בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מערכת המשפט הגרמנית נגד שופט שסייע לניצולי שואה

השופט, נכדו של חייל נאצי, גילה שארצו מונעת מעשרות אלפי עובדי גטאות לקבל כסף שמגיע להם. כשהעז לגבות עדויות בישראל, הוא סולק מתפקידו

45תגובות

אורי חנוך היה בן 13 כשמשפחתו הוכנסה לגטו קובנה בליטא, ב-1941. בגטו עבד כשליח של משרד העבודה הגרמני. תוך שסיכן את חייו גנב תעודות עבודה שבעזרתן הצליחו רבים לברוח מהגטו. חנוך איבד את אביו, אמו ואחותו שנרצחו. הוא ניצל בזכות עבודה נוספת שקיבל – מפקד המחנה פקד עליו לנקות את משרדו. ב- 1945נשלח למחנה דכאו ברכבת אשר הופצצה בדרכה. חנוך הצליח לקפוץ ממנה ותחת מטח יריות ברח ליער. בתום המלחמה עלה עם אחיו דני לארץ ישראל.

עשרות שנים חלפו מאז. חנוך בנה חיים חדשים בישראל, הקים משפחה ומילא תפקידים בכירים בארגונים לרווחת ניצולי השואה. יום אחד, לפני כ-15שנים, "קרה משהו די מוזר", לדבריו. בגרמניה התגלה כי אפילו בתקופת השואה שולמו דמי ביטוח לאומי לטובת חלק מהיהודים בגטאות אשר עבדו אצל מעסיקים גרמנים. המשמעות היתה שאותם יהודים זכאים לפנסיה.

"כשהיינו בגטו לא ידענו מכך. בחיים לא עלה בדעתנו שמשלמים לנו. ידענו רק שהולכים לעבודה וחוזרים, אלא אם כן שולחים אותך למחנה ריכוז בשביל להרוג אותך", אומר חנוך.  בכל גטו היתה נהוגה שיטה אחרת. בגטו קובנה, שם עבד חנוך, שילמו הגרמנים את המשכורות על העבודה ליודנראט – שקנה בכסף מצרכים. "זה הזוי. מצד אחד שוחטים אותנו, מצד שני משלמים לנו תנאים סוציאליים", אמר.

עמנואל נחשון, ציר בשגרירות ישראל בברלין, עקב מקרוב אחר התסבוכת המשפטית שנוצרה כשנודע כי שולמו דמי ביטוח לאומי בעבור העובדים היהודים. "יש בזה משהו מטורף ואבסורדי", אמר. "הגרמנים, שהיו אנשים מסודרים, שילמו ביטוח לאומי בשביל אנשים שגורלם היה למות".

ב-2002 חוקק בגרמניה חוק שמאפשר לאנשים שעבדו בגטאות לקבל את הפנסיה שהגיעה להם. תחילה כולם בירכו על החוק, אך במהרה החלו בעיות. כ-70אלף ניצולים – מחציתם ישראלים – הגישו בקשה לקבלת פנסיה. מעל 90%מהם נדחו.

הנימוקים היו בלתי נתפסים ואבסורדיים ממש כמו עצם תשלום הפנסיה ליהודים שהגרמנים תכננו לרצוח. "בתי המשפט ביקשו מהניצולים להראות תלושי משכורת ודרשו הוכחות פורמליות לכך שהם אכן עבדו. זו היתה שערורייה שאין כדוגמתה", אמר נחשון.

ללא מסמכים

תפנית מפתיעה בעלילה אירעה לאחר שאחד השופטים הגרמנים שדנו בבקשות של הניצולים לקבל את הפנסיה החליט להתגייס לטובתם. השופט, יאן-רוברט פון רנסה, יצא בביקורת גלויה, חריפה וישירה נגד חבריו השופטים. פון רנסה, בן 47, הוא נכד לאיש אס-אס. אשתו היא פולנייה שסבה נרצח במחנה ריכוז.

"נדהמתי מכך שהשופטים, הקולגות שלי, לא פנו להיסטוריונים ולמומחים – ודחו את התביעות של הניצולים על סמך מקורות לא מדעיים כמו ויקיפדיה", אמר השבוע ל"הארץ". "הם נכנסו לוויקיפדיה והוציאו משם רשימה חלקית של גטאות. אם הניצול שהגיש את התביעה היה בגטו שלא הוזכר שם – התביעה שלו נדחתה. אמרתי להם שזה לא ייתכן, שחייבים להיוועץ בהיסטוריון. הם אמרו שזה יקר, שזה דורש הרבה זמן ושוויקיפדיה זה מספיק".

פון רנסה התקשה להשלים גם עם הדרישה להציג מסמכים שמעידים כי ניצולי השואה עבדו בעבודות כפייה. "ההוכחה היחידה שיש לרוב הניצולים למה שהם עברו היא המספר על היד. הרי אף אחד לא קיבל מהאס-אס מסמך שמודה לו על עבודתו או אישור לצורכי פנסיה. אנחנו, כגרמנים, לא יכולים לומר להם – 'זו אשמתכם שאין לכם מסמכים'. להפך. זאת האשמה שלנו", אמר.

דודו בכר

"יש כאן אנשים שעבדו בתקופת המלחמה והופרשו להם כספים לפנסיה. למה שלא יקבלו את הכסף?", הוסיף פון רנסה. "איך ייתכן שגרמנים שעבדו בתקופת המלחמה כן מקבלים את הפנסיה שלהם ורק הניצולים היהודים לא? זה לא מתקבל על הדעת".

במאמץ לתת מענה למצוקות האלה עשה מעשה חסר תקדים בהיסטוריה של יחסי ישראל-גרמניה. הוא הקים בישראל מעין שלוחה של בית המשפט הגרמני כדי לאפשר לניצולים להופיע לפני שופט גרמני ולמסור את עדותם ולא להסתפק במילוי הטפסים.

בין-2007 ל-2010 ביקר פון רנסה בישראל שמונה פעמים ושמע את עדויותיהם של כ-120 איש. הוא אף חייב את מנהלי קרנות הפנסיה מגרמניה להטריח את עצמם לישראל לצורך הדיונים. מי שסירב – נקנס. "לטעמי זה היה המהלך התקין והמתבקש. בכל תיק בבית משפט השופט מדבר עם הצדדים. זה ברור מאליו. מהי הסיבה שבגללה אסור לי לדבר עם הניצולים?", אמר.

עורך הדין יואל לוי, מייסד עמותת המשפטנים ישראל-גרמניה, נכח בדיונים האלה כצופה מהצד. "הניצולים התרגשו מאוד מכך ששופט גרמני שומע אותם. לחלקם זאת היתה הפעם הראשונה שמישהו הקשיב לסיפורים שלהם. זה היה חסר תקדים", אמר.

10,000 אירו לניצול

פון רנסה לא הסתפק בעדויות שגבה. הוא הקים צוות של עשרות היסטוריונים שערכו מחקר מקיף וכתבו כ-500דו"חות על עבודת היהודים בגטאות. "במערכת ביורוקרטית כמו המערכת הגרמנית לא היתה אפשרות אמיתית להשמיד ראיות. הגרמנים אמנם רצו להרוג את היהודים ולהשמיד את העדויות לכך, אבל לכל תזכיר או מכתב יש העתק. אם הושמד הארכיון של הגטו, אפשר למצוא את ההעתק בארכיון של רשות המסים. עם מספיק זמן וכוח אדם אפשר למצוא כמות מדהימה של חומר וראיות", אמר.

עד מהרה השתנתה הסטטיסטיקה לטובת הניצולים. כ-90%מהתביעות שנידונו בפני פון רנסה אושרו. אלפים קיבלו בזכותו את הפנסיה שהגיעה להם. הרשויות בגרמניה לא ראו זאת בעין יפה. הרקע לעמדת הממשל הגרמני היה החשש מגל תביעות שיעלו כסף רב למשלם המסים הגרמני. גם הביורוקרטיה הגרמנית נקטה גישה נוקשה שמנעה מפקידי הממשל לראות את האנשים שמאחורי התביעות. הציר נחשון משגרירות ישראל בברלין מעריך כי הגרמנים חייבים כ-500מיליון אירו לכ-50אלף ניצולים שעבדו בגטאות. כלומר, כ-10,000 אירו לכל אחד מהניצולים.

פון רנסה נותר בודד במערכה. חבריו השופטים ומנהליו עשו הכל כדי להפריע לעבודתו. "הם החלו לרדות בו ולהתנכל לו. הם הגישו נגדו תלונות משמעתיות על שימוש עודף בהסקה בחדרו ואפילו העבירו אותו למשרד צמוד לשירותים", אמר עו"ד לוי. השופט הסורר הועבר לבסוף, בניגוד לרצונו, למשרת שיפוט אחרת – והתיקים שבהם טיפל נלקחו ממנו. בית המשפט הגרמני לא התייחס לבקשת "הארץ" להסביר את התנהלותו בפרשה.

ישראל, מנגד, התגייסה לצדו. הוא הוזמן להופיע בכנסת, נפגש עם הנשיא שמעון פרס וקיבל סיוע מעו"ד לוי, שפנה מטעם לשכת עורכי הדין לכל גוף אפשרי בגרמניה. "הוא צדיק בסדום וחסיד אומות עולם", אמר לוי. "הוא גיבור העם היהודי", אמר נחשון.

"אני לא נלחם בשביל עצמי, גם לא בשביל הניצולים. אני עושה זאת למען היושרה של בית המשפט הגרמני כולו. כששופט מרגיש שמופעל עליו לחץ לא חוקי ושהעצמאות השיפוטית שלו נפגעת – חובתו לפעול כמו שאני פועל", אמר פון רנסה.

ב-2009קיבל פון רנסה חיזוק גם מבית המשפט העליון של גרמניה, שקבע כללים שהסירו חלק מהחסמים הביורוקרטיים בפרשה. אבל מכשולים רבים עדיין ניצבים בין הניצולים לכספי הפנסיה, ובכללם השאלה מה יעלה בגורל התביעות שנדחו בעבר.

בינתיים עלתה הסוגיה לדיון בדרגים הגבוהים ביותר בממשלה הגרמנית ובבונדסטאג. לפני כחודשיים נקרא אורי חנוך להופיע לפני ועדה מיוחדת של הפרלמנט הגרמני שעוסקת בפרשה. "אמרתי להם שהם חייבים לשנות את החוק מפני שכעת, לעת זקנה, אנחנו צריכים את הכסף. זה לא פיצויים – אלא כסף שמגיע לנו על העבודה שביצענו", אמר.

בעוד כמה שבועות יתקיים בבונדסטאג דיון מיוחד בסוגיה. הניצולים מקווים שבסופו ישונה החוק לטובתם וכי יוסרו ממנו מכשולים ביורוקרטיים ופרוצדורליים שלא איפשרו להם לקבל את הכסף. "הגענו אל נקודת ההבשלה", אמר נחשון. "ממשלת גרמניה והסיעות בפרלמנט צריכות לקבל את ההחלטה ולמצוא דרך לעזור לניצולים האלה. זאת צריכה להיות החלטה פוליטית, לא משפטית. היא תהיה פרק נוסף ביחסים המורכבים בין ישראל לגרמניה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו