בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

DOG TV

רקסי, תעביר את השלט

כשרן לוי הפסיק לעשות תוכניות טלוויזיה לבני אדם הוא פנה לייצר תוכן לקבוצת הצופים המקופחת אך הנאמנה ביותר: הכלבים. חודשים ספורים אחרי עליית DOG TV בארצות הברית, מגיע הערוץ לישראל. האם גם הכלבים שלכם יתמכרו? ומי צריך בכלל טלוויזיה לחיות?

25תגובות

זה סיפור שמתחיל בחתול. “ב–2007 עבדתי בערוץ המוזיקה ובכל יום כשהייתי הולך לעבודה החתול שלי צ’רלי היה נותן לי את המבט העצוב הזה, של ‘Dude, למה אתה משאיר אותי בבית לבד?’” רן לוי, הבעלים של צ’רלי, הגיש אז את התוכנית היומית “המגזין” בערוץ 24. “חשבתי שאולי צ’רלי ייהנה מלהקשיב למוזיקה כשהוא בבית לבד”, משחזר לוי. “אז שמתי לו ג’אז. אני מאוד אוהב ג’אז אבל הוא הסתתר מאחורי הספה. לא התחבר לזה או לכל מוזיקה אחרת. ואז חשבתי - יש גם טלוויזיה. אולי כדאי להפעיל אותה בשבילו”.

הרומן של לוי עם המסך נמשך יותר משני עשורים. כבר בתחילת שנות ה–90, כתלמיד תיכון ברעננה, היה ממגישי תוכנית הנוער המיתולוגית בכבלים “איך להרוס שעה”. לאחר שחזר מבריטניה, לשם נסע אחרי הצבא כדי לתופף בלהקת רוק ישראלית ‏(להקת הגן האנוכי‏) וללמוד תקשורת, הגיש לוי במשך שנתיים פינה בתוכנית “זאפ לראשון”. משם הגיע המעבר לערוץ המוזיקה ולרדיו 102fm, שם הגיש לוי תוכנית יומית. “אבל כל הניסיון בתקשורת ובטלוויזיה לא ממש הכין אותי לאתגר של למצוא תכנים מתאימים לצ’רלי”, הוא אומר בחיוך. “מה שעשיתי זה פשוט לגלוש שעות באינטרנט ולחפש חומרים. למדתי שחתולים מאוד מתחברים לחיות אחרות, כמו דגים וציפורים למשל. אז הורדתי מהרשת תכנים מסוימים וחיברתי לטלוויזיה. התגובה של צ’רלי היתה מדהימה. הוא קפץ ונצמד למסך עם כל ציוץ של ציפור או תזוזה של דג באקווריום. פתאום הרגשתי קצת פחות רע עם זה שאני נוטש אותו בבית כשאני הולך לעבודה”.

ינאי יחיאל

אלא שהעבודה בערוץ 24 לא נמשכה זמן רב. “קשת קנו אז את הערוץ והם החליטו ללכת לכיוון של מוזיקה מזרחית. היה לי ברור שלא אמצא את מקומי. לא ידעתי בדיוק מה אני הולך לעשות בחיים, אבל כל הזמן יש לי רעיונות”. הרעיון העיקרי היה לייצר תוכן טלוויזיוני לחיות. “כשראיתי שצ’רלי מגיב בהתלהבות לכמה שטויות שהורדתי בשבילו מהאינטרנט חשבתי למה לא לקחת את זה יותר רחוק. ולמה לעשות את זה רק לחתולים, צריך גם לעשות את זה לכלבים”. אלא שלוי גילה שבעוד לחתולים יש די חומר טלוויזיוני, הכלבים נותרו די מקופחים. “לא היה כלום, למעט סרטונים קצרים של כלבים הולכים על הים עם מוזיקה של מייקל בולטון ברקע”.

מיד לאחר שעזב את ערוץ 24 קבע לוי פגישה עם מנהלי הוט, שבדיוק אז השיקו את ערוצי ה–VOD. “הצעתי להם תוכן טלוויזיוני לחיות. הם חשבו שזה קצת מוזר אבל נתנו לי אוקיי. קיבצתי סרטונים לחתולים וגם קצת לכלבים והעלינו. די מהר נרשמו אלפי הזמנות. הופתעתי מההיענות ובעיקר הבנתי את הפוטנציאל. וזה באמת היה עם חומר ראשוני ולא מספיק מקצועי. לכן אחרי כמה חודשים ביקשתי מהוט להיפרד והחלטתי ללכת על המיזם הזה בשיא הרצינות”.

 

במקום פרוזאק

לוי, שהבין שהוא מוכרח לכוון לחו”ל עם רעיון ערוץ החיות שלו, נפגש עם מנהלי יסמין TV, חברת אחזקות בתחום הטלוויזיה והתקשורת שבין היתר היא בעלים של יולי־אוגוסט הפקות ‏(מפיקת “אחד נגד מאה” ו”אל תפיל את המיליון”‏). “הם אנשי הטלוויזיה הכי רציניים בארץ”, מעיד לוי על אנשי יסמין. “הם יצרו את ערוץ הספורט, ערוץ 8 ועוד תוכן לכבלים וגם ערוצים לחו”ל. מבחינתי הם היו הצוהר לעולם הגדול”.

הפגישה הראשונה לא צלחה. “ישבתי עם המנכ”ל גלעד נוימן ואמרתי לו מה הרעיון. הוא חשב שזה מופרע. הלכתי הביתה. יום לאחר מכן, נוימן מתקשר אלי ואומר: ‘שמע רן, הרעיון שלך מופרע אבל אולי הוא לא לגמרי מנותק. בוא נלך על זה’”.

כדי לעניין חברות כבלים אמריקאיות ברעיון היה צריך להפיק תוכנית פיילוט בת שעה. “בתחילה חשבנו ליצור תוכן לחתולים ולכלבים ולכן השם היה PET TV”, מגלה לוי. “אבל כבר בתחקיר הראשוני אתה מגלה שזה לגמרי בלתי אפשרי. חתולים אוהבים לראות הרבה מאוד חיות וסוגי פעילות, כלבים אוהבים לראות חיות אחרות מאלה שחתולים אוהבים, ובעיקר את עצמם. תראה לכלב חתול על המסך והוא ינסה לתפוס אותו וייכנס לטירוף. תשמיע לו נביחה והוא גם יאבד עשתונות. לכן לא ניתן ליצור תוכן משותף לשתי החיות”.

בהמשך המחקר גילו לוי ואנשי יסמין על מה כדאי לשים את הז’יטונים. “יש הבדל מהותי בין כלבים לבין חתולים. חתול הוא חיה שלא נחשבת סוציאלית ולא צריכה את חברת האדם כדי להרגיש טוב. לכן למרות מה שהרגשתי כשהשארתי את צ’רלי שלי לבדו בבית, התברר לנו במחקרים שלמרבית בעלי החתולים אין שום בעיה להשאיר את החתול שלהם בבית לבד. עם כלבים זה סיפור אחר לגמרי”.

לפי לוי, חוקרים אמריקאים שעקבו אחר כלבים שנותרו לבד בבית חשפו כמה עובדות מאוד לא נעימות. “לכלב לא טוב”, מציין לוי. “הוא חיה חברותית מאוד. כמעט אנושית. כשהבעלים שלו עוזב הוא נשאר זמן רב ליד הדלת. כשהוא לבד בבית הוא נובח הרבה יותר. הורס רהיטים יותר. הוא עצבני. לא סתם הוא יקפוץ על הבעלים בטירוף כשהוא חוזר. עוד משהו שגילינו זה ש–16% מהכלבים מאובחנים כסובלים מחרדת נטישה. 8% מהכלבים בארצות הברית לוקחים פרוזאק”.

DOGTV

רגשות האשם של בעלי כלבים שמשאירים את החיה בבית מצטרפים לעוד תופעות, כמו פסיכיאטרים לכלבים ‏(“מאוד פופולרי באמריקה”‏), מספרות לכלבים ושירותים נוספים שמוענקים לחיית הבית האהובה. “בארצות הברית יש כ–78 מיליון כלבים ביתיים. זה שוק שמגלגל כ–50 מיליארד דולר בשנה. לכן החלטנו ללכת על כלבים. כי למרות שזו חיה שיותר קשה להדביק אותה למסך, היא הרבה יותר זקוקה לתוכן טלוויזיוני. כך הפכנו מ–PET TV ל–DOG TV”.

הרעיון היה להפיק פיילוט של שעה שאיתו ניתן יהיה לגשת לרשתות כבלים בארצות הברית. “אבל החלטנו לעשות את זה בצורה הכי רצינית. נכנסנו לתקופה של שלוש־ארבע שנים של לימודים”, משחזר לוי. “קראתי את כל המחקרים שנעשו אי פעם על כלבים ותוכן טלוויזיוני - יש 38 תוכניות כאלה, חלקן כבר משנות ה–80. המסקנה הראשונה היתה שהטלוויזיות הישנות לא התאימו לכלבים. מהירות הפריים שלהן היא 60 הרץ, וכלבים רואים בתדרים של 70–80 הרץ ולכן הם בקושי הצליחו לראות. אבל בעידן הפלזמות וה–LCD מהירות הפריים היא 100 הרץ ולכן הכלבים רואים מעולה. אז הטכנולוגיה עובדת לטובתנו”.

לוי אומר שיש מומחים שהמליצו מזמן לבעלי כלבים להשאיר את הטלוויזיה דולקת כשיוצאים מהבית, “אבל הבעיה היא מה להשאיר לכלב לראות. ערוץ כמו אנימל פלאנט, למשל, הוא על חיות - אבל מיועד לבני אדם. יש שם המון דיבורים. ומה קורה כשיש יציאה לפרסומות והווליום עולה? הכלב נלחץ. ואם שמים CNN ופתאום שומעים הפגזות בעיראק? הכלב נלחץ. או שמים מוזיקה ב–MTV, זו לא מוזיקה שמתאימה לכלב. אנחנו החלטנו לייצר ערך”.

ד”ר רפי קישון, וטרינר מהמרכז הווטרינרי הרב תחומי ברמת אביב, אומר דברים דומים: “יש כאן מחשבה והיגיון, זה לא סתם איזה גג מטופש. אני גם כך ממליץ לבעלים של הכלבים שאני מטפל בהם להשאיר את הטלוויזיה דלוקה. כלבים רגילים לחיות בלהקה. המשפחה בעידן המודרני מחליפה את הלהקה במובן מסוים והבדידות אינה מצב טבעי לכלב. לכן לשמוע מהטלוויזיה קול של בני אדם או לראות התרחשויות זה משהו שיכול להקל במעט את המצוקה שלו”.

טיזר לתוכנית המבוססת על יצירת גירוי ‏(Stimulation‏)

 

HBO לכלבים, לא סתם

שוב, היה צריך להעמיק בתחקיר, והפעם בהיבט המדעי. “כאיש שאחראי לתוכן הייתי צריך ללמוד כל דבר שניתן על כלבים ועל מה הם אוהבים. מה הם אוהבים לראות, מה הם אוהבים לשמוע, אילו צבעים עובדים עליהם. המטרה שלי היתה לעשות כאן HBO לכלבים, לא איזה גימיק שמחזיק כמה חודשים”.

לוי החל לנסוע לארצות הברית ולהיפגש עם המומחים הגדולים בתחום במטרה לגייס אותם למיזם. “פרופ’ ניקולס דודמאן הוא ביהייביוריסט, פסיכולוג כלבים מהמובילים בעולם. ויקטוריה סטילוול היא מאלפת כלבים וסלבריטי ענקית בארצות הברית, כי כבר חמש שנים יש לה תוכנית פופולרית באנימל פלאנט - ‘It’s me or the dog’. וורן אקסטיין הוא פסיכולוג כלבים עם תוכנית רדיו שמשודרת ב–112 תחנות. אנשים מכל ארצות הברית מתקשרים אליו ומשתפים אותו בבעיות שיש לכלבים שלהם או להם עם הכלבים והוא מייעץ להם. את כל השלישייה הזאת הצלחנו לגייס. חוץ מזה גם קיבלנו את תמיכת הארגון למען זכויות ורווחת החיות בארצות הברית, Humane Society, שהבינו שאנחנו מנסים ליצור כאן דבר שיהיה לחלוטין לטובת הכלבים”.

ד”ר עפרה גלילי, מטפלת בבעיות התנהגות של כלבים במרפאה להתנהגות בבית החולים הווטרינרי של האוניברסיטה העברית בבית דגן, סקפטית יותר לגבי הצורך הממשי בערוץ כזה. “יש לי קצת השגות בעניין. לא ברור אם יש הבדל מהותי בין תכנים מיוחדים כביכול לבין תכנים של טלוויזיה רגילה למבוגרים או לילדים. אני יודעת שהכלב שלי מגיב לטלוויזיה, אבל הוא אף פעם לא יראה יותר מחצי דקה־דקה ברציפות. מבחינה מחקרית, עוד לא התפרסמו בספרות המקצועית מספיק חומרים בנוגע לתוכני השידור המתאימים לכלבים אם בכלל”, אומרת גלילי. “אבל העובדה שיש ב–DOG TV אנשי מקצוע כמו פרופ’ ניקולס דודמאן, שהוא בהחלט מומחה בעל שם עולמי, שתומך בתכנים שלהם, נותנת להם קצת יותר לגיטימציה מבחינתי”.

לוי, בהנחיית צוות המומחים, היה אחראי להתקנת 28 מצלמות מעקב בבתים ובמקלטים עם כלבים. “שידרנו להם את החומרים המצולמים והשארנו אותם לבד, ראינו למה הם מגיבים ואיך”, הוא מספר. ולמרות כל המומחים והניסויים עדיין היו תקלות משעשעות בתהליך יצירת החומרים. “יום אחד צילמנו ארנב בספארי, חיה שכלבים מאוד אוהבים, וחיכינו עם מיקרופון במשך שעה שהארנב יוציא קול. לשווא. לא ידענו מה לעשות. עד שהבנו שאנחנו לא צריכים שהחיה בעצמה תוציא קול. אנחנו יכולים לעצב את כל הסאונד שאנחנו רוצים. בהתחלה גם צילמנו את החיות כאילו אנחנו מביטים בהן כבני אדם. שמנו לכלבים, וראינו שהם לא מגיבים. הם צריכים Point of view לגמרי אחר. אז כל הצילומים מאותה נקודה היו מנקודת המבט של הכלב. גם הקונטרסטים בצבעים מותאמים לכלבים ופחות לעין האנושית. צריך להבין שכל הכלבים הם עיוורי צבעים. שים להם כדור אדום על דשא ירוק והם לא יזהו אותו. הם רואים צהוב וכחול. עוד משהו שהבנו זה את תפיסת המרחב ובעיקר העומק המפותחת של הכלב. זה איפשר לנו ליצור חומרים באנימציה ובתלת ממד שמאוד מתאימים להם. בגדול זה היה תהליך של ניסוי וטעייה שנמשך יותר משלוש שנים”.

עם הזמן, מרבית הצילומים עברו לארצות הברית. “צריך את הלוק האמריקאי לערוץ שמיועד לאמריקה. את הבתים האמריקאיים, את הילדים האמריקאים. אז צילמנו בעיקר בקליפורניה, ועשינו את זה לצד פגישות עם בכירים בתעשיית הטלוויזיה שכל הזמן גם נתנו את האינפוט שלהם”.

טיזר לתוכנית המבוססת על רגיעה ‏(Relaxation‏)

 

צ’רלי לא נשכח

לא פשוט היה לשווק את הרעיון של DOG TV. “אנשים מאוד אוהבים את הרעיון, אבל לא ידעו איך זה יתבטא בשטח. אם יהיה לזה ביקוש”, אומר לוי. “לשמחתנו השקנו את הערוץ בפברואר 2012 בערוץ הכבלים של סן דייגו. הבחירה בעיר לא היתה מקרית: יש שם אחוז גבוה מאוד של בתי אב עם כבלים וגם כלבים. זה התאים לנו ככפפה ליד גם מבחינת הפקת התוכן - צילמנו שם לא מעט תוכניות, תודות למזג אוויר משובח וללוקיישנים. זה היה ‘טסט מרקט’, החלטנו לתת את הערוץ שם בחינם בחודשים הראשונים, כדי לראות איך הבעלים וכלביהם מגיבים. ההשקה היתה יותר בשבילנו, כדי שנוכל ללמוד, לשפר, להתאים את עצמנו לקהל. והאמת, מה שקרה שם הפתיע אותנו מאוד: קיווינו לבין 1% ל–2% חדירה מבעלי הכלבים, בפועל אנחנו עם יותר מ–14%”.

הפתעה יותר גדולה מאחוז החדירה היתה הבאז שנוצר סביב הערוץ. “שיערנו שהעיתונות המקומית תסקר את זה”, אומר לוי. “לא העזנו לתאר לעצמנו שדיוויד לטרמן, ג’יי לנו, אלן דג’נרס, ג’ימי פאלון וג’ימי קימל, ולמעשה כמעט כל ערוץ טלוויזיה ועיתון בעולם ידברו על זה”. בכל זאת, ערוץ טלוויזיה לכלבים הוא מסקרן ומזמין התחכמויות. ב–CBS אמרו כי “זה מצוין שיש ערוץ מיוחד לכלבים. כי ביתר ערוצי הכבלים מרבית התוכניות פונות לרמת אינטליגנציה נמוכה מזו של כלב”. כשהערוץ החל לגבות דמי מינוי חודשיים, נכתב ב”פורבס” כי “חמישה דולר לחודש זו השקעה משתלמת. הכסף הזה לא הולך לכלב. הוא הולך להשקטת המצפון של הבעלים”. “דיילי מייל” הבריטי ציין כי “לא רק כלבים יכולים ליהנות מהערוץ. גם אוהבי חיות יכולים למצוא עצמם מחוברים אליו”.

ייתכן כי השילוב בין האפקטיביות של הערוץ כבר בחודשיו הראשונים לבין הבאז סביבו גרם לכך שיירכש גם באזורים נרחבים נוספים בקליפורניה כמו סנטה ברברה ואורנג’ קאונטי. “המטרה היא להתרחב הרבה יותר לארצות הברית ולעולם”, מצהיר לוי. “אנחנו פועלים במרץ להשקת הערוץ בשווקים כמו יפן וברזיל, והשקנו גם ערוץ אינטרנטי ואפליקציה. בימים הקרובים יעלה הערוץ גם ביס בישראל. אנחנו שמים המון דגש על רשתות חברתיות ומייצרים קהילות פעילות, רשמנו פטנטים על כמה ממרכיבי התוכן הייחודי שלנו ואנחנו מקבלים אינסוף הצעות לשיתופי פעולה”.

תגיד רן, לך יש כלב?

“עדיין לא. כי אני כל הזמן בחו”ל ובפגישות והחברה הסטארט־אפיסטית שלי נמצאת כמעט כל הזמן בעבודה בירושלים”.

ומה עם צ’רלי, הוא נעלב?

“הוא מת מסרטן לפני חודשיים. אבל בינתיים אנחנו מקבלים כל הזמן הצעות להפיק גם ערוץ מיוחד לחתולים. זה יקרה. אני חייב את זה לצ’רלי”.

DOG TV

-------------------------------------------------------------------

מה בעצם רואים?
העקרונות שעליהם מבוסס התוכן של DOG TV

1. יצירת גירוי ‏(Stimulation‏): “הכלב חייב להגיב לנעשה על המסך. כדי למנוע את כל התופעות השליליות שקורות כאשר הוא לבד בבית כ–16 שעות ביממה, בין אם הבעלים אינו נמצא או פשוט ישן”.

2. רגיעה ‏(Relaxation‏): “המטרה היא להוריד לכלב את קצב דפיקות הלב ולהקל על המתח שהוא מצוי בו כשהוא לבד בבית. משיגים את זה בסאונד נכון, במוזיקה נכונה. כלבים אוהבים לראות זברות, קופים, פילים, לא חיות מפחידות. הם לא אוהבים אריות או תנינים. כלבים אוהבים גם אנשים, אבל ברמות אנרגיה מסוימות. בעיקר ילדים שמדברים אליהם באופן מחמיא ומרגיע. אז צילמנו ילדים שאומרים להם: ‘קאם און דוג. גוד דוג’”.

3. חשיפה ‏(Exposure‏): “לצד חיזוקים חיוביים חשוב גם ליצור תכנים שיעזרו לכלבים להתמודד עם פחדים שיש להם במציאות ולמעשה ישנו להם במעט את התפיסה שלהם בנוגע לדברים הללו. יש הרבה מאוד דברים שכלבים לא אוהבים. רעשים של רעמים וברקים, שואב אבק, אוטובוס, אמבולנס, מכונת כביסה. הם גם מאוד מפחדים מתינוקות שקופצים עליהם או מעליות או נסיעה ברכב. אז המטרה היא לשדך להם את החוויות הללו עם דברים שהם כן אוהבים - צלילים שנעימים להם או תמונות שנעימות להם”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו