בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבנאליות של המניאקיות

רק אלוהים אכזרי במיוחד יכול לספק את כמויות השנאה שמפעל ההתנחלויות צורך

118תגובות

ביום שישי שעבר שודרה ביומן של ערוץ 2 כתבתו המעולה של יגאל מוסקו, שסיקר בהרחבה את מסכת ההתעללות שעוברים הפלסטינים תושבי הכפר קסרא הקיים כבר מאות שנים. מי שנהנים להתעלל בפלסטינים - שחיו תמיד ביחסי שכנות טובים עם המתנחלים מהיישוב מגדלים - הם תושבי ההתנחלות הבלתי חוקית אש קודש. בידיעת כוחות הביטחון והמשטרה, שאינם נוקפים כמעט אצבע כדי להתערב, מתעמרים הבריונים ‏(וגם הבריוניות‏) ערלי הלב בפלסטינים מדי יום.

בין הקורבנות גם ילדים, נשים וקשישים שרוצים להמשיך לעבד את מה שנותר מאדמותיהם לאחר שהופקעו מהם כדי להקים התנחלות בלתי חוקית שיש בה כבר בתי קבע מפוארים. איש אינו מעלה בדעתו לפנות אותה, כי הרי בשטחים הכבושים אין דין ואין דיין. הרשעות שולטת והאלוהים שיש למתנחלים הוא אלוהים אכזר שבשמו הם יוצאים ומעלים באש את שדות החיטה של פלסטיני בן 70 ומכוניות של אחרים, גונבים להם את החמורים ולעתים, כשעולה רצון מלפניהם, גם סתם מחטיפים מכות רצח או יורים באש חיה על אנשים שחטאם בכך שהוריהם, סביהם וסבי סביהם כבר גרו שם שנים על גבי שנים בטרם הגיעו לשם הפירומנים של אלוקי צבאות.

אחד מחייליו של אל החרון והזעם הוא בנה של חברת הכנסת אורית סטרוק, ההיא שציפי חוטובלי ואיילת שקד אוהבות במיוחד ומי שאם תימשך הברית הכל כך מוזרה בין יאיר לפיד לנפתלי בנט, תמצא את עצמה בחברותא עם נשים מצוינות ושוחרות שלום כמו רות קלדרון ויעל גרמן. אנשים שהצביעו ליש עתיד משום שהם שונאים חרדים אולי יכולים לסבול אנשי ימין כמו בנט ואורי אורבך - אינטליגנטים, רהוטים ונאורים גם בגישתם אל החילונים - אבל הם שוכחים שבמפלגה של בנט יש אנשים ששונאים פלסטינים וערבים הרבה יותר משהם שונאים את החרדים.

הכל מתחיל בחינוך בבית, אומרים תמיד, וגם אם סטרוק עצמה אינה נמנית עם המתנחלים הנהנים להתעמר בפלסטינים הרי שאם לדון על פי תוצאות החינוך שהעניקה לבנה, יש להרחיק אותה מכל השפעה שהיא על תחומי החינוך. אותו בן יקיר שלה, צבי סטרוק, כבר נשפט על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים לשנה וחצי מאסר ובית המשפט העליון החמיר את עונשו ל–30 חודשי מאסר, לאחר שהתעלל באופן מזעזע בנער פלסטיני שבתום ההתעללות גם הושלך כבול ועירום לגמרי אל הכביש ‏(כנראה הוא אוהב את הפלסטינים שלו ערומים‏). ל”צביקי”, כפי שקוראת לו אמו - שהאשימה את שני בתי המשפט, המחוזי והעליון, בכך שבחרו “להאמין לערבים” - היתה כבר היסטוריה עם אותו נער. שנה לפני כן, כשהיה הנער הפלסטיני בן 14, כבר הכה אותו צביקי בטענה שאדמת משפחתו של הנער היא עכשיו אדמת אש קודש ובאותה הזדמנות שהכה את הנער גם בעט בגדי בן יומו והרג אותו.

הנה בדיחה ששמעתי פעם: איש אחד רוצה להתגורר בהתנחלות בלתי חוקית, נגיד ששמה הוא “חרונאל”. הוא מגיע לראיון אצל ראשי ההתנחלות. “לך תהרוג שלושה פלסטינים וגדי אחד ואחר כך נראה”, הם אומרים לו. “למה גדי?” הוא שואל. “התקבלת” הם אומרים לו. האמת היא שהמצאתי את הבדיחה כרגע, אבל אני לא בטוחה שהיא תהפוך ללהיט בקרב מתנחלי חברון. ייתכן שהם אפילו לא יבינו אותה. כי מי שרואים בצבי סטרוק קורבן של מערכת המשפט המפלה לטובה ערבים ‏(זו כשלעצמה דווקא בדיחה ממש מצוינת‏) אולי לא מבינים מה מצחיק בשאלה “למה גדי?”

אבל אם נדבר ברצינות, השאלה שמטרידה אותי היא מנין ינקו מתנחלי אש קודש ‏(אמהותיהם של מי שאינם צבי סטרוק אינן מוכרות לי‏), את כמויות הסאדיזם והאטימות המאפשרות להם לראות באנשים בשר ודם - שגם אותם, על פי אמונתם, ברא אדושם - אובייקטים להתעללות יומיומית? מתי הפכו טיפוסים מסוגו של צבי סטרוק מילדים חמודים עם ציציות המשתלשלות מחוץ לחולצתם, לאנשים שאפילו השאלה “למה גדי?” מיותרת בעיניהם?

חברה אחת שלי כותבת עכשיו ספר על חוויות השואה שעברו אמה ואביה. שניהם יצאו מהמלחמה בשלום, אביה היה פרטיזן ואמה הצליחה להסתתר אצל חברים גויים. היא לא רוצה לספר את הסיפור הגדול, הנורא והידוע של מי שמספרים קועקעו על זרועותיהם במחנות הריכוז ומשפחתם הושמדה בתאי הגזים, אלא את הסיפור היומיומי של גילויי הרוע של הסביבה הנוצרית - פרטים קטנים כמו האיסור ללכת לבית ספר או להחזיק עוזרת, לרכוב על אופניים, להשתמש בתחבורה ציבורית, להיכנס לגנים ציבוריים או להרכיב משקפיים.

אם נחזור לענייננו, זה לא רק הסיפור של העוול הגדול, הכיבוש, שממרר את חייהם של הפלסטינים, אלא הפרטים הקטנים של החיים, הפחד שאיזה צדיק מאש קודש יחליט לגנוב להם את החמורים, לגזול להם את היבול או את האדמה, להרביץ לילדים שלהם בדרך לבית הספר או לירות בהם. זו הבנאליות של הרוע שאש הקודש של המתנחלים האלה מזינה. האלוהים שהם מאמינים בו הוא אל נקמות, קללות ואלות ‏(תרתי משמע‏), חרא של טיפוס שעוד באירופה היה כזה אלא שאז עבד אצל הצד השני והשוחט שחט את היהודים. דווקא את האלוהים הזה אימצו לעצמם המתנחלים ועכשיו הוא עובד בשבילם והשיטה פורחת והחמה זורחת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו