בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו מנסה לבנות את קואליציית המוחלשים

ראש הממשלה מפלרטט במרץ עם יחימוביץ' ומפנה כתף קרה ללפיד • כמה עמידה הברית בין לפיד לבנט • ואיך רואה עמרם מצנע את כניסתה של לבני לממשלה

54תגובות

בשבוע שעבר פגש ראש הממשלה בכיר במפלגת העבודה, שעמו יש לו קשרי ידידות. נתניהו ביקש להעביר מסר למנהיגת המפלגה, שלי יחימוביץ'. "אני מאוד רוצה אותה בממשלה", הוא אמר לבן שיחו, לפי גרסת האחרון, "אני לא רוצה את לפיד. את ש"ס ויהדות התורה אני רוצה אתי בכל מקרה. גם את לבני ומופז. זו תהיה ממשלה נוחה לתהליך מדיני".

נתניהו לא נקב בשמו של נפתלי בנט, הדמון הגדול, "הפוליטיקאי איקס" העומד בראש רשימת הבית היהודי.

"אתה מכיר את הדרישות של יחימוביץ'", אמר הבכיר.

"אני מוכן ללכת לקראתה כברת דרך ארוכה", השיב נתניהו.

"אם אתה רוצה שאלך אליה ואגיד לה, אין לי כוונה לעשות זאת", אמר הבכיר לראש הממשלה, ואף נימק במלים נוקבות את הסיבה לסירובו. הוא הציע לו לשלוח ליחימוביץ' את אחד משרי הליכוד. יחימוביץ' אמרה השבוע, בתשובה לשאלתי, כי נכון ליום ד', שום שליח מטעמו של נתניהו לא פנה אליה. מתברר שהיא והוא אינם זקוקים למתווכים. בסיעת העבודה ביום ב', שלי סיפרה לחבריה שמאז פגישתה עם נתניהו הם שוחחו בטלפון כמה פעמים. "תאמינו לי לא חל שום שינוי", היא שחה להם, "לא זו בלבד שהשיחות הטלפוניות לא צמצמו את הפערים בינינו, נהפוך הוא – הן הגדילו אותם. אנו לא נהיה קבלני הביצוע של נתניהו, לא משנה איזה תיק יוצע לנו. לא נרים ידינו בעד תקציב שמנוגד לתפישתנו".

72 ח"כים מונה קואליציית משאלת הלב של נתניהו, שהסיכויים להקמתה הם בין אפס ל-1 בסולם של 120 ח"כים. הסבירות שנתעורר בוקר אחד (כפי שקרה במארס 2009, בימי אהוד ברק) ונשמע שיו"ר הליכוד-ביתנו ויו"ר העבודה ישבו כל הלילה במעון רה"מ בירושלים וסיכמו בראשי תיבות הסכם קואליציוני שמשנה מן הקצה אל הקצה את המדיניות הכלכלית בישראל והופך אותה לסוציאל-דמוקרטית לתפארת, היא זהה, בלשונם של מקורבי יחימוביץ', להתגשמות השורה בשיר של כוורת: "דגים עפים, ציפורים שוחות".

הדר כהן

הסבירות שנתעורר בוקר אחד ונתבשר על כך שחמישה מחברי סיעת העבודה מבקשים להתפלג ולהצטרף לקואליציית נתניהו השלישית – מטעמים אידיאולוגיים כמובן, ללא קשר לעובדה שכל אחד מהם ישומן, יצ'ופר ויפונק בג'וב כלשהו – מעט גבוהה יותר. נאמר, בין 5 ל-10 אחוזים. פילוג תמיד מרחף ברקע, מה גם שהיו דברים מעולם ובפוליטיקה ידוע שהברק כן מסוגל להכות פעמיים, ואפילו יותר, באותו מקום.

השיחה שדווחה כאן מלמדת על הלך רוחו של מרכיב הממשלה לפחות נכון לשבוע החולף. לפני הבחירות, כשהסקרים ניבאו לעבודה 18-19 מנדטים וליש עתיד 10-12, נתניהו לא העלה בדעתו לשלב את יחימוביץ' בממשלה. "אני לא רוצה אותה", הוא נהג לומר. על לפיד, לעומת זאת, הוא דיבר כעל שותף ודאי.

אחרי הבחירות התחלפו היוצרות. יאיר אאוט, שלי אין. נתניהו אוהב את שותפיו מוחלשים, מציאותיים ונטולי אופציות, לא מאיימים ולא בעלי נטיות מגלומניות. בינתיים, להוותו של נתניהו, שניהם אאוט. לפיד מנהל משא ומתן קשוח. יחימוביץ' מסרבת בעקשנות לעלות על מסלול המשא ומתן.

תומכי הכניסה לממשלה בעבודה משתגעים ממופע היחיד המתמשך של ראשתם. מה הסוליסטיות הזו? הם רוטנים, לפחות שתקים צוות משא ומתן, נשב מול הליכוד-ביתנו, נשמיע את עמדותינו ונעלה את דרישותינו. גם אם לא ייצא מזה כלום, לפחות הציבור יידע איפה אנו עומדים.

בסביבת יחימוביץ' שומעים את העצות הללו ומגחכים. היא משוכנעת שברגע שייפתח משא ומתן קואליציוני – הלך עליה. גורלה יהיה כשל העכבר שנכנס למלונת החתול כדי להציג את עמדתו בנוגע לדו-קיום. "זו תהיה טעות פוליטית איומה", טוענים בחוגיה, "איך שיתחיל המיקוח, ייפרץ הסכר. כל מה שנקבל יוצג מיד כהישג ענק ודרמטי שלנו וכוויתור גדול של הצד השני. זה יהיה תהליך של שחיקה ומעיכה של עמדותינו שבסופו נמצא עצמנו בממשלה, מבצעים את המדיניות הכלכלית של נתניהו".

שעת הזאבים

כל מה שקרה בשבוע החולף, ולמעשה בשבועיים מאז קיבל נתניהו מידי הנשיא פרס את המנדט לכונן את ממשלתו השלישית, הוא לא יותר ממשחק מקדים: ארוך, מייגע ומסורבל, גם במונחים של משא ומתן קואליציוני ישראלי. לאנשים המצויים בתוך התהליך מתחיל לאזול החשק. כשיגיע זמנו של הדבר האמיתי הם יבצעו אותו עם כדור נגד בחילה ושקית הקאה צמודה.

תקצר היריעה מלפרט את כמויות דיס-האינפורמציה, הספינים, ובלוני הניסוי המופרחים (ומופרכים) לאוויר הפוליטי. מרוב רעשי רקע וערפל קרב, כבר לא ברור מיהו האדם ומיהו הזאב, מי כיפה אדומה ומי הסבתא ומי יטרוף את מי בסוף המחזה.

לדוגמה, ההצעה שהגיש הליכוד-ביתנו לבית היהודי כתנאי לפירוק ברית בנט-לפיד וכניסתה של מפלגת הימין ראשונה לקואליציה: תיק החינוך, תיק כלכלי בכיר, תיק הדתות, סגנות שר ביטחון וראשות ועדה חשובה בכנסת. אין מה לומר, חבילה יפה, במיוחד תיק החינוך שאמור לחזור לידי המפד"ל אחרי 17 שנים. הבעיה היתה שבבית היהודי שמעו על ההצעה קודם בחדשות ערוץ 2 ורק אחרי 24 שעות היא הוגשה להם רשמית. כך, בהגינות וביושרה שכאילו הועתקו משוק פשפשים בבזאר טורקי, מנהלים אנשי נתניהו את המשא ומתן.

תגובתם הראשונה של אנשי בנט היתה מבודחת: "אם נחכה מספיק זמן, תוצע לנו גם רוטציה בראשות הממשלה". התגובה השנייה היתה נעלבת: "זה הכל? נפתלי, ראש סיעה של 12 מנדטים, יקבל את החינוך ואיווט ליברמן, ראש סיעה של 11 מושבים, יהיה שר החוץ? מה פתאום? הליכוד רוצה לשמור לעצמו את שלושת התיקים הבכירים חוץ, ביטחון ואוצר. הם שוכחים שהם רק 31 מנדטים. אולי הם חיים עדיין בסרט של פינקלשטיין עם ה-40 מנדטים".

התגובה השלישית היתה כעוסה: "די! די!" זעקו הבנטים, "מספיק עם הספינים. מישהו לא הפנים את תוצאות הבחירות. מישהו לא מבין שהציבור הצביע בעד פוליטיקה טיפה יותר שפויה, פחות נכלולית ותחמנית".

כך הפכה ההצעה שלא הוצעה וכן הוצעה, למוקד בעירה נוסף בין שתי מפלגות שמנהיגיהן לכודים בצבת של מערכת יחסים עכורה וטעונה, שספק אם היה לה אח, אחות או רע. אם נתניהו היה מתנהג אחרת כלפי בנט, במעט יותר כבוד ובגרות ובפחות אמוציות ונקמנות, הוא היה קונה אותו הרבה קודם ובהרבה פחות. בנט היה השותף הכי טבעי, הכי נוח, הכי קל שעמו ניתן היה לחתום הסכם קואליציוני בשלב מוקדם.

לא רק שנתניהו החמיץ את ההזדמנות ואת בצקו, הוא דחף את בנט לכונן את ברית המדוכאים עלי אדמות עם לפיד. (בברית הזו יש מדוכא אחד – בנט. הוא מכר את מניותיו ללפיד, שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליו זה שהוא לוקה בדיכאון). במו ידיו נתניהו בנה את הברית הזו, וכעת הוא מזיע במאמציו לפרק אותה.

בסיומה של הפגישה בין נתניהו לבנט, ביום ב' בקריה בתל אביב, מסרו מקורביו של רה"מ כי הפגישה היתה "עניינית". לא "באווירה טובה" או "טובה מאוד", כפי שתוארו שתי הפגישות עם לפיד. מתקבל הרושם שנתניהו פועל תחת איסור או ציווי עליון כלשהו, לא לפרגן לבנט אפילו את המעט שבמעט הזה.

מה הפלא שכמה שעות לאחר אותו מפגש נפל בנט לזרועותיו של לפיד במליאת הכנסת כאילו היה אחיו האובד. לא היה חסר הרבה שירטיב בדמעותיו את דש מקטורנו, או את הג'ל בשערו. השניים האלה מתחבקים בפרהסיה יותר מברק ומישל אובמה בבחירות לנשיאות. הציר שלהם מתואר על ידי מקורבי בנט כבלתי פריק. מאה טון בטון יצוק. שחקנים אחרים בזירה סבורים שזהו תיאור מוגזם. שככל שינקפו הימים יתחילו בשתי הסיעות זמזומים של מורת רוח מהחיבור הלא טבעי הזה בין סיעה שהיא מרכז-שמאל על פי הפרופיל הקולקטיבי של רוב חבריה, לסיעה שהיא ימין קיצוני לכל דבר.

בנט ולפיד מסכימים על המון דברים בתחום החברתי-כלכלי-חוקתי, ובגדול גם בנושא גיוס חרדים. על דבר אחד, זניח, הם חלוקים: הנושא המדיני שעליו תקום או תיפול מדינת ישראל. לפיד תומך ברעיון שתי המדינות. בנט מתנגד לו. לפיד רוצה מדינה יהודית. בנט מוביל למדינה דו-לאומית. זו חוכמה קטנה להסכים על בנק חברתי ורפורמה בנמלים ואת הפיל הענק, המדיני, לדחוף מתחת לשטיח.

אדים אחרונים

בלי יש עתיד והבית היהודי (31 מושבים יחד) אין לנתניהו ממשלה, אין לו עתיד ואין לו בית ברחוב בלפור בירושלים. מכאן שאם נתניהו יתעקש לכלול את החרדים בממשלתו, וציר בנט-לפיד יחזיק, לא תוקם ממשלה עד ה-15 במארס. הנשיא יתבקש להעניק את המנדט למועמד אחר, שאינו בנמצא, ואם גם המועמד החלופי לא יקים ממשלה, ישראל תלך שוב לבחירות באמצע יולי השנה.

זהו תרחיש דמיוני. נתניהו לעולם לא ישמוט מידיו את המנדט. מה, הוא צריך בחירות חוזרות שיתנהלו על סירובו העקרוני להיפרד מאלי ישי ויעקב ליצמן? זה יהיה סופו הפוליטי. הוא יגורש מלשכתו במקלות ובאבנים. ממילא הוא כבר על האדים האחרונים, כפי שלימדו אותנו הבחירות.

מתישהו, אולי באמצע השבוע הבא, ביבי ייאלץ להכריע: עם חרדים או בלי. ברגע שיאמר ללפיד את משפט הקסם: "החרדים בחוץ" – תהיה לו ממשלה של 70 ח"כים. עניין "השוויון בנטל" יסתדר מאליו.

מאידך, אם יחליט שאינו שובר את הברית עם יהדות התורה וש"ס, הוא ייאלץ לפנות לבנט, כדי לכונן יחד אתו את גוש ה-61, עליו להוסיף את לבני ומופז ולהגיע ל-69.

אם בנט יאמר לו נייט, תישאר בפניו רק אופציית ה-63: ליכוד-ביתנו, חרדים, לבני, מופז ושליש, פחות או יותר, מסיעת העבודה.

מיכל פתאל

באשר להתנועה של ציפי לבני: ככל הידוע היא סיכמה עם נתניהו על כניסה לממשלה, אך היא אינה רוצה לחתום ראשונה על הסכם קואליציוני. מדברים שאומר מספר 2 שלה, עמרם מצנע, אפשר להסיק אחת מהשתיים: או שהיא אינה כה קרובה לקואליציה, או שנתניהו הלך רחוק מאוד לקראתה בעניין המדיני. אפשרות שלישית היא, שמצנע לא מעודכן, כי הרף שהוא מציב הוא גבוה מאוד.

"התנאי שלנו הוא שציפי תקבל את ההובלה של המו"מ", אמר השבוע יו"ר העבודה לשעבר. "היא תנהל את המו"מ, עם כל הסמכויות. ברור שנתניהו הוא בעל המלה האחרונה, אבל לא יהיה מסלול עוקף כפי שהיה, למשל, בתקופת ברק או אהוד אולמרט. הם מינו מנהלי משא ומתן, אבל את הערוץ האמיתי הם ניהלו".

אתה באמת מאמין שנתניהו יוותר על מה שברק ואולמרט לא וויתרו?

"אם יש יחסי אמון ביניהם, למה לא? נתניהו מבין את חשיבות התהליך המדיני, ומי לו טוב שיהיה לצדו יותר מאשר ציפי? גם אם יהיה מישהו כמו עו"ד מולכו (שליחו של נתניהו לענייני המשא ומתן, י"ו), הוא יעבוד אצל לבני וידווח לה".

אתה מתרשם שיש יחסי אמון ביניהם?

"אני מתרשם שזה מתחיל להיבנות".

שאלתי את מצנע מי יהיה השר השני. הוא סירב להיכנס לעניינים אישיים. כאשר הוא הצטרף ללבני סוכם ביניהם כי הוא מספר 2 לכל דבר, כולל תפקיד של שר בממשלה הבאה. הבעיה היא, שאחריו הגיע עמיר פרץ, מוקם כמספר 3, ומן הסתם גם הוא רואה עצמו כמועמד לשר. הצרה היא שהפיצוי הסביר למי שלא ימונה לשר – ראשות וועדת החוץ והביטחון – אינו רלוונטי לתקופה הנראית לעין כי אביגדור ליברמן יהיה שם עד לסיום משפטו. מומלץ להישאר בסביבה ולראות איך תפתור לבני את בעיית השר השני. לא יהיה קל.

ביטוח שוקה

הניסיון המגוחך של משרד רה"מ להשתמש במוסד הארכאי של ועדת העורכים כדי לחסום פרסום של סיפור עיתונאי שרץ בכל העולם, מזכיר את הפרסומת הטלוויזיונית של חברה לביטוח ישיר בכיכובה של השחקנית שני כהן. היא מגלמת מזכירה של סוכנות ביטוח שחיה בתחילת האייטיז, ואינה מודעת למודרנה שהשתלטה על חיינו: מדפיסה חוזים במכונת כתיבה, מאזינה למוסיקה באמצעות קלטות אודיו, משוחחת ביידיש עם קלמן מהתמיכה ומתלבשת בהתאם.

השבוע למדנו שמשרד רה"מ ב-2013, הוא מהדורה שלטונית של ביטוח שוקה. האמת, ביטוח שוקה עוד נראה כהתגלמות הטכנולוגיה הכי חדשנית לעומת מה שמתרחש באקווריום של נתניהו. לא זו בלבד שהוא ואנשיו כפו איסור פרסום על שידור התחקיר של רשת אי-בי-סי האוסטרלית – איסור שהחזיק פחות מ-24 שעות, כצפוי – הם תרמו להעצמת העניין התקשורתי העולמי בסיפורו של האסיר איקס. אם זה לא היה שלנו, היינו צוחקים.

אתמול אמרו ראש המוסד, תמיר פרדו, והצנזורית הראשית, תא"ל סימה ועקנין-גיל, כי אין להם טענה לשלושת הח"כים, זהבה גלאון (מרצ), אחמד טיבי (רע"מ תע"ל) ודב חנין (חד"ש), שבסך הכל מילאו את תפקידם. הם הפגינו יותר שכל ישר מח"כ מירי רגב (הליכוד) שתבעה להעמיד את עמיתיה לדין בטענה שפגעו בביטחון המדינה. שכל ישר ורגב, הם קווים מקבילים שלא ייפגשו לעולם. היא ממשיכה לבייש לא רק עצמה, אלא גם את מפלגתה ואת בית המחוקקים ובגדול, את מדינת ישראל. תעודת עניות לחברי הליכוד שבחרו בה והקיאו מקרבם את דן מרידור, בני בגין ומיקי איתן.

אגב, שערו בנפשכם מה היה קורה אם רק טיבי לבדו היה מפנה שאילתה לשר המשפטים נאמן, ללא שני ח"כים יהודים לצדו. הוא היה נשחט. ספק אם היה יכול להתהלך ברחוב היום.

כוח צביקה

בתגובה למה שנכתב כאן בשבוע שעבר, מזכיר הממשלה היוצא, צבי האוזר, ביקש להבהיר כי ההרצאה שנשא ביום שישי על עבודת הממשלה ניתנה לא רק לחברי הכנסת החדשים של "יש עתיד" אלא לכל הח"כים החדשים והיא היתה בבית הספר לממשל במרכז הבין תחומי בהרצלייה כחלק מסדרת הרצאות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו