בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ובשמחה לעבוד את השם

כלייזמרים מחסידות ברסלב וחוקרים באקדמיה משתפים פעולה בתיעוד יצירתו המוזיקלית של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב מגדולי הרבנים החסידיים של הדורות הקודמים, האזינו

10תגובות

אברום לייב בורשטיין עצם את עיניו ושר בשקט, בעודו מלווה את עצמו באקורדיון, ניגון של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. נגן הקלרינט יחיאל פרנק הצטרף אליו בנגינה במועדון "יונג יידיש" בירושלים, וטען את הניגון ברגש.

רק קומץ ניגונים מוכרים היום ממורשתו של רבי לוי יצחק, אחד הרבנים החסידיים הגדולים במאה ה-18. אחד מהם, "דודלע" ("החליל" ביידיש), מוכר לבורשטיין ולפרנק מהווי חסידות ברסלב, שאליה הם משתייכים. בברדיצ'ב היתה קהילה של חסידי ברסלב, שהניגונים עשו את דרכם אליה, כמו לחסידויות אחרות (חב"ד למשל), וכך השתמרו.

בורשטיין, בן 41, הוא יושב ראש אגודת הכליזמרים של ירושלים ומנהל מועדון "יונג יידיש". את "דודלע" שמע לראשונה כשהיה בן 13, בדרך להתבודדויות הראשונות שלו עם בני מצווה אחרים (כך נקרא המנהג של חסידי ברסלב, היוצאים בלילות לשטחים פתוחים כדי לנהל דיאלוג פרטי עם אלוהים).

"דו, דו, דו" ("אתה, אתה, אתה" ביידיש), זימרו החסידים הצעירים בעוד הטנדר מקפץ בדרך זרועת  האבנים. "ריבונו של עולם... איה אמצאך ואיה לא אמצאך?" צעקו בחושך. "אם טוב לי – אתה (דו), ואם חלילה לא – אוי, אתה! רק אתה – ושוב אתה, ולעולם אתה, דו, דו, דו", שרו בגרון ניחר.

את "דודלע" וניגונים נוספים המיוחסים לרבי לוי יצחק ניגנו בורשטיין ופרנק שוב בשבוע שעבר, בטקס ההשקה של קתדרה לחקר החסידות באוניברסיטת בר-אילן. חקר הניגונים יהיה אחד התחומים שבהם יתעמקו אנשי הקתדרה. הקתדרה החדשה נקראת על שמו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. מפני שאת הכסף להקמתה תרם אחד מצאצאיו – לוי יצחק רחמני. באווירה החגיגית של הטקס נשכח לרגע הפן האירוני של האירוע: רבי לוי יצחק היה מן הסתם מוחה בתוקף על עצם הלימודים באוניברסיטה.

הופעת הכליזמרים סימלה את שיתוף הפעולה ההולך ונרקם בשנים האחרונות בין חוקרים באקדמיה, כמו ראש הקתדרה החדשה, הפרופ' צבי מרק, לחסידים שעוסקים בתיעוד החסידויות שלהם ובמחקר על תולדותיהן. בעבר הלא רחוק, עצם ההתנגדות של החסידות להשכלה יצרה חשדנות שמנעה מפגש בין שני העולמות.

בורשטיין ופרנק, גיסים המכנים את עצמם גם אספני ניגונים, הם מקור בלתי נדלה למידע על מקורם של ניגונים שונים ועל האופן שבו ראוי להשמיע אותם. לאחרונה נוצר קשר בינם לבין חוקרים באוניברסיטה אחרת, האוניברסיטה העברית בירושלים. שני החוקרים, ד"ר מיכאל לוקין ומתן ויגודה, שהם גם עובדי הספרייה הלאומית, הציגו בטקס בבר-אילן מחקר על ניגוניו של רבי לוי יצחק. הם טענו כי הצליחו לבסס באופן מדעי טענות המייחסות לו חיבור של ניגונים שונים. ויגודה ולוקין גם זיהו שני ניגונים חדשים של רבי לוי יצחק שלא היו ידועים קודם לכן.

קורפוס הניגון החסידי

לרבי לוי יצחק לא היתה שושלת חסידית משלו, שכן היה פוסק הלכה ולא אדמו"ר. לכן קשה לדעת אם באמת חיבר ניגונים שיוחסו לו, שהתגלגלו לחסידויות שונות. החוקרים והנגנים נפגשו כדי להשוות בין גרסאות שונות של הניגונים, המקובלות בחצרות חסידיות שונות.  

מחקר הניגונים החסידיים עסק בעבר בעיקר בפולקלור שבו נוצרו ופחות במאפיינים מוזיקליים וטקסטואליים שלהם. "העבודה התמקדה במיפוי ובתיעוד של חסידויות וניגונים", אומר לוקין. "החוקרים ראיינו חסידים זקנים ונגני כליזמר, תיעדו טישים ואירועים חסידיים אחרים, וכך יצרו את קורפוס הניגון החסידי". כיום הקשר בין החוקרים באקדמיה לחסידים ולנגנים ישיר יותר והיחס אליהם שוויוני. החוקרים אינם רואים בהם מושא מחקר, אלא שותפים לעבודה.

אלכס ליבק

לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה ידע מסוים במוזיקה – בכתביו אפשר למצוא, למשל, את המונח אוקטבה – אבל הוא לא ראה צורך לרשום את הניגונים. "החסידים ראו בניגון אמצעי להגיע לדבקות", מסביר לוקין. "כמו שאף אחד לא חושב לבוא לבית הכנסת ולתעד תפילה, הם לא ראו צורך בתיעוד של הניגונים". כיום מבינים החסידים את חשיבות התיעוד וחלקם באים לספרייה הלאומית כדי למסור לחוקרים ניגונים שהם מכירים.

"הניסיון שלי מהקשר עם חוקרים מהדור הקודם היה מר", אומר פרנק. "התייחסו אלינו כאילו אנחנו כלי שרת. פעם הזמינו אותי לבית הספרים. הבאתי הקלטות בתיק. אמרו, 'כל דבר שאתם מוציאים חייב להגיע אלינו. זה החוק'. אמרתי, 'תראו שלא תקבלו ממני כלום' וניתקנו קשר. המקום ההוא היה בית קברות למוזיקה". היום, לדבריו, התמונה שונה. עם ויגודה, לוקין, פרופ' מרק ואחרים יש קשר פתוח והדדי. "אני מאמין שהיום הכל נפתח. יש הרבה הבנה ויש רוח צעירה".

מאגר המוזיקה של בית הספרים הלאומי מכיל כ-4,000 הקלטות של ניגונים. ויגודה ולוקין פועלים על פי גישה עכשווית, המתייחסת לניגונים בכמה רבדים ובוחנת את מאפייניהם המוזיקליים והמילוליים ומביאה בחשבון גם את הגותו הדתית ואת השקפת עולמו של המחבר. גם הסביבה התרבותית והחברתית שבה חוברו הניגונים מובאת בחשבון. "אנחנו מנסים לייחס אותו משקל גם למוזיקה וגם למלים ביידיש. זה לא נעשה במחקר עד היום", מסביר לוקין. אוסף המוזיקה בספרייה הלאומית עבר באחרונה תהליך של דיגיטציה וכיום הוא פתוח לכל.

ניגונים חסידיים החלו לעורר את סקרנותם של חוקרים ומתעדים בתחילת המאה העשרים. משלחת אתנוגרפית בראשותו של מחבר "הדיבוק", הסופר והמחזאי ש' אנ-סקי, היתה הראשונה שהקליטה שירת חסידים. המשלחת סיירה בעיירות יהודיות ברחבי רוסיה ואוקראינה בשנים 1914-1912 והקליטה את הניגונים באמצעות פונוגרף. ההקלטות שמורות במוזיאון לאתנוגרפיה בסנט פטרבורג ברוסיה וגם בספרייה המרכזית בקייב, בירת אוקראינה. אוספים אחרים של ניגונים שמורים בארכיונים ממוסדים ובמאגרי מוזיקה של אספנים פרטיים, מרביתם מרקע חסידי, בישראל ובעולם.

הלב הפועם

ניגונים הם הלב הפועם של החסידות. הם לוכדים את רוחה, המתבטאת בביטוי "עבודת השם בשמחה". שרים אותם בטיש עם הרבי או בתפילות שבת וחג, במועדים מקודשים או בימי חול. הם מייצגים את הקשר של החסיד עם אלוהיו ועם האדמו"ר שלו ומבחינים בין החסידים לליטאים המחמירים.

בהשקפתם של חלק מהאדמו"רים, ובהם רבי אהרון הגדול מקרלין, מיוחסת לניגון חשיבות רבה. גם רבי נחמן מברסלב הציב את הניגון במקום מרכזי בתורתו. חסידויות מסוימות, כמו מודז'יץ וקרלין, ידועות במוזיקליות שלהן.

הניגונים הם חלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי של החסידות. מרביתם נשמרו והועברו מדור לדור על ידי החסידים והכליזמרים כמסורת שבעל פה. הם לא תועדו בתווים, מפני שמחבריהם חסרו השכלה מוזיקלית מסודרת. לכן אבדו בשואה חלק ניכר מהניגונים.

פרנק ובורשטיין כרו אוזן מילדות לניגונים שהיו בסביבתם. משבגרו החלו לאסוף ולהקליט ניגונים. בחסידויות השונות פועלים עשרות אספנים כמותם, הנוהגים להקליט ולשמור ניגונים בשמחות משפחתיות, בטישים וכדומה. חלקם מוכנים לצאת למסעות ארוכים כדי לאתר ניגון נשכח. אספן הניגונים החסידי נחום קורלינסקי, לדוגמה, טען לפני כשנתיים שגילה באוסף השמור בספרייה המרכזית בקייב ניגון המיוחס לרבי נחמן מברסלב. עיבוד מחודש של הניגון יצא לאור בדיסק.

פרנק, אחד הכליזמרים העסוקים והמצליחים ביותר, שאף משתף פעולה עם מוזיקאים לא חרדים, מסביר כי הדחף שלו לאסוף ניגונים נובע ממודעות לחשיבות שימורם. כשמזמינים אותו לנגן בחסידויות אחרות הוא לומד את הניגונים – גם את אלה שבאותן חסידויות מנסים לשמור בתוך החצר – ומצרף אותם לרפרטואר שלו, "כדי שיהיו מוכרים לצעירים". בורשטיין יצר מאגר גדול, ובו ניגונים ששרו באוזניו זקני החסידות. גם חסידים רבים מביאים לו תיעוד של ניגונים המושרים במשפחתם.

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, המכונה "סנגורם של בני ישראל", חי בשנים 1810-1740. על פי סיפורי חסידים רבים שנקשרו בו, הוא התאפיין באהבת האדם הפשוט. כדי לאשש את הקשר בין ניגונים שונים לבין הרבי חיפשו לוקין וויגודה כמה מאפיינים ייחודיים שחוזרים בהם, המתאימים לאישיותו. "זה סגנון מלוכד ומגובש", אומר ויגודה. "רואים בו את הקרבה למוזיקה של תפילה ושילוב של רבדים שונים מתוך המוזיקה המזרח אירופית האשכנזית. בניגונים שלו יש נעימות של תפילה ושל לימוד ונגינות של כליזמרים. הם גם משלבים רובד גבוה ורובד יותר עממי".

את הניגונים נהגו לשיר ברגעים של מעבר, כמו מוצאי שבת, אולי כדי לרכך את המעבר מקודש לחול, בהמשך ישיר לתורתו של מייסד החסידות, הבעל שם טוב. לפעמים שרו ניגונים ללא מלים בפסק הזמן שבין נטילת הידיים (חול) לסעודה (קודש). הניגון ללא מלים נחשב קדוש יותר משירה עם מלים. לכן הוא מותר בפרק זמן זה, שבו אסור לדבר.

מבחינה מוזיקלית, הניגונים של רבי לוי יצחק הם יצירות פשוטות ולא מורכבות. ברובד הלשוני הם משלבים לשון קודש, יידיש ושפות סלביות – מאפיין בולט של הרבי, הידוע בשימוש שעשה במשלבים שונים של השפה.

"לשון הקודש מסמלת רובד גבוה ומקודש", מסביר לוקין. "יידיש מסמלת את חייהם של אנשים פשוטים בעולם הזה ולפעמים יש בניגון גם מלים באוקראינית, שהן התגלמות הפשטות והלבביות. זה מתאים לרבי לוי יצחק, שהאמין שאפשר לפנות לקדוש ברוך הוא בשפה של האיכרים הפשוטים". כדוגמה מביאים החוקרים ניגון שמתבסס על הפיוט "אום אני חומה", שנהגו לשיר בהקפות בשמחת תורה. רבי לוי יצחק הוסיף לפיוט מלים ביידיש, שמקנות לטקסט אופי מרוכך ומעודד יותר.

לדברי לוקין, רבי לוי יצחק "פיתח סוגה שהיתה קיימת, שירה עממית יהודית, ויצק לתוכה תכנים חסידיים. 'דודלע' הוא דוגמה לכך. זהו עיבוד לשיר עם על חליל, דודה באוקראינית. לחלל בחליל זה דו. במלים יש משחק יפה בין דו, 'אתה' ביידיש, לחליל".

מאפיין נוסף המשותף לניגונים של רבי יצחק לוי הוא תנועות קצרות החוזרות על עצמן, כמו בניגון "אנא ה' הושיעה נא", שנאמר לפני תפילת הלל בראש חודש אלול. בחסידות יוחסה לחזרתיות השפעה מאגית. הניגון שמור בספריית המוזיקה של בית הספרים הלאומי, בתוך האוסף של האספן הפרטי שמעון גשורי. באוסף שמורה גם מעשייה שסיפר לגשורי חסיד זקן, שלפיה רבי לוי יצחק גרם בכוח ניגונו למותו של הקיסר האוסטרו-הונגרי שגזר גזירות על היהודים. לוקין אומר בחיוך שהמעשייה עוסקת כנראה בפרנץ הראשון, בן זוגה של הקיסרית מריה תרזה, שמת בפתאומיות בראש חודש אלול תקכ"ה, 18 באוגוסט 1765.

למרות הנאתו מהקשר עם החוקרים, פרנק אומר שחלומו הגדול הוא להקים בית למוזיקה יהודית מכל הדורות. "אנחנו רוצים שליטה בדבר", הוא אומר. "יש לנו ההבנה שלנו. אנחנו יודעים, למשל, שאלה מנגינות של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. אנחנו לא צריכים מחקר בשביל זה. אנחנו מרגישים את הסגנון. החסידים שעשו את המוזיקה, זה פרץ מתוכם ללא כל קשר ללחן. העניין היה דבקות בתפילה, ולא כל דבר אפשר לנתח". בורשטיין מהנהן. "אני רוצה להעביר רגש נקי", הוא אומר. "זאת תחילתה של גאולת האנושות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו