בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיסות נכנסות / טיסות יוצאות

12תגובות

קתרין אקשטיין ‏(37‏) ודן נדל ‏(38‏), מברוקלין, ניו יורק. נוחתים מניו יורק

שלום, אפשר לשאול למה הגעתם לארץ?

נדל: כן, הגענו לחתונה של אחי, איתן, עם אהובתו נילי ביום חמישי הזה.

קודם כל מזל טוב לאיתן ונילי! אני מבינה מהעברית שאתה ישראלי במקור.

נכון. עברתי לניו יורק לפני 16 שנה. אני גיטריסט. כמו הרבה מוזיקאים ישראלים נסעתי בתקווה לאתגר את עצמי ולהתפתח מוזיקלית.

והצלחת לשרוד כלכלית? קשה להתפרנס ממוזיקה.

זה נכון. אני חושב שהיתה לי נחיתה רכה יחסית, כי יש לי אזרחות אמריקאית, ויש לי עדיין משפחה בניו יורק. אני גם חושב שכשאתה עושה את מה שאתה אוהב גודל הצ’ק פחות משמעותי לך.

מה המקום האחרון שהופעת בו?

יש בניו יורק פסטיבל שנתי למוזיקה בלקנית והופעתי בו עם הלהקה שלי Tavche Gravche. אנחנו מנגנים בלקן ג’אז ופלמנקו. בשבע־שמונה השנים האחרונות אני חופר בכיוון הזה של הפלמנקו ומצאתי בו את הדבר המיוחד שלי. אבל עזבו אותי. תשאלו את קתרין מה היא עושה, זה הרבה יותר חשוב ומעניין.

אקשטיין: לא סוויטי עזוב, זה לא מעניין.

בטח שכן. מה את עושה?

אני עובדת בארגון ללא מטרות רווח שנקרא Children’s Aid Society. אנחנו עובדים עם ילדים שחיים בעוני בניו יורק ועוזרים להם לממש את השאיפות והחלומות שלהם. הארגון שלנו עובד עם 70 אלף ילדים, אבל בניו יורק ילד אחד מתוך שלושה חי בעוני. מדובר בכ–500 אלף ילדים.

נדל: ובדיוק עכשיו מינו אותה למנהלת!

מזל טוב גם לך!

אקשטיין: ואגב, דן לא אמר, אבל היום שבו אחיו מתחתן, 21 בפברואר, זה יום השנה שאיתן ונילי נפגשו וזה גם יום השנה לתאריך שאנחנו, דן ואני, התחלנו לצאת שוב.

לצאת שוב? מתי נפגשתם בפעם הראשונה?

נדל: נפגשנו לפני 12 שנה בבית כנסת של בני ישורון. הם קהילה פרוגרסיבית־ליברלית. ניאו־חסידים קוראים לזה. הרב שלהם היה הרב הראשון שעבדתי איתו בניו יורק.

אתה עובד בבית כנסת?

אני עובד גם בבתי כנסת. אני מנגן בקבלות שבת. הם באים עם התפילות שלהם ואני מלמד אותם פלמנקו ופיוטים.

ואת היית שייכת לקהילה הזאת?

אקשטיין: לא בדיוק. חברה טובה מאוד שלי היא רבה והיא נשואה לרב של הקהילה הזאת. זו היתה בדיוק השבת שאחרי אסון התאומים. חיפשתי משמעות לחיים, והחלטתי שאני רוצה לפחות להיות עם חברים שלי בזמן הזה.

נדל: ואני חשבתי שהיא מאוד יפה והצעתי לה לבוא איתי לאכול משהו.

ומה קרה אחר כך?

נדל: יצאנו לעוד כמה דייטים, ארבעה־חמישה ואז זה נגמר, עד שנפגשנו מחדש לפני שנה.

איפה נפגשתם הפעם?

נדל: בברית של הבן של אותם חברים מהפעם שעברה, הרב והרבה. מאז הם עברו לגור בצפון קרוליינה. ניסיתי למצוא מישהו להגיע יחד איתו מניו יורק, ואולי גם להתארגן ביחד על מלון. התקשרתי לאיזה בחור שאמר לי שהוא יבוא איתי בשמחה, אבל התריע מראש שהוא נוחר. ואז אמרתי: לא משנה. אני אבלע את גאוותי ואתקשר לקתרין.

מה השתנה ב–12 שנה?

נדל: שנינו היינו פתוחים יותר.

קתרין: ואני יכולה להעיד על עצמי שידעתי יותר מה אני רוצה וזה היה בפירוש אותו.

נדל: אווו ‏(מנשק אותה‏).

קתרין: ושכחנו להגיד שגם אנחנו מתחתנים ביוני בברוקלין!

נדל: ומי שישיא אותנו זה הרב והרבה החברים שלנו שבזכותם נפגשנו.

מזל טוב פעם שלישית

 

נעמי ‏(63‏) וצבי וינטראוב ‏(70‏), מהוד השרון. ממריאים למרסיי

שלום, אתם נראים במצב רוח נמרץ ומוכנים לטיול, לאן אתם נוסעים?

נעמי: לפרובנס.

איזה כיף לכם!

נעמי: בעלי - אם הוא לא טס פעמיים בשנה זו בעיה. הוא חי מטיול לטיול. את מכירה את האנשים האלה שברגע שהם חוזרים מטיול אחד הם כבר מתכננים את הבא?

אני חולמת להיות אחת מהאנשים האלה.

נעמי: לי מספיק לנסוע פעם בשנה.

צבי: זו לא חוכמה. את נוסעת גם לכנסים.

נעמי: זה נכון, במסגרת עבודתי כאנדוקרינולוגית ילדים. הכנס הבא שלי בגלזגו ביוני זו באמת עיר נהדרת. כבר הייתי שם. זה ממש הברלין והפאריס של בריטניה. מעיר תעשייתית ואפורה היא הפכה לעיר של בתי קפה ומוזיאונים.

אז מה בתוכנית?

צבי: אנחנו נוחתים במרסיי, שם ניקח אוטו ששכרנו ונפליג לצפון, לעיר קטנה שנקראת אקס אן פרובנס והיא אמורה להיות יפה מאוד. הזמנתי דרך האינטרנט גסט האוס לשלושה ימים. אחר כך נמשיך ברכב וניסע קצת לאורך הריביירה הצרפתית ונסיים בעיר מונפלייה.

מה עושים במונפלייה?

נעמי: האמת שיש שם בית חולים שמתמחה בנושא שלי וצבי הציע לי לכתוב מייל למישהו. לא עשיתי את זה, אבל אולי בכל זאת נקפוץ לשם.

מה אתה עושה, צבי?

צבי: אני פנסיונר. עבדתי כפסיכולוג שנים, בקופת חולים כללית, בבית לוינשטיין בשיקום. יצאתי לפני שלוש שנים לפנסיה. אני לא עובד כרגע בכלל. קצת קונצרטים, קצת הצגות ובעיקר אני מתרכז בלימודים.

איפה אתה לומד?

במכללת השחר, זו מכללה לגמלאים, בתל אביב, לומדים שם לימודי העשרה. אני יכול לנסוע עכשיו כי זו חופשת הסמסטר.

נעמי: הוא לא מוכן לוותר על אף שיעור, אז אנחנו תמיד נוסעים בפברואר.

מה למדת בסמסטר הקודם?

צבי: לקחתי קורס מאוד מעניין בגנטיקה.

נעמי: ואז הוא בא הביתה והרצה לי על גנטיקה. זה היה מצחיק.

צבי: גם היה לי קורס מצוין במשפטים וקורס בנצרות ואיסלאם. וחוץ מזה אני מתכנן את הנסיעות. אני אוהב לתכנן אותן מראש. לפני חצי שנה נסענו עם הילדים שלנו לקוסטה ריקה לשבועיים וחצי. שכרנו ג’יפ וטיילנו.

נעמי: זה היה גן עדן. הרגשתי שאני על גג העולם.

צבי: והילדים המשיכו אחר כך לניו יורק. אני חושב שהבת מתכננת כבר לנסוע לשם שוב.

בני כמה הילדים שלכם?

26 ו–24.

אז התחתנתם מאוחר יחסית.

נעמי: אנחנו זוג משנת 86’. התחלנו מאוחר. נפגשנו לפני 27 שנה.

צבי: הילדים בגן של הילדים שלי קראו לי סבא.

זה טוב להתחיל מאוחר לדעתכם?

נעמי: הרבה יותר טוב. אתה הרבה יותר בשל. כשנולדו הילדים לא עזבתי אותם ולא נסעתי לחו”ל עד שהם היו בני עשר. כשנסעתי, נסעתי רק איתם וגם לא הרגשתי שאני מפסידה כלום כי חייתי קודם. בעיני זה טוב לעשות ילדים כשבשלים אליהם. ככה אתה יכול להשקיע בהם. רק חבל שלא הספקנו לעשות עוד. צבי הוא בן יחיד, אז שניים נראו לו הרבה.

צבי: זו לא הסיבה, כמובן.

נעמי: יש לי חברה טובה, שהיתה בהריון באותו זמן שאני הייתי. כשהיא נכנסה להריון עם הילד השלישי שלה, אמרה לי "תצטרפי אלי שוב", ואמרתי לה, מה אני אעשה, בעלי לא מסכים לשלישי, אז היא אמרה לי: "אז מה, גם בעלי לא מסכים, אני לא שואלת אותו". אבל אצלנו זה לא היה ככה.

למה לא בעצם?

כי התחלקנו בגידול הילדים שווה בשווה, אז ברגע שהוא מגדל את הילדים כמוני אני לא יכולה לעשות כאלה החלטות בלעדיו.

למה בעצם התחתנתם מאוחר? הייתם עסוקים מדי עם הקריירה?

צבי: לקח זמן עד שמצאנו אחד את השנייה.

נעמי: שנינו כנראה לא חיפשנו מספיק עד אז. לימודים זה לא דבר שמפריע להכיר אנשים. לא באמת. אני בעצם חיכיתי עד שאפגוש את אבא שלי ואז התחתנתי איתו.

צבי, תגובתך?

בתור פסיכולוג אני שותק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו