בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפורו של הגטו שמעל למחלבה

היהודים בז'נקוי חלקו גטו אחד עם שבויי מלחמה רוסים ובגרבוב התכוננו להתאבדות נוסח מצדה. אנציקלופדיה מקוונת מעלה סיפורים של 1,200 גטאות

18תגובות

באמצע שנות ה-20 של המאה שעברה התגוררו 1,400 יהודים בעיר ז'נקוי (Dzhankoy) בברית המועצות. שלושה בתי ספר יהודים פעלו שם וגם בית חולים יהודי, שהוקם בכספי הג'וינט. הגרמנים כבשו אותה בסוף אוקטובר 1941, וכעבור חודש וחצי רוכזו מאות היהודים שנותרו בעיר ובסביבה בגטו. קשה להאמין, אבל הגטו הזה שכן בעליית הגג של מחלבה גדולה במרכז העיר. 

זה לא היה הדבר היחיד החריג בגטו ז'נקוי: שהו בו, אלה לצד אלה, יהודים, שבויי מלחמה סובייטים ותושבים מקומיים שהואשמו בסיוע ליהודים. התנאים היו קשים כמו ברבים מהגטאות: יושביו סבלו מתת תזונה וגויסו לעבודות כפייה בעיר. היהודים סבלו גם מהתנכלויות הכלואים האחרים במחלבה, אך זכו לסיוע ממנהל מחנה השבויים הרוסי, שסיפק להם מזון בסתר. בינואר 1942 חוסל הגטו וכל יושביו נרצחו ביריות.

לא רבים שמעו על הגטו בז'נקוי, שהקהילה שלו היתה אחת מני רבות שנמחו מעל פני האדמה ומקום קבורתן לא נודע. מעטים גם שמעו על הבריחה של 10,000 יהודים מגטו מינסק, על המרד בגטו גלמבוקיה, על שביתת האחיות בגטו לודז' ועל תוכנית ההתאבדות של היהודים בגטו גרבוב.

לרגל יום השואה הבינלאומי, שיצוין ביום ראשון, מציג המכון הבינלאומי לחקר השואה ב"יד ושם" את האנציקלופדיה המקוונת של הגטאות. האנציקלופדיה, פרי מחקר של שש שנים, מספרת בפעם הראשונה באופן מרוכז, ובעברית, את סיפורם של כ-1,200 גטאות באירופה בתקופת השואה, רובם קטנים ושכוחים.

ארכיון יד ושם

ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה, פרופ' דן מכמן, אומר שעיון באנציקלופדיה עשוי לשנות את הבנת המושג גטו. במאמר שנלווה לאנציקלופדיה הוא מזכיר שהמושג לא הומצא על ידי הרייך השלישי, אלא הרבה קודם לכן, אף כי המושג "הוסיף להשתנות גם בזמן שהיה בשימוש בפיהם של מנהלי המדיניות האנטי-יהודית ברייך השלישי ובגרורותיו".

מהגטאות הגדולים נותר תיעוד כתוב ושרדו די ניצולים לספר על מה שהתרחש בהם. כאלה היו גטו ורשה, לודז', ביאליסטוק ווילנה. אך לדברי מכמן, "הם היו מיעוט זעיר בתוך מכלול הגטאות שהוקמו בין 1940 ל-1944 – בפולין, בברית המועצות, ברומניה, בהונגריה, בטרזין ובסלוניקי".

אחד מהם היה הגטו שהוקם בעיירה גרבוב בפולין, בפברואר 1941. התיעוד על קיומו נאסף בשקדנות בידי ד"ר לאה פרייס ושלומית שולחני מיד ושם, משימה לא קלה, לדברי פרייס, מפני ש"אף אחד שם לא נשאר בחיים". אחת העדויות לקיום הגטו היא מכתב ששלח הרב של העיירה, יעקב סילמן, להנהגת יהודי לודז' בינואר 1942, שנכתב ביידיש ובו התריע הרב מפני הגורל הצפוי ליהודים ודחק בהנהגה לנקוט פעולה. את הידיעות על ההשמדה הוא קיבל זמן קצר לפני כן מיהודים שנמלטו מבורות ההריגה ליד מחנה חלמנו הסמוך.

עדות נוספת מגרבוב נכתבה בידי בחור צעיר מארגון "השומר הצעיר", שחיבר דו"ח על העיירות באזור. בסוף הדו"ח הוא הקדיש פסקה לגרבוב, שבה כתב כי לפני הגירוש תושבי העיירה אולצו לשלם מס גולגולת כדי לשאת בעלויות העברתם למחנה ההשמדה. אבל הפרט המשמעותי ביותר שהוא מזכיר הוא, שהם חפרו בורות והכינו בנזין כדי להתאבד ולא ליפול בידי הגרמנים. לא ידוע אם הם מימשו את תוכניתם.

תעודה אחרת, בגרמנית, מעידה על הלחץ ששרר בקרב הכובשים הגרמנים, לנוכח ההתנגדות שהפגינו יהודים באזור, שהחלו לשרוף את רכושם. בכמה מהגטאות בסביבה הם תלו יהודים כדי להרתיע את הנותרים.

העדויות האלה נאספו ביד ושם ממקורות מגוונים. “חיפשנו מקורות ראשוניים בארכיונים, פתחנו את 'פנקסי הקהילות', פנינו להיסטוריונים שמתמצאים באזור מסוים”, אומרת שולחני. הקושי העיקרי היה לאתר מידע על הגטאות בברית המועצות. הם התקיימו תקופה קצרה בלבד, בטרם נשלחו יושביהם אל מותם, וכך כמעט לא נותרו עדים חיים שיספרו על מה שאירע שם. המידע שאולי נותר בארכיונים היה חסום לחוקרים בתקופה הסובייטית. עד היום יש ארכיונים במזרח אירופה, שאינם נגישים לחוקרים, וייתכן שיש בהם מידע על הגטאות האלה.

לדברי שולחני, "בניגוד לגטאות בפולין, שם יש עושר יחסי של יומנים ותיעוד, בגטאות בברית המועצות, שם חיו יהודים שגדלו בתקופת הטיהורים של סטלין, אין תופעה כזו. גם המעטים שכתבו אחרי המלחמה שרפו את היומנים והמכתבים שלהם".

האנציקלופדיה המקוונת היא פרי מחקר שנעשה בתמיכת ועידת התביעות. חלקו פורסם לפני כמה שנים באנגלית, באנציקלופדיה שערך פרופ' גיא מירון. כעת הוא תורגם לעברית והתווסף לו מידע חדש ומעודכן, פרי מחקר שעדיין בעיצומו.

ביד ושם החליטו לפרסם את האנציקלופדיה החדשה רק באתר האינטרנט ולא להדפיסה בספר. הסיבה לכך, בין היתר, היא הצורך להמשיך ולעדכן אותה וכן לאפשר חיפוש בחתכים שונים. לדברי יו"ר יד ושם, אבנר שלו, "השימוש במדיום האינטרנטי נועד להנגיש את מאגר הידע האדיר הזה, שמציג תמונה מרתקת של חיי היהודים ומותם בתקופת השואה, לכל אחד באופן חופשי מביתו". הוא סבור שהאנציקלופדיה תהיה כלי עבודה לחוקרי שואה, אך גם תמשוך ציבור רחב של מתעניינים, ניצולי שואה וצעירים.

"זו העדות החיה האחרונה מקהילות קטנות, שאנחנו מעלים מתהום הנשייה", אומרת פרייס, "הסיפור של הגטאות הקטנים שנמחו מקבל פתאום חיים חדשים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו