בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא רק מלחמות

ההיסטוריה של המשחקים במזרח התיכון

כבר 9,000 שנים, לכל הפחות, שלצד מלחמות וכיבושים, מלווים משחקי הלוח את חייהם של יושבי הארץ. הכירו את האב הרוחני של האיקס-עיגול

9תגובות

בחלקה האחורי של רחבת הכותל המערבי נחשף לפני כמה שנים רחוב מפואר מהתקופה הרומית של העיר. על אחת המדרכות ברחוב הקדום – שבו כביש רחב, עמודים וכניסות לחנויות – התגלתה חריטה של שני ריבועים מחולקים למשבצות וחצויים באמצעות איקס גדול במרכזם.

במקום אחר ברחוב – בו חפרה שלומית וקסלר-בדולח - נמצאה חריטה אחרת של מלבן המחולק ל-42 משבצות. חיפוש מדוקדק יותר הניב עוד שש חריטות מסוגים שונים. החיפוש, הניב עוד 21 חריטות במקומות אחרים בעיר העתיקה בירושלים - בכיכר של שער שכם, באזור שער האשפות, בקרדו שברובע היהודי ועוד. המשותף לכולן הוא שהיו אלה לוחות משחק ציבוריים מהתקופה הרומית. כך, כפי שהיום אפשר למצוא שניים שהביאו כלי שחמט מהבית רק כדי לשחק באוויר הפתוח על לוחות מובנים בגנים ציבוריים, בתחרות שהיא מפגש חברתי ואולי עסקי - גם בירושלים הרומית נצפו מחזות דומים, גם אם המשחקים היו מעט שונים.

הארכיאולוג, הד"ר מיכאל סבן, שחוקר את חפצי המשחק הקדומים, מונה מאות לוחות משחק מסוגים שונים ומכל תקופה היסטורית בתולדות הארץ. הקדומים שבהם מתוארכים לאלף השביעי לפני הספירה, לפני כ-9,000 שנה. למעשה, הארכיאולוגיה מעידה שתושבי הארץ החלו לשחק מיד לאחר שהקימו את היישובים האנושיים הראשונים בארץ וככל הנראה גם קודם לכן כשבטים של ציידים-לקטים. הסיטואציה של שני שחקנים ישובים זה מול זה כשביניהם לוח משחק ומסביבם עשרות צופים, בתחרות שהיא מפגש חברתי ואולי עסקי –מאפיינת כנראה את בני האדם על פיסת האדמה הזו לא פחות מסיטואציות אחרות ומוכרות יותר של מלחמות כיבושים ואסונות. "המשחק הוא חלק בלתי נפרד מהמהות האנושית", אומר סבן ל"הארץ", "הוא שמאפשר את השיחה בין אנשים".

סבן, מנהל מחסן אוצרות המדינה של רשות העתיקות, חולש על מבנה תעשייתי ענק שהוא חלומו של כל חובב ארכיאולוגיה. במחסן, שמיקומו המדויק הוא סוג של סוד מדינה, שוכנים למעלה ממיליון פריטים ארכיאולוגיים שנחפרו בארץ. מאבני צור מסותתות בנות עשרות אלפי שנים ועד לעוגנים ענקיים מברזל מהתקופה הצלבנית, מגלוסקמאות מגולפות מתקופת בית שני ועד מקטרות חרס מהתקופה העותמאנית. מכל אלו החליט סבן, שמגדיר את עצמו "חפצולוג", להתעניין דווקא במשחקים ובעיקר משחקי לוח – אבותיהם הקדומים של המונופול, השש-בש, הדמקה והשחמט. במאמר שפרסם באחרונה בכתב העת "קדמוניות" הוא מסכם את המחקר שלו, בן 20 השנים, על משחקי הלוח בארץ ישראל.

המשחקים העתיקים של המזרח התיכון

את המחקר החל סבן בעקבות החפירות שבהן השתתף בשנות ה-80 בתל ערד, תחת הפרופ' רות עמירן. חפירת ערד הקדומה הניבה את האוסף הגדול ביותר של לוחות משחקים מתקופת הברונזה בעולם – לפני כ-4,500 שנים. לא פחות מ–55 לוחות ושברי לוחות נמצאו בעיר הכנענית הקדומה. הסיבה לכך, להערכת סבן, היא החפירה הרחבה אך הדקדקנית שנוהלה באתר. לדעתו, כמעט בכל אתר קדום בארץ או בעולם ניתן למצוא שרידים של משחקים. לרוב לוח אבן חרוט בגסות או קדחים קטנים ופשוטים למראה. בחפירות נמצאים לעתים גם לוחות יוקרתיים יותר ששימשו את בני המעמדות הגבוהים והיו עשויים בידי אמן. המפורסם שבהם הוא לוח משחק הסנת המגולף שנמצא בקברו של פרעה תות ענח'-אמון במצרים. בתל מגידו שבצפון נמצא לוח שנהב מהודר מתקופת הברונזה, ששימש למשחק בשם "הכלבים והתנים". ניתן למצוא גם קוביות משחק, אבני הטלה וחפצים קטנים נוספים ששימשו למשחק.

סבן מחלק את משחקי הלוח לארבעה סוגים: א. משחקי הצבה – דוגמת איקס-מיקס-דריקס ומשחק הטחנה. אלו משחקים שמטרת השחקן היא להציב את הכלים שלו במערך מנצח מול כלי היריב. ב. משחקי מרוץ, דוגמת השש-בש או משחק הסנת המצרי הקדום – שם השחקן צריך להתקדם עם הכלים שלו לעבר משבצת או יעד סופי. ג. משחקי מלחמה – כמו השחמט או הדמקה ו-ד. משפחת משחקי המנקלה – קבוצת משחקי חשיבה שמקורם באפריקה והתפשטו בכל העולם יחד עם סחר העבדים. עיקר המשחק הוא טקטיקה של העברת זרעים בין גומות.

המשותף לכל המשחקים הללו הוא הפער בין האמצעים הפשוטים שמאפשרים את המשחק לבין התחכום שיש להפעיל כדי לנצח. ברוב המקרים אין השחקנים צריכים יותר מחצי דקה כדי לחפור כמה גומות בחול ולאסוף מספר אבנים קטנות ומקלות הטלה – מעין תחליף פשוט לקוביית המשחק, שניתן להכין מכל ענף מזדמן. אבל הפשטות הזו לא מעידה דבר על המורכבות של המשחק. חלק מהמשחקים מבוססים על מזל, אך גם בהם ינצח השחקן בעל הניסיון והאסטרטגיה המוצלחת יותר. מלבד המשחקים הפרה-היסטוריים (בני כ-9,000 שנה), ששמם והחוקים שלהם אבדו עם הזמן, הצליחו סבן וחוקרים אחרים לשחזר את רוב הכללים של המשחקים הקדומים כמו הסנת (בן כ-5,000 שנה).

הסנת הוא המשחק הקדום ביותר שסבן יודע בוודאות את כללי המשחק שלו. זהו המשחק הלאומי המובהק ביותר של מצרים העתיקה. למשחק, שדומה במידה מסוימת לשש-בש (לחצו ושחקו בסנת), היה גם ערך רוחני, שכן חמש המשבצות האחרונות על הלוח מייצגות את הדרך של הנשמה לאחר המוות וסוף המשחק מסמל את האיחוד המיוחל של נשמת המת עם האל רע. המשחק איבד עם השנים את ערכו הדתי, אך לא נשכח מלבם של תושבי האזור. עד היום ניתן למצוא בדואים בסיני ובנגב שמשחקים את המשחק, שכיום ידוע בשם "טאב".

ארץ ישראל היתה גם למקום מפגש בין שני משחקים משתי האימפריות האזוריות. הסנת המצרי ומשחק המלכים מאור – משחק מרוץ שמקורו במסופוטמיה. העדות לכך היא לוחות משחק דו-צדדיים - סנת חרוט מצד אחד ומשחק המלכים מן הצד השני - שנמצאו בישראל ומתוארכים לתקופת הברונזה, לפני כ-3,600 שנה. כאלה נמצאו למשל בתל חצור ובבית שמש. על האחרון, שמצאו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, אף נחרט שמו של בעל לוח המשחק – "חנן".

הלוחות החרוטים שנמצאו בירושלים מהתקופה הרומית הם גרסה למשחק שנודע לימים בשם משחק הטחנה. זהו משחק הצבה אסטרטגי מתוחכם, שגרסה פשטנית שלו היא האיקס-מיקס-דריקס המוכר (לחצו ושחקו במשחק הטחנה). משחק הטחנה (השם הוא בשל דמיון הלוח לכנפי טחנת רוח) היה פופולרי באימפריה הרומית ואחר כך באירופה של ימי הביניים. לכן, מאות שנים לאחר ששיחקו אותו חיילי הלגיון הרומי ברחוב שליד הכותל המערבי, הוחזר המשחק לארץ על ידי הצלבנים. כך ניתן למצוא לוחות משחק שלו שנחרטו בידי אבירים צלבנים במבצרים בכוכב הירדן ובעתלית.

הפשטות של המשחקים גרמה לכך שהממצא הארכיאולוגי שחוקר סבן כולל רק חלק זעיר מהתופעה, שכן רוב רובם של לוחות המשחק לא שרדו. "המשחק הוא חלק בלתי נפרד מהמהות האנושית. אם היית הולך באיליה קפיטולינה (ירושלים הרומית, נ"ח) היית רואה מאות לוחות כאלו, ברחובות, על המדרגות של המקדשים, ליד בורות מים, שניים משחקים ועשרות עומדים לידם. זה סוג של מפגש. מדברים, סוגרים עסקאות. המשחק היה רק למבוגרים, לא ספרו את הילדים בתקופות האלו. היום תשמע מבוגרים שאומרים אין לי זמן לשחק אבל הם גם משחקים. הדת הכי גדולה בעולם היום זה כדורגל. כמה אנשים צופים במשחק הגמר של גביע העולם? זה לא 11 נגד 11 על המגרש. אם אתה צופה, מקלל, אתה מעורב, אתה משחק". לדעת סבן, גם כוחם של משחקי הלוח לא נחלש, "למעשה אני חושב שאין היום אדם בכדור הארץ שלא שיחק משחק לוח כלשהו". הוא עצמו לימד את ילדיו וחבריהם הנלהבים את המשחקים העתיקים. על כך הוסיף במאמרו: "הצורך לשחק ולצפות במשחק טבוע בנו והוא מרכיב בסיסי בתרבות האנושית. מותר האדם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו