בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נדב פורז סימפל את דרכו להצלחה

אפל בחרה את אפליקציית המוזיקה שלו לאחת מהטובות לשנת 2012, וגם EMI, יוניברסל וסוני מיוזיק רוצות להשתמש בה. איך הפך התחביב של נדב פורז, איש מחשבים ומוזיקה, לעבודה שלו

10תגובות

כשהיכה משבר הגיל העגול 30, בשיאה של אחת התקופות בחייו בהן התמקד במוזיקה, מספר נדב פורז, משהו בו אמר פתאום “די עם השטויות, אתה צריך להבין מה אתה עושה בהמשך החיים שלך”. עד לשלב זה, חמש שנים לאחר שעבר ללונדון ב–2000 עם בת זוגו, פורז, בנו של הח”כ והשר לשעבר אברהם פורז, קיים שני ערוצים מקבילים בחיים - אחד של מוזיקה ‏(תקלוט‏) ואחד של מחשבים ‏(קורס ושירות בממר”ם ועבודה בחברות מחשבים‏). ב–2005 הוא הקדיש את מרב זמנו ל”בפאלו פריקוונסי”, חברת התקליטים העצמאית הקטנה שהקים והוציאה תקליטי ויניל שלו ושל יוצרים נוספים בז’אנר האלקטרו.

“יצאו רמיקסים שלי באוספים בגרמניה ובספרד והיו קצת הופעות בעקבות ההצלחות הקטנות האלה בסצנה המוגבלת של המוזיקה האלקטרונית באירופה, ואפילו הוזמנתי פעמיים להופיע ביפן. זה היה השיא של הקריירה המוזיקלית. מהמוזיקה כבר היה ברור לי שאני לא הולך להתפרנס והרגשתי שזה חלום קצת רחוק מדי. הצד הרציונלי האיץ בי ונרשמתי ללימודי תואר שני במינהל עסקים”, הוא מספר.

טל כהן

במהלך הלימודים בנה עם שותפים תוכנית עסקית למיקרוג’ובינג, אתר שיחבר בין מעסיקים לעובדים זמניים. “אם אתה מחפש מישהו שירד עם הכלב, או מישהו שיהיה מלצר, אז הם לא צריכים בהכרח הכשרה ארוכה ואתה יכול להזמין אותם במקרה צורך, בהתראה קצרה ולשלם לפי שעה. אחד המרצים שלנו אמר, “פשוט תלכו ותעשו את זה, זה רעיון מצוין”.

עם תום הלימודים התמסר לפרויקט אתר התעסוקה, יחד עם שני שותפים - מביניהם היה דווקא הוא היחיד שהקדיש לפרויקט את כל זמנו. הם יישמו את הכללים שלמדו ב–MBA, אבל אחרי התחלה שנדמתה מבטיחה המומנטום דעך ואחד משני השותפים המרכזיים החליט לפרוש ולהישאר בעבודתו כשכיר. “באיזשהו אופן, תמיד in the back of my mind, ידעתי שהנשמה שלי לא היתה שם, אבל חלק ממה שאתה לומד כשאתה הופך לאדם מבוגר עם אחריות, זה שלעסוק בתחביב שלך זו פריבילגיה שמעטים זוכים לה וצריך להתפשר. אמרתי לעצמי שעדיין מדובר בסטארט־אפ אינטרנטי, מרגש לזמנו, שענה גם על הרצון שלי להיות יזם ולא שכיר. עדיין זה היה הרבה פחות מעניין מהמקום שבו היתה התשוקה האמיתית והעזה שלי - המוזיקה”.

“אז בא לי הרעיון ל–Whosampled. הוא פשוט נחת עלי יום אחד במקלחת. אני זוכר את זה במין הבזק, ידעתי איך זה ייראה ואיך זה יסתדר, תוך שניות. חשבתי על העניין הזה שצריך שיהיה מיזם שמראה את כל הסמפולים בעולם וצריך לשים את הקטעים אחד ליד השני, וצריך להגיד בדיוק מה זה הסמפול, זה בא ממש ביחד”.

האפליקציה סורקת את ספריית המוזיקה בטלפון, וחושפת את קטעי המקור שמאחורי המוזיקה לה אתה מקשיב, בזכות מאגר המידע שעומד לרשותה על סמפולים, גרסאות כיסוי ורמיקסים בכל סוגי המוזיקה ומכל הזמנים. זה כנראה עובד לא רע: לפני חודשיים חברת אפל בחרה באפליקציה Whosampled לאייפון כאחת מ–60 האפליקציות הטובות ביותר לשנת 2012, מתוך 300 אלף אפליקציות שעלו לאוויר בשנה החולפת ויועדו לאייפון.

“התחלתי לעבוד על האתר יחד עם המעצב הישראלי רן שני ביולי 2008, ותוך שלושה חודשים זה היה כבר באינטרנט. העלינו גרסה בסיסית, רק לבדוק את הקונספט. כי לא היה לנו זמן וכסף, ורצינו לבדוק אם מישהו יתעניין”, מספר פורז. “הלכתי נגד כל מה שלימדו אותי ב–MBA וזה בדיוק העניין. כל התורה של איך בונים תוכנית עסקית, איך עושים סקר שוק, איך מביאים את המספרים ואיך מנחשים, ואיך מראים למשקיעים. שנה ניסיתי לעשות משהו שהלך בדיוק לפי המתודולוגיה הזאת וזה לא הגיע לאיפה שקיוויתי. זרקתי את כל המתודולוגיה לפח, לא עשיתי תוכנית עסקית, לא עשיתי סקר שוק, הלכתי רק לפי תחושת בטן שאמרה “אותי זה מעניין ואני חייב לבדוק אם זה מעניין עוד מספיק אנשים”.

מצד שני זו הבשלה של תהליכים יותר ארוכים.

“אני רואה בזה זיקוק של כל מה שאי פעם עניין אותי בתוך קונספט אחד. לפעמים אני כמעט נדהם מזה, מהתחושה שלא אני בחרתי את הסטארט־אפ הזה אלא הוא בחר אותי. משהו ביקום הוביל אותי לזה שזה יהיה מה שאני אעשה, אם הייתי אדם דתי, יכולתי להאמין בזה”.

 

הכל דבש

“בשנה הראשונה ש–Whosampled היתה כבר ברשת עדיין אמרתי לאנשים ‘אני עובד על הפרויקט התעסוקתי של מיקרוג’ובינג, ואה, יש לי גם אתר מוזיקה, שזה פרויקט צד שלי’. זה לא נראה רציני במיוחד, בעצם לא שזה נראה לא רציני, אלא שלא ידענו מה הפוטנציאל כי לא היה שום דבר להשוות אותו אליו. היו הרבה שאלות של מה לעזאזל אני עושה וספקות עצמיים. כשהאתר נהיה פעיל יותר והיו עוד סימנים לכך שזה משמעותי, הופיעה תחושה חדשה של סיפוק, שאני מתפרנס ממשהו שיצרתי ואני אוהב אותו”.

אז לפי הנתונים הרשמיים, Whosampled אכן נוסדה בלונדון ב–2008, אבל חיפוש אחר ניצניה המוקדמים ביותר, יוביל דווקא אל תחנות בתל אביב של שנות ה–80 וה–90. אל שעות אחר הצהריים הארוכות, שהעביר הילד נדב, לימים איש מחשבים ויוצר מוזיקה עם אחיו הגדול מיכאל, אספן התקליטים, בחנויות התקליטים של התקופה, בית התקליט ברחוב פינסקר, פאז בכיכר מסריק והאוזן השלישית. בראשית שנות ה–90, היה זה המחשב ובמיוחד תוכנות פרימיטיביות ליצירת מוזיקה אלקטרונית שמילאו את אותן שעות של אחר הצהריים.

“מה שיפה זה שהמחשבים הובילו אותי ליצור מוזיקה. כילד ונער הייתי משתמש כבד של מחשבים, והמוזיקה היתה הדבר שהכי תפס אותי. בגיל 16 היה לי סמפלר מאוד בסיסי, אבל יכולתי לדגום איתו כל מקור צליל, להכניס אותו לתוך המחשב וליצור מזה מוזיקה חדשה, וזה ממש הסעיר אותי”, מתאר נדב את ההיקסמות הראשונית, כשאנחנו נפגשים במשרדו בלונדון בבוקר בריטי קפוא.

תמונה מוקדמת: שנת 93’, חצר בית הספר אליאנס ברמת אביב, תלמידי י”ב חוגגים את סיום התיכון. שנתיים לפני ששב”ק ס’ הביאו את בשורת ההיפ־הופ העברי באלבומם הראשון, נדב וחבר, הצמד “מקס ומוריץ”, בהופעת היפ־הופ. הייתי בין התלמידים שהסתובבו בחצר בית הספר באותו יום. הופתענו מהראפר הלבן שבקע מהחנון, האזנו לצלילים החייזריים, ואמרנו זה לזה “הם מקדימים את זמנם”, ספק ברצינות ספק בהומור. רובנו סברנו כי הזמן הזה לא יגיע לעולם. אחר כך שירות צבאי בממר”ם, שש שנים בצבא, כשבחוץ פורץ עידן האינטרנט. רוב חבריו משתחררים, נוסעים לחו”ל, מטיילים, חוזרים, נרשמים ללמוד, והוא עדיין בצבא. את הפורקן שלו מוצא נדב, סוג של נון־קונפורמיסט שקט, כשהוא מתקלט מוזיקה אלקטרונית ב”דינמו דבש”, מוזיקה שאת חלקה גם יצר בעצמו.

הפיצול נמשך לתוך האזרחות, עבודה בסטארט־אפ בבוקר, ומוזיקה אלקטרונית בערב, מהניאונים לאורות המרצדים ובחזרה. פיצול שנמשך לאורך שנים. תנועה לעתים במהלך אותו יום, לעתים בתקופות, בין התמסרות לעולם הפנטזיה של המוזיקה לעבודה מסודרת בחברות מחשבים, עד שהגיע הרעיון ל–Whosampled ועשה סינתזה בין התחומים.

אז תן לי את הגרסה הארוכה של מה ש–Whosampled עושה.

“Whosampled הוא שירות מוזיקה שמבוסס על הקונספט של פענוח הדנ”א של המוזיקה. מה שיושב בבסיס שלו זה מאגר הנתונים הגדול ביותר הקיים על מוזיקה מסומפלת, קטע מוזיקלי שנלקח מיצירה מוזיקלית קיימת ונעשה בו שימוש מחדש ביצירה חדשה. לאחרונה התחלנו להוסיף מידע גם על גרסאות כיסוי ורמיקסים. אנחנו מאמינים שגילוי של מוזיקה דרך הבנה של שורשיה וההשפעות שלה זו הדרך הכי מעניינת לגלות מוזיקה חדשה וישנה.

“הדוגמה הכי נפוצה למוזיקה מסומפלת היא באמת בז’אנרים של מוזיקה אלקטרונית והיפ־הופ, שמשתמשים הרבה בסמפלים של תקליטים ישנים. מישהו שאוהב את הז’אנרים האלה יכול להבין כך גם את התהליך היצירתי, וגם לגלות מוזיקה שיש לה השפעה על המוזיקה שהוא מקשיב לה. אבל זה יכול ללכת גם בכיוון השני - יכול להיות שאתה חובב ג’אז, ומעניין אותך לשמוע מה הדור הצעיר של מוזיקאים עושה עם קטעי הג’אז האלה”.

טל כהן

מה בעצם אפשר לחפש באתר?

“אראה לך דוגמה שאני אוהב להסביר בעזרתה את האבולוציה של מוזיקה. הסמפל המוקדם ביותר שמופיע באתר הוא מ–1660. בשנה הזאת, המלחין ז’אן בטיסט לולי כתב מארש לגדוד של טורין, וסימפל לתוכו קטע משיר עם צרפתי מסביבות 1200, ‘Le marche de roi’, שלא ידוע מי הלחין אותו. בא ז’ורז’ ביזה ב–1872 וסימפל את לולי ביצירה הקלאסית שלו ‘פרנדול’. ב–75’ הגיע בוב ג’יימס, מוזיקאי פאנק מדהים, ועשה גרסת כיסוי ל’פרנדול’ של ביזה בסגנון פאנק. ב–2008 סימפלו מפיקי היפ־הופ את פרנדול של ג’יימס. כך שזה מתחיל בשיר עם מימי הביניים ומסתיים בקטע היפ־הופ מלפני שלוש שנים. זה מה שבאמת מעניין בעיני, ויש לכך יותר ממאה אלף דוגמאות”.

אתם חברה קטנה של שבעה עובדים שלא גייסה כסף, איך נוצר מאגר כל כך גדול?

“התחלנו עם 300 סמפלים לפני שפתחנו את האתר. בנינו את זה קצת כמו ויקיפדיה, ואתרים מבוססי תוכן גולשים אחרים: כל משתמש שיש לו מידע על סמפל שלא קיים במאגר יכול לשלוח אותו אלינו. בשונה מוויקיפדיה שאפשר להוסיף לה מידע וערכים בלי בדיקה, אצלנו כל דבר נבדק לפני שהוא מצורף למאגר הנתונים. די מהר ראינו שהאתר מתחיל לצבור תאוצה ומשתמשים”.

“עד היום הועלו 175,000 קטעים, שהאישור שלהם מתאפשר בזכות משתמשי העל שלנו, שעובדים כעורכים. אלה 50 איש מכל העולם וביניהם גם אחד מישראל, שבודקים את התוכן בהתנדבות. זה נע בין עורכים שמדי פעם תורמים מעט מזמנם לאחרים שנדמה שבשנים האחרונות זה עבודה במשרה מלאה עבורם. ארבע שנים מאז שהתחלנו זה המאמץ הכי גדול שנעשה אי פעם למפות את האבולוציה של מוזיקה מהפרספקטיבה של הסמפולים וגרסאות כיסוי”.

מה זה המאגר? איך נראה המידע שצברתם?

“אתה יכול לחשוב על זה בתור גיליון נתונים ענק, שעומד לרשות אתר האינטרנט והאפליקציה. במהות שלו זה טקסט - שם של אמן, של שם שיר, סימפל את, בזמנים האלה והאלה, פרטי ההוצאה וכו’ - כך שאצלנו יש בסך הכל את בסיס הנתונים שמקשר בין הדברים, וכל העושר של קטעי המוזיקה לקוח מיוטיוב. זו מבחינתנו דרך מאוד נכונה לא להתעסק עם כל הנושא של זכויות יוצרים. כל וידיאו שמועלה ליוטיוב עובר סריקת פסקול, ואם מזהים שזו מוזיקה שיש עליה זכויות יוצרים אז הם משלמים ליוצרים. יוטיוב הוא היום התקווה של חברות המוזיקה”.

מי הם משתמשי האתר שלכם?

“הקהל הטבעי הוא האנשים שהיו קונים דיסק ומיד הולכים לחוברת ובזמן שהיו מקשיבים לדיסק מסתכלים בדיוק מי היו הנגנים, קוראים את המילים של השירים ורוצים לדעת יותר. גם הסמפולים היו כתובים באותיות קטנות בחוברת, בעיקר כמשהו טכני. היום אנחנו מביאים את זה לחיים, אתה יכול מיד להקשיב ובעיני זה עדיין מאוד מרגש.

“ברגע שאתה באמת מבין את הסמפולים או אפילו את גרסאות הכיסוי, אתה מקבל תובנה לגבי תהליך היצירה, ואתה מבין ברגע שהשיר הזה נכתב למה האמן הקשיב, מה המוזיקה שהיתה חלק מהפסקול של החיים שלו. זה דבר שיוצר חיבור אמוציונלי ואינטקלטואלי מאוד עמוק עם המוזיקה שאתה אוהב”.

זו דרך יותר שכלתנית להתייחס למוזיקה?

“אחד הדברים שקורים כשאני מציג את Whosampled זה שמעירים שזה נורא גיקי. אמנם בכוונה מפרגנת, אבל בכל זאת יגידו איזה ‘וואללה, איזה גיק אתה שאכפת לך מהסמפולים והכל’. בעיני זה יותר משחקי ולא כל כך שכלתני, אבל ברור שיש פה עניין של לא לשחרר ולהקשיב למוזיקה בגישה של ‘מה אכפת לי’”.

זה מזכיר את הגישה של אחיך אספן התקליטים.

“חד משמעית, מי שהכניס אותי למוזיקה יותר מכל אחד אחר זה אחי מיכאל. ההורים שלי לא היו חובבי מוזיקה גדולים, היה לנו פטיפון חבוט, והיו בערך 50 תקליטים שהיו כל מיני ביטלס במקרה הטוב. ב–83’, כשהייתי בן 8, מיכאל, שהיה בן 11, כבר נכנס מאוד למצעד הפזמונים הבריטי, טוני פיין, שוש עטרי, רשת ג’, העולם התרבותי הזה הציף אותנו. הגישה שלו למוזיקה היתה לא רק להקשיב למוזיקה, אלא מין גישה של טריוויה. הוא אספן תקליטים יסודי מאוד, וגם היוזמה שלי דומה לאספנות. אלא שאני רוצה לאסוף את כל הסמפולים של כל המוזיקה בעולם, זה מאוד אמביציוזי, אפילו אובססיבי, אבל בלי האובססיה הזאת זה לא היה קורה”.

היית אומר ש–Whosampled באמת מצליחה?

“בנישה שלה בהחלט הגשמנו את המשימה הראשונית שלנו לבנות את מאגר הנתונים הכי טוב בעולם לסמפולים וליצור קהילה של משתמשים, וזה קרה אפילו די מהר. אבל זו לא הצלחה מסחרית כבירה”.

החברה שלך יכולה להיות שווה מיליארד דולר?

“לא”, הוא צוחק, “אתה מסתכל על השחקנים הגדולים בתחום של מידע בידורי - החברה הכי גדולה בעולם בתחום הזה נקראת רובי ‏(Rovi‏) ונסחרת בנאסד”ק בשווי של כמיליארד וחצי דולר. היא מספקת מידע על בידור בכלל, מידע שנמצא בממירים של טלוויזיה, תיאורים של סרטים וכו’. בגלל שאף אחת מהחברות האלה לא עושות מה שאנחנו עושים, ייתכן שנהיה מטרה לרכישה של חברה כזאת, כי אנחנו משלימים נישה, אבל בנישה שלנו אני לא חושב שיש אפילו מאות מיליונים”.

במשך ארבע השנים האלה, מה היו הרגעים שבהם אמרת לעצמך “הי, אנחנו מצליחים”?

“היו כמה רגעים שתפסתי את עצמי ואמרתי ‘וואו, אני מגשים את החלומות שהיו לי כשגדלתי’. כבר ב–2010, די בהתחלה, נבחרנו לאחד ממאה אתרי השנה של ‘PCmagazin’, מתוך עשרות מיליוני אתרים, ואחר כך, כמובן, באה ההכרה מאפל, וב’אינדיפנדט’ וב’טלגרף’ ובכלי תקשורת נוספים.

“עוד דוגמה קשורה בחברת התקליטים Staks. העניין שלי בסמפולים התחיל בראשית שנות ה–90, בעיקר כשהטריפ־הופ התחיל עם להקות כמו פורטיסהד ומאסיב אטאק. אחד האמנים שסומפלו באופן ספציפי הכי הרבה על ידי האמנים האלה זה אייזק הייז, שהוא היה הכוכב הגדול של הלייבל סטאקס מממפיס. התחלנו לעבוד על האתר ביולי 2008 ובאוגוסט אייזק הייז מת. בשבילי זה היה סוג של סימן, שהגיע הזמן להסביר את החשיבות והתרומה שלהם למוזיקה שאנחנו מקשיבים לה. הסמפל הראשון שהעליתי לאתר, זה שמספרו בקטלוג 1, הוא סמפול של אייזק הייז. לאחרונה המעגל נסגר כשסטאקס פנו אלינו לשתף פעולה באפליקציה שהם בונים. רק כמה שבועות קודם לכן ביקרתי במקרה במוזיאון שלהם בממפיס כמעריץ”.

כל זה יכול היה לקרות כשאתה יושב בתל אביב, נניח בשדרות רוטשילד, במקום בשורדיץ’?

“יש עדיין חשיבות לאיפה אתה נמצא פיזית וזה מאוד תלוי בסוג העסק שאתה מריץ. יש יתרון גדול בלהריץ את Whosampled מלונדון, ובמידה שווה מניו יורק ומלוס אנג’לס, מבחינת האינטראקציה עם תעשיית המוזיקה והפרסום. זה לא מיזם שאי אפשר היה להריץ אותו מהארץ, אבל היה יותר קשה. הרבה מהפגישות שלי מתקיימות בלונדון עצמה עם חברות המוזיקה הכי גדולות בעולם, EMI, יוניברסל וסוני מיוזיק”.

מה אתם בעצם עושים עם החברות הללו?

“אנחנו יוצרים איתן חוויות שבנויות על מאגר המידע שלנו. פעם המודל היה למכור לך דיסק, ולכן היו מוציאים שני סינגלים נורא טובים ואת השאר הדיסק ממלאים בפילרים, והמודל היה למכור לך אותו בעשרה דולר. אחר כך הגיעה אייטיונס, החנות המקוונת של אפל, והמודל התחלף למכירת שירים בודדים. עדיין כל המיקוד היה על נקודת המכירה של השיר וזהו.

“במודל שהופך לדומיננטי, הסטרימינג, הזרמת מוזיקה רציפה מהאתר, כל בעלי הקטלוגים נאבקים על המוזיקה שאתה מקשיב לה. המשמעות היא שהמוזיקה שיש לה ערך בטווח הארוך, היא זו שאנשים ירצו להקשיב לה לאורך זמן. זה כבר לא שיר בודד ששומעים וזורקים, כמו ‘גנגאם סטייל’, שאף אחד לא יקשיב לו עוד שנתיים. במודלים האלה של הסטרימינג, החברות מקבלות פחות מסנט להשמעה של שיר בודד, אבל אם יש לך קטלוג גדול זה מצטבר וחברות התקליטים נלחמות על הנוכחות ברצף.

“יש להן קטלוגים ענקיים ורדומים, שכוללים עשרות מיליוני שירים, קטלוגים עצומים אבל טיפשיים, שמרוב גודש הם בעיקר גורמים לך לבלאק־אאוט. אנחנו מציעים מין תוכנת ניווט. אנחנו לוקחים את האנשים מההיפ־הופ והמוזיקה האלקטרונית שהם מקשיבים לה עכשיו, מהלהיטים, ואומרים להם ‘הנה כל הלינקים לשירים המקוריים, זה סימפל את הדבר הישן זה, זה גרסת כיסוי של זה’, כך פתאום כל הקטלוג הישן הזה מתעורר ומתחיל לייצר כסף.

“החשיפה הזאת לקטלוג העבר יוצרת התעניינות של קהלים חדשים בקטלוג בעזרת התוכן הקיים אצלנו. לדוגמה, תקליטי ‘בלו נוט’, לייבל הג’אז המוכר, ביקשו מאיתנו את המידע על כל הסמפולים בהיסטוריה שהשתמשו בקטעים של הבלו נוט. מצאנו בערך 1,000 והם יצרו באפליקציה שלהם באתר הזרמת המוזיקה ספוטיפיי, אזור שנקרא ‘בלוברייק ביטס’, שאפשר לחפש בו סמפולים לקטעים מהקטלוג שלהם. בבלוג של הגראמי, עשו סקירה על כל מה שהיה מעניין בג’אז ב–2012, וציינו את ה’בלוברייק ביטס’, החלק באפליקציה שלהם שהתבסס על המידע שלנו, כדבר הכי מגניב שיצא השנה באפליקציות הג’אז”.

בעצם אתה מוכר לחברות האלה מידע על הדברים שיש בקטלוג שלהן?

“כן, אין להן את המידע הזה, ובטח לא בצורה המסודרת ובעומק ובמבנה המידע שאנחנו אוספים”.

תימוכין להיקפו הייחודי של מאגר המידע של Whosampled ניתן למצוא בכך שגם חוגים למוזיקה באוניברסיטאות החלו לנצל אותו. ב–2011 פירסמו שני חוקרים מהמחלקה למוזיקה בסטנפורד, מאמר על השפעות מוזיקליות המבוסס כולו על המאגר של Whosampled. מאז השתמשו במאגר גופים אקדמיים נוספים.

בשורה התחתונה, ממה האתר מרוויח?

במקור חשבנו שההכנסות יהיו מפרסום באתר, ומהפניות לקנייה של מוזיקה דרך אייטיונס ואמזון. ליד כל שיר, יש קישור לקניית המוזיקה ועל כל הפניה אנחנו מקבלים עמלה קטנה, אך במודל הזה קשה מאוד לגדול. שיר באייטיונס עולה דולר, ואנחנו מקבלים חמישה סנט. צריך למכור הרבה מאוד שירים כדי להגיע לרווחיות. אחר כך הוצאנו את האפליקציה, שהפכה למקור הכנסה נוסף ‏(האפליקציה נמכרת בשלושה דולר‏). המקור הרביעי זה רישיונות לשירותי מוזיקה אחרים וחברות תקליטים להשתמש במאגר המידע שלנו. מאוניברסיטאות איננו גובים תשלום”.

מעריץ ומפתח

האפליקציה היא נכון לעכשיו ספינת הדגל של Whosampled, מאז נבחרה על ידי אפל, “אינדיפנדט” ו”טלגרף” הבריטיים לרשימות האפליקציות הטובות ביותר שלהם ל–2012. האפליקציה נבחרה על ידי אפל בקטגוריה של פנינה חבויה ‏(hidden gem) - לא אפליקציה שהיו לה המון מכירות ‏(אם כי כמה עשרות אלפי הורדות אינו עניין של מה בכך‏) אלא משהו שבעיניהם ראוי להמליץ עליו.

“בשנה שעברה החלטתי לעשות אפליקציה לאייפון, צעד מתבקש לכל סטארט־אפ של תוכן בימינו”, מספר פורז. “פניתי לחברות שמפתחות אפליקציות, כי לא היה לנו את הידע בתוך החברה. קיבלתי הצעות מחיר והייתי כבר די קרוב לסגור, ואז הגיעה לתיבת הדואר של האתר הודעה מרוזריו מילונה, בחור צעיר מאיטליה שלא הכרנו, והוא כתב ‘אני מאוד אוהב את האתר שלכם ואני חושב שצריכה להיות אפליקציית אייפון. אני יכול לעזור לכם לפתח אותה, כי אני מפתח אייפון לפרנסתי’.

“זה היה מנוסח מאוד נחמד, אבל כבר הייתי בשלבים מתקדמים עם סוכנות והשבתי לו ‘תודה רבה על ההצעה, אבל אנחנו כבר קרובים לסגור עם חברה אחרת’. הוא ענה מיד ‘בבקשה תשקלו בכל זאת לעבוד איתי, אני מוכן לעשות את האפליקציה הזאת אפילו בחינם, ואני אוכיח לכם שאני יכול לעשות את העבודה הכי טובה שאפשר להעלות על הדעת’. זה נשמע לי מאוד לא בטוח, לא ידעתי מיהו האדם הזה ולא היה לו ממש עבודות קודמות להראות לי, ולכן שוב סירבתי בנימוס.

“המייל הבא שקיבלתי ממנו הכיל קובץ להתקנה על האייפון שלי - האפליקציה של Whosampled, עם כפתור ‘לחץ כאן להתקין’. בהודעה המצורפת כתב ‘בבקשה, בבקשה, בבקשה תנו לי לעשות את האפליקציה. אם תגידו לי לא, אעלה על המטוס הראשון ללונדון ואשב לכם מחוץ למשרד על הרצפה עד שתיתנו לי לעשות את זה’.

“התקנתי את הקובץ שהוא שלח וראיתי שזו גרסה ראשונית אבל עובדת, עם שניים־שלושה מסכים, שרואים בהם סמפל, אמן והכל, ואז במסך השלישי היה אייקון גדול של ‘יש לך הודעה’. לחצתי, ואז הופיעה הודעת דואר אלקטרוני מנוסחת מראש: ‘הי רוזריו, מאוד התרשמתי מהעבודה שלך על האפליקציה עד עכשיו, ואני מאוד רוצה שתעשה בשבילנו את האפליקציה. בוא נעשה את זה ביחד, תודה, נדב’. ואז היה כפתור ‘תן לו לעשות את האפליקציה’ וכל מה שהייתי צריך זה ללחוץ עליו. זה המיס לי את הלב, לחצתי וזה שלח לו את המייל.

“רוזריו העתיק את מגוריו ללונדון, ואחרי שהגיע ראיתי מהר מאוד שאני מסתדר איתו טוב, ושהוא כל מה שהוא אומר שהוא. הוא עשה עבודה מדהימה וגם למד המון בתהליך. ההצלחה של האפליקציה היא הרבה מאוד בזכותו”.

אז מה עושה האפליקציה?

“כשאתה מתקין את האפליקציה היא סורקת את ספריית המוזיקה שנמצאת לך על הטלפון ומיד נותנת לך את כל הקשרים המוזיקליים למוזיקה שאתה כבר מקשיב לה, כך שיש בה אלמנט חזק של התאמה אישית. כמובן שדרך האפליקציה גם ניתן לבצע חיפוש במאגר המידע של האתר”.

מה הסיכוי של אפליקציה להצליח?

“השוק של האפליקציות הוא אכזרי, בגלל הריכוזיות של האפ־סטור של אפל היכולת לגלות את האפליקציה מתבססת על כלים מאוד פשוטים ומוגבלים. למעשה אפליקציה אם היא לא מצליחה להגיע למידה בסיסית של הצלחה אז רוב הסיכויים שהיא תיכשל לגמרי. לפי הסטטיסטיקה רק 5% מהאפליקציות זוכות ליותר מאלף הורדות. אחד הדברים שתרמו להצלחה, היה שכאשר האפליקציה יצאה באמצע יוני, סמוך לצאתה היא זכתה להיכלל ב’בחירת העורך’ באפ־סטור, ומוקמה בראש העמוד של החנות”.

למרות ההצלחה המוקדמת, פורז בכל זאת הופתע מבחירת האפליקציה ברשימת המומלצות ל–2012: “אפל לא הודיעו לי על הבחירה לרשימה שלהם ישירות. אחד העמיתים שלי שלח לי מייל ‘ראית?’ עם צילום המסך מהאתר של אפל, ואני לא האמנתי. זו גם היתה האפליקציה היחידה בתחום של גילוי מוזיקה, ולמעשה בהאזנה והקשבה למוזיקה בכלל, גברנו על הרבה מאוד חברות יותר גדולות ומבוססות מאיתנו”.

איך החלטתם לדרוש תשלום על האפליקציה?

“זו היתה דילמה. עדיין קשה לעשות כסף מהכנסות מפרסום באפליקציות לניידים, אז ידעתי שזה ייקח המון זמן עד שנראה החזר כספי. היה נראה לי סביר לפנות לאנשים שזה באמת מעניין אותם, להציע מוצר ייחודי ואיכותי, ולהגיד להם תנו לנו שלושה דולר כדי ליהנות ממנו. היות שאנחנו סטארט־אפ לא ממומן, בלי אבא עם כיס עמוק, אנחנו חייבים לחשוב על כל צעד שעושים. רציתי, לדוגמה, להשאיר בצוות את רוזריו, וזו הדרך שלי לגרום לזה להיות אפשרי”.

למה אין לכם אפליקציה לאנדרואיד?

“באנדרואיד יותר קשה לעשות כסף, והרוב המכריע של האפליקציות הוא חינמי, אפילו כאלה שבאייפון הן בתשלום. משתמשי האייפון נחשבים למשתמשים שיש להם נכונות יותר גבוהה לשלם, בעוד הרבה מטלפוני האנדואיד הם כאלה שמחולקים חינם בחבילות סלולריות. מצד שני כיום גודל השוק של האנדרואיד גדול יותר משל האייפון, לכן אנחנו מתכננים להיות השנה גם באנדרואיד”.

טל כהן

מכונות הקרנה במרתף

כש–Whosampled הוקמה לפני ארבע שנים, היו בה שני אנשים - פורז והמעצב שני. אחר כך נדב המשיך לבד. החברה גדלה כל פעם בהתאם למגבלות של נדב כאדם בודד להשתלט על כל העבודה. בהדרגה נוספו אחראי על קשר עם הלקוחות, מנהל תוכן באתר, רוזריו המתכנת, מעצב רשת ואחראי על הפיתוח העסקי. בסך הכל שבעה עובדים, שישה בריטים ואיטלקי, שיושבים יחד סביב שולחן ישיבות אחד בבית דפוס קומוניסטי שעבר הסבה למשרדים לחברות היי־טק יצירתיות בשורדיץ’ במזרח לונדון, הלב היצירתי של ההיי־טק הבריטי.

למרות שקיבל הצעות להשקעה, מקרן הון סיכון מעמק הסיליקון וממשקיעים פרטיים, פורז לא נענה בינתיים לחיזורים. “כרגע אנחנו צומחים בצורה אורגנית מספיק יפה, כדי שאני אוכל להרשות לעצמי פחות או יותר את מה שאני חושב שאני צריך. אם אני אחשוב שפתאום אני צריך הרבה מאוד ‘כוח אש’ כדי להגיע למשהו מסוים אז אשקול לגייס, אבל יש גם יתרון מאוד גדול והרבה נוחות בלא להיות תלוי בציפיות ותכתיבים של משקיעים”.

בזמן האחרון לא מעט אנשים סביבי, וגם כאלה שאין להם רקע טכנולוגי, מדברים חדשות לבקרים על רעיונות לאפליקציה, כפנטזיה על מימוש עצמי יצירתי וכלכלי. איך אני יודע אם רעיון שעלה במקלחת מצדיק השקעה והתמסרות?

“אין לי תשובה חד משמעית לזה, אבל אם אתה יכול להרשות לעצמך כלכלית לקחת את הסיכון שיהיו לך שנה־שנתיים בלי שתוכל להתפרנס וזה רעיון שאתה ברמה הבסיסית מאמין בו, אז לך על זה בכל הכוח. אתה תלמד משהו. תתחיל לדבר עם אנשים, תתחיל לראות אם אתה מצליח לבנות רעיון מגובש וצוות מסביבו. אם אתה מצליח להביא עוד שניים או שלושה אנשים שיעבדו איתך על הרעיון הזה אז אתה כבר לא המשוגע היחיד. ואם אתם כבר שניים־שלושה משוגעים, שזורקים רעיונות ובודקים דברים ביחד, זו התחלה מאוד טובה.

“חשוב להיות מוכן להקשיב ולעשות שינויים ו’להיכשל מהר’, אם אתה מגיע לדרך ללא מוצא אחרי כמה חודשים. תסתכל במראה, תכיר בזה שזה לא מתקדם לכיוון שאפשר לעשות עם זה משהו - והלאה לדבר הבא, מה שזה לא יהיה. המיזם הבא או המשרה הבאה, אבל אל תוותר על הניסיון, אם זה בוער בך”, הוא פורץ בצחוק, “וככה הגעתי למונולוג של ספר עזרה עצמית. בהתחלה המוזיקה בשבילי היתה כמעט אך ורק עניין פנימי - סיפוק והנאה מאיך שאני נהנה להעביר את הזמן - וקצת איזה חלום, שזה יוביל למשהו. המחשבה היתה שאת ההצלחה האמיתית שלך אתה צריך לבנות בידיים, בהרבה עבודה קשה וזיעה. זה גם מה שקרה לאבא שלי”.

בבית שבו גדל הוא ראה את אביו, עו”ד אברהם פורז, מצליח ונעשה שר הפנים של מדינת ישראל - אבל בהליכה בעקבות החלום שלו הוא מזדהה דווקא עם סבא שלו, שמעולם לא פגש. “סבא שלי, שנפטר 11 שנים לפני שנולדתי, הקים בתי קולנוע בישראל, ומאוחר יותר קנה מכונות דיבוב סרטים מאוד יקרות מאירופה, היה לו חזון שכל הסרטים יהיו מדובבים כמו באיטליה וצרפת, אבל אז התברר שאף אחד לא רוצה לראות סרטים מדובבים. הוא היה עולה חדש מרומניה, שחיפש קשר לעולם קצת יותר זוהר, לסרטים של הוליווד. הוא לא היה עשיר, וכל בנאדם שפוי בדעתו לא היה נכנס לשואוביזנס במצבו. החיבור ביני לבינו הוא יותר מהכל, סוג של פנטזיה שלי”.

בפסיכולוגיה תמיד מחפשים את הפנטזיה ב”מרתף” במרכאות. במרתף של הבית המאוד סולידי של ההורים שלך ניצבות מכונות ההקרנה של סבא שלך, וזה ללא ספק החלק הכי ביזארי בבית של ההורים שלך.

“זה נכון, אתה בא לבית שלהם ואין ספק שהפריט הכי לא צפוי שתיתקל בו זה המכונות האלה הגרמניות משנות ה–30, מפלצות המתכת מעלות האבק ששוכנות שם”.

--------------------------------------------------

כמה הגדרות

* סמפול ישיר ‏(direct sample) - כאשר משתמשים בקטע המקורי של המוזיקה במקום חדש ובהקשר חדש, לפעמים חותכים אותו, עורכים אותו או מוסיפים עליו אפקטים או עושים ממנו לו לופ.

* סמפול משוחזר ‏(Replayed sample) - כשאתה מנגן מחדש אלמנט מוזיקלי של קטע קיים.

* גרסת כיסוי - ביצוע מחודש לשיר המקורי, שכולל את כל המבנה המקורי של השיר ואת החלקים השונים של השיר המקורי. בניגוד לסמפול שבו תמיד נלקח קטע מהשיר ומועבר להקשר חדש.

* רמיקס - קטע חדש שלרוב הוזמן על ידי האמן שיצר את הקטע המקורי, ומהווה עיבוד של אמן אחר לקטע המקורי. לרוב ישתמש בהרבה מאוד אלמנטים של הקטע המקורי ופשוט יבנה אותו מחדש עם טוויסט, לעתים קרובות בהזמנת חברת התקליטים שמעוניינת בגרסה שיותר מתאימה לרחבת הריקודים או לרדיו.

---------------------------------------------------------
טריוויית סמפול

* האמן המסומפל ביותר - ג’יימס בראון, המכונה ה”סנדק של מוזיקת הנשמה”, עם 2,660 קטעים באתר שמכילים סמפולים שלו על ידי אמנים שונים מקיילי מינו ועד ניין אינץ’ ניילס. אחריו ברשימה בהפרש גדול “פאבליק אנמי” עם 1,099 סמפולים. אמן הפופ הגדול הראשון ברשימה הוא מייקל ג’קסון במקום העשירי עם 628 סמפולים לשיריו.

* הלהקות המסומפלות ביותר - בניתוח לפי ז’אנרים, בתחום הרוק הלהקה המסומפלת ביותר, ולא במפתיע, היא החיפושיות עם 468 סמפולים, ואחריה - די במפתיע - להקת הר ‏(Mountain‏), להקה אנונימית למדי, הודות לסמפול של קטע תופים וצווחות מביצוע בהופעה חיה של השיר “Long Red” מ–72’, שמופיע ב–243 קטעים. במקום השלישי להקת קווין. מבין האמנים הקלאסיים לודוויג ואן בטהובן מוביל לאחר שסומפל 88 פעמים ובאך אחריו עם 64. מוצרט מתמקם רק במקום הרביעי.

* הקטע המסומפל ביותר - הקטע “Change the Beat” של אמן ההיפ־הופ Fab 5 Freddy, שהגיש את תוכנית הראפ של MTV. צליל ה”f–f–f–ressshh” מופיע ב–883 קטעים של אמני היפ־הופ. אחריו ברשימה שש שניות של לופ תופים בשיר “Amen, Brother” שהופיע על צד ב’ של תקליט משנת 69’ של הלהקה העלומה למדי הווינסטונ’ס ‏(The Winstones). 663 קטעים שונים לפחות סימפלו את הקטע הזה, שזכה לכינוי ה”Amen, Break”. בין המסמפלים להקת אואזיס, הראפר לופה פיאסקו ונעימת הפתיחה של הסדרה “פיוצ’רמה”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו