בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך מכרו לנו תוצרת חקלאית שגדלה בדשן עם פסולת רדיואקטיבית ומתכות כבדות

משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה טוענים שלא ידוע מספיק על השלכות השימוש באפר פחם לחקלאות וגם שהוא אסור באיחוד האירופי. אבל בחברה שמייצרת דשן עם אפר פחם ובגופים ממשלתיים אחרים מספרים על נוסחת קסם שמפחיתה את זיהום הים מהשפד”ן, משפרת את הגידולים ומסייעת לחקלאים. בינתיים חלק מהתוצרת שגדלה בשיטה זו כבר הגיעה לציבור

104תגובות

כשנחתה על שולחנה של מנכ”לית המשרד לאיכות הסביבה, אלונה שפר ‏(קארו‏), בקשת מפעל ייצור המלט נשר לייבא אפר פחם מרחף מחו”ל - חומר המסווג כפסולת רדיואקטיבית על ידי המשרד - “החלו להבהב נורות האזהרה”, כהגדרתה. זמן קצר אחר כך, כשנתקלה שוב בבקשה הקשורה לאפר פחם, הפעם בקשה לתמוך את הר חירייה באמצעות החומר, נורות האזהרה המהבהבות הפכו לאור קבוע. כשגילתה כי כבר נעשה שימוש באפר פחם בחקלאות - ובעיקר כי כבר שווקה תוצרת חקלאית שדושנה בין השאר באמצעות חומר זה, בלי שנערכו בדיקות מספקות - הבינה שפר שהיא עומדת בפני סיפור סבוך.

אבל לפני שנתיר את הסבך, להלן העובדות: הבוצה המדוברת, תוצר של תהליך טיהור השפכים בשפד”ן ‏(מפעל שפכי גוש דן, מכון טיהור השפכים הגדול בישראל‏), הופכת לדשן במתקנים השייכים לחברת דן־וירו, בשליטת חברת GES ‏(שנמצאת בשליטת חברת גרנית הכרמל מקבוצת עזריאלי‏). הדשן המדובר מכונה “בוצת דן־וירו” ומשווק לחקלאים באזור דרום יהודה וצפון הנגב. תהליך יצירת הדשן מבוצה נעשה בין היתר על ידי הוספת חומר מייצב בשם “אפר פחם מרחף”. אפר פחם הוא השארית של שריפת הפחם בתהליך ייצור החשמל בתחנות כוח.

מינהלת אפר הפחם

בשל הכמויות העצומות של החומר - חברת החשמל מייצרת 1.2 מיליון טונות אפר פחם בשנה - וההשלכות הבריאותיות והסביבתיות מרחיקות הלכת שלו, הוקמה עבורו בשנת 93’ מינהלת מיוחדת, גוף ממשלתי שבו יושבים נציגים ממשרד האנרגיה והמים, משרד התשתיות, המשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים וחברות החשמל והפחם.

המטרה של המינהלת היא למצוא שימושים שונים ובטוחים לאפר המצטבר בתחנות הכוח הפחמיות. המינהלת אכן מוצאת לו שימושים שונים, למשל כחומר גלם בתעשיית המלט והבטון או כתוספת לתשתיות כבישים. מאז 2010 נמצא לו שימוש נוסף: ייצוב דשן שנוצר מבוצת השפד”ן בשיטה אמריקאית בשם N-Viro, שחברת דן־וירו היא הזכיינית שלה בישראל.

על פניו השימוש החקלאי באפר פחם נשמע כמו הפתרון המושלם: לוקחים בוצה, החומר המוצק שנותר אחרי שמסתיים תהליך טיהור השפכים, מערבבים אותה בתוצר של שריפת פחם בידי חברת החשמל, וכך היא הופכת לדשן חקלאי. בן רגע מפגע סביבתי הופך למשאב כלכלי ונמנעת פגיעה בסביבה - שני החומרים הללו, אפר הפחם והבוצה, הוזרמו או פוזרו בעבר בים במלואם. במבט ראשון אכן נראה שכולם מרוויחים - החקלאים מקבלים דשן בחינם, מכון טיהור השפכים השפד”ן משלם ליצרנית הדשן ונפטר באופן יעיל מהבוצה, והחברה המסחרית שמייצרת את הדשן מקבלת חומר גלם עבור הדשן שלה.

הבעיה היא שאפר פחם מכיל ריכוז מסוים של מתכות כבדות ויסודות רדיואקטיביים. על פי אוהדיו של אפר הפחם, אלו נמצאים בו במינונים נמוכים ובלתי מזיקים. אבל על פי המתנגדים לשימוש הנרחב באפר פחם, החומרים המסוכנים מצויים בו במינונים גבוהים ומסוכנים. כאן נטועה המחלוקת הראשונה בין הגורמים השונים הנוגעים בדבר. על סמך הממונה לענייני קרינה במשרד להגנת הסביבה מוגדר אפר הפחם כ”פסולת רדיואקטיבית”. להגדרה זו קמו מתנגדים רבים, באופן טבעי אחד מהם הוא מינהלת אפר הפחם, שם טוענים כי ההגדרה משוללת יסוד ומופרכת מבחינה מקצועית ומשפטית. מנהל מינהלת אפר הפחם, עמרי לולב, אף אומר כי “ההגדרה מנוגדת לעמדת הממונה על הבטיחות בוועדה לאנרגיה אטומית ולעמדת כל גופי בטיחות הקרינה בעולם”.

איליה מלניקוב

בניגוד לטענה זו, במשרד להגנת הסביבה גורסים כי רמת הקרינה הנפלטת מאפר פחם גבוהה מספיק כדי להיחשב פסולת רדיואקטיבית, והסיבה שהחומר אינו מוגדר פסולת רדיואקטיבית במדינות מערביות אחרות טמונה בכך שאפר פחם משמש בהן רק לפרויקטים של תשתיות ולא למגורים, כפי שעושים בישראל. לגבי השימוש בחומר לדשן, המצב מורכב עוד יותר ויש הסכמה שהתחום דורש פיקוח - ובכל זאת, מזון שגודל בדשן הזה בתקופה האחרונה שווק לציבור ללא בדיקות מספקות. החששות גוברים ככל שהשימוש בחומר נעשה נפוץ יותר.

מתווכחים - ומפזרים בחקלאות

באפר פחם מרחף, ריכוז הרדיואקטיביות של רדיום ‏(הפולט את הגז הרדיואקטיבי רדון‏) הוא 202 Bq/Kg ‏(בקרל לקילוגרם: יחידה שממחישה את מספר ההתפרקויות המתרחשות בחומר רדיואקטיבי בשנייה אחת‏) ושל התוריום ‏(מתכת רדיואקטיבית‏) הוא 90 Bq/Kg. לצורך השוואה, ב”אפר כבשנים”, האלטרנטיבה לאפר פחם בתהליך ייצוב בוצה, ריכוז הרדיואקטיביות של רדיום הוא 12 Bq/Kg ושל תוריום - 6 Bq/Kg.

את טענתו של לולב על בטיחות החומר מגבה לכאורה חוות דעת מ–2008, שהוזמנה על ידי מינהלת אפר הפחם עצמה. בחוות הדעת, שחיבר פרופ’ טוביה שלזינגר, גמלאי של הוועדה לאנרגיה אטומית ומנהל לשעבר של מחלקת בטיחות קרינה במרכז למחקר גרעיני שורק, נכתב כך: “הסיכונים הקרינתיים הכרוכים בטיפול באפר פחם, ביישומי אפר פחם בתשתיות ובתעשיית הבנייה נמוכים עד נמוכים מאוד... דעתו המקצועית של מגיש חוות הדעת היא כי אין כל הצדקה לסווג את אפר הפחם כפסולת רדיואקטיבית כיוון שהאפר אינו פסולת, אלא מוצר בר שימוש. החלטה על סיווג אפר פחם ‏(שריכוזי האקטיביות בו נמוכים ביותר‏) כפסולת רדיואקטיבית היא צעד תמוה, בלתי סביר, בלתי אחראי ונוגד את ההמלצות וההנחיות הבינלאומיות. סיווג האפר כפסולת רדיואקטיבית פוסל אוטומטית את כל יישומי אפר הפחם, כיוון שפסולת רדיואקטיבית חייבת להיות מסולקת לאתר פסולת. סיווג כזה עלול לגרום למדינה נזקים כלכליים וחברתיים משמעותיים ואולי בלתי הפיכים. יתר על כן, בעיני הקהילה המקצועית הבינלאומית החלטה כזו עלולה ליצור למדינת ישראל תדמית של מדינה שתקנותיה קיצוניות ונוגדות הסכמים ואמנות בינלאומיות וכן לגרום לזילות גמורה בהתייחסות הציבור בישראל אל פסולת רדיואקטיבית אמיתית”.

בהקשר זה מספר פרופ’ אורי מילנגרין, שכיהן כמדען הראשי של המשרד להגנת הסביבה בשנים 95’–99’, את הסיפור הבא: “ההגדרה של המשרד להגנת הסביבה שאפר פחם הוא פסולת רדיואקטיבית היא מגוחכת ולא מתאימה. זה קרה בעקבות קונפליקטים שהתקיימו לפני כמה שנים בין המשרד להגנת הסביבה לבין מינהלת אפר הפחם לגבי השימוש באפר פחם בבטון ובחומרי בניין. להערכתי, במסגרת המלחמה הזאת בין המשרד לבין המינהלת, המשרד החליט לנקוט צעד ולהגדיר את אפר הפחם כפסולת רדיואקטיבית”.

במשרד להגנת הסביבה מציגים החלטה של היועץ המשפטי לממשלה מ–2008, לפיה עמדת המשרד בדבר סיווג אפר הפחם כפסולת רדיואקטיבית מקובלת עליו. הם מציינים כי הדבר “גרם למינהלת אפר הפחם לחזור בה מכוונתה להגיש בג”ץ נגד המשרד על הסוגיה הזאת”. בנוסף טוענים שם כי התקנות קיימות “על מנת למזער את הסיכון מהימצאות אפר הפחם בקירות חדרי השינה של הציבור”.

אולם גם לולב בעצמו מודע לסכנה הפוטנציאלית הטמונה בהימצאות אפר פחם בתוך דשן, כפי שכתב ב”אפריתון”, העלון המקצועי של מינהלת אפר הפחם: “השימוש בבמס”א ‏(בוצה מיוצבת בסיד ואפר‏) צריך להיות מושכל, ולהתבצע תוך מניעת נזקים אפשריים לסביבה ולאדם. הסיכון לגרימת נזק לקרקע ולגידול ביישום בבמס”א גבוה יחסית לזה הכרוך ביישום מוצרי בוצה אחרים, בגלל ה–pH הגבוה מאוד של המוצר ‏(נזק אפשרי לגידולים ולמבנה הקרקע‏), בגלל מליחותו הגבוהה יחסית ובגלל בעייתיות מובנית בזמינות של זרחן ושל יסודות קורט ‏(שמצויים בטבע בכמות קטנה‏) לגידול החקלאי”.

בזמן שמתנהל הוויכוח הזה סביב מידת הסכנה שיש בו, מפוזר אפר הפחם בתוך בוצת דן־וירו על גידולים חקלאיים. בחודשים האחרונים החלו במשרד הבריאות ובמשרד להגנת הסביבה לקבל ידיעות על השימוש בבוצה בשטחים חקלאיים פעילים.

על פי דרישת מנכ”לית המשרד להגנת הסביבה, כונסה בנובמבר 2012 פגישה נרחבת על הנושא. בפגישה עלו הנתונים הבאים: מתקן דן־וירו מקבל היום תשלום של 550 שקל לטון מהשפד”ן עבור קליטת הבוצה, החקלאים מקבלים את הדשן בחינם והשפד”ן נושא בעלויות השינוע אל החקלאים. המפעל מטפל כרגע ב–15% מסך הבוצה שהשפד”ן מזרים אל הים, אבל מסוגל לטפל ב–45% מהבוצה על ידי הוספת משמרות בלבד, ללא כל שינוי במתקן עצמו.

ביום שלישי, 19 בפברואר, שלח פרופ’ איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, מכתב אל מינהלת אפר הפחם ובו הוא דורש “להימנע משיווק של תוצרת אשר גודלה על בוצת דן־וירו עד לבדיקה של משרד הבריאות”. עוד נדרש שם ממינהלת אפר הפחם להורות לכל המגדלים אשר משתמשים בבוצת דן־וירו באופן מסחרי לא לשווק את תוצרתם. בשיחה עמו, גרוטו מציין שהוא עדיין ממתין לתגובות של מינהלת אפר הפחם על אותו מכתב. “למינהלת אפר הפחם יש הערכות סיכונים שהם עשו לאורך הדרך, אבל לא ראיתי את הנתונים הללו. יכול להיות שאחרי שמשרד הבריאות יראה את הנתונים, נשתכנע שהשימוש בבוצת דן־וירו בטוח. אבל כרגע, למען הזהירות והביטחון, אנחנו מבקשים שיפסיקו את השימוש בו. המכתב הוא צעד שמטרתו להגן על בריאות הצרכנים עד שתתבצע הערכת סיכונים. חשוב להדגיש כי משרד הבריאות אינו טוען כי תוצרת זו בהכרח מסוכנת לצריכה, אלא שטרם הוצגו בפניו נתונים מדעיים מספקים כדי לקבוע מעל לכל ספק סביר שהתוצרת האמורה בטוחה לצריכה”.

משרד הבריאות ניסה השבוע למנוע בהלה והכריז באופן נחרץ כי שום תוצרת המגודלת על בוצת דן־וירו המכילה אפר פחם אינה משווקת היום לציבור. אבל הסחורה שווקה בוודאות בעבר. בפרוטוקול המסכם יום עיון בנושא אפר פחם, שנערך ב–5 בפברואר, נכתב כך: “ניסוי מסחרי של גידולי תפוחי אדמה כבר מבוצע זמן מה והתוצרת משווקת ללא כל פיקוח. נראה כי יש ניסויים נוספים, וגם שיווק מסחרי עתידי ‏(בעונת אביב־קיץ 2013‏) של תוצרת רבה משדות ברחבי הארץ אשר דושנו בבוצה זו. רשות המזון שהוזמנה ליום העיון לבקשת המדענית ‏(הראשית של המשרד להגנת הסביבה) לא הכירה את השימוש שנעשה באפר פחם מרחף בחקלאות... נפנה את תשומת הלב כי אם מדובר ב’פיילוט’, אזי מדובר בפיילוט גדול מאוד בקנה מידה ישראלי. יש לשים לב כי כרגע יש הפצה מסחרית של הבוצה המיוצבת באפר פחם לכל דבר ועניין ולא רק ניסויים מבוקרים המתבקשים בפיילוט”.

התוצרת ששווקה היא חיטה כמזון לבהמות ותפוחי אדמה כמזון לבני אדם. הנתונים שעליהם יש קונסנזוס בין כל הגורמים מראים כי ב–2012 פוזרו 42 אלף טון בוצת דן־וירו, להם מתווספים 30 אלף טון אפר פחם. הבוצה פוזרה על 20 אלף דונם של קרקעות חקלאיות, שטח השווה בגודלו לעיר הרצליה. קיים דיווח פרטני על כל היישובים שאליהם הגיעה הבוצה. כך למשל, ביולי 2012 פוזרו 3,736 טון בוצת דן־וירו באדמות מושב מדרום־מזרח לאשקלון, 730 טון ביישוב סמוך לו, 420 בקיבוץ באזור ועוד. אחד החקלאים שהשתמש בבוצת דן־וירו מספר השבוע שהוא מרוצה מאוד מהבוצה - היא נטולת ריח, בטוחה ונוחה לשימוש והתוצרת גדלה עליה בצורה טובה.

מי אישר ומי לא ידע

חברת דן־וירו קיבלה את כל האישורים הנדרשים להפיק דשן מבוצה למה שהוגדר כ”פיילוט לשלוש שנים”, אולם פרטים כמו מידת השימוש בבוצה וכמות אפר הפחם המותר בה לא הוגדרו לאשורם. חוסר הבהירות הזה הוא שעומד בלב המחלוקת כיום. “משרד הבריאות לא הגדיר במדויק את היקף הפיילוט, אך הבהרנו כי לא תשווק תוצרת מן הפיילוט, ובוודאי שלא תהיה התקדמות לשלב מסחרי ללא אישור משרד הבריאות ולאחר שיתקיים דיון מקצועי בתוצאות הפיילוט תוך שיתוף גורמים ממשרד הבריאות”, כתב השבוע משרד הבריאות בעקבות פניית “הארץ”. בשיחה עם גרוטו הוא מוסיף: “אישרנו את רישיון העסק מתוך כוונה שכל שימוש באותה בוצה יהיה מתואם איתנו. המטרה היא לבחון בצורה מסודרת אם זה מגיע למזון או לא. זה מה שאישרנו. לאורך כל הדרך ביקשנו עוד נתונים ודרשנו שלא ייעשה דבר מבלי שנאשר”. בתשובה לשאלה אם התוצרת שגדלה על אדמת דן־וירו וכבר הגיעה לציבור תיבדק, אמר גרוטו כי “יכול להיות שנוכל להסתפק בבדיקות שבוצעו במהלך הפיילוט, אבל כמובן שהמטרה שלנו היא לקבל נתונים מלאים על התוצרת ולא להסתפק בנתונים על הקרקע”.

כבר בשנת 2010 אמר שלום גולדברגר, המהנדס הראשי לבריאות הסביבה במשרד הבריאות, בתגובה לפרסום ב”מעריב” אודות החדרה של אפר פחם לבוצה את הדברים הבאים: “כשהוצגה הטכנולוגיה החדשה לא דובר על אפר פחם. במשרד הבריאות היו משוכנעים שיש כוונה להשתמש בחומרים אחרים. אני לא רוצה לבוא בהאשמות. יכול להיות שהיה כאן קצר בתקשורת, אבל זה לא אומר שעכשיו ניתן לסכן את בריאות הציבור”. בעקבות הגילוי של אפר פחם בבוצה אז, השעה משרד הבריאות את החתימה על רישיון העסק של המתקן. במשך כמה חודשים מתקן דן־וירו היה משותק, עד שביוני 2010 הודיעה אתי בורלא, מהנדסת מחוז המרכז לבריאות הסביבה במשרד הבריאות, כי “נערכה בדיקה נוספת על ידי משרדנו ועל ידי המשרד להגנת הסביבה בנוגע לשימוש באפר פחם, ובשלב זה ניתן לקדם את הבקשה”.

על כך אומרים השבוע במשרד הבריאות: “במארס 2010 התקיים דיון במינהלת אפר הפחם ובו הוצגו נתונים שלפיהם ההערכה של תוספת הסיכון כתוצאה מרדיונוקלאוטידים ומתכות נמוכה מהנחת היסוד שלנו. עם זאת, באותו דיון סוכם לפי דרישת משרד הבריאות כי תיעשה הערכה כמותית כוללת לתרומת הוספת האפר לחשיפה קרינה ולמתכות במסגרת הבדיקה ‏(הפיילוט‏)”. פרופ’ גרוטו מוסיף: “אבהיר שוב שלאחר דיון זה לא הוצגו למשרד הבריאות נתונים נוספים באופן מסודר, ולא נתקבל אישור משרד הבריאות להמשך התקדמות”.

“יש פוטנציאל לשתי בעיות עם שימוש באפר פחם בחקלאות”, מסבירה סיניה נתניהו, המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה, “אין מחקרים ארוכי טווח על סוג הקרקעות של מדינת ישראל, שבדקו את ההשפעה של החומר על הקרקע לאורך זמן. בנוסף, לא ברור כיצד זה משפיע על שרשרת המזון כאשר מגדלים גידולים חקלאיים המדושנים בבוצה שיוצבה עם אפר פחם מרחף. אם אוכלים תפוח אדמה אחד שגדל על דשן עם אפר פחם מרחף לא קורה כלום, אבל חשיפה להרבה גידולים שדושנו בחומר זה, ובמקביל עלייה בשימוש בכמויות אפר הפחם בבוצה, יכולים להגדיל את פוטנציאל החשיפה לחומרים רדיואקטיביים ולמתכות כבדות, שעלולות להתרכז בגוף ולגרום להורשה של מחלות כמו פיגור שכלי או פגמים מולדים. זוהי בדיוק הסיבה לצורך בביצוע הערכות סיכונים על ידי שירות המזון”.

לע"מ

בחברת דן־וירו לא מסכימים עם הטענה הזאת כלל וכלל וטוענים בתוקף שמחקרים מראים כי צריכת מזון לאדם ולחי שגדל בדישון דן־וירו היא בטוחה לחלוטין. “זאת ועוד”, אומרים שם, “תכולת מתכות כבדות ‏(קדמיום ועופרת‏) בבוצה נמוכה מאוד. בחלק מהגידולים שנבדקו אף נמצאה עלייה בתכולת מוליבדן, סלן וכרום, שלושה יסודות חיוניים להזנת האדם. באחד הניסויים דושנו גידולים עם בוצת וירו במינון הגבוה פי 25 מהריכוז בקרקע ביישום רגיל ‏(שווה ערך ל–80 שנות דישון בבוצת דן־וירו‏) ולא נמצאה הצטברות של חומרים לא רצויים”.

מנכ”לית המשרד להגנת הסביבה אומרת על כך: “נאמר לי שכבר כמה שנים חוקרים את השפעת הבוצה המכילה אפר פחם על הקרקע. ביקשתי מעורכי המחקר ומהיזמים תוצאות מחקרים שיראו לי מה מצטבר בקרקע כאשר מניחים עליה את בוצת דן־וירו במשך כמה שנים ברציפות באותה חלקה. אבל התברר לי שאין מחקר כזה”. עוד היא מוסיפה: “שמעתי מהמגדלים שחל איסור לייצא את הגידולים מהחלקות המדושנות באפר פחם אל האיחוד האירופי. איך זה שלנוגעים בדבר זה לא נראה מוזר שהאיחוד האירופי לא מקבל את הגידולים האלו ואזרחי ישראל כן יכולים לאכול אותם?” השמועה הזאת על האיסור האירופי לייצא אליה גידולים שדושנו עם בוצת דן־וירו קיבלה אישור השבוע מגורם נוסף בתעשייה.

לפחות הים שמח

הדרישה לדיגומי קרקע ובדיקת התוצרת החקלאית היא עוד סוגיה שעומדת במרכז הוויכוח. משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה טוענים שלא התקבלו תוצאות מספקות וכי הניסויים שנעשו אינם מהימנים, מאחר שלא התקיימו במשך זמן רב על אותה החלקה. אנשי דן־וירו ומינהלת אפר הפחם, לעומת זאת, טוענים כי כל הבדיקות נעשו כנדרש ותוצאותיהן הגיעו אל כל הגורמים הרלוונטיים. “הרכב בוצת דן־וירו נבדק באופן קבוע וישנם דו”חות חודשיים בנושא זה בשפד”ן. כל הדו”חות מראים כי ההרכב עומד בדרישות החוק”, מציינים אנשי דן־וירו. לולב מוסיף כי “המינהלת שיתפה פעולה עם משרד הבריאות והעמידה את ממצאי המחקרים לעיונם בשלוש הזדמנויות שונות: בפגישות ממושכות עם היועץ המדעי של ראש שירותי בריאות הציבור; בדוא”ל, לבקשת מינהלת היחידה להערכות סיכונים בשירות המזון הארצי; ובתיק חומר מקצועי שחולק למשתתפי יום עיון על אפר מרחף בחקלאות”.

ד”ר פנחס פיין, מהמכון למדעי הקרקע, המים והסביבה במינהל המחקר החקלאי של מכון וולקני, הוא אחד הגורמים הבודדים בישראל שחקרו את ההשפעות של בוצת דן־וירו על הקרקע ועל גידולים חקלאיים. פיין טוען שבכל המחקרים שלו לא התגלה כל סיכון לשימוש בבוצה, לא לקרקע ולא לבריאות האדם. הוא מספר בגאווה שאכל בעצמו את הגזרים שגידל על בוצת דן־וירו. “בשימוש בבוצת דן־וירו יש רק יתרונות”, הוא אומר. “מבחינת איכות הסביבה, אנחנו מוציאים מזהם מהים ומפחיתים את השימוש בחומרי הדברה ‏(על פי אחד הניסויים שערך, שימוש בבוצת דן־וירו מפחית את מחלות הצמחים‏). מבחינה חברתית, מפחיתים מפגעי ריח באזור השפד”ן. מבחינת הקרקע, הבוצה משפרת את חלחול המים בשדות ‏(שוב, על פי אחד הניסויים שערך‏). מבחינת החקלאים, זה מקטין את ההוצאות על דשן ובוצות יקרות יותר ומשפר את איכות הגידולים”.

באחד הניסויים שערך במכון וולקני הוא מצא כי בוצת דן־וירו הצליחה להגביר תנובה של תפוחי אדמה בכ–50%. זוהר פולובי, מנכ”ל GES, אמר בראיון ל”מעריב”: “תוצאות הניסוי מסלקות את סימני השאלה ומוכיחות מעבר לכל ספק כי מדובר בדשן שתוצאותיו טובות משמעותית מפעילותו של דשן רגיל. כשהתחלנו, החשש היה שהחקלאים לא ירצו להשתמש בו מכיוון שבתהליך המתקן משתמש בסיד ובפחם, וכעת התבדה החשש שהתוצרת לא תתאים”.

הבוצה כאמור היא החומר המוצק שנותר לאחר שמסתיים תהליך טיהור השפכים. המים המטוהרים מובלים להשקיה חקלאית, ואילו 85% מהבוצה, הכמות שאינה מתמחזרת במתקני דן־וירו, מוזרמת באמצעות צינור לנקודה בים בעומק חמישה קילומטרים מול חופי ראשון לציון. הבוצה פוגעת בסביבה הימית ויצרה במהלך השנים קרחת אקולוגית סביב נקודת המוצא של הצינור. ארגוני סביבה רבים דורשים זה שנים שהשפד”ן - שנחשב למזהם הגדול ביותר באגן המזרחי של הים התיכון עם כחמישה מיליון מ”ק בוצה שמגיעה אל הים מדי שנה - ימצא פתרונות אחרים לבוצה ויפסיק להזרים אותה לים.

דניאל בר און

ב–2010 הגיעו הצדדים להסכמה על מציאת פתרון יבשתי לבוצה ועל הפסקת הזרמתה לים. הפתרון שנמצא הוא הקמת “מעכלים”, מתקנים סגורים אנאירוביים ‏(ללא חמצן‏) בהם חיידקים מפרידים את הבוצה מהמים ומעבירים אותה תהליך של הבשלה. התוצר של המעכלים הוא דשן חקלאי, ועלות הקמתם גבוהה מאוד. המעכלים היו אמורים להיות מוכנים ב–2013 אבל עיכובים שונים גרמו לכך שהם יהיו מוכנים רק ב–2015. עוד הוחלט ב–2010 שעד שהמעכלים יהיו מוכנים, תטופל חלק מן הבוצה ‏(15% בשלב ראשון עם אפשרות להגדיל ל–30% ולבסוף ל–45%‏) על ידי מתקני דן־וירו כפתרון זמני, שמפחית את זיהום הים על ידי השפד”ן.

נראה שכל הגורמים היו צריכים להיות מרוצים מהסידור הזה. אבל אלה המעורים בפרטים, טוענים כי העיתוי הנוכחי, שבו סומנה הבוצה כבעייתית, קשור לבקשה של השפד”ן מוועדת ההיתרים לקבל פטור מהיטל ההזרמה שהם חייבים לשלם על זיהום הים התיכון. היטל ההזרמה הוא קנס זיהום, שרשויות ומפעלים מזהמים חייבים לשלם על פי התקנות למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים. ההיטל אמור לבטא כלכלית את הנזק שגורם הזיהום לסביבה הימית, והתקבולים ממנו מועברים לקרן למניעת זיהום הים במשרד להגנת הסביבה. על מנת שהשפד”ן יקבל פטור מתשלום ההיטל, שנע בין 18 ל–20 מיליון שקל, כפי שהוא ביקש מהוועדה בינואר השנה, עליו להוכיח שאין בידו חלופה אחרת לזיהום הים. בבחינת “אין ברירה, אלא לזהם”. ייתכן שסימון בוצת דן־וירו כלא בטיחותית לשימוש יכול לקדם את המטרה בדרך לאי תשלום ההיטל ולחסוך לשפד”ן את היטל הזיהום ועוד כ–15 מיליון שקל שהשפד”ן ייאלץ לשלם לחברת דן־וירו אם יכפיל את כמות הבוצה שהיא ממחזרת.

בנוגע לאפשרות כזו אומר ארנון גלעדי, יו”ר האיגודן ‏(הגוף שאחראי על מפעל השפד”ן‏): “השפד”ן מקים בשנים האחרונות את המערך היבשתי לבוצה בתיאום עם כלל משרדי הממשלה ובפיקוח הדוק וצמוד של ועדת היגוי ממשלתית. לנוכח התקדמות הפרויקט ועמידתו בלוח הזמנים הקפדני שנקבע, הוחלט בעבר להחריג את השפד”ן מתשלום היטל ההזרמה. אי חידוש הפטור עד להשלמת הפרויקט ‏(תוך שלוש שנים‏) יגרום להטלת קנס של 60 מיליון שקל, שיושתו על תושבי גוש דן, זאת מבלי שההיטל יזרז ולו ביום אחד את הקמת הפרויקט”.

ממשרד הבריאות נמסר על העיתוי של הפצת המכתב המעלה שאלות בדבר בטיחות בוצת דן־וירו כי “רק לאחרונה, משהובן בעקבות דו”ח בדיקה שערך משרד הבריאות, כי מתבצע שימוש בבוצה זו לצורך גידולים שעלולים להיות משווקים לציבור, החליט משרד הבריאות לנקוט צעדים לשם הידוק הפיקוח והבקרה ומניעת השיווק”.

כמו 30 צילומי רנטגן

בדצמבר 2008 כיכב אפר הפחם בכלי התקשורת בארצות הברית, כאשר סוללת אפר פחם בתוך תחנת הכוח קינגסטון בטנסי התמוטטה, ו–4.2 מיליון מ”ק של אפר פחם מרחף שוחררו לסביבה, תוך שהם מזהמים קרקעות ונהרות וגורמים לחורבן הדגה בנהרות. עלות הניקיון של הזיהום הגיעה ל–975 מיליון דולר. בבדיקה עצמאית, שנערכה על ידי חוקרים מאוניברסיטת אפאלצ’יאן, עלה כי המים המזוהמים הכילו רמות גבוהות של מתכות כבדות. המקרה הוגדר כזיהום אפר הפחם הגדול ביותר בהיסטוריה ולווה ברעש תקשורתי גדול. אחרי שקטעי וידיאו שבהם נראו דגים מתים נפוצו לכל עבר, התקיים דיון ער על מידת הרעילות של החומר. בדומה לישראל, גם שם היו טענות לכאן ולכאן. הבדיקה הגיעה עד לבית הנבחרים, שם נערך שימוע על הסיכונים הטמונים באפר פחם. ד”ר פיין טוען שאין מקום להשוואה בין המקרה הישראלי לזה האמריקאי, כי שם דובר על ריכוזים גבוהים מאוד של אפר פחם ששוחרר לסביבה, בעוד שבישראל מדובר במנות מדודות של אפר פחם בתוך בוצה שנמצאת בקרקע.

גם בארצות הברית וגם בישראל משמש אפר הפחם כחומר גלם עבור תשתיות ובתעשיית הבטון והמלט. בישראל עיקר השימוש בו מתבצע במפעל נשר לייצור מלט. “אנחנו מאשרים להשתמש באפר פחם בבטון, אבל כל מי שעוסק בזה מחויב לשלוח דגימות למעבדות של מכון התקנים כדי שנאשר”, אומרת נתניהו, מהמשרד להגנת הסביבה. מדענית אחרת מהמשרד, המעורה בנושא אפר הפחם, מוסיפה כי “התקן מאפשר להוסיף לבטון כמות אפר פחם שהיא שוות ערך ל–30 צילומי רנטגן בשנה. בתור אמא, אני לא רוצה לגדל את הילדים שלי בחדר שמכיל לכאורה בטון עם חומרים שיש בהם קרינה. אנחנו עובדים על כך שיהיה תקן בנייה חדש המאפשר לכלול אפר פחם רק בבטון שנמצא מתחת לאדמה, בקונסטרוקציות של מבנים ולא בסביבת מגורים או במקומות שיש בהם פעילות יומיומית”.

אפר הפחם גם משמש בימים אלה כמצע ריפוד בכמה לולים שבהם גדלות תרנגולות מטילות ביצים ורפתות של פרות חולבות. בתמונות שצולמו על ידי אחד מעובדי הלולים שבהם פוזר האפר אפשר לראות את ההשלכות של אפר הפחם על אותן תרנגולות. הנוצות, הנחיריים והאיברים הפנימיים שלהן מכילים חלקיקים גבישיים של חומר שחור. מעדויות שמתארת נתניהו עולה גם כי התרנגולות מתקשות לנשום. “זה נושא לבדיקה של צער בעלי חיים”, היא קובעת, “וגם של רשות המזון, שצריכים להיכנס לעובי הקורה של השימוש הזה”. אפר הפחם הגיע כמצע גם אל חוות חקלאיות בתוך בתי ספר תיכוניים. כך למשל, בכפר סילבר ערך אחד התלמידים ניסוי באפר פחם במסגרת עבודת הגמר בחקלאות. במחקר הוא בדק את השפעת אפר הפחם על רמות הזיהום של הרפת, התנהגות הפרות, הריח, רמת החומציות ‏(pH‏) ולחות הקרקע. כל הבדיקות הללו נעשו על ידי תלמיד תיכון עם חומר שמוגדר כרדיואקטיבי, שניתן לו על ידי לא אחר מאשר מינהלת אפר הפחם. מינהלת אפר הפחם הגיבה לדברים באומרה שהסיווג של אפר הפחם כחומר רדיואקטיבי הוא מוטעה מלכתחילה.

לאחרונה התבקש המשרד להגנת הסביבה, כאמור, לאשר שימוש נוסף באפר פחם מרחף - ייצוב הר חירייה. אולם מנכ”לית המשרד סירבה לכך בטענה שלפי הוראות החוק לא ניתן להכניס בוצת שפכים למטמנה שאינה פעילה. “בתוך הבוצה יש חומר אורגני מתפרק. אחרי כמה גשמים יש סיכון שהחומר האורגני אכן יתפרק ויגרום למפגע סביבתי חמור”, מסבירה שפר ומסכמת בטענה כי ריבוי השימושים באפר פחם מרחף מציב אותנו אולי בפתחו של סיפור אסבסט מספר שתיים. “אני חוששת שנקום בעוד כמה שנים ונמצא את החומר הרעיל הזה בחקלאות ובאוכל שלנו”.

***

מהשפד”ן ‏(איגודן‏) נמסר בתגובה: “במהלך שנת 2007 הוקמה ועדת מומחים בין־משרדית, בראשות מנכ”ל המשרד להגנת הסביבה, שבדקה את הפתרונות המתאימים לסילוק בוצת השפד”ן. היא המליצה במסקנותיה על הקמת מעכלים אנאירוביים, מפעל מורכב שעלות הקמתו נאמדת בלמעלה ממיליארד שקל. את ההיתרים ורישיון העסק נתנו משרדי הממשלה הרלוונטיים - הגנת הסביבה, הבריאות והחקלאות - וזאת למרות הידיעה שקיימת מחלוקת לגבי איכות התוצר והיכולת לעשות בו שימוש. כל שאלה בדבר ההיתר לשימוש בתוצרי דן־וירו יש להפנות אל משרדי הממשלה אשר נותנים את האישורים ואף מבקרים את התוצר באופן שוטף וקבוע”.

ממינהלת אפר הפחם נמסר בתגובה: “המינהלת מקיימת מערך מחקרי לקידום השימוש באפר מרחף לייצוב בוצת שפכים לייעוד חקלאי זה כשבע שנים, הכולל בחינה קפדנית של ההיבטים הסביבתיים והבריאותיים. את המחקרים בתחום זה מלווה צוות הכולל בין השאר מומחים מהמכון הגיאולוגי, ממכון וולקני במשרד החקלאות, מהמשרד להגנת הסביבה, מרשות המים ובימים אלה מצטרפים אליו גם נציגי משרד הבריאות, נציגי שירות השדה של משרד החקלאות ונציגי המגדלים. מהמחקרים שנערכו על ידי חוקרי מכון וולקני עולה כי תכולת המתכות הכבדות הבלתי־חיוניות ‏(קדמיום ועופרת‏) בצמחים נמוכה מאוד. יסודות רדיואקטיביים נבדקו בירקות שגדלו על אפר פחם תחתית. הערכים שנמצאו נמוכים בכשלושה סדרי גודל ממגבלות תקני המזון. כמו כן אורניום שנבדק בתפוח אדמה שגדל על בוצה עם אפר פחם היה מתחת לסף הגילוי.

“יובהר כי מרישיון העסק נובעת מאליו הסכמה לשימוש בבוצת דן־וירו בחקלאות, כיוון שזה ייעודה האחד והיחיד על פי תקנות הבוצה. לאחרונה, שנה לאחר תחילת הפעלת מתקן דן־וירו בשפד”ן, העלו שוב אנשי משרד הבריאות ספקות באשר לבטיחות הבריאותית של יישום זה בחקלאות. למרות התמיהה על התנהלותו המינהלית של המשרד שיתפה המינהלת פעולה עם אנשיו והעמידה שוב את ממצאי המחקרים לעיונם בשלוש הזדמנויות שונות. לדעת מינהלת אפר הפחם, מכתבו של ראש שירותי בריאות הציבור בטעות יסודו והיא מצפה לביטולו לאחר שאנשיו ילמדו פעם נוספת את ממצאי המחקרים. המינהלת ביקשה שלפי שעה המכתב יושעה עד לבדיקה הנוספת”.

מחברת דן־וירו נמסר בתגובה: “הטענה העיקרית העומדת בבסיס השאלות שהופנו אלינו היא שגויה. בוצת שפד”ן מטופלת בשיטת N-Viro המאושרת כבוצה סוג א’ על ידי המשרד להגנת הסביבה, והיא עומדת בכל תקנות חוק המים 2004 לעניין יישום בוצות שפכים בקרקעות חקלאיות. במסגרת ההליכים לקראת האישור התקיימה התייעצות של גורמים ממשלתיים שונים ובהם גם משרד הבריאות, מינהלת אפר הפחם ומכון וולקני במשרד החקלאות. ההסכם שנחתם בין דן־וירו לשפד”ן קבע כי רק לאחר ביצוע פיילוט וקבלת אישור המשרד להגנת הסביבה יוחל בשיווק הבוצה, וכך אכן נעשה. לאור פנייתו של ראש שירותי בריאות הציבור למינהלת אפר הפחם, שהועברה לידיעת דן־וירו, פעלה ותפעל החברה בהתאם להנחיה שהתקבלה. זאת, אף שכאמור סבורה החברה כי בטעות יסודה של ההנחיה, כי נפלו בה אי דיוקים הנובעים כפי הנראה מהטעיית משרד הבריאות וכי כאמור בה עצמה היא ניתנת למען הזהירות ועד להשלמת בדיקה והערכת סיכונים. למיטב ידיעת דן־וירו והבנתה, לא משווקת בימים אלה תוצרת חקלאית אשר גודלה על קרקע שהוספה לה בוצת דן־וירו.

“כל המחקרים הקיימים בידי דן־וירו, ולמיטב ידיעתה, גם בידי זרועות הממשלה הפועלות בנושא מצביעות על כך כי אין כל חשש לפגיעה בבריאות הציבור. למרות שכאמור לא נקבעו כל ממצאים בדבר פגיעה אפשרית בבריאות הציבור ולמרות הידע מהעולם בנושא זה, התוצאה המצערת המיידית הצפויה כתוצאה מהודעת משרד הבריאות הנה הגדלת זיהום הים על ידי השפד”ן. עצירת פעולת מתקן דן־וירו גוררת כבר עתה הזרמה לים התיכון של כ–200 טונות בוצה לא מטופלת נוספת מדי יום. ראוי לתהות לגבי עיתוי הכתבה לאור המאבק שמנהל השפד”ן לקבלת אישור להמשך הזרמת הבוצה הבלתי מטופלת שלו לים, תוך שהוא מגדיל לעשות ומבקש פטור מתשלום היטל הזרמה בסכום ניכר בסך של כ–20 מיליון שקל המיועד לפעילות המשרד להגנת הסביבה להפחתת ומניעת זיהום. שיתוק חלופת דן־וירו לטיפול בבוצה לא מותירה כל חלופה להזרמת בוצת השפד”ן הבלתי מטופלת לים התיכון”.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: “משרד הבריאות נתן את הסכמתו לקידום מתן רישיון עסק לחברת דן־וירו כבר במאי 2010. עם זאת, בכל התכתובות בין משרד הבריאות לבין גורמים שונים מאז ועד היום, הודגש כי אם יוחלט על שימוש בבוצה בשטחים חקלאיים, ההתייחסות לבקשה לפיזור תכלול ביצוע של דגימות קרקע לבחינת ריכוזי מתכות כבדות וחומרים רדיואקטיביים, וכמו כן ביצוע דיגום של התוצרת החקלאית אשר יוצגו לאישור משרד הבריאות. בפועל, רק לפני כשבועיים נשלח, לבקשת משרד הבריאות, חומר חלקי בלבד מהמינהלת בדבר היקף הפיזור של בוצת דן־וירו, השטחים שבהם פוזרה והגידולים החקלאיים אשר גודלו עליה. משרד הבריאות בוחן באופן מקצועי את המידע שהוגש לאחרונה על ידי המינהלת, אך יודגש כי גם מידע זה אינו מספק מאחר שהוא אינו נותן מענה לכל השאלות שהופנו למינהלת על ידי שירות המזון הארצי. כאמור, עד לקבלת כל החומר הדרוש, שירות המזון הארצי לא יוכל לבצע הערכת סיכונים אשר תבטיח מעל לכל ספק סביר את בטיחות צריכת התוצרת לאדם ולחי. לאור מצב זה, בשלב הנוכחי, אחריותו הציבורית והמקצועית של משרד הבריאות לא מאפשרת לקדם את שיווקה של תוצרת חקלאית אשר גודלה על מצע המועשר בבוצת דן־וירו”.

ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: “השימוש בבוצה סוג א’ ‏(בוצות שעומדות בתקן הישראלי‏) בחקלאות נעשה על פי תקנות המשרד להגנת הסביבה ובאישורו. בוצה עם תוספת אפר פחם מרחף הנה מוצר חדש, אשר הוחל ביישומו רק בשנת 2012 כפיילוט, הבוחן את השפעת הבוצה בניסיונות ומחקרים שטרם נסתיימו. ייצור מזון בריא ובטיחותו הנם בחשיבות עליונה במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, לכן היישום המסחרי בבוצה מסוג זה מותנה בתוצאות ובנתונים שיתקבלו, בתיאום עם משרדי הגנת הסביבה והבריאות”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו