הוטרדת מינית? תפתחי הומור עצמי!

בהודו גברים מפגינים בחצאיות, בהוליווד חושבים שמודעות עצמית מספקת הגנה משוביניזם בוטה

מיקה אלמוג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיקה אלמוג

בשבוע שעבר, בטקס חלוקת פרסי האוסקר לשנת 2013, עלה לבמה מנחה הטקס, הקומיקאי סת' מקפרלן, ופתח את האירוע בשיר שכותרתו “We Saw Your Boobs”, שבו מנה רשימה ארוכה של שחקניות הוליוודיות ואת הסרטים שבהם נחשפו השדיים שלהן. רבות כבר נאמר על השיר הזה: שהוא ציין את הבכירות והמכובדות ביותר בשחקניות הוליווד ‏(מריל סטריפ, ג’ודי פוסטר, קיית ווינסלט‏); שחלק מסצנות החזה החשוף בסרטים שצוינו היו סצנות אונס ‏(“הנאשמים”, “מפלצת”, “בנים לא בוכים”‏); ושהמנחה עצמו, מקפרלן, היוצר של “איש משפחה” והסרט “טד”, אוהב להשתעשע באזורים האפורים של מה שמותר ואסור להגיד ולעשות, וזו לא הפעם הראשונה שהפגין טעם רע במיוחד.

לא זה העניין. מקפרלן ידע טוב מאוד שהוא חוצה גבול. לכן ריפד את האירוע בהוכחות־לכאורה שהשיר אמנם פרובוקטיבי, אבל מצחיק ולגיטימי, לא מבזה ופסול. לפני שהשיר התחיל היה מערכון שהופיע בו וויליאם שאטנר, לבוש בבגדי קפטן קירק, ששידר אל מקפרלן “מהעתיד” וסיפר לו מאילו טעויות חשוב שייזהר כמנחה הטקס הנצפה ביותר בעולם. למשל, אמר לו הקפטן, הימנע משיר פתיחה בטעם רע, כזה שעלול לפגוע ברגשות הציבור. להלן הכלי הראשון: מודעות עצמית. בעצמי אמרתי שהשיר פוגעני, מה תעשו לי? הכלי השני היה אישור־לכאורה מצד אלו שהשיר מכוון נגדן. הוקלטו מראש תגובות של השחקניות שרליז ת'רון ונעמי ווטס, שהוכנסו בסוד העניינים וצולמו “מתרגזות” לשמע ציון שמן בשיר. כלומר: אם הן שיתפו פעולה, סימן שמי שימחה סובל ממחסור בהומור עצמי. והומור עצמי הוא כמו טעם בבגדים - כולם חושבים שיש להם. לבסוף, ברגע השיא של השיר, התרומם מסך שחשף את מקהלת הגברים הגאים של לוס אנג’לס, שהצטרפו לפזמון בשירה אנרגטית: ראינו לך את הציצי! ראינו לך את הציצי! כלומר, כלי ההגנה השלישי היה גיוס נציגיהם של מי שנחשבים למגזר הגברי הכי מכבד ואוהב נשים, ואף סובלים תדיר בעצמם מהטרדה על רקע מיני. אז אם גם הידיד ההומו שלך פה, בכלל הכל סבבה. לסיכום: מודעות עצמית, אישור מטעם נציגות הקורבנות ואישור מטעם מי שאמור לצאת להגנתן. משגע.

השיר של מקפרלן “We Saw Your Boobs”

על כך כתב שייקספיר “The lady doth protest too much”. עצם קיומם של כל כך הרבה מנגנונים שמטרתם להוכיח שזו בדיחה, מוכיח שמקפרלן ידע שמה שהוא עושה אינו לגיטימי - גם אם חשב שזה נורא מצחיק ונועז.

אבל מקפרלן הוא לא הבעיה. הבעיה היא במה שאנחנו למדים מעצם העובדה שהשיר הגיע לבמה. שיר שלקח כמה מהנשים החזקות, המוכשרות והעשירות לא רק בתעשיית הבידור האמריקאית, אלא בעולם, והתייחס אליהן כאל חשפניות במקרה הטוב, עבר את כל מנגנוני הסינון שיש לאירוע מסוג זה והגיע לשידור. האוסקר הוא הרי אחד מהאירועים הטלוויזיוניים המוקפדים ביותר שיש - כל שנייה מתוכננת בו לעילא. כלומר, העורך/ת, המפיק/ה, התסריטאים/יות, נציגי ונציגות האקדמיה לקולנוע - עשרות גברים ונשים שהיו שותפים בתכנון הטקס, בכתיבה ובחזרות - אף לא אחד מהם לא מצא לנכון לעצור ולהגיד לא, זה לא מצחיק, זה לא הפוך על הפוך, זה משפיל ומבזה וזה לא יהיה.

והנה עוד דבר. אף אחד לא מצא לנכון להגיב בטקס עצמו. איש לא אחז בפסלון המוזהב ואמר: “המון תודה, זה הרגע המרגש ביותר של חיי. רק מה זה היה השיר על שדיים של שחקניות? ג’ודי פוסטר ב’נאשמים’ - ראינו לך את הציצי? אתם רציניים? WTF???” ניתן לספק הסברים רבים להסכמה שבשתיקה שבה התקבל זמר ההשפלה הזה. המשתתפים בטקס נרגשים ומתוחים, עסוקים בראש ובראשונה בעצמם ומתנהלים לפי קודים התנהגותיים וכללי טקס שעל הפרתם הם עלולים לשלם מחיר כבד. אבל אני חושבת שההסבר הבסיסי הוא אחר. כמו בכל מקרה של הטרדה או תקיפה מינית, התגובה הראשונה היא קודם כל הלם. גם גיל, כוח, ניסיון ופרסום לא הופכים אשה לחסינה לרגע שבו הטרדה מינית מפשיטה אותך באחת - קודם כל מכבודך.

בימים שאחרי הטקס נרשמו מחאות רפות: לנה דנהאם צייצה, ג’יין פונדה כתבה בבלוג שלה, אבל לא קם קול זעקה הוליוודי. מתכנת מחשבים חביב מניו יורק הקליט שיר־תגובה תחת הכותרת “We Saw Your Junk” - “ראינו לך את החבילה” - שבו מנה את השחקנים שאיבר מינם נחשף בסרטים שונים. זה לא עבד. כי איש לא חושד בגבר שחשף את איבר מינו בסרט מתוך איזושהי זילות מינית, בעוד שקל כל כך לרמוז ששחקנית שחשפה את שדיה, ולא חשוב כמה אינטגרלי למהלך הסיפור היה אותו רגע של עירום, עשתה זאת בסופו של דבר כי היא מעוניינת לפתות את סת' מקפרלן. אין מקבילה לקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להשפיל אשה בהקשר של גופה ומיניותה, ולכן הפתרון לעולם לא יגיע ממקום של “להחזיר להם”. פתרון יכול לבוא רק ממקום שבו גם גברים וגם נשים מבינים ששוויון מיני הוא אינטרס של כולם. לפני כמה שבועות קבוצה של גברים הודים הפגינה בחצאיות, במחאה נגד תרבות האלימות המינית בארצם. המסר שהעבירו היה ברור: לא אשה הודית נאנסה באוטובוס, ולא נשות הודו נאנסות. הודו נאנסת. אין גברים מול נשים בקרב הזה, יש אנסים מול אלה שאינם אנסים.

שיר התגובה “We Saw Your Junk”

הפיאסקו הזה באוסקר התרחש בתקופת פריחה אדירה של נשים בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע האמריקאית. כמה מתוכניות הטלוויזיה המצליחות ופורצות הדרך עוסקות בנשים ונוצרו על ידי נשים; טינה פיי ואיימי פולר הנחו את גלובוס הזהב ‏(והיו מצחיקות, חינניות, מלאות הומור עצמי ומשוחררות מכל צורך לבזות אחרים כדי להצחיק‏). ובכל זאת לא בחרה אקדמיית הקולנוע להכות על חטא, להודות בטעות או להתנצל. בכלל לא - דוברת האקדמיה מסרה בתגובה כי “אם יש משהו שנמצא בבסיס הווייתו של האוסקר זהו חופש אמנותי”. קרי, חופש אמנותי חשוב מזכותן של 50% ממשתתפי/ות הטקס וקהלו לא לחטוף יריקה בפרצוף. היום יום האשה הבינלאומי 2013. והדרך עוד ארוכה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ