בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רוצה שוויון? התחילי להבין בכלכלה

נשים יכולות לקרוא לשותף שלהן לחיים "אישי" "בן זוגי" או "ציפורי", אבל אם לא ינהלו את כספן, הן לעולם לא ישתוו לגברים

38תגובות

מאז המצאתו שימש הכסף, על תצורותיו השונות, כמכשיר דומיננטי בהסדרת יחסי אמון וכוח בין בני אדם. המהפכה התעשייתית, פריחת כלכלת השוק ועליית הקפיטליזם כאידיאולוגיה מובילה בעולם המערבי - חיזקו את חשיבותו עוד יותר, והפכו אותו לאמצעי החשוב בעולם המושתת על העבודה ועל הצריכה, כפי שאנו מכירים אותו. בין אם נאהב זאת או לא -  הכסף הוא המשאב הקונקרטי, המדיד והדומיננטי ביותר בחיינו.

כשם שהודרו מכל אמצעי השליטה, כך נמנעה מנשים גם הנגישות לכסף, כל שכן לשליטה בו. עד המאה ה-20 מעמדן המשפטי של הנשים היה נחות, נטול זכויות בסיסיות ופריבילגיות כמו זכות הצבעה והזכות לבעלות על ירושה. לרוב הנשים לא היתה כל דרך לעסוק בכסף, כיוון שתנועתן הוגבלה לשטח ביתן, וגם כשיצאו לעבוד – בדרך כלל מכורח מצוקה כלכלית – הועסקו תמיד בשכר נמוך מזה של הגברים. אם נולדה למשפחה אריסטוקרטית או לגורל עני; אם יצאה לעבוד או נשארה בבית לגדל את ילדיה – תלותה הכלכלית של האשה בגבר היתה עובדה בלתי מעורערת, והיא נדרשה לו כמתווך וכמנהל לכלכלתה.

המצב כיום פחות דרקוני ובעייתי כמובן, אך הוא עדיין רע למדי. בישראל, לדוגמה, שיעור השתתפותן של נשים בשוק העבודה כמעט ואינו נופל מזה של הגברים, וזהו סימן טוב בעיקרו. הבעיה מופיעה בעמודות השכר, שמשקפות פערים עצומים בין גברים לנשים, ובנוכחותן הדלילה – כמעט בלתי קיימת – של נשים במשרות בכירות ובעמדות השפעה וכוח.

בדיקה של חברתBDO  בקרב בכירים במאה החברות הציבוריות הגדולות בישראל, העלתה כי רק 8% מהבכירים הם נשים, וכי גם מיעוט שברירי זה משתכר 30% פחות מהגברים. עם זאת, הסיפור הטרגי באמת מתרחש דווקא בעשירונים התחתונים, בבסיס הרעב והעוני של הפירמידה. סקר שכר חציוני שהסתמך על נתוני רשות המסים העלה כי רוב מקבלי השכר הנמוך בישראל הם נשים. רבע מהנשים משתכרות פחות מ-2,900 שקל ברוטו בחודש, דרגת השכר הנמוכה ביותר.

הפסיביות הכלכלית שנכפתה על נשים במשך שנים, דנה אותן כעת להיות עובדות זולות ומדוכאות, המנותקות בדרך כלל מעורק חלוקת המשאבים, ובכלל זה מהכסף. מצב זה, על אף שרבים (כולל נשים) עדיין מתכחשים לו, עומד בניגוד לחוקי המוסר האנושי, כשם שגזענות ואפליה אתנית הם פשעים אנושיים החוטאים בשיפוט לא הוגן של אדם על רקע צבע עורו או השפה שהוא דובר.

העדר אכיפת חוקי השוויון בשכר מלמד כי ללא שינוי תודעתי ואקטיבי בשטח, החוקים והתקנות יישארו מס שפתיים. כיצד בכל זאת ניתן לשנות זאת? הדרך הנגישה והמיידית לשם התחלה היא ללמוד את הנושא ולעודד ידענות ואוריינות כלכלית בקרב נשים. במלים פשוטות: לדרוש מנשים לקחת אחריות על ניהול כספן ותקציב הבית שהן עומדות בראשו. הצעד הזה אינו כולל שינון מודלים כלכליים מסובכים או מעקב אחרי המסחר בנגזרים בוול סטריט אלא מטלות יום-יומיות כמו קריאה והבנת תלוש השכר, ידיעת תנאי המשכנתה, סיכום הוצאות חודשיות מול ההכנסות והבנת משמעותם של מכשירים כלכליים כמו קופת גמל וקרן פנסיה, שהם חלק בלתי נפרד משוק העבודה.

החינוך המגדרי עדיין שולח את הבנות לפינות החום והליטוף במרחב הביתי, ואת הגברים למרחבי העולם הגדול כשהם חמושים בתשוקת שליטה, הישגיות וניצחון – תכונות שבסופו של דבר גם מובילות גם לשכר גבוה יותר. הפרדיגמה העקומה הזו, שמתוחזקת בדבק גס של תיאוריות אבולוציוניות, תיסדק רק כאשר עוד ועוד נשים יגיעו לתפקידים מובילים כמו יו"ר דירקטוריון או ראש שירות ביטחון. היא תקרוס רק כשנשים יעסקו בתחומים "גבריים", ולכן עתירי כסף שליטה והשפעה, ויוכיחו לגברים – וחשוב מכך לנשים אחרות – שגם נשים מסוגלות לעסוק בהם בהצלחה לא פחותה.

הדרך לשם עוברת, בין היתר, בהכרת מושגים משעממים למדי כמו מס שולי ומקדם אקטוארי וידיעת פרטים לא סקסיים בעליל כמו הטבת המס של קרן ההשתלמות ושיעור דמי הניהול הממוצעים הנגבים בקרן הפנסיה. זה אמנם כיף קטן מאוד, שגם גברים רבים מנסים לחמוק ממנו, אולם מצבן הפגיע כלכלית של הנשים אינו מאפשר להן להמשיך ולהדחיק מושגים כאלו, תוך הנאה עצלה מהפטור שניתן להן. הידע וההבנה בניהול כסף – אישי, משפחתי וציבורי – הוא שלב בלתי נמנע בהתבגרותן הנדרשת של הנשים, בהפיכתן מסוג של "ילד" נוסף (במשפחה, בחברה, בכלכלה ובממשלה) לאדם בוגר, שותף מלא לזכויות ולחובות.

ללא כן, נשים יוכלו לקרוא לשותפן לחיים "אישי" "בן זוגי" או "ציפורי", ואפילו לפנות אליו בלשון בנקבה, אבל הן לעולם לא יגיעו לשוויון ההזדמנויות, בעולם האמיתי, שהן מייחלות לו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו