בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זו היתה השנה שלי

סיכום שנה הוא הזדמנות לקבוע שמצבנו מעולם לא היה גרוע יותר. כן, גם מצבי האישי

19תגובות

אף פעם לא עשיתי עניין מהשנה האזרחית החדשה. לרוב היא מתחלפת מבלי שאני נותנת את דעתי על כך. מסיבות הסילבסטר שאליהן אני הולכת לעתים רחוקות, הן סתם מפגשי חברים נעימים, ללא נשים בשמלות ערב ונעלי עקב. לעצם קיומו של הסילבסטר התוודעתי כשהייתי ילדה והתגוררנו בבית שהשקיף על נמל חיפה. האוניות שעגנו בנמל היו מתקשטות באורות ובחצות בדיוק היו צופרות ויורות זיקוקים. בלילה אחד כזה שיכנע אותי אחי שמדובר בהפצצה ימית, שפרצה מלחמה ושכדאי שארד אל המקלט. הוא, כך הסביר לי, יילך בינתיים לברר מה קורה ויחזור כדי לקחת אותי להסתתר בבונקרים שביערות הכרמל, כי ייתכן שמדובר במלחמה כימית. הייתי אז בת 10 ואחי בן ה–14 כבר לימד אותי כל מה שצריך לעשות כדי להתגונן ממלחמות כימיות וגם מפני מחלות מין.

ירדתי למקלט. כרגיל היה בו ריח טחוב והוא היה חשוך. חזרתי וסיפרתי לאחי שאין אף אחד במקלט - כנראה שאף אחד מהשכנים לא שמע על המלחמה - והוא אמר לי ללכת להקיש על הדלתות של כולם ולהזהיר אותם ויצא מהבית. למרבית המזל התביישתי לגשת אל השכנים ולהעירם באמצע הלילה. נצח חלף עד שחזרו הורי, שכל אותו זמן היו אצל השכנים, ומצאו אותי מסתתרת מתחת למיטתי. ואחי? הוא בסך הכל רצה, והצליח, להצטרף למסיבה “הסלונית”, כך קראו פעם למסיבות שרקדו בהן ריקודים שאינם ריקודי עם, שהתקיימה אצל אחד מהפושטקים אצלנו ברחוב.

איור: אבי עופר

כמו כולם נידונתי בשבוע החולף לקרוא בעיתונים ולראות בטלוויזיה את סיכומי השנה שחלפה. סוף שנה, כמו יום הולדת, הוא תמיד הזדמנות לחשבון נפש, לבחירת איש השנה וכמובן לשפע המלצות בנוגע לכיבוד וללבוש במסיבות הסילבסטר. אלא שההבדל בין ספירת מלאי אישית ביום הולדת לבין זו הקולקטיבית בסוף השנה הוא שהאחרונה אך לעתים רחוקות נוגעת לנו באופן אישי אף כי כולנו מושפעים ממנה. כמובן, חיי כולנו היו נעימים יותר לו היינו חיים במדינה שאינה מדינת כיבוש, שאין בה כפייה דתית, שאנשים שהורשעו בבית המשפט וישבו בכלא אינם מורשים להתמודד בבחירות לכנסת, שהפער בין עניים לעשירים בה איננו מהגבוהים בעולם, שחברי הכנסת שלה אינם גזענים כמו מירי רגב ושראש ממשלתה איננו מחמיא בפומבי “על היושר הציבורי” לשר שמתפטר משום שנחשד באי יושר רב. אבל הדברים האלה מעסיקים את כולנו כל השנה וכל השנים. אם אפשר לאפיין במשהו את ישראל זה בעובדה שמהפכים כמעט אינם מתרחשים בה, ודאי לא מהפכים חיוביים. אצלנו מדובר בתהליכים, לרוב תהליכים של הידרדרות.

סיכום השנה בישראל, סיכום כל השנים האחרונות, הוא בסך הכל משפט קצר אחד - “מעולם לא היה מצבנו גרוע יותר”. זה היה נכון בסוף השנה האחרונה וגם בסופן של כל השנים שלפניה, לפחות מאז נרצח כאן ראש הממשלה יצחק רבין. ייתכן כמובן שהתחושה הזאת מאפיינת רק את החוגים שבהם אני מסתובבת, כאלה שיש להם עניין בקיומה של מדינה דמוקרטית, חילונית, שוחרת שלום וצדק חברתי ולכן מתנגדת לכיבוש ולשלילת הזכויות בת עשרות השנים מהפלסטינים. ייתכן שבקרב מצביעיהם העתידיים של נפתלי בנט, ש”ס, ליברמן ונתניהו, התחושה הפוכה ורוח של תקווה ואופוריה אוחזת בהם לקראת הבחירות הקרבות. אבל בין אם אתה משתייך למחנה הראשון ובין אם אתה נמנה עם המחנה השני, בסופו של דבר, לסיכום השנה הפרטי שלך יש בדרך כלל קשר קלוש למדי לסיכומי השנה הכלליים.

עניינים אישיים הם אלו שקובעים בסופו של דבר. גאולה צומחת לעתים דווקא מתוך הביבים וחלומות מתרסקים במקומות עם הנופים היפים ביותר בעולם. בין אם את ברמה הטיבטית, באיל סן לואי, בשוק מחנה יהודה, ברומא או בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב ‏(איכס‏), בסיכומו של דבר, כפי שכבר שר שלום חנוך, בתוך עצמך את גרה ואת עצמך את גוררת לכל אותם המקומות.

סיכום השנה הפרטי שלי מצביע על מגמה מעורבת. מתוך כל העניינים שאודותיהם קראתי בגיליון יום שישי נגעו לי אישית שניים. מורן שריר, סגן עורך המוסף שבו אני כותבת, כתב על הנדידה לברלין של אותם אנשים שהתרסק להם החלום התל־אביבי. לאור העובדה ששניים מילדי בחרו לעבור לשם לתקופה ולאחר ששהיתי שם במשך חודש, קראתי בעניין רב את קורותיהם של שניים מחבריו, אחד שכבר מתגורר שם ואחד שעדיין לא. הנהירה לברלין היא בעיקר תוצאה של התחושה ששום דבר טוב לא עומד להתחולל פה, לפחות למי שאיננו נמנה עם מחנה הימין והדתיים, שקשה לאנשים צעירים להתחיל לבנות חיים מתוך תחושה של הפסד מראש ושהחיים בברלין קלים ונעימים. תחושת הזרות נעלמת מעצם העובדה שכמעט כולם שם זרים. האם העובדה שילדי גרים שם הופכת עבורי את השנה החולפת לטובה או גרועה יותר? כמובן, אני מצטערת מאוד על כך שהם נמצאים במרחק. מצד שני, אני שמחה על כך שעבורם המעבר לברלין הפך את 2012 לשנה מצוינת גם עבורי. החודש שבו שהיתי בברלין, היה כנראה החודש הנעים ביותר השנה.

כמובן, לא פחות אישיים היו עבורי דבריו של אלוף בן, עורך העיתון, אודות ניצחון הדיגיטל על פני העיתונות המודפסת או המשבר הכללי בעיתונות המודפסת. אלו הדברים שהפכו את החודשיים שחלפו מאז שחזרתי מברלין לחודשיים הגרועים ביותר בשנה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו