בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיסות נכנסות / טיסות יוצאות

"אחרי 24 שנה הוא מצא אותי בפייסבוק"

44תגובות

ג’ון הנסון ‏(49‏), מורה לחינוך מיוחד, משוודיה, ג’יני אלון ‏(41‏), אמנית, מכרכור. ג’ון נוחת משוודיה

עוד לא ראינו פה אף זוג שהתנשק כל כך הרבה זמן עד שאנשי הביטחון היו צריכים לפנות אותם הצדה.

אלון: כן, לא שמנו לב שעשינו פה קצת פקק.

אני רוצה לשאול אתכם כמה שאלות, זה בסדר להפריע?

אלון: עוד שנייה... ‏(ממשיכים להתנשק. חולפות כמה דקות‏).

כמה זמן לא התראיתם?

הנסון: האמת שהיינו זוג ב–88’. בערך מאז.

וואו.

נפגשנו בטאבה ביץ’, כשהחוף עוד היה שייך לישראלים. אני באתי משוודיה והתאהבנו.

אלון: אני עוד לא הייתי בת 16 והוא היה בן כמעט 25. היינו ביחד כמה חודשים. טיילנו הרבה בישראל ואז נפרדנו ואיבדנו מגע. אחרי 24 שנה הוא מצא אותי בפייסבוק.

רגע, בואו נתחיל מההתחלה.

הנסון: ב–88’ הייתי בעיצומו של טיול גדול. הייתי במצרים ואז בישראל כמעט שנה עד שפגשתי את ג’יני. היתה אהבה גדולה אבל היינו צעירים.

אלון: נפרדנו וחזרנו ונפרדנו וחזרנו, היה לנו איזה בלגן גדול באילת.

הנסון: אבל זה היה רציני מאוד. אפילו ישנתי בבית של אמא שלה.

אלון: אני לא ישנתי הרבה בבית. חייתי באוהל בהרים.

הנסון: אחרי שנפרדנו אני טיילתי כאן עוד קצת ואז הייתי צריך לחזור.

אלון: ואני ברחתי מהצבא, בנאדם כמוני לא יכול להיות סגור. במקום זה נסעתי בטרמפים מלונדון ליוון, והייתי רק בת 17. לא יכולתי ליצור איתו קשר לפני שנסעתי, פחדתי שהצבא ימצא אותי.

ואיך נפגשתם שוב?

בדיוק היום לפני שלוש שנים פתחתי חשבון פייסבוק. חיפשתי את ג'ון אבל לא היה לו פייסבוק.

הנסון: לא אהבתי את פייסבוק. ואז לפני שנה בכל זאת פתחתי חשבון. חיפשתי אותה ומצאתי. ישר זיהיתי אותה מהתמונה והצעתי לה חברות.

אלון: אני לא נכנסת לפייסבוק הרבה, אז רק כמה חודשים אחרי כן ראיתי שהוא הציע לי חברות.

אישרת?

אלון: ברור. ומיד כתבתי לו הודעה: “!Oh my god, John, you found me”

הנסון: בחודשיים וחצי האחרונים שלחנו מעל ל–15 אלף הודעות אחד לשני.

אלון: היינו קצת מפוחדים בהתחלה. גיששנו ככה בעדינות, לראות מה המצב של כל אחד. רק בזמן האחרון דיברנו גם בסקייפ.

איך זה היה?

אלון: בהתחלה דיברנו רק עם קול ולא עם וידיאו. כששמעתי את הקול שלו זה הכה בי ישר לתוך הלב. נזכרתי בהכל ואחרי כמה שיחות אמרתי לו, יאללה, בוא נפעיל גם את הווידיאו.

ומה אתה אמרת?

הנסון: אמרתי “באמת?”

אלון: וזה היה מדהים.

הנסון: זה היה מג’יק.

מה תעשו עכשיו?

אלון: נלך להוסטל, הזמנתי לנו חדר ולא נצא משם עד שש בערב מחר.

הנסון: יש לנו תוכניות לטייל, לבקר בכל המקומות שהיינו בהם אז.

יש מקום מסוים בארץ שאתה רוצה לראות?

כן. יותר מהכל אני רוצה להגיע להר מירון. ישנו שם על ההר לילה אחד. היה חורף וקר וכל הלילה הקשבנו לווקמן, כל אחד באוזנייה אחת. זה היה לילה מיוחד, ואני לא אשכח אף פעם שכשהתעוררנו בבוקר פתחתי את הרוכסן של האוהל וראיתי באור הראשון הבהיר זאב עומד ומסתכל עלינו.

 

ביירון סטילס ‏(34‏), מעצב גרפי של משחקי מחשב, מאטלנטה, ארצות הברית. ממריא לקהיר

אתה נראה כמו מישהו שיש לו הרבה חותמות בפספורט.

זה נכון. אני מטייל הרבה בעולם. יותר מרוב האמריקאים, אני חושב.

איפה היית?

הייתי ברוב ארצות אירופה, יפן, האיים הקריביים, כמעט כל המדינות בארצות הברית, מקסיקו, קוסטה ריקה, גואטמלה, הונדורס, מרוקו, מאווי.

למה הגעת הנה הפעם?

זו היתה החלטה ספונטנית. נפרדתי מהחברה שלי לפני כמה חודשים והייתי מדוכא. החלטתי לעשות משהו מדהים כדי לצאת מזה. חשבתי יומיים ואז הזמנתי כרטיס ל–30 יום.

איפה היית?

התחלתי באיסטנבול ואז נסעתי למצרים. הייתי שלושה־ארבעה ימים בקהיר, אבל לא ראיתי הפגנות. האמת היא שרציתי להימנע מהן. נסעתי לראות את הפירמידות, מקדשי לוקסור, עמק המלכים. צללתי בשארם א־שייח, בחור הכחול, בדהב. הגעתי אפילו לירדן - הייתי בעקבה, בגנים היפניים וביקרתי בוואדי ראם ובפטרה.

ומה עם ישראל?

הייתי באילת, בים המלח, בירושלים. זה היה הטיול הכי מתגמל שהייתי בו בחיי. רוב הזמן לא ידעתי מה יהיה אבל היה נהדר ואז בסוף נתקעתי. הטיסה שלי בחזרה לארצות הברית עוברת דרך קהיר ולא הצלחתי לחזור שוב למצרים דרך מעבר הגבול בטאבה.

מה קרה בדיוק?

המצרים הסכימו להוציא לי ויזה חלקית ל–15 יום, לאזור סיני בלבד, שזה חסר טעם. ביררתי עוד לפני שנסעתי ושמעתי מלא סיפורים. שאלתי גם את הישראלים במעבר הגבול והם לא יכלו לומר לי. אולי אתם יודעים?

לא ממש. הלכת לשגרירות המצרית באילת?

כן. והם אמרו שייתנו לי ויזה מלאה ואז מערכת המחשבים שלהם קרסה. הם אלה שאמרו לי ללכת לקבל ויזה במעבר הגבול. רבתי איתם איזה 20 דקות במעבר הגבול ואז חזרתי לצד הישראלי.

ואז מה עשית?

לקחתי באחת בלילה אוטובוס מאילת לכאן והלכתי לקונסוליה המצרית בתל אביב. הם אמרו שזה ייקח שלושה ימים לקבל ויזה אז הזמנתי כרטיס טיסה מפה לירדן ומשם לקהיר ואז אצטרך לחכות עשר שעות בשדה התעופה ואני מקווה שלא יעיפו אותי משם. אני ממש טום הנקס, תקוע, כמו בסרט “טרמינל”.

או קפקא בנבכי הביורוקרטיה המצרית.

זה לא מפתיע שכל ההסתבכות הביורוקרטית הזאת קרתה דווקא לי, כי אני אוהב לשבור חוקים. פעם טיפסתי במעלה הפירמידות בגיזה. אפשר לטפס רק עד נקודה מסוימת כי יש שם מחסום, אבל כשהשומר לא הסתכל המשכתי עד שהוא קלט אותי. הוא התחיל לעלות אחרי ואני רץ במאוזן, עד שהוא הגיע למדרגה שלי ואז התחלתי לרוץ למטה והוא אחרי, צורח. ממש מרדף לוהט. בקרקעית היתה קבוצה גדולה של נערות בית ספר מצריות והן צעקו לי ונופפו וצילמו את המרדף. זה היה מצחיק. רצתי ישר לתוך הקבוצה הזאת ונבלעתי בתוכה כשהן מוחאות לי כפיים. הרגשתי ממש כמו כוכב קולנוע.

נשמע שאתה יודע איך להתכייף.

את רואה את הקעקוע הזה? זה נראה כמו מערבולת אבל זה איש בתוכה בוורטקס, שנשאב פנימה. את רואה את המשקפיים שלו? זה איש עסקים. הקעקוע הזה מזכיר לי שאם אתה רודף אחרי כסף אתה מאבד את משמעות החיים ומתחרפן.

איך באמת הצלחת לקבל חודש חופשה מהעבודה?

אני משלב את הכריסמס עם החופשה של השנה החדשה ומוסיף את כל ימי החופשה שהצטברו לי ואז אני משכנע אותם.

איך בכלל הגעת למקצוע הזה?

כשגדלתי ציירתי המון. בתחילת שנות ה–20 שלי לא ידעתי מה לעשות עם חיי. היו לי אז כמה חברים פיליפינים, מהגרים לא חוקיים, ואחד מהם עשה גרפיקה בתלת ממד להנאתו. ביקשתי ממנו שיראה לי איך ונכנסתי לזה. הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, עזבתי את הקולג’ ונרשמתי לבית ספר שמלמד גרפיקה בתלת ממד, ואחר כך נכנסתי לתעשיית המשחקים.

אגב, תגיד, אתה עוד חושב על האקסית?

זה לגמרי מחוץ למערכת שלי. היה לי אפילו רומן קטן עם בחורה טורקייה. לא חשבתי שזה יכול לקרות במדינה מוסלמית. אבל הלכתי להסתובב בבתי קפה של המקומיים וזה קרה. ככה זה בטיול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו