר כל הקישורים, כולם משתתפים בדברים של כולם ובדרך כלל הימן מביים, אף על פי שאת הפרסומת למשרד הבריאות כפרי ביים בעצמו.

כפרי אוהב לעשות פרויקטים עם חברים, ונהיה חבר של אנשים שאיתם הוא עושה פרויקטים. בערב, לאחר הצילומים, הוא מנסה לנתח את התופעה, בעוד סיגל - מורה לחינוך מיוחד ונוכחות מרגיעה ואינטליגנטית שמדי פעם מספקת לכפרי גם בוחן מציאות - מכינה סלט וחביתה ומשתלבת בשיחה בצמתים קריטיים. כפרי עייף, ובתחילה לפחות גם זהיר מאוד, לאחר שכבר נכווה מעיתונאים. “אם זה היה הראיון הראשון שלי, הייתי מספר לך על התינוק שיש לי בבטן”, הוא אומר. “פיתחתי מודעות, אני מתחיל כל ראיון בהיטלר ובשואה”. עם זאת, קשה שלא להבחין ששומר המסך שלו הוא עיבוד פוטושופ, פאלי למדי, של ניב מג’ר רכוב על טיל איראני, שלקוח מאחד מפרקי “ניצה ולחם”. “תכתבי שאת חשבת שזה פאלי”, מורה כפרי.

“יש לי קראשים על חברים שלי, כל פעם על מישהו אחר. ובגלל שהם חברים שלי כולם מכירים את כולם. קצת כמו מרכזייה כנראה. לפעמים אני מגזים ואז אנחנו מארחים פה חבורות. כולם מוכשרים, כולם מגניבים. אני פשוט מוצא את עצמי מתחבר לאנשים שעושים דברים שאני אוהב, גם אם זה מתחיל כשיתוף פעולה עסקי. במילא אין בזה כסף”.

אין בנות בחבורה.

“כן, זה רק בנים. ככה זה יצא, אין כאן משהו מכוון”.

אין פצע

את שורשי ההתנהלות הקיבוצית אפשר אולי למצוא בילדותו של כפרי בנהלל, מושב מהולל שבו גרות כמה עשרות משפחות במשקים שמסודרים סביב כביש מעגלי. “הפעילות העיקרית בנהלל היא ללכת בכביש ולהגיע לאותו מקום”, אומר חבר הילדות בן ארי. “זה נשמע כמו מטאפורה, אבל זה מה שעשינו כל הזמן. היו לנו שישה ילדים בשכבה. כך נוצר עולם עם הומור פנימי, ממש משק אוטרקי של תוכן”. רועי, מספר בן ארי, תמיד יצר. “בגיל 12 הוא עשה סרטים בתוכנה של ‘חלונות’, על צרפתים שמגיעים מהחלל. הוא ההיפך הגמור מאנשים שצריכים לכתוב כדי להצחיק - הוא אומר משהו, ואז מבין שזה מצחיק”. להוריו של כפרי עסק למערכות אל־פסק והם, לפי כמה מקורות, אנשים מאוד נחמדים. “נחמדים באופן קיצוני”, מאשר בן ארי. “בשביל הומור צריך המון חופש וכשההורים מקבלים את מי שאתה, זה עוזר”.

“יש לו אמא אוהבת ומחבקת ואבא מצחיק, עם הומור שונה משל רועי אבל באמת קורע מצחוק ומאוד מיוחד”, מספר שותפו וחברו של כפרי, ניב מג’ר, שביים את בני משפחתו של כפרי לסרט לכבוד חתונתו של כפרי ‏(כפרי ביקש שלא יעשו לו כלום לחתונה, אז הם צילמו לו סרט‏).

מה עם העובדה שקומיקאים צריכים ליצור מסבל?

מג’ר: “אנחנו מוקפים בכל כך הרבה אנשים מטומטמים במדינה הזו, שלא חסר. אמנם דווקא קיבלנו משפחות מאוד חמודות, אבל יש כל כך הרבה טיפשות ועליבות. הרביצו לנו המון בילדות, רק במקרה לא המשפחה”.

“גם כשאמא שלי חשבה שהקומדיה שלי זה פינוק”, נזכר כפרי, “אבא שלי, בלי לחשוב פעמיים, קנה כל מה שצריך - מחשב, מצלמה, כלי נגינה. אני חושב שהייתי ילד כל כך מוזר, שעדיף כבר שימצא את מקומו, שלא נאבד אותו. הייתי חרא של תלמיד, דיסלקט. בכל העבודות קיבלתי 100 כי אמא שלי עשתה אותן, בכל המבחנים הייתי על הסף. יש לי הפרעת קשב, אני לא מסוגל להתעניין במשהו שלא מעניין אותי. לא עניין אותי איך לקרוא ולכתוב וגם בכיתה ד’ לא ידעתי איך לקרוא ולכתוב כמו שצריך. היום כמובן אני גאון, אבל יש לי שגיאות כתיב”.

ואיפה הפצע? מאיפה באה הקומדיה?

“זה באמת לא מסתדר. יש לי משפחה נחמדה”.

סיגל: “מאוד מצחיקה, המשפחה שלך”.

רועי: “אבל כל הטקסטים שלי, והמערכונים, די טרגיים ועל סמך כלום”.

למקרה שלא הבנתם, יש פה בעיה. לא בתחום הקומדיה - נראה שכפרי מצליח למצוא מעיינות של הומור שחור בנפשו, גם בלי אב אלכוהוליסט. אבל קומדיה אינה שיא שאיפתו של כפרי בכל מקרה. “הדבר שהכי מעניין אותי באמת, זו מוזיקה. אני יודע שיום אחד יהיה לי אלבום שיהרוס לאנשים את הלב”, הוא אומר ברצינות, “אבל אני לא יודע לכתוב אותו. אין לי ניסיון. אף אחת לא עזבה אותי, לא שברה לי את הלב, אני עם סיגל מגיל 16. החיים שלי - טפו טפו, אני מודה על הכל. אני בונה על גון שיכתוב את הטקסטים. זה לא כמו הומור, אני לא יכול לקחת השתקפות מהחיים ולכתוב על זה. רק כשיש דברים אפלים עם הומור, כמו ‘כן ניגשתי לעידו’ או הפרסומת עם בר רפאלי, שבסוף אני שוחט אותה - שם אני כן מצליח לגעת בעצב ורגש.

“אוף”, הוא נאנח, “איזה קשה זה להתראיין”.

חוץ מלהרשים את סיגל בכיתה י’ בנגינת פסנתר - הוא ניגן לה את הפתיח ל”המלך בבר” והשאר היסטוריה - כפרי גם החל, בשנים האחרונות, להקליט לעצמו שירי אקפלה ביטבוקס, מה שפתר את בעיית המלים. במקביל הוא גם מייצר “שירי מרפסת” עם טל טירנגל, חבר, מעריץ וחצי מהצמד הקומי “תירסקסואל”. שירי מרפסת הם שירים שנוצרו על המרפסת של סיגל ורועי. יש בה צמד כורסאות תכלת עם כריות מהוהות, מאפרה מלאה סיגריות טובלות במי גשם ונוף ללילה התל אביבי. “היתרון של המרפסת שהיא על דיזנגוף ותמיד יש רעש, אז אני יכול לנגן עם טל בארבע בבוקר ולצרוח”, אומר כפרי, “את לא רוצה להיות כאן כשאנחנו יושבים, זה תוהו ובוהו של זיוני שכל”.

“כפרי הוא הגאון המוזיקלי, אני שם עם זרימה של נונסנס”, אומר טירנגל. “שירי מרפסת לא יעזבו לך את המוח”, מוסיף כפרי. “העיקר שזה קליט”.

כשניצה פגש את לחם

שיתוף הפעולה המשמעותי ביותר של כפרי, זה שהתחיל את הכל, הוא זה שנוצר עם ניב מג’ר, הלא הוא לחם מהצמד ניצה ולחם. כשכפרי הגיע, מיד אחרי הצבא, לעבוד כעורך וידיאו בפליקס, הושיבו לו בחדר עוד עורך וידיאו צנום עם זקנקן. “אני מאמין שהיו ערפל ועלי שלכת באוויר”, נזכר מג’ר ביום ההוא. “הכל רומנטי ביחסים שלי עם רועי”.

השניים מצאו במהרה חיבור קוסמי, קומי ומוזיקלי, והתחילו ליידות חפצים זה על מסכו של זה ולהשאיר אחד לשני פתקים עם ציורים של אברי מין, חתומים בכינויים כמו “קובי רייכנטל, ניב אברהם והמסמכים” וגם “ניצה ולחם” שהפך לפייבוריט ולשמם הרשמי. במסגרת תפקידם כעורכי וידיאו הם ראו שטויות באינטרנט כמו לואי סי.קיי ואת הפייבוריטית - חבורת “סטלה” הניו יורקית. “הוא בחור מאוד נוח, וגם לימד אותי הרבה מבחינה מקצועית. הוא תותח, כמו שאומרים הצעירים”, מספר מג’ר. “שנינו מצלמים מילדות ועושים שטויות, ומהרגע שהכרנו הצקתי לו שחייבים לצלם מערכונים ביחד, אבל הוא היה מאוד עייף. ואז הגיע יום שבו היה פחות עייף, וצילמנו את המערכון הראשון, באלתור שהוא חלק חשוב בעבודה שלנו. אנחנו עושים את זה רק בשביל הכיף, לא קיבלנו על זה שקל אף פעם”.

האלתור מעולם לא נעלם ממערכוני “ניצה ולחם” וגם לא האנרכיה, שמאפשרת להם להעביר פרק שלם בבעיטות ‏(ניב מעניק לרועי טיפול פסיכולוגי‏) או לחתן את ניב ורועי בתום פרק פרוע במיוחד. קשה למצוא אצלם עוגנים אקטואליים, חוץ מאובססיה קשה של מג’ר למיכל אמדורסקי. “יש להם פרקים מסוימים הרבה פחות קומוניקטיביים, שלא כל כך הבנתי מה הם רוצים”, אומר דן חן, מנכ”ל תפוז והבוס של כפרי ומג’ר במשך חמש שנים, “ופרקים שהם גאונות. אני מקווה שהם צילמו את זה אחרי שעות העבודה”.

 

לעומת זאת, עבור סוג מסוים של צופה - בדרך כלל גבר, בדרך כלל צעיר - “ניצה ולחם” היו ישועה, מפלט מהומור הפוליטיקאים של הפריים טיים. “ברמה הבסיסית, אפשר לראות שאין בטלוויזיה נונסנס”, אומר מג’ר. “המון שנים אין נונסנס. יש בידור, יש סאטירה וגם זה לא הרבה”.

טל טירנגל נתקל ב”ניצה ולחם” בעקבות המלצה של חבר, לפני שהכיר את כפרי: “זה היה הומור חדש שלא ראיתי - עזבי לא בארץ, לא בעולם בכלל. ההומור היה הזוי, משהו שניסיתי להביא, ופתאום אני קולט שמישהו עושה את זה סוף סוף!” בדירתו הירושלמית, גם וניה הימן, אז תלמיד בצלאל ובמאי מבוקש בתחילת הדרך, חווה חוויה דומה. “מי שנכנס לזה, עף על זה. גילית משהו, עולם של הומור ישראלי שחשבת שקיים רק בין חברים”. את המערכונים, שנמצאים באתר פליקס, מג’ר וכפרי העבירו תחילה לחברים באימייל, אחר כך בפייסבוק. אחר כך נראה שהמערכונים כבר העבירו את עצמם וקהילות מעריצים החלו להתגבש. למשל, “כנופיית סדכל”, קבוצה חיפאית שמתמחה בהומור פרוע. החיפאים יצרו קשר עם מג’ר וכפרי ובמהלך אופייני הפכו להיות חברים שלהם. עם זאת, מג’ר נוטה לזלזל בדמוגרפיית המעריצים העיקרית שלהם. “אני ורועי ממש שונאים היפסטרים”, הוא מכריז, “דווקא מאוד מנסים לברוח מזה. זאת קהילה בלי אג’נדה, הדבר היחיד שמעניין אותם זה אופנה. ההיפים לפחות נלחמו על אהבה חופשית, אלה אוהבים רק פוני ומשקפיים”.

החתול ששאג

בראותם את הצלחת “ניצה ולחם”, שלא הושקע בה שקל תאגידי והביאה טראפיק יפה לאתר, המשיכו בפליקס - שהחל בתור אתר תוכן גולשים בשילוב תוכן מקורי - לחפש לכפרי עוד מיזמים. הילית וולברג ורונן הרתאן מפליקס הגו בשנה שעברה את’”חתולונובלה” - טלנובלה שעשויה כולה מסרטוני חתולים שנמצאו ברשת, מה שנקרא באמנות “חפץ מצוי”. את הסרטונים דיבב כפרי, כך שייווצר סיפור קוהרנטי במידה מינימלית. המפגש הראשון שלי עם “חתולונובלה” היה כשחברות לעבודה החלו להשתנק מצחוק באופן תמוה, בעודן יושבות עם אוזניות מול המחשב וצופות בקליפים של חתולים. מדובר כנראה בחוויה שכיחה למדי.

ב”חתולונובלה” יש הכל: סיפורי מלחמה, אהבה, סמים ורוקנרול, השתלטות עוינת של עורבים וחתלתול חמוד באופן פלילי שגועה: “חלללב, חלללב!” שפרירה זכאי לא היתה חותמת על הדיבוב - כפרי נשען על ארסנל מצומצם של קולות, בעיקר קול גברי במבטא מזרחי שבו הוא משתמש בכל פרק - אבל זה מאוד, מאוד מצחיק. “חתולונובלה” היא ההצלחה הגדולה ביותר של פליקס. לטענת מנכ”ל תפוז, הסדרה בשלמותה צברה כ–3 מיליון צפיות עד כה. “זו הצלחה מטורפת גם ביחס להשקעה, והעובדה שבסופו של דבר מדובר בחתולים מהרשת”, אומר דן חן מתפוז, “וזה גם תפס קהל שמחזרים אחריו, כל מיני היפסטרים תל אביבים שמצטטים פרקים ועושים ממים וחיקויים. בקיצור, תפס יפה”. מבחינת כפרי, משמעות ההצלחה היא בעיקר בילוי של שעות בחיפוש קליפים עם חתולים.

“אני מקבל המון סרטוני חתולים מאנשים ומכיוון שראיתי כבר הכל, רובם לא קיצוניים כמו אלה שאני מוצא. לכל פרק אני צריך למצוא משהו ממש קיצוני שמצחיק אותי. ארבעה ימים יכולים לעבור רק על חיפושים. וכשאני מוצא, אני מחפש חתולים אחרים מאותו צבע, ומקווה למצוא משהו קיצוני שקרה גם להם. אם יש שני חתולים בבריכה, אני אשווה את המים לראות שהם באותו צבע. מבחינת זמן, זה אף פעם לא היה הגיוני. התהליך הוא סיוט, אני נהנה רק מרגע המציאה”.

“הוא לא מתפשר”, מעיד חן. “בעונה השנייה של ‘חתולונובלה’ ביקשתי ממנו לעשות כל מיני דברים והוא לא הסכים. רציתי שהוא ישלב באחד הפרקים מישהי שהשתתפה ב’הישרדות’. הוא אמר בחיים לא, היא לא מצחיקה. אמרתי לו תביא מישהו אחר, הביא את משה פרסטר”. גם אסי כהן הספיק לתרום את קולו למדע.

לפני כשנה עזב כפרי את פליקס, לאחר חמש שנים, אם כי הוא ממשיך לעשות את “חתולונובלה” כפרילנס ומקווה לחזור בקרוב ל”ניצה ולחם”. “היה לנו מזל שהצלחנו להחזיק אותו כל כך הרבה זמן”, מציין חן. “עכשיו הוא טאלנט, זה הפך להיות ‘דבר עם הסוכן שלי’”.

“דן חן הוא חמוד, הוא מלך”, מגיב כפרי, “יש לו הומור של פולנייה”.

“היה לי שם יותר מדי טוב”, אומר כפרי על פליקס. “משכורת אחלה, כולם כמו משפחה שלי. בשנה האחרונה העבודה שלי היתה ‘חתולונובלה’. הרגשתי אשמה שאני לא בן אדם רציני - זה מה שאני עושה ואתם משלמים לי? חששתי שאתקע שם לנצח, ויש לי שאיפות יותר גדולות”.

מה בעצם כפרי רוצה? בראיון שערך איתו סיני גז לפני ארבע שנים באתר שלו, “השאלון”, הוא ענה על השאלה כך: “שלנצח כשיראו אותי ברחוב כולם יגידו “וואו!!! זה ההוא מהזה!!! ‏(בצעקות כמובן‏), מעניין אם הוא טוב בסקס, שווה לבדוק, אני בת!!!!” לא צריך לקחת את התשובה הזו יותר מדי ברצינות, ובכל זאת, כפרי היה בהחלט רוצה שכולכם תכירו את הדברים שלו. והמקום לעשות זאת הוא הטלוויזיה. “מאז שהכרתי את וניה, נפתחו לי עולמות חדשים. אין לי בעיה שיקראו לי מיינסטרים, כל עוד אני עושה מה שאני אוהב. אם עשיתי מזה מיינסטרים - זכיתי. יש משהו קשה בהפקות גדולות, כשהרבה אנשים מתעסקים באותה יצירה. אנחנו מנסים להתברג לתוך התעשייה, וגם לא לפזר את זה ליותר מדי ידיים. אין כרגע משהו בסגנון שלנו בטלוויזיה, אני מקווה להכניס”. כפרי, הימן ושות’ מתחילים בקטן - בשמורת טבע מוגנת בת שתי דקות. בעבר אמר כפרי שהוא לא מתחבר למערכונים אקטואליים סטייל “ארץ נהדרת”. כיום, כשלי יחימוביץ’ בשעתה, הוא אומר שהוא “לא פוסל כלום”.

אנטנה הפקות ומשרד הבריאות

אתה נורא נחמד, וההומור שלך נונסנסי. קורה שחשוב לך להגיד משהו ביקורתי באמת?

“ב’ניצה ולחם’ ישנו ניב, הוא תמיד שואף לאמירה ואני לא. זה לא חסר לי. אין דברים שבוערים לי. לו יש כיוונים מסוימים שהוא הולך אליהם ואני זורם איתם. אבל לפעמים דברים קורים מעצמם. ב’כן ניגשתי לעידו’, בלי לחשוב על זה, עשיתי בסוף סרטון שבו האב מאשים את האם בהכל, למרות שהיא לא עשתה כלום”.

הוא מראה לי סרטון ישן של “ניצה ולחם”, שבו השניים מכוונים רובים לחתולים, כלבים, תרנגולות, עצים וילדים ושרים “הורג אותך הורג אותך”. בסוף הסרטון מופיע מספר הטלפון של תנו לחיות לחיות ‏(ומיד אחריו שקופית עם המילה “סקס”‏). “בטח יש עוד דוגמאות. אני מנסה לחשוב”.

סיגל: “לא כל הקטע בנונסנס שזה בלי אמירה?”

רועי: “אני לא חושב שזה בלי אמירה. היא נוצרת מעצמה, גם אם זה סופר דבילי. רואים מה מפריע לך”.

כפרי והימן תיכננו גירסה משלהם לסדרה הצרפתית כבר לפני שנה. הם אפילו נסעו לפאריס לנהל משא ומתן על הזכויות, והציעו את הרעיון לקשת. אחר כך הגיעה שנה של התחלות וביטולים. “בימים האחרונים נתן אומר לי, אתה שמן, תרזה. אמרתי לו, כבר ביקשת ממני לרזות לפני שנה והייתי חתיך. מה אני יכול לעשות שבועיים לפני? הוא אמר, תעשה מה שאתה יכול”.

האם יישאר כפרי רענן כשהיה? “תיכף זה יעבור לו”, מנבא אדם הבקיא בתעשיית הבידור, “כרגע זה בעיקר מאוד חדש. תיכף הוא יהיה גדול מדי לעשות שטויות באינטרנט. הכישרון והניצוץ לא יעברו, אבל הוא יפסיק לעשות את הדבר הזה. הוא יתעסק בדברים של גדולים”.

מה יקרה כשאתה כבר תהיה בטלוויזיה, ויגיע הילד הפרוע עם הדבר הגאוני הבא?

כפרי: “למה, יש מקום רק לילד פרוע אחד בטלוויזיה? היא מפוצצת פרועים גדולים וטובים ממני שהגיעו לפני, ואני אתראה בעתיד עם אלה שיבואו אחרי. במידה שאצליח לשרוד יותר מחצי דקה”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות