בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החרב מונפת

האם הפעם הבשילו התנאים לקיצוץ בתקציב הביטחון?

בכל שנה צה"ל הודף את המתקפה. אבל כעת מומחים טוענים שהאיומים נחלשו, הביטחוניסטים בפוליטיקה מצדדים, ונראה שהקיצוץ אף עשוי להועיל למו"מ הקואליציוני

28תגובות

החידוש הסתתר לו אי שם בשולי ההודעה לעיתונות של המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב. במסיבת העיתונאים השנתית של המכון  בתחילת השבוע, הציג היו"ר, האלוף (מיל') עמוס ידלין, את ההערכה האסטרטגית של החוקרים בדבר מצבה של ישראל בשנה הקרובה. הכתבים ניסו לחלץ מידלין – ראש אמ"ן לשעבר ומבכירי חיל האוויר – מה הוא יודע על תקיפת השיירה בסוריה. והיו השאלות הצפויות על תוכנית הגרעין האיראנית ועל הטרור האיסלאמי באזור. ידלין לא נשאל לדעתו על תקציב הביטחון ולא נידב אותה.

בהודעה לעיתונות נאמר רק כי על רקע היחלשות האיום הצבאי הקונבנציונלי על ישראל, "יש חוקרים במכון המעריכים כי ניתן יהיה לקצץ בתקציב הביטחון תוך שמירה על הביטחון השוטף ומוכנותה של ישראל לאירועים צבאיים". אמנם בספר ההערכה השנתית שהוציא המכון במקביל כלול מאמר של ד"ר שמואל אבן, הטוען את ההפך ומזהיר כי קיצוץ נרחב יביא לפגיעה מהותית בביטחון המדינה, ועדיין, הדברים עלו במפורש מהערכת המצב של ראש המכון, באופן שכנראה לעולם לא יישמע מפי עמיתיו שעדיין לובשים מדים.

ידלין תיאר את מה שהוזכר כאן לא פעם בשנה האחרונה: מלחמת האזרחים בסוריה הורידה מסדר היום את האיום הצבאי הקונבנציונלי החמור ביותר שנשקף לישראל. בשעה שהצמרת הישראלית עדיין מתנהלת תחת הרושם החמור של הטראומה המעצבת – הפתעת מלחמת יום הכיפורים – הסכנה שהתרחיש יחזור על עצמו בשנים הקרובות קלושה. צבא סוריה, ששחק את עצמו במשך שנתיים במלחמת אזרחים רצחנית, לא יפנה לפתע את קני הטנקים מערבה וידהיר דיביזיות משוריינות במורדות רמת הגולן אל הכנרת. וחרף הפגיעה ביחסים עם מצרים מאז מהפכת תחריר, לפי שעה נראה כי מועטים הסיכויים שממשלת האחים המוסלמים בקהיר תסתכן בקרע עם הממשל האמריקאי ותיזום התנגשות צבאית ישירה עם ישראל בסיני.

אמנם במקום האיום הקונבנציונלי המצטמצם התפתחו איומים אחרים, אך אלה אינם שקולים בעוצמתם לסכנה של עימות נרחב בין צבאות של מדינות. בעשור האחרון החמיר משמעותית איום הטילים והרקטות על העורף הישראלי. בד בבד, מאז הטלטלה בעולם הערבי, החריף הסיכון בגבול סוריה בגולן, ובגבול המצרי בסיני, משום ששתי המדינות מפעילות שלטון כושל באזורי הגבול, המאפשר חופש פעולה רב לארגוני טרור איסלאמיים, שחלקם מושפעים מרעיונות אל-קאעדה. ידלין, אגב, גם אינו מתפעל מחומרתו של הסיכון האחרון. לישראל, העיר, ניסיון בהתמודדות עם סיכוני טרור מעבר לגבול. זהו איום מוגבל, ש"קיימת נטייה להגזים בחשיבותו".

ראש המכון בחר להבליט הפעם את החדשות הטובות: צבא סוריה שוחק את עצמו בכל שבוע בקרבות שהוא מנהל עם ארגוני המורדים. "הציר הרדיקלי נגד ישראל – מטהראן, לדמשק, לביירות ולעזה – הולך ונשבר", אמר. הוא העריך כי סוריה ביום שאחרי נפילת משטר אסד תהיה עסוקה בשיקום, ולכן כוחה הצבאי של המדינה "יופנה פנימה ולא החוצה. יש פה שיפור במצבה האסטרטגי של ישראל". בתמונה הכללית של השנה החולפת ידלין רואה יותר היבטים חיוביים לישראל מאשר שליליים.

ראש אמ"ן לשעבר אינו היחיד המחזיק בהערכה זו. שלשום פורסם ב"הארץ" כי שרים בכירים מעריכים שעל רקע השינויים האסטרטגיים מחד והצרכים התקציביים מאידך, לא יהיה מנוס מקיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון ב-2013.  השרים העריכו כי ייתכן קיצוץ של כשלושה מיליארד שקלים עוד השנה. זה אולי לא נשמע הרבה מתוך תקציב של כ-60 מיליארד שקלים (מתוכם כשלושה מיליארד דולר, כ-11 מיליארד שקל, הסיוע הביטחוני השנתי מארצות הברית). ועדיין, מדובר בשינוי ממשי, אחרי שנים שבהן הצליחה מערכת הביטחון להדוף במיומנות כל ניסיון לקיצוץ.

קרבות בלימה

הסיבה העיקרית לקיצוץ המסתמן (ניסיון העבר מעיד שאין לראות בו עובדה עד למימושו המלא) היא כלכלית-פוליטית. אחת הסוגיות המרכזיות שיעמדו בפני הממשלה הבאה היא הקיצוץ הנדרש בתקציב המדינה, שעשוי להגיע ל-15 מיליארד שקלים השנה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמנם הצהיר לפני כשנה וחצי, על רקע האביב הערבי, כי המצב החדש באזור מאפשר קיצוץ בביטחון (ודחה המלצה לקצץ של שר האוצר, יובל שטייניץ, רק בקיץ האחרון), אולם מאז הנסיבות השתנו. לא רק שנוצר גירעון בתקציב, אלא שמערכת הבחירות האחרונה נסבה בעיקר על שאלות כלכליות והזניקה למרכז המפה הפוליטית את מפלגת יש עתיד, שדרישותיה לשינויים חברתיים יחייבו תוספות בתקציב.

נכונות לקצץ בתקציב הביטחון עשויה להשפיע גם על המשא ומתן הקואליציוני. שלושה מיליארד שקל שיופחתו מהביטחון, פירושם פחות גזירות ויותר מרחב תמרון לנתניהו במגעיו עם השותפות הפוטנציאליות בקואליציה, מיאיר לפיד, שמבקש למנוע ביטול פטורים ממסים, ועד החרדים, המעוניינים להגן על קצבאות הילדים. בדרך כלל נהנה צה"ל מהגנה כמעט אוטומטית של שר הביטחון בעת דיוני תקציב – ספק אם זה יהיה המצב הפעם. נראה שגם המועמדים לתפקיד שר הביטחון בממשלת נתניהו השלישית יתמכו בקיצוץ, ולו בהיקף מוגבל.

משה (בוגי) יעלון, שנדמה כעת כי הוא מועמד המוביל לתפקיד, אמר באחרונה בפורומים שונים שתקציב הביטחון אינו פרה קדושה. גם יו"ר קדימה, שאול מופז, עוד מועמד, דיבר על הצורך בקיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון. אם שני רמטכ"לים לשעבר (מופז היה גם שר ביטחון) מדברים כך, במטכ"ל כבר מבינים שהקיצוץ הפעם בלתי נמנע ויתמקדו, כנראה, בקרבות בלימה על ממדיו.

הקושי העיקרי העומד בפני צה"ל הוא היעדר מסגרת תקציבית ברורה. כשהצבא הכין תוכנית רב-שנתית חדשה ב-2011, הוקפא אישורה על רקע המחאה החברתית והממשלה החליטה שהתקציב ל-2012 היה העתק של השנה הקודמת (בשנתיים הללו השקיעה הממשלה 11 מיליארד שקל, חלקם מתוספות מיוחדות, בהכנות להתמודדות עם האיום האיראני). כעת, לצבא יש תוכנית רב-שנתית מוכנה, שמבחינתו כבר הופעלה, אף שהמסגרת התקציבית טרם הובהרה.

המג"חים פשטו עם שחר

שינוי יסודי בתקציב הביטחון הוא תמיד בחזקת הימור מסוכן. נסיבות אזוריות יכולות להשתנות במהירות, כפי שהעידה גם הטלטלה בשנתיים האחרונות במזרח התיכון. ההערכות המודיעיניות מספקות לכל היותר תחזית כללית, אין ביכולתן לחזות במדויק את התרחשותן של תקריות ולא את השלכותיהן. ב-12 ביולי 2006, בשמונה בבוקר, סדר היום של ראש הממשלה אז, אהוד אולמרט, היה מדיני-אזרחי. כעבור שעה, כשאירעה החטיפה שיזם חיזבאללה בגבול לבנון, כבר נגרר לתוך מלחמה שחרצה לבסוף (אמנם באיחור רב) את גורלו הפוליטי. גם על רקע חוסר הוודאות הזה, אין פלא שראשי ממשלה אינם ששים להסתכן בשינויים קיצוניים בתקציב הביטחון.

רפא"ל

ובכל זאת, נדמה שלנתניהו לא תהיה ברירה הפעם, חרף הסיכון הכרוך בכך. זו עשויה, בסופו של דבר, להיות גם בשורה לצבא, שנראה כי הוא מתקשה ליישב כעת בין הרצון לצייד את כוחות היבשה שלו במיטב המערכות המשוכללות לבין הקושי הריאלי לשכפל את המהלך לכל אוגדות צה"ל. אין אפשרות כלכלית לצייד את כל אוגדות המילואים גם בטנקי מרכבה סימן 4, על אמצעי המיגון המשוכללים שלהם, כמו מערכת "מעיל רוח", גם בנגמ"שי נמ"ר חדישים וגם בכל מערכות השליטה והבקרה. ודאי שאין אפשרות לעמוד בעלויות האחזקה הגבוהות של כל הכלים החדישים לאורך זמן. לצה"ל לא תהיה ברירה מלבד תעדוף ברור בין היחידות.

שאלה נוספת נוגעת להחזקתם של חלק מכלי השריון הוותיקים. אחרי האכזבה מהמלחמה בלבנון הותקפו הרמטכ"לים יעלון ודן חלוץ (שהחליף את יעלון כשנה לפני המלחמה) על הזנחת האימונים של כוחות היבשה, על רקע העיסוק במתקפת הטרור של האינתיפאדה השנייה ועל קיצוץ בחלק מיחידות המילואים. משתי הטענות, הראשונה היתה רלוונטית לתפקוד הכושל של יחידות היבשה ושל כוחות השריון בפרט. בינתיים, חלפו כמעט שבע שנים והטנקים הזקנים רק הזדקנו עוד יותר. האם יש הצדקה לשמר בשימוש חטיבות המילואים טנקים כמו המג"ח (פאטון), שפותח בשנות ה-60 של המאה שעברה או המרכבות מהדגמים הישנים, שפותחו עשור או שניים אחר כך?

אחרי טראומת לבנון, ואחרי שהצבא נשאר על ישבנו במשך 34 ימי לחימה מבלי לשגר כוחות של ממש לטפל באיום הקטיושות, קידש המטכ"ל מחדש את חשיבות התמרון היבשתי. השאלה היא, אם העיקרון לא תורגם בפועל לכיוונים לא רלוונטיים. האם מישהו באמת צופה תרחיש שבו המג"חים העתיקים ידהרו לעומק סוריה או סיני במקרה של התלקחות?

גם במקרה של קיצוץ מהותי, יצטרך צה"ל לשמר את ההשקעה בסוגיות שבראש סדר העדיפויות שלו: מודיעין, חיל אוויר, טכנולוגיה, מערכות שליטה ובקרה והקצאה כספית משמעותית להמשך עבודת המחקר והפיתוח. אבל נראה שלא יהיה מנוס מבחינה מחודשת של הצורך בכמה מיחידות היבשה, מקיצוץ נוסף ברכש המתוכנן של נגמ"שי הנמ"ר ומדחייה או פריסה של פרויקטים שונים להצטיידות. ייתכן שגם רכש הטייסת השנייה של מטוס האף-35, פרויקט עתיר תקציבים, יצטרך להתפרס על פני תקופה ארוכה יותר.

רויטרס

אלוף בדימוס, שהיה חבר במטכ"ל של יעלון ואחריו של חלוץ, אמר השבוע כי "אלמלא היתה פורצת לבנון השנייה, היינו היום במקום אחר. ליעלון, ובעיקר לחלוץ, היו תוכניות שאפתניות באשר למבנה הצבא. אילו הושלמו, צה"ל היה הופך לצבא זרועי אמיתי, שבו זרוע היבשה אחראית לניהול תקציבה, מהאימונים והתעסוקה עד ההצטיידות, לא נסמכת על שולחן המטכ"ל ולא בטוחה שבכל פעם יבוא דוד עשיר ויגהץ עבורה את כרטיס האשראי". לדבריו, נדרש כעת השינוי שחלוץ קיווה להשיג אז – ובכלל זה קיצוץ משמעותי במפקדות ובתקני קבע, שהתנפחו אחרי 2006 בנימוק של הפקת לקחי המלחמה. "רק בזה טמון חיסכון פוטנציאלי שיכול להגיע למיליארד שקל בשנה", הוא אמר.

האלוף בדימוס מדבר על צורך לשרטט מחדש את תוכניות צה"ל. "נדרשים הגדרה חדשה של סדרי העדיפויות, קיצוץ במספר קציני הקבע, קיצור שירות החובה ומעבר לאורך שירות דיפרנציאלי, על פי תפקיד. הנסיבות האסטרטגיות השתנו: איזו דיביזיה הולכת לתקוף אותנו בשנים הקרובות? אני לא מזלזל באיום על העורף, אבל האויב המידי שלנו כיום הוא חמאס או חיזבאללה, לא צבא סוריה ולא צבא מצרים".

מדוע שלא יאמר את הדברים האלה בפומבי, בשמו, נשאל האלוף. "העת עוד לא בשלה", הוא משיב. "מערכת הביטחון עוד לא מסוגלת להתמודד עם ביקורת חיצונית כזו. אגיד את הדברים לשר הביטחון הבא, כשיתמנה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו