בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חשדהו וחשדהו

קו פרשת הקואליציה של נתניהו

ראש הממשלה חושד בלפיד, לא מאמין לבנט ולא יודע מה מכין לו ליברמן • דווקא עם לבני היתה לרה"מ שיחה טובה • ואיזה מסר העבירו החרדים לנתניהו

95תגובות

שישה ימים בתוך המשא ומתן הקואליציוני, ולאיש מן השחקנים המרכזיים בקלחת הפוליטית אין מושג ירוק איך ייראו פניה של הממשלה ה-33. גם לבנימין נתניהו אין מושג. יש לו שאיפות, יש לו רצונות ויש לו משאלת לב – יש שיאמרו חלום באספמיה – לכונן קואליציה בעלת מוטת כנפיים אדירה (מהבית היהודי בימין, כולל החרדים ויאיר לפיד ושאול מופז, ועד ל"התנועה" בשמאל, בין 80 ל-86 מושבים) שתשמש לו רצועת ביטחון וחגורת שומן מחממת מפני כוונות זדון של חתרנים וחורשי רע.

חלקי הפאזל רחוקים עדיין מליפול במקומם. נתניהו דומה למשתתף בתוכנית מאסטר-שף: על השולחן שלפניו מפוזרים מוצרי מזון – יבשים וטריים, מתוקים וחמוצים, בשריים וחלביים, ירקות ופירות. הוא מנסה למצוא מכנה משותף ביניהם. נוסחת קסם קולינרית-קואליציונית שתאפשר לו לגבש את מרביתם לתבשיל ראוי למאכל אדם ולזכות בחסינות מהדחה. זמנו קצוב. השעון מתקתק. האם יעמוד במשימה? נותרו לו עוד 36 ימים, כולל אורכה וזמן פציעות.

בשיחות עם שריו נתניהו אינו פוסל הקמת ממשלה בת 69 ח"כים, עליה דווח כאן בשבוע שעבר: עם גוש הימין-חרדים, ציפי לבני ומופז. בואו של הנשיא ברק אובמה לישראל, וחידושו המסתמן של המשא ומתן המדיני, סוללים ללבני ולמופז את הדרך פנימה. נפתלי בנט כבר אמר שאין לו התנגדות למשא ומתן, כי ממילא לא ייצא ממנו כלום. נציגי ש"ס ויהדות התורה מעבירים באחרונה מסרים, נואשים משהו, כי יתמכו בכל הסכם מדיני שנתניהו יניח על השולחן, רק פליז-פליז שיילכו לקראתם בסוגיית גיוס החרדים.

קיימים לא מעט תסריטים. יש בכירים בליכוד שלוחשים על אוזנו של נתניהו לנצל את ההזדמנות שנקרתה בפניו, להפוך את הפסדו בבחירות לניצחון, להיפטר מן החרדים השנואים, לחבור למרכז, לחוקק חוק שוויון בנטל, לשנות שיטת בחירות וממשל, ולחדש את שיחות השלום עם הפלסטינים.

"ארבע שנים הוא מספר לעולם שהוא מת להתקדם עם הפלסטינים אבל אוי-אוי-אוי ה'מתמטיקה' הקואליציונית בעוכריו ואם ינוע קדימה יופל", מנמקים מצדדי החלופה הזו, "את הסחורה המשומשת הזו הוא לא יוכל למכור גם לא לנשיא מיקרונזיה. אף אחד לא יאמין לו. הרי הרכב הקואליציה הבאה לגמרי בידיו. אם יש מסקנה אחת העולה מן הבחירות היא שכפוליטיקאי העם מאס בו. הוא לא ייבחר שוב אלא אם יעשה מעשה וישכנע את הציבור הישראלי שפניו להסדר עם הפלסטינים".

צמוד לאוזנו השנייה של נתניהו יש מי שמזהיר אותו ממתן גט כריתות לשותפיו הטבעיים שלא איכזבו מעולם. "תסתכל על ארבע השנים האחרונות. קדנציה שלמה ללא זעזוע, ללא משבר קואליציוני, ללא איום בפרישה. יציבות כזו נקנית רק על ידי הליכה עם בעלי ברית שאין להם כתובת אחרת. אם תפגע היום בחרדים, מחר תמצא אותם יד ביד עם אהוד אולמרט", מתריע בפניו אחד האנשים הקרובים לו ביותר. נתניהו שומע אולמרט, ומפלס החשדנות, שבימים כתיקונם מלחך את הקו האדום העליון, מזנק עד לקו העליון של מגדלי עזריאלי.

מי ייצא בחוץ

אפרופו חשדנות: את המגעים להקמת ממשלתו השלישית מנהל נתניהו בעצמו. הוא קובע, הוא מנווט. כך הוא ניהל גם את קמפיין הבחירות המרשים של רשימת הליכוד-ביתנו. לפרקליט המשפחתי, עורך הדין דוד שמרון, העומד בראש צוות המשא ומתן הקואליציוני, אין סמכות ואין רשות להחליט דבר וחצי דבר. לצדו של נתניהו, כפי שהיה גם במערכת הבחירות, נמצא אביגדור ליברמן. הוא שיגר שני נציגים לצוות: משה ליאון ויואב מני. בערבו של יום הם מדווחים לו מה הם שמעו מהשותפים בכוח. באותה מידה הוא יכול היה להניח שם שני מכשירי הקלטה ולשלוח מישהו לאסוף אותם בסוף היום.

נתניהו וליברמן משחקים את השוטר הטוב והשוטר הרע. הראשון מחבק, השני מתגרה. בישיבת הסיעה המשותפת הראשונה שלהם בכנסת, בבוקר יום ג', ראש הממשלה דיבר על הצורך בממשלה רחבה ובאיחוד השורות אל מול האתגרים והאיומים. מספר 2 שלו התנפל ללא כחל ושרק על יאיר לפיד: "פעם ראשונה שאני רואה אנשים שלא חושבים על טובת המדינה, אלא יום לאחר הבחירות כבר מדברים על איך הם יהיו ראש ממשלה. כבר לא שואלים איפה הכסף", עקץ ליברמן, "אלא רק איך אפשר להפוך לראש ממשלה".

אמיל סלמן

כששר החוץ לשעבר חיסל חשבונות עם מנהיג יש עתיד, ריחף חיוך רחב על פניו של נתניהו. לא לגמרי ברור אם בין השניים הללו יש תמימות דעים באשר להרכב הממשלה הבאה. מה ביבי רוצה כבר אמרנו. ליברמן, לעומתו, דיבר בתחילת הדרך על ממשלה ללא חרדים, ועם לפיד. אחר כך הוא שינה טעמו ותמך בהמשך הברית עם ש"ס. בעניין אחד אין ביניהם מחלוקת: גורלו של תיק החוץ. ליברמן חולם לחזור למשרד היוקרתי אחרי שיסתיים משפטו, בהנחה שיזוכה. הוא מוטרד מן הדיווחים לפיהם לפיד זומם לו על המשרד. יש לו מה להיות מוטרד. מקורות המקורבים ללפיד מדברים על משרד החוץ כעל בחירתו המיניסטריאלית של מנהיגם.

נתניהו מצדו, מבוהל מן האפשרות שייאלץ למנות את לפיד לשר החוץ. "זה תיק שמכשיר ובונה ראשי ממשלה", הוא אמר השבוע לאחד משריו. "מצדי, שייקח את האוצר". לא צריך להיות נתניהו, המודאג והחשדן תמיד, כדי לגלות סימני בהלה. מאז הבחירות לפיד לא מפסיק להתרברב, בין אם בתקשורת או בשיחות פרטיות, כי או-טו-טו הוא מסלק את ביבי מהלשכה. אדם הקרוב ליו"ר יש עתיד, אמר השבוע לחבר טוב שלו: "כל מה שמעניין את יאיר אלה הבחירות הבאות".

אבל החשדנות, הו החשדנות, מפעפעת ורוחשת, על אש קטנה, גם בין ליברמן לנתניהו. הראשון פוקח עין על השני, שלא יתקפל תחת לחץ וימכור בכל זאת את תיק החוץ ללפיד. השני תוהה איזו תגובה מכין לו הראשון, אם יגלה שתיק החוץ נגזל ממנו.

הנה עדות אחת למצב היחסים המורכב בין השניים: השבוע חילק יו"ר הקואליציה ח"כ זאב אלקין, חדרים לסיעות הבית, חדשות כישנות. בהוראה מלמעלה הוא השאיר לסיעת ישראל ביתנו את חדרה במשכן, בנפרד מזה של הליכוד, כאילו לא היה איחוד בין הרשימות. כאילו חלום חלמנו.

שכחו אותו בבית (היהודי)

לא נעים להיות נפתלי בנט בימים אלה. הוא הילד הדחוי בכיתה. מבין כל ראשי הסיעות, אלה שרלבנטיות לקואליציה ואלה שאינן, הוא היחיד שלא הוזמן עד אתמול בערב לפגישה אצל בעלה של הלוחמת מקורס הטרור המשותף. עם לפיד, נתניהו נפגש פעמיים, עם לבני לפחות פעם אחת (מספרים שהיתה פגישה טובה. מתברר שאין יריבות ששישה מנדטים צנועים אינם יכולים לרפא). הוא נפגש אפילו עם שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון.

במקרה של נתניהו ובנט, המלה חשדנות אף לא מתקרבת לתיאור של מצב היחסים. שנאת עולם, זה מה שהולך שם. תוכנית "המקור" של רביב דרוקר בערוץ 10, שעסקה השבוע ב"ישראל היום" וחשפה את יומן הפגישות של נתניהו מהשנים 2007-2006  (שנות שירותו של בנט כרמ"ט), בוודאי לא סייעה להנמיך את גובה הלהבות. וזו לא הפעם הראשונה שמסמכי לשכת נתניהו מאותן השנים מככבים בתחקירים של דרוקר. הפעם הראשונה היתה בפרשת "ביבי טורס".

אמיל סלמן

בצר לו הלך בנט אצל לפיד, הילד הכי מקובל בכיתה, וביקש לחסות תחת הגיטרה שלו. בסביבתו של בנט אומרים כי עד לפני כשבועיים, משהסתיימו הבחירות, הוא לא דמיין ולא שיער ולא העלה בדעתו את עוצמת האיבה כלפיו במשפחת נתניהו. התמונה הזו התבררה לו בממדיה המבעיתים, רק כשפגש אנשים שיצאו מנתניהו וסיפרו לו ששמעו את ביבי אומר בתיעוב שאין לו גבול, כי האיש הזה, בנט, יראה אצלו את חדר הממשלה רק בפוטו-אופ במהדורות החדשות בטלוויזיה ביום ראשון בערב.

בינתיים, ככל הידוע, נתניהו התקרר והבין שאין מנוס משילובו של בנט בקואליציה. הוא ירים אליו טלפון ויקבע אתו, אבל רק כשיכלו כל הקצין. בינתיים משגר נתניהו את שליחו למשימות מיוחדות נתן (נתק'ה) אשל לרבני הציונות הדתית, לדבר על לבם שיפעלו לפורר את הברית בין בנט ללפיד, ולהכניס סדקים בתוך סיעת בנט, המורכבת מהבית היהודי והאיחוד הלאומי.

איזו אירוניה, איזו גועליציה (כאמירתו של יצחק רבין המנוח): במערכת הבחירות רשימת הליכוד-ביתנו יצאה מעורה כדי להציג את הרבנים באור שלילי, קיצוני, לאומני (מה שהם באמת), על מנת להכתים את בנט ולציירו כעושה דברם הנרפה, בובה על חוט, ימין דוגמטי שהתחפש לילד טוב היי-טק. רגע אחרי, הם רצים אחרי אותם רבנים ומתחננים לעזרתם.

אם נחזור רגע למוטיב החשדנות: היא קיימת גם אצל בנט, בגדול. הוא מכיר את נתניהו. הוא עבד עם נתניהו. לרגע הוא היה חבר של נתניהו. הוא חושד וחושש שבלשכת רה"מ מתכננים לו תרגיל עוקץ: הם יציעו לו הצעה מכובדת על מנת להפרידו מזרועות לפיד. אחרי שהוא שייענה לה הם ילכו ללפיד, שכבר לא יהיה חלק מגוש של 31 מנדטים אלא יחזור לגודלו המקורי (19), ויציעו לו חבילה משלו, בתנאים פחות טובים. אחרי שלפיד ייענה לה ויחתום הסכם קואליציוני, יבואו אנשי נתניהו לבנט ויאמרו לו את המשפט האלמותי שאמר ב-84' יצחק שמיר ליובל נאמן (אז ראש סיעת התחייה) לאחר שבדקה ה-89 הוא הפנה עורף לשותפיו הטבעיים מהימין וחתם על הסכם ממשלת אחדות עם שמעון פרס. בתשובה לשאלתו הנוגעת ללב של הפרופסור נאמן: "אז מה לעשות עם ההסכם הקואליציוני שחתמנו?" השיב לו שמיר: "מצדי, אתה יכול לתלות אותו על הקיר".

חמש הערות לסיום

1. ביקורו של הנשיא אובמה, קרוב לוודאי ב-20 במארס, מייצר כאן סדר יום מדיני-פוליטי. הוא ישרת את נתניהו בהקשר האיראני והסורי, אבל מכניס אותו לבעיה בהקשר הפלסטיני. אובמה יצפה למחוות בעוד שנתניהו יתקשה לצייר לו מפות או להודיע על הקפאת הבנייה בהתנחלויות. על הדרך, הביקור אולי יגמיש במשהו את עמדות הפתיחה הנוקשות והבלתי מתפשרות של יש עתיד.

משק כנפי מטוס האייר-פורס 1 של נשיא ארצות הברית, מסייע למרכיב הממשלה בישראל בתמרונים הפוליטיים שלו מול חבורת לפיד/לבני/מופז, ובאותו אסימון הוא מסבך אותו במשא ומתן, כי מעתה הוא כביכול מחויב להצלחת הביקור וביקור מוצלח זה אומר גם להפגיש את אובמה עם ממשלה מתונה ומסבירת פנים.

2. ב"ידיעות אחרונות" דווח אתמול כי לפיד התקשר לאחמד טיבי מרע"מ-תע"ל והסביר לו שבדבריו גסי הרוח על ה"חנין זועביז" הוא לא התכוון למגזר הערבי כולו אלא רק לגברת מהספינה. טוב שהוא לא אמר לטיבי שהוא גם מעיין בפרק מהקוראן מדי יום.

בדיוק שבועיים חלפו עד שלפיד עשה את המעשה המתבקש ממנהיג פוליטי. אולי הוא קיבל דיווחים מבית הנשיא, שם נדהמו לשמוע מנציגי שלוש הסיעות הערביות – לא רק בל"ד – עד כמה האמירה הזו עלבה ופגעה בהם. גם אחרי הטלפון לטיבי, לפיד יכול לשכוח מלהפוך לראש האופוזיציה הבא (אם לא ייכנס לממשלה), על אף היותו ראש הסיעה הגדולה ביותר. הח"כים הערבים וזהבה גלאון ממרצ, יתמכו בכל מקרה ביחימוביץ'.

3. אם לפיד לא יבקש, או לא יקבל, את תיק החוץ, המשרד יישאר יתום משר בחודשים הבאים, עד שיתברר מצבו המשפטי של ליברמן. נתניהו הבטיח למספר 2 שלו, שהתיק יישאר אצלו עד להכרעה המשפטית. משקיף פוליטי העלה השבוע רעיון מקורי: למנות את ציפי לבני כממלאת מקום שר החוץ. נשמע מופרך? לאו דווקא. היחסים בינה לבין ליברמן טובים עד טובים מאוד. הם כאלה מאז שהוא מינה אותה ב-1996, כמנכ"ל משרד רה"מ, ליו"ר רשות החברות הממשלתיות. ליברמן יכול להסכים למינוי כזה, בתנאי שיהיה ברור שהוא זמני. לבני תסכים אף היא, אם יובטח לה שבמקרה שליברמן חוזר יישמר לה תפקיד כלשהו במשא מתן המדיני שליברמן הודיע בעבר כי אין לו עניין לעסוק בו מאחר והוא נגוע ב"ניגוד אינטרסים" (כתושב התנחלות).

הבעיה היחידה היא, שנתניהו התחייב בתקופת מערכת הבחירות שללבני לא תהיה יד ורגל במשא ומתן המדיני. לא נורא. ב-2009 הוא גם התחייב להוריד מסים ולמגר את שלטון החמאס.

4. שוב יוצא הזמר אל הדרך. רגע לפני שהוא מרכיב ממשלה, נתניהו מדבר שלום. חמש פעמים הופיעה בנאומו בכנסת בהקשרים שונים המלה המפורשת, אותה הוא לא הוציא מפיו בבחירות. בימים הבאים עוד נשמע לא מעט על "התנעת תהליך השלום", על רצונו של נתניהו "להבקיע", ולהביא הסדר, ועל זה שהוא עוד יפתיע את כולנו, ממש יפיל אותנו מהכיסא, בכמה שהוא מוכן ללכת קדימה.

כדאי לחזור לעיתונים של פברואר-מארס 2009, למגעים הקואליציוניים, ולקרוא את דבריהם של אהוד ברק, יצחק הרצוג, פואד בן אליעזר ושלום שמחון, ששמעו את נתניהו מדבר בדיוק באותה לשון על חזונו לקדנציה החדשה. גם שמעון פרס השתכנע ושיווק את נתניהו בעולם כעושה שלום. עד שנשבר לו.

5. אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, הבוקר, ב-9:30, יגיע מזכיר הממשלה הפורש, עורך דין צביקה האוזר, למשרדי יש עתיד, ויפגוש שם את 19 חברי הסיעה הטירונים. האוזר הוזמן להרצות לח"כים החדשים על עבודת הממשלה. יוזמה יפה. לפחות חמישה מהם אמורים להיות שרים בממשלה הבאה. אבל גם אם ייגזר עליהם להיות באופוזיציה, כדאי שיכירו את שדה הקרב העתידי, ואין מתאים מהאוזר המצולק והמנוסה לספר להם דבר או שניים על המתרחש במחילות האפלות של השלטון ושל לשכת רה"מ, ממנה הוא ייפרד בעוד כחודש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו