בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המסע לישראל עוד לא נגמר

הסופר והמחזאי המצרי עלי סאלם, שמוחרם בארצו מאז ביקורו בארץ אחרי הסכם אוסלו, מסביר בראיון נדיר מדוע למרות הכל הוא עדיין מאמין בשלום

30תגובות

"כשלעצמי, אני עדיין חולם שנשליך את ישראל לים", אומר העיתונאי המצרי אל-בהאא חוסיין לסופר ולמחזאי עלי סאלם.  "זה משום שאתה רוצה פתרון מוחץ, במכה אחת", משיב לו סאלם, ששמו נחרת לדיראון במצרים בשל ביקורו בישראל ב-1994, אחרי חתימת הסכם אוסלו. "אלה רעיונות רומנטיים, אם נתעלם גם מן האפשרות להגשימם בכלל", מוסיף סאלם. "כל בעלי הרעיונות הרומנטיים בהיסטוריה רצו להפוך את הארץ לגן עדן במכה אחת. זה לא יקרה. אתה חושב שהפתרון היחיד הוא לסלקם מעל פני האדמה. זה לא ייתכן, כפי שסילוקך מעל פני האדמה אינו אפשרי להם. לכן אין דרך אחרת אלא לשאת ולתת אתם. עליך לרדת מרקיע הרומנטיות אל המציאות הקשוחה".

15 ספריו ו-27 מחזותיו של סאלם, כמו מאות מאמריו הנוקבים, הכתובים בהומור סרקסטי, גדושים בידע עצום. הוא מדבר על אובידיוס כאילו היה ידידו ועל הומרוס כאילו השתוללו יחד בגן הילדים. אבל איש האשכולות בן ה-77, תומך שלום נלהב, שילם מחיר יקר על "משוגותיו". אחרי הביקור בישראל ופרסום ספרו בעברית, "מסע לישראל" (הוצאת כתר, 1995), הפך סאלם לבוגד. מחזותיו חדלו לעלות על במות התיאטרון במצרים, מאמריו לא פורסמו בעיתוני המשטר והוא אף סולק מאגודת העיתונאים, עד שהגיש ערעור וזכה בו.

הראיון הארוך אתו, שפורסם השבוע ב"אל-אהרם", התקיים אף על פי שעורך העיתון, עבד אל-נאסר סלאמה, ויו"ר מועצת המנהלים, ממדוח אל-וולי, נחשבים מקורבים לאחים המוסלמים ואף שהשניים מונו לתפקידם על ידי הנשיא מוחמד מורסי. חלפו שנים מאז שב סאלם ממסעו לישראל ועד שעיתון מצרי, "נהדת מיצר", הסכים לפרסם את מאמריו. על ראיונות אין מה לדבר. עיתונאים מכל העולם נהגו לפקוד את שולחנו במלון המיושן קרולין שבקהיר כדי לשוחח אתו ולראיינו. דבריו נשמעו ברוב העיתונות המערבית והישראלית, עיתונים ערביים חשובים כמו "אל-שרק אל-אאוסט" ו"אל-חיאת" פרסמו את מאמריו, אבל בעיתונות המצרית הרשמית – כלום.

אבק שלא שקע

קורביס/ויז'ואלס

גם בראיון ב"אל-אהרם" הקדים המראיין והבהיר: "אינני מרשה לעצמי להביע שביעות רצון מביקורו של סאלם בישראל. אף על פי שאני מתפעל מכישרונו, איני משוכנע שהשטנים (הישראלים) יכולים להיות אחים טובים שרוצים שלום, או שהם מוכנים לשלם את מחירו. למרות זאת ראיינתי אותו לא מעמדה של שיפוט, שהרי האבק כבר שקע, אלא כדי להבין את מניעיו".

האבק, צריך לומר, לא שקע. בקרב האינטלקטואלים המצרים, שמו של סאלם עדיין מתקשר עם המונח המתועב בעיניהם "נורמליזציה". יו"ר אגודת עורכי הדין, סאמח עאשור, נאצריסט חילוני שישב בכלא בתקופת שלטונו של הנשיא אנואר סאדאת על רקע הביקורת החריפה שמתח על הסכמי קמפ דייוויד, האשים השבוע את האחים המוסלמים בשאיפה להגיע לנורמליזציה עם ישראל. דבריו של עאשור כוונו לקריאתו של דובר האחים המוסלמים, עיסאם אל-עריאן, לישראלים יוצאי מצרים לשוב למולדתם.

בינואר התקיים בשארם א-שייח כינוס של סופרי מצרים, שבו הוחלט כי "יש לשמור על זהותה של מצרים ועל עומקה התרבותי והרב-גוניות ההשכלתית שלה. יש לדבוק בעמדה הקבועה והעקרונית של כל משכילי מצרים וסופריה, שלפיה יש לדחות את כל צורות הנורמליזציה עם האויב הציוני".

בחודש שעבר גם פנו כמה עיתונאים לבית המשפט המינהלי העליון והגישו ערעור על החלטת מועצת השורא (הבית העליון בפרלמנט המצרי) למנות עורכי עיתונים חדשים. המערערים טענו, בין השאר, כי אחד מחברי ועדת המינויים "קיים נורמליזציה עם הישות הציונית", בשעה שאחד מתנאי היסוד למינוי עורכי עיתונים הוא שהעורך המועמד לא עבר על "איסור הנורמליזציה".

בית המשפט עתיד לפרסם את החלטתו במארס. השאלה שתעמוד לדיון היא כיצד מגדירים נורמליזציה. ביולי שעבר הבהיר פתחי שיהאב אל-דין, יו"ר הוועדה למינוי עורכים, כי "מנרמל הוא מי שבא במגע עם רשויות רשמיות ומוסדות ישראליים או עם אנשי ציבור בישראל, או שהפיק תועלת כלשהי מן הקשר הזה. אבל מי שביקר בשטחים הכבושים וקיבל לצורך כך ויזה ישראלית כדי לבצע את עבודתו העיתונאית לא ייחשב מנרמל".

איך נוצרת היסטוריה

המהפכה במצרים לא שינתה דבר בהתייחסותם של רוב האינטלקטואלים לישראל. ליברלים, חילונים, שמאלנים ואנשי ימין, שרובם מתנגדים לאחים המוסלמים או לכל אידיאולוגיה פוליטית דתית, רואים בשלילת הנורמליזציה רכיב יסודי בזהותם הערבית, לאו דווקא המצרית. זוהי זהות שעדיין נאחזת בסכסוך הישראלי-הפלסטיני, ולעתים גם בסיסמאות המגייסות של  שנות ה-50 כמו "סרטן בגוף האומה הערבית", כבעוגן פוליטי.  הם "הטהורים", שהתנגדו להסכם השלום עם ישראל ולמדיניות שנקטו סאדאת וחוסני מובארק כלפי ישראל. רבים מהם אכלו מצלחתו של המשטר הדיקטטורי, ועד הרגע האחרון, ממש עד להסתלקותו של מובארק, לא מצאו עוז בנפשם לשבח את המהפכה.

"ישראל אינה רוצה שלום. היא אינה יודעת איך לחיות ללא אויב", מטיח חוסיין בסאלם. "ישראל, כמו כל עם אחר, רוצה שלום, אבל אנחנו לא החלטנו להפיק ממנו תועלת", משיב לו סאלם. "כל ההסכמים שחתמה עליהם, מאז יאסר ערפאת ועד אבו מאזן, נותרו אות מתה", תוקף חוסיין. "אלה חילוקי דעות. אל תשכח שכאשר תנועת חמאס מרדה ברשות הפלסטינית ונוצר הפיצול (בין פתח לחמאס), היא בלמה את המו"מ וכל סיכוי למו"מ", ממשיך סאלם.

"האם בעומק לבך אתה מכיר בזכותה של ישראל להתקיים על אדמה שדודה?", שואל חוסיין, שמייצג את "הקו הרשמי" של מתנגדי הנורמליזציה. "איני מחוקק, אבל אני יודע איך נוצרת ההיסטוריה. יש עמים שמשתלטים על אדמה כלשהי בטענה שהם ישבו עליה לפני 3,000 שנה. השאלה היא לאן אנחנו רוצים להגיע. אני חושב שהקמת מדינה פלסטינית עצמאית, שתחיה בשלום עם שכנותיה, היא הפתרון היחיד לשנאה ההדדית", משיב סאלם.

סאלם מסביר לחוסיין כי נסיעתו לישראל היתה "נסיעה מקצועית. השתמשתי בגלגלי המכונית כדי לכתוב את הספר. רציתי לענות על שתי שאלות: מי הם הישראלים ומה הם עושים".

"ומי הם?"

"ההנהגה בישראל היא אירופית. היא חושבת בדרך אירופית ומגשימה את האינטרסים שלה בדרך אירופית. אבל בסופו של דבר, הישראלים הם מזרחים. השוק התימני בתל אביב מזכיר את שוק הירקות המצרי לפני 60 שנה. זוהי אומה שמורכבת מיסודות רבים, שהקשר ביניהם נובע מן הזהות", מנסח סאלם את תשובתו, כאילו ביקש שלא לבלבל את מראיינו במורכבות החברה הישראלית. בספרו הוא מקלף את החברה הישראלית לרכיביה בסכין מנתחים מושחזת. הוא בוחן, לעתים בכעס ולעתים בהומור דק מן הדק, את ה"טיפוסים" הישראלים שנקרים בדרכו וחושף בפני הקוראים הישראלים את מה שאינם אוהבים לראות תמיד. אבל כאשר יושב מולו נציג האי-נורמליזציה, ההסבר לא יכול להיות אלא פשטני ושטוח.

"ישראל שומרת את הדמוקרטיה לעצמה ואת כדורי העופרת לפלסטינים?" מבקש חוסיין להבקיע את החומה שוחרת השלום הבצורה שמציב מולו סאלם. "אין אדם דמוקרטי כי אם משטר דמוקרטי, וישראל היא כזאת. ההרג הוא הדדי. באין שלום יש הרג", מסביר סאלם. "אבל האין המנטליות הישראלית, שמנצלת את הטרגדיה (השואה), נוטה לנקמה?" מנסה חוסיין לאבחן. "הם אומה מעונה. דפי ההיסטוריה שלהם שחורים. אבל בסופו של דבר הם בני אדם, שאינם שונים מאחרים", עונה סאלם.

חוסיין נואש. אם ביקש למצוא נימת חרטה בדבריו של סאלם, נדמה שהסופר והמחזאי דווקא התחזק באמונתו. רגע לפני שהמראיין פונה לשוחח על כתיבתו של סאלם, נותרת בפיו עוד שאלה אחת: "האם ישראל עשויה להיעלם מעל פני האדמה?" "לא", משיב סאלם. ונדמה כי אפשר לראות את פיהוקו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו