בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אף אחד לא מושלם, אפילו לא ג׳וד לאו

כמו רוב האנשים שמשמינים ומזדקנים, גם ג’וד לאו חושב שזה בסך הכל הופך אותו למעניין ובוגר יותר

3תגובות

אני ממש מצטער”, מתנצל ג’וד לאו על האיחור לארוחת הבוקר - שהפכה בינתיים לבראנץ’. “היה לי מקרה חירום”, הוא אומר. בנו בן העשר חלה והוא נאלץ לקחת אותו מבית הספר באופן בלתי צפוי.

עכשיו ברור שאי אפשר לכעוס עליו, בשעה שהוא מחליק למושבו בבית הקפה השכונתי ולוקח לו תפריט. אבל מבלבלת יותר היתה העובדה שהוא לא ממש נראה כמו ג’וד לאו, לפחות לא כמו ג’וד לאו שהורגלנו לראות על המסך. במקום כוכב הקולנוע הכחוש והאלגנטי, בעל הפנים המסותתות, העיניים הכחולות החודרות והיופי ברמות בלתי הוגנות, הגיע מישהו אחר, “ג’וד שאינו בתפקיד”. בגרסה הזאת הוא נראה כבד יותר, פחות מהמם, והיה לו זקן, שהוא נוטה לגדל בין תפקיד לתפקיד מפני שזה הזמן היחיד שהוא יכול להחליט בעצמו מה ייעשה בשערו, אבל זה משיג גם את התוצאה ההפוכה ומסתיר את פניו. בנוסף, ג’וד שאינו בתפקיד היה לבוש במכנסי טרנינג על גבול הרישול. גם לכך היתה סיבה: אחרי קיץ שלם שבמהלכו לא התאמן וזלל אוכל משמין כדי לעלות במשקל לתפקידו הבא בקולנוע, לאו כבר לא מצליח להיכנס למכנסיים שלו.

גטי אימג'ס

הוא הזמין חביתה מקושקשת ומילקשייק בטעם שוקו. הוא לא נראה שחצן, למרות שרוב האנשים בטח היו משתחצנים אם הם היו מלוהקים, כמוהו, לתפקיד בן האנוש המושלם בסרט המדע בדיוני “מה קרה בגטקה” מ–97’. כך או כך, זו תקופה של שינויים עבורו. החודש ימלאו לו 40, שזה גיל מעניין, ובסרטו האחרון, עיבוד ל”אנה קרנינה” בבימויו של ג’ו רייט, הוא מגלם את קרנין, הבעל הבלתי הנסבל, המוסרני והמתחסד, הקר והשתלטן - ובעיקר חסר הסקס־אפיל. לפני כמה שנים, לאו היה הליהוק הטבעי לתפקיד ורונסקי, המאהב של אנה, גיבורו הרומנטי והשרמנטי של הסיפור, אבל הימים האלה חלפו, הוא אומר, וטוב שכך.

“באופן מוזר, מקל עלי לדעת שאני כבר לא אותו יפיוף צעיר”, הוא אומר. “יותר נחמד לדבר על איך זה היה להיות היפיוף הצעיר הזה מאשר להיות אותו יפיוף”.

לאו סבור גם שבתקופה מסוימת בחייו לא בחר את תפקידיו בתבונה יתרה, או שלא התעמק יותר מדי בכיוון שאליו הולכת הקריירה שלו. הוא עבד ללא הפסקה, אבל לאו דווקא מתוך להט, אלא מפני שהיה עליו לפרנס משפחה ולעמוד בהתחייבויות כספיות. הוא התחיל לראות את המשחק כעבודה.

“בלי להישמע יותר מדי נפוח, קשה לזכור שהמשחק הוא אמנות, ואתה, אולי, אמן, שצריך לקבל החלטות ברמה הזאת”, הוא אומר. “אני מרגיש יותר בטוח, יותר מיושב כאדם, יותר נינוח עם עצמי”. בצעירותו, הוא מספר, רצה שיתייחסו אליו ברצינות אבל גילה שחלק מתפקידיו לא איפשרו לו לעשות זאת. אבל כשאתה מבוגר יותר, “מרשים לך להיות שחקן, והתפקידים שאתה מקבל מעניינים יותר”.

גילום דמותו של קרנין היה אתגר מבורך. “זה נראה כמנוגד לכל מה שעשיתי קודם, והיה כיף לחקור צדדים של אדם שלא גילמתי קודם לכן בשום דרך, צורה או דמות”, אומר לאו. אבל זה לא אומר שהוא הלך נגד אופיו, הוא אומר, “כי אני תמיד משחק דמות שונה משלי; אף פעם לא שיחקתי אדם כמוני”.

רייט, במאי הסרט, סיפר שנאלץ לבקש מלאו להפחית את הכריזמה והחינניות הטבעיות שלו. “הצעתי לו שיעשה פחות ולא יותר”, אמר. “הייתי צריך לבקש ממנו להפסיק לעשות את ‘הפרצוף היפה’ שלו” - גבות מורמות, קימוט מצח, עיניים פקוחות לרווחה. “הרעיון היה לעבוד עם הפה, אבל לא להביע יותר מדי”.

לאו ביצע שינויים נוספים במראה החיצוני שלו. קירה נייטלי, שמגלמת בסרט את אנה, אמרה ש”הופתעה שהחליט ממש לספר כך את שערו ולא לחבוש פאה” ‏(קרנין מקריח, לאו, מתברר, אינו מקריח‏).

 

פרנואיד, אבל צודק

נפגשנו במיידה וייל, שכונה אלגנטית במערב לונדון. ככל הנראה, כולם רגילים לראות כאן את לאו, או שאולי לא זיהו אותו באותו יום, אבל אף אחד לא נראה מוטרד מהעובדה שיש סלבריטי בקרבתו. הוא גר ברחוב הסמוך, ליד גרושתו, השחקנית ומעצבת האופנה סיידי פרוסט, והם מגדלים את שלושת ילדיהם במשמורת משותפת - שבוע אצלו, שבוע אצלה. “לא הייתי מסוגל לעשות את זה אחרת, להיות אבא שרואה את ילדיו רק בסופי שבוע אחת לשבועיים”, הוא אומר. “אני יותר מדי נהנה מזה”. כולם מסתדרים עם כולם, והם אפילו יוצאים לחופשות ביחד. “בשלב מאוד מוקדם החלטנו שלא משנה מה נחשוב אחד על השני - ואני חייב לומר שאנחנו חושבים רק טובות - אנחנו נמשיך לתפקד כמשפחה”, אומר לאו ‏(יש לו גם בת קטנה בניו יורק, תוצאה של רומן קצר, שאיתה הוא שומר על קשר קבוע‏).

אבל את כל זה אנחנו יודעים. אנחנו יודעים גם על קשר רווי משברים, ואירוסים שבוטלו, עם השחקנית סיינה מילר, שאותה פגש באתר הצילומים של “אלפי”. אנחנו יודעים שבמהלך הקשר הוא ניהל רומן עם המטפלת של ילדיו. אנחנו יודעים פרטים אינטימיים משיחות רבות שקיים, על דברים אישיים שקרו עם פרוסט, דברים שקשורים לילדים. האמת היא שאנחנו יודעים יותר מדי.

לאו לא אשם בזה. בתחילת שנות ה–2000, ובמשך כמה שנים, היה לאו נתון למתקפת צלמי פפראצי שלא רק עקבו אחריו, אלא אף היו מקדימים ומחכים לו במקומות שאליהם עמד להגיע. רובם עבדו בצהובון “ניוז אוף דה וורלד”, שבתקופה מסוימת הוקדשו רבים מעמודיו לתיעוד פרטני של חייו של לאו.

רוב הכתבות לא היו לגמרי מדויקות, אבל כולן היו מבוססות על רסיסי אמת, ונדמה היה שחלק מהציטוטים נלקחו משיחות אמיתיות. “פתאום אתה מתחיל לחשוב, מה? רק רגע. איך הם יודעים את זה? איך הם השיגו את הפרטים האלה?” הוא אומר, ונזכר בפרטים האישיים מחייו שראה בעיתונים.

אי–פי

היה ברור שמשהו קורה, אבל לאו לא ידע מה. הוא נעשה פרנואיד. הוא ביקש שיחפשו מיקרופונים נסתרים בביתו ומכשירי מעקב במכוניתו. הוא חשד במכריו והתחיל לתהות גם לגבי חבריו וקרובי משפחתו. “מה שמוזר הוא שאתה מתחיל להתייחס לזה כדבר מובן מאליו”, הוא אומר. “למשל, חשבתי שאולי זה סתם עניין גובר במה שאני עושה. שאלה החיים שלי עכשיו. זה גורלי ואני צריך להתמודד עם זה”.

בסוף 2010 הוא קיבל טלפון מהסקוטלנד יארד. המשטרה חשפה אלפי דפי רשימות שמילא חוקר פרטי שעבד עם “ניוז אוף דה וורלד”, ושנשכר כדי לחשוף פרטים מלוכלכים על אנשים מפורסמים, כך אמרו לו, ושמו של לאו הופיע ברשימות.

“היו להם ערימות של דפים עם פרטי כרטיסי האשראי שלי, מספרי טלפון, אנשי קשר, חברים של אנשי קשר, מספרי טלפון של ההורים”, הוא אומר. היו להם גם הקלטות של הודעות קוליות שהשאיר בעצמו ושהושארו לו. “זה היה אחר צהריים נורא, הם הגיעו עם מכשיר הקלטה ואמרו: ‘אתה יכול לאשר שזה אתה?’”

האמת היא שזה לא הפתיע אותו, אבל זה כן עזר לו להרגיש יותר שפוי. “כששמעתי אנשים אחרים אומרים, ‘זו שערורייה’, כבר לא הרגשתי כמו איזה מטורף חוזה שחורות פרנואידי שאומר, ‘העולם עוקב אחרַי, מה הולך פה?’” הוא נזכר. “באופן מוזר, הרגשתי שלפחות צדקתי כל הזמן הזה”.

לאו תבע את מו”ל העיתון, תאגיד התקשורת ניוז גרופ של רופרט מרדוק ‏(“ניוז אוף דה וורלד” ננזף ונסגר על ידי מרדוק בקיץ 2011‏). בינואר האחרון הגיע עמם לאו להסכם פשרה הכולל פיצויים בסך כ–200 אלף דולר והתנצלות פומבית מטעם החברה. נחוש לסיים פרק זה בחייו, הוא החליט שלא להעיד בוועדת לוויסון, הבוחנת את האתיקה העיתונאית בבריטניה, אף על פי שסלבריטאים רבים אחרים, ובהם השחקן יו גרנט, באו להעיד בה. “הרגשתי שכל הסיפור הזה נועד לשמר ולשחזר מידה מסוימת של פרטיות”, הוא אומר. “לא רציתי להופיע בטלוויזיה ולדבר על חיי”.

תחביבים: אמנות, שלום עולמי

המשחק זרם ללאו בדם מאז ילדותו, בדרום לונדון ‏(מי שמבחין בגוני המבטאים הבריטיים ישים לב שהמבטא שלו מעט פחות אריסטוקרטי מזה של יו גרנט או קולין פירת, למשל‏). הוריו היו מורים ושחקנים בקבוצת תיאטרון חובבנית אך מכובדת. “זה פשוט היה חלק עצום מהילדות שלי”, הוא אומר. “הייתי קם בבוקר ומגלה שחצי מרהיטי הבית נעלמו - כי הם לקחו אותם כתפאורה למחזה חדש”. להיות שחקן היה עבורו טבעי כמו ללבוש את המעיל שתמיד היה בארון. “זה לא שפתאום הכרזתי שזה מה שאני הולך לעשות. זה היה משהו שתמיד עשיתי, מה שתמיד היה לי נוח ומוכר”.

סטיבן סודרברג, במאי הסרט “Side Effects” העומד לצאת בקרוב, שבו לאו מגלם פסיכיאטר המעורב בשערוריית תרופות מרשם, אומר שלאו מקרין מעין שלווה, אפילו אחרי שנים רבות כל כך בעסק. “היינו כבר באמצע הצילומים לסרט כשקלטתי שאף פעם לא שמעתי אותו מתלונן על שום היבט של חייו, שום היבט של עבודתו”, אמר סודרברג. “הוא מסוג האנשים שתמיד יודעים למצוא בעצמם את האופטימיות, מישהו שיודע איך להחזיר את עצמו לאיזון ולהישאר מרוכז”.

מחוץ לעבודה, “ג’וד שאינו בתפקיד” חי מה שנראה כחיים רגילים להפליא, המורכבים בעיקר ממשפחה ורשת ענפה של חברים. הוא אבא מעורב בחיי ילדיו. לאחרונה, הוא אומר, אסר על בנו בן ה–16 לעשות קעקוע של מה שנראה כמו מילות שיר שאולי נראה לו מרגש עכשיו, אבל לא ימצא חן בעיניו בעוד 30 שנה. ללאו עצמו יש קעקועים, כולל אחד שאומר “סקסי סיידי”, מימיו עם פרוסט, וקעקוע אחר המתאר חבורת נמלים, מחווה לאנתוני מינגלה המנוח, שביים אותו ב”כישרון של מר ריפלי”. “לך יש קעקועים”, מצטט לאו את דבריו של בנו, שעליהם השיב, “כן, אבל אתה צריך לדעת שהקעקוע שתעשה יהיה לנצח, ואני לא חושב שבגיל 16 אתה יודע מה זה אומר”.

הוא צופה בסרטים ישנים עם בנו, שלדבריו, סוף סוף התחיל להתעניין במקצוע של אביו ‏(ילדיו לא ראו רבים מסרטיו‏). הוא גם אספן אמנות צנוע, כהגדרתו, והשנה הוא יגיש את פרס טרנר לאמנות. הוא פעיל בקמפיין “Peace One Day”, שיזם חברו ג’רמי גילי, ומאוחר יותר ביום הראיון, הוסענו שלושתנו לאירוע גיוס כספים לקבוצה. 23 אמנים, ביניהם דמיאן הרסט ואנטוני גורמלי, קיבלו רובה קלשניקוב ומשימה: להפוך אותו למשהו שקורא למלחמה ולשלום.

אי–פי

כשנסענו, גילי לא הפסיק לדבר על לאו; לאו לא הפסיק לדבר על גילי ‏(אני ישבתי ביניהם והקשבתי‏). ארגון “שלום ליום אחד”, הסביר לאו, ניהל מסע הסברה באו”ם, עד שב–2001 הכריז האו”ם על יום אחד בשנה - 21 בספטמבר - כיום ללא אלימות והפסקת אש כלל עולמית. בשנים האחרונות הסכימה אפגניסטן לציין את היום הזה והניחה את נשקה, מעשה שאיפשר לארגוני סיוע להיכנס לאזורי לחימה ולחסן מיליוני ילדים, בתור התחלה.

לאו מדבר בשם הארגון, מופיע בסרטוניו ואף נסע כמה פעמים לאפגניסטן ולמקומות נוספים לצורך קידום העמותה בפגישות עם פקידי או”ם בכירים ומנהיגי שבטים. “הוא מבין כל דבר ש’שלום ליום אחד’ עושה”, אמר גילי. “כל מי שנפגשנו איתו שמע עליו. זה היה נפלא בזמן משא ומתן, בזמן שניסיתי לקבל הזדמנות להראות ששלום הוא אפשרי, שג’וד לאו עמד לצדי. זה פתח הרבה דלתות”.

באירוע המכירה הפומבית דיבר לאו עם כמה מהאמנים, בחן כמה מהיצירות והעיר כמה הערות חטופות על הקבוצה, ואז נעלם בקהל. למחרת היה אמור לטוס לדרום צרפת לרגל תפקידו הבא, ב”דום המינגוויי”, שוב תפקיד המנוגד לדמותו, שבו שוב הוא נאלץ לעצב את גופו מחדש ולהפוך לאדם חסון ואלים, גם הוא עם תסרוקת נוראה.

במהלך האירוע ניגשו אל לאו עיתונאים ומראיינים, אבל זה נעשה בצורה המכבדת את הפאזה החדשה בחייו שבה אף אחד לא מצותת להודעותיו, אף אחד לא עוקב אחריו ואף אחד לא מפרסם כל מילה שלו בצהובונים.

“הם כבר הציגו אותי ואת בנות זוגי במערומינו - כבר לא נשאר להם מה לכתוב”, אומר לאו. “וכמה כביסה מלוכלכת כבר יכולה להיות לאדם אחד?”

זה גם מאוד משחרר אותו, הוא אומר, להיות יותר מבוגר, להשתחרר מהצורך לשמור על דימוי בלתי אפשרי של שלמות. כשעמד מול מתלה הבגדים שהוצעו לו לצורך הצילום לכתבה זו, סיפר שתגובתו היתה, “תראו, פשוט תגידו לי מה ללבוש. ממש לא אכפת לי”, והוסיף: “אין לי זמן לעמוד מול הראי ולבחור בגדים. אני זקן מדי בשביל זה”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו