בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החגיגה של דני, שרי וציון. כך חילק בנק הפועלים אשראי למקורבים

לעתים נדירות מקבל הציבור הצצה לדרך שבה ניתן אשראי בנקאי לחבורה של מקורבים לצמרת הבנק הגדול במדינה, בנק הפועלים. טיוטת דוח של המפקח על הבנקים, שהוגשה לאחרונה לבית המשפט, קורעת צוהר לעולמם המופלא של המקושרים: שרי אריסון, דני דנקנר, עופר גלזר, עופר נמרודי, דייויד פדרמן ואחרים. חשיפה

186תגובות

הסדר החוב של קבוצת אי.די.בי מושך בימים אלו תשומת לב ציבורית רבה. העובדה שהקבוצה כוללת חברות ציבוריות היא שמאפשרת לכל אזרח לקבל מושג לא רע על מה שקורה בחברות האלה ועל היקפי חובותיהן. אלא שהרחק מעינו הבולשת מועברים מאות מיליוני שקלים לחברות ולאנשים שמקורבים לבנקים ולבעלי השליטה בהם, בלי שאיש יידע בזמן אמת למה משמש האשראי, אם הבנקים קיבלו ביטחונות מספקים שיבטיחו להם הצלחה בגביית הכסף בחזרה ובאילו תנאים מקבלים המקורבים את ההלוואות: אילו ריביות הם משלמים, האם הן נמוכות משמעותית ביחס לריביות שמשלמים אנשים מהשורה שמצבם הפיננסי דומה, ומהם תנאי פריסת החוב להם זוכים המקושרים לבנק ולבעליו.

אחת לכמה שנים נחשפת הקבוצה המצומצמת שמנהלת את הקצאת האשראי בבנקים בעקבות תקלה, שבדרך כלל מתרחשת בחדרי חקירות ובבתי משפט - והמסך שמסתיר את הנעשה בחדריהם הסגורים של הבנקאים נקרע. לאחרונה אירעה לבנק הפועלים תקלה שכזו: במאי 2009 נחשף כי דני דנקנר פעל כיו”ר הבנק בניגוד עניינים בעסקי חברת אלרן השקעות, שהוא היה הבעלים של כשבעה אחוזים ממנה. החשיפה בתקשורת הניעה את בנק ישראל לקיים דו”ח ביקורת בנושא אשראי לאנשים קשורים ובעלי עניין בבנק הפועלים במאי־יוני 2009. הדו”ח הזה, שהוגדר טיוטה, הוגש לאחרונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת המשפט שמנהלת המדינה נגד היו”ר לשעבר דנקנר - וכך התאפשרה חשיפתו כאן.

דו”ח הביקורת, שנערך על ידי צוות נרחב מטעם יחידת הביקורת של המפקח על הבנקים בבנק ישראל, חושף את האווירה המתירנית להפליא שבה נוהל האשראי לאנשים קשורים ובעלי עניין, כלומר אנשים שיש להם זיקה אישית לבנק. הדו"ח גם מסב את תשומת הלב לתפקודו של ציון קינן, אז מנהל החטיבה העסקית של הפועלים ‏(בתקופה שבין ינואר 2008 ליוני 2009‏), וכיום מנכ”ל הבנק.

דודו בכר

דני דנקנר, שהיה מעורב באותה עת עד צווארו ברמה האישית בהידרדרותה הפיננסית של חברת ההשקעות אלרן, היה אז במצב מתסכל: הוא עמד בראשו של ארגון שהעמיד אשראי לציבור ב–222 מיליארד שקל, אולם כדי שמקצת אוקיינוס הכסף הזה ינותב לכיוונו ויסייע לו להציל מקריסה חברת השקעות שהוא היה מבעליה, היה לו צורך באדם שיגלה הבנה ויסייע לו להתגבר על המכשול הפורמלי שעומד בפני מתן אשראי לאנשים קשורים. קינן, אז כאמור מנהל החטיבה העסקית, בהחלט היה קשוב לצרכיו של היו”ר, לפחות לפי דו”ח הביקורת של בנק ישראל.

טיוטת הדו”ח היא זו שהובילה בסופו של דבר לפתיחת חקירת המשטרה נגד דני דנקנר ולכתב האישום החמור נגדו, המתברר בימים אלה: דנקנר מואשם בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הפרת אמונים בתאגיד, הלבנת הון ופגיעה בניהול התקין של תאגיד בנקאי. גם קינן נחקר באזהרה בפרשה הזאת, בחשד לקבלת דבר במרמה והפרת אמונים בתאגיד. הוא נחשד בכך שקידם הלוואה פרטית לדנקנר, חברו הטוב באותה עת, תוך הצגת נתונים מטעים לוועדת הקשורים של הדירקטוריון. בסופו של יום נסגר נגדו התיק מחוסר ראיות. עם זאת, הפרקליטות העבירה את חומרי החקירה נגד קינן למפקח על הבנקים, כדי שיבחן אם יש בו כדי לפסול את מינויו לתפקיד מנכ”ל בנק הפועלים. המינוי נותר על כנו גם לאחר בדיקת המפקח.

הדו”ח הסופי, המתבסס על טיוטה זו - שעוסק באשראי כולל בהיקף של 2.2 מיליארד דולר - מצוי בידי בנק הפועלים ובנק ישראל, שסירבו לבקשת מוסף “הארץ” לחשוף אותו לעין הציבור. משה שרעבי, מנהל ביקורת האשראי בפיקוח על הבנקים, שהיה אחראי על הבדיקה הרגישה, הסביר לאחרונה בעדותו במשפטו של דני דנקנר כי הדו”ח הסופי נשלח לבנק הפועלים במועד מאוחר יותר בגלל החקירה המשטרתית שנפתחה נגד דנקנר, ולא הוגש לבית המשפט. מקור בבנק הפועלים מסר כי הבנק פעל לתקן את כל הליקויים שעליהם הצביע דו”ח הביקורת.

1. היו”ר דני דנקנר

יו”ר בנק הפועלים בתקופת הדו”ח, דני דנקנר, ביקש בספטמבר 2008 מוועדת אנשים קשורים אישור לחדש ‏(כלומר לדחות את פירעון, י”ג‏) הלוואת מט”ח אישית של 873 אלף דולר לשנה, שניתנה לו במקור על ידי בנק הספנות והועברה לבנק הפועלים בנובמבר 2004. ההלוואה הועברה בין הבנקים לאחר שהבנק הקטן נרכש בידי הפועלים. בקשתו של דנקנר אושרה על ידי מנהל החטיבה העסקית ציון קינן בספטמבר 2008: ההלוואה מוחזרה שוב, ובאותו שיעור ריבית - אף על פי שהיתה אמורה להיפרע במלואה בנובמבר 2007, ולא נפרעה כנדרש.

ההלוואה ניתנה ללא ביטחונות, ואף על פי שכבר היו לדני דנקנר הלוֹוה, כאמור אז יו”ר הבנק, התראות מינהליות בחשבונו - מעין אורות אדומים לגבי איכות הלווה - בהתבסס על המידע שנצבר בבנק. יתרה מזו, צוות הביקורת של הפיקוח על הבנקים לא מצא תיעוד לכך שבעת הגשת הבקשה נבדק כושר ההחזר של דנקנר. נושא כושר ההחזר של דנקנר - בהתבסס בין היתר על עושרו האישי - מספק בהמשך הדו”ח כמה אתנחתות קומיות ומבליט שוב את הקשרים ההדוקים בינו לבין קינן.

ענייניו של דנקנר נדונו שוב בפני ועדת אנשים קשורים באוקטובר 2008, עם או בלי קשר להחמרה במצבה של אלרן, חברת ההשקעות שבבעלות שני פלגי משפחת דנקנר: אנשי העסקים שמואל דנקנר ואברהם דנקנר, אביו של דני. דנקנר הבן ביקש אישור להלוואה של 3.4 מיליון דולר, ללא ביטחונות ובלי שציין את מטרת ההלוואה או את המקורות הכספיים שאמורים לסייע לו לפרוע אותה.

במהלך הדיון צוין כי ההלוואה ניתנת כגישור עד למימוש אופציות, מענקים ומקורות אישיים - וזאת בניגוד להוראות ניהול בנקאי תקין. צוות הביקורת סבר שהסתמכותו של יו”ר בנק הפועלים על מענקים עתידיים שטרם אושרו על ידי דירקטוריון הבנק כמקור להחזר ההלוואה אינה ראויה. ועדת אנשים קשורים לא קיבלה גם במקרה זה מידע לגבי יכולת הפירעון של דנקנר ולא הוצגה בפניה בדיקה של יכולת הפירעון שלו. הדיון בהיקף הכספי של נכסי דני דנקנר, או בעגה החשבונאית “דו”ח עושר”, כפי שהוא משתקף בדו”ח הביקורת של בנק ישראל, מעלה לכאורה סימני שאלה בנוגע לאמינותו של קינן: “לשאלת משה קורן, חבר בוועדת אנשים קשורים, האם התקבל מדני דנקנר דו”ח עושר אישי ואם כן באיזה סכום מדובר, השיב קינן כי קיבל מדנקנר דו”ח עושר אישי. לא זכור לו הסכום המדויק אך דו”ח העושר האישי ‘בוודאי עולה על סכום האשראי המבוקש’”.

חקירת צוות הביקורת של בנק ישראל העלתה כי לא ברור אם בעת הדיון אכן היה בידי הבנק דו”ח עושר אישי, בעוד שעל גבי הדו”ח עצמו מצוין כי הוא נכון לנובמבר 2008, כלומר מועד מאוחר ממועד הדיון בוועדת אנשים קשורים, שהתקיים ב–27 באוקטובר באותה שנה. הבנק המרכזי אינו כותב זאת במפורש, אך קשה להבין כיצד גילה קינן בפני ועדת אנשים קשורים בקיאות כה רבה בדו”ח העושר של דנקנר, בעוד שזה טרם נכתב או לפחות לא הוגש לבנק. רמת הבקרה של בנק הפועלים בכל הקשור לדו”ח העושר האישי של דני דנקנר גם מעוררת את הרושם שאיש בבנק לא היה מעוניין לדעת לאשורו את מצבו הפיננסי של היו”ר, משום שהדו”ח עצמו מדיף ניחוח עז של שרלטנות.

גם מבין השורות של דו”ח הביקורת, שלשונו מדודה ורזה, אפשר לשמוע את רעמי הצחוק של אנשי צוות הביקורת של בנק ישראל ‏(רעיה ויטנברג־שפרנט, מיכל סיני־לויתן, הדסה יפה, גלעד אדיבי, איתמר בנגיאב, מוטי סידי, דודי בבלי ונעמה שגב‏): חלק ניכר מעושרו הפיננסי של דני דנקנר יוחס לאחזקותיו במניות ובאיגרות החוב של אלרן השקעות. שווי השוק של ניירות ערך אלו היה 813 אלף שקל. יו”ר הבנק ייחס למניותיו בחברת אלרן השקעות שווי של 59 מיליון שקל. דנקנר ציין אמנם כי הערך שייחס לאחזקותיו באלרן השקעות מבוסס על הערכת שווי, אולם לא צירף אותה.

לנוכח הניפוח המגוחך של שווי אחזקותיו של דנקנר בחברה, שדהרה לקראת סוף דרכה, הפגמים האחרים שמצא צוות הביקורת של בנק ישראל בקשר לטיפול בדני דנקנר נראים כמעט מינוריים:

מדיניות האשראי של החטיבה העסקית של הפועלים, בראשות קינן, ל–2008, הוגדרה במסמך מדיניות האשראי לאותה שנה כך: “הימנעות מגידול באשראי ושאיפה לצמצומו בחברות שדירוג האשראי שלהן הוא BB ומטה”. על פי אותה מדיניות היה שיעור הריבית המינימלי מעל ריבית הפריים ללווה בדירוג BB - 3.5%. המדיניות איפשרה למנהל החטיבה העסקית, על פי שיקולו, גמישות מסוימת, אם הדבר נחוץ כדי לשמר את הלווה כאחד מלקוחות הבנק. אלא שגבול הגמישות היה הפחתה של 0.2% לכל היותר במרווח הריבית.

עקרונותיה של מדיניות האשראי הזאת הושלכו לפח כלאחר יד, כאשר על שולחן החטיבה שניהל קינן עלתה בקשתו של דנקנר. היו”ר, שדורג ב־B בלבד, ועל כן הבנק היה אמור לחתור לצמצם את האשראי שנתן לו, לא זו בלבד שקיבל הלוואה נוספת של 3.4 מיליון דולר - אלא שהריבית ששילם עליה היתה 1.5% מעל הפריים. במילים אחרות, דנקנר שילם ריבית נמוכה ב–2% לשנה בהשוואה ללווים שדירוגם טוב משלו.

הליקויים בטיפול בנושא הרגיש של מתן אשראי לאנשים קשורים התגלו גם בדו”ח הכספי של הבנק ל–2007. הלוואת המט”ח שקיבל דנקנר ב–2007 לא דווחה בדו”ח של הפועלים במסגרת הגילוי על שכר והטבות לנושאי משרה. בטור המתאר את ההלוואות שקיבל דנקנר לא מצוין דבר, אפילו לא קו המציין כי הסכום הוא אפס - אף על פי שמדובר היה בהלוואה מ–2004 שהתחדשה לפרקים.

גם דני דנקנר עצמו - יו”ר הדירקטוריון באותה תקופה - לא מצא לנכון להודיע על קיומה של ההלוואה ולהעיר על אי הכללתה בדו”חות ל–2007. כמותו, חברי ועדת אנשים קשורים שדנו בהלוואה ואישרו אותה בנובמבר ,2007 לא התריעו, למיטב ידיעתו של בנק ישראל, על אי מתן גילוי לקיומה של ההלוואה בדו”חות הכספיים לאותה שנה.

2. שרי אריסון: שיכון ובינוי

הביקורת בבנק הפועלים מצאה כי גם חברת הנדל”ן של שרי אריסון, שיכון ובינוי, זכתה, בגיבויה של צמרת הבנק, ליחס מועדף. בשלהי 2008 אושרה בקשת החברה לדחייה של שנה בפירעון של מימון בסך 650 מיליון שקל, ולהחלפה של אשראי לזמן קצר בסך 160 מיליון שקל בהלוואת בלון לשלוש שנים. הלוואת בלון היא הלוואה בתנאים מועדפים: כזו שבה נפרע הסכום המלא כולל הריביות בסיום מועד ההלוואה, ולא בתשלומים קבועים ומעיקים. בישיבה שעסקה בבקשה של חברת הבנייה של בעלת השליטה בבנק יצאה אחת הדירקטוריות, מלי ברון, נגד כוונת ראשי הבנק לספק לחברה את ההטבה המשמעותית.

ברון הציעה בישיבה “שלא להחליף הלוואות קצרות ‏(on call, הלוואות מיוחדות לטווח קצר, שמוחזרות מדי תקופה, ג”ו‏) בהלוואות בלון לשלוש שנים ללא פירעונות - בפרט בתקופה שכזו ‏(מיד לאחר משבר הסאב פריים, ג”ו‏)”.

אלא שפקידי הבנק הבכירים, ובראשם קינן, גוננו על התוכנית. אחד מהם ציין כי לא כל האשראי הועמד בהלוואת בלון, וקינן טען בישיבה כי “אם הלקוח היה פונה לבנק אחר עם אותה בקשה סביר להניח שהיו מאשרים אותה”. נימוק זהה לחלוטין השמיע קינן בוועדה בעת אישור ההלוואה של מיליוני הדולרים לדני דנקנר. אלא שאנשי הפיקוח על הבנקים לא הסתפקו בתשובה הלקונית הזאת, ובדו”ח מתחו ביקורת על הלוואת הענק שנתן הבנק לחברה ללא מתיחת רשת ביטחון הולמת: “בענף הנדל”ן לא מקובלות הלוואות בלון שלא כנגד ביטחונות”, כתבו.

כמו כן נסקרת בדו”ח הלוואה של מיליארד שקל שפרושה לשנים רבות, אשר ניתנה לשיכון ובינוי במשך 2008. בהקשר זה הסתייג הדירקטור משה קורן, שבולט בכך שהוא תמיד עומד על המשמר, כי “בדרך כלל הבנק לא נוהג להעמיד אשראי פתוח לתקופה של 12 שנים או לתקופת מח”מ ‏(משך חיים ממוצע, ג”ו‏) של שש שנים”. קלרה צברגל, האחראית על סקטור הנדל”ן בבנק, השיבה לו: “גם לחברת אזורים, שמנוהלת פחות טוב משיכון עובדים, הבנק העמיד לאחרונה אשראי לזמן ארוך”.

אלא שבבדיקה שערכו אנשי יחידת הביקורת של המפקח על הבנקים התברר להם כי קיים שוני מהותי בין שתי ההלוואות שניתנו לשתי חברות הבנייה, שתיהן מהגדולות בישראל: “לחברת אזורים”, הם כותבים, “ניתן אשראי מתחדש און־קול. אין אשראי מסוג זה דומה לאשראי לזמן ארוך שנתבקש אישורו לשיכון ובינוי. נדגיש כי בשיכון ובינוי מדובר באשראי עם גרייס ‏(תקופה ממושכת שבה לא צריך להחזיר את הכסף, ג”ו‏) וללא ביטחונות”.

3. החברות של שרי: איריס דרור ואירית איזקסון

אירית איזקסון היא אשת עסקים ישראלית, ומאז 2008 היא משמשת כיו”ר חברת ישראכרט. איזקסון, הנחשבת לידידה קרובה מאוד של שרי אריסון, שימשה מאז 99’ ועד לאחרונה כדירקטורית בבנק הפועלים. במארס 2009 התכנסה ועדת אנשים קשורים כדי לדון בבקשה של חברה בשם “בני איזקסון”, שאחד מבעליה הוא בן זוגה של הדירקטורית. הבקשה של החברה היתה שלא לסמן אותה בשם התואר המכתים שמצמידים בנקים לחברות שלא פורעות את חובותיהן: “קשור לתאגיד בעייתי”. הרקע לבקשה היתה אחזקתה של חברת בני איזקסון ב–30 אחוזים ממניות “יאד אלקטרוניקה”, חברה ציבורית שהיתה חייבת לבנקים, כולל בנק הפועלים, כספים רבים באותו מועד. סימול זה היה עלול להכביד על בני איזקסון ואף למנוע ממנה קבלת אשראי.

אחד הדירקטורים שהשתתפו בוועדת אנשים קשורים, משה קורן, לא הכיר את המינוח “קשור לתאגיד בעייתי” והוא שאל בישיבה את פקידי הבנק למה בדיוק התכוון המשורר. נמסר לו כי “לקוח בעל המעמד הזה הבא לבקש אשראי מהבנק, יישאל שאלות ויש סבירות כי בקשתו תיענה בשלילה”. אלא שמסיבות לא ברורות, כפי שמצאו אנשי הביקורת של בנק ישראל, האיום בסימון הבעייתי הוסר מעל ראשה של חברת בני איזקסון.

מוטי קמחי

“הביקורת תמהה מדוע נמחק הסימון באופן המונע העלאת שאלות לגבי בקשות אשראי נוספות של חברת ההשקעות בני איזקסון בעתיד”, נכתב בדו”ח, “כך שמידע זה נמנע ממאשרי האשראי על מנת שיפעילו את שיקול דעתם... לא ראינו כי הוצגו בפני הוועדה דוגמאות להסרת הערה ללקוחות אחרים במקרים דומים... יתר על כן, הוועדה לא דרשה בדיקה כאמור”. אנשי הביקורת העירו גם על כך שאין בבנק נהלים מסודרים להסרת ההערה.

כמו איזקסון, גם איריס דרור היתה בעת כתיבת הדו”ח חברה קרובה של אריסון ודמות מפתח במפעלותיה של היורשת העשירה: דרור שימשה בין השאר כנציגתה של אריסון בבנק, כראש חטיבת הילדים והנוער בארגון “מהות החיים” של אריסון וכדירקטורית בחברת הנדל”ן שבבעלותה, שיכון ובינוי. חברת ב. דרור היתה שייכת למשפחתה וגם חברה זו עלתה על שולחן הדיונים של ועדת אנשים קשורים, לאחר שביקשה הלוואה של 300 אלף שקל.

על פי החומר הנלווה שהוגש לוועדה, מדובר היה בחברה עם חוב בבנק בסך 1.4 מיליון שקל, שעמד כנגד ביטחונות מצומצמים של כ–370 אלף שקל וערבות אישית של בעלה של איריס, עופר דרור. האשראי המבוקש אושר על ידי ועדת אנשים קשורים - אף שלדעת מחברי הדו”ח לא הוצגו “נתונים על מטרת האשראי וכושר ההחזר התומך באשראי”.

בישיבה שעסקה בנושא הציע הדירקטור משה קורן “לבקש הצגת ניתוח מאזן החברה, היות שלחברה גירעון בהון העצמי, וכן לבקש דו”ח עושר אישי ממר עופר דרור”. “למרות הדיון לעיל הבקשה אושרה”, מציינים מחברי הדו”ח, “מבלי שיהיה ברור מהו מקור ההחזר”. ועדת אנשים קשורים הסתפקה בהמלצה לסניף הרלוונטי כי “ייעשה ניסיון לקבל מהלקוח דו”ח עושר אישי”.

4. עופר גלזר

החשבון הפרטי של עופר גלזר, כיום גרושה של בעלת השליטה בבנק שרי אריסון, נוהל במחלקת הפלטינום האקסלוסיבית של הבנק: מחלקה שמטפלת בצמרת העסקית. גלזר המקושר זכה להטבות של ממש מצמרת הבנק. בשנת 2008, למשל, אושר לו חידוש אשראי של 2.6 מיליון שקלים לשנה, ללא ביטחונות - מהלך שספק אם אדם מן היישוב היה זוכה לו בימי חייו. מי שאישר לגלזר את ההטבה הוא לא אחר מקינן.
חידוש האשראי ניתן לגלזר בלי שנערך - כמתבקש מכללי בנק ישראל - דיון מחודש בוועדה לאנשים קשורים. בהקשר זה כותבים מחברי הדו”ח: “עמדת הביקורת היא כי העמדת הלוואה חדשה שלא נפרעה כמוה כאשראי חדש”.

גם חברות הבנייה של גלזר זכו, על פי מחברי הדו”ח, להטבות של ממש. ב”גבעת שחמון בע”מ” החזיק גלזר 51 אחוז יחד עם קבלן אילתי בשם יצחק אזולאי. גבעת שחמון בע”מ עסקה בהקמת פרויקט נדל”ן בעיר הקיט הדרומית בשני שלבים ‏(55 יחידות דיור בסך הכל‏). לחברה נוספת בשם “אואזיס אילת”, שבה שלט גלזר באופן מלא, היה פרויקט באילת - עשר יחידות דיור בשכונת גבעת שחמון. אלה היו פרויקטים יוקרתיים במיוחד: דירות רחבות ידיים עם מרפסות שבהן בריכות שחייה, פנטהאוזים ודופלקסים שהשתרעו על מאות מטרים.

הבנק של אשתו אז, אריסון, ליווה פיננסית את שני הפרויקטים. על פי הדו”ח המיוחד של המפקח על הבנקים, אישרה ועדת אנשים קשורים החרגה של שתי דירות מפרויקט גבעת שחמון לטובת גלזר. מדובר בשני פנטהאוזים בשטח של כ–500 מ”ר בנוי כל אחד, עם מרפסת של כ–300 מ”ר שבה בריכה. שתי דירות הפאר נמכרו לגלזר “במחיר נמוך משמעותית... ממחירי דו”ח האפס לפרויקט, בכפוף לתשלום מיידי של התמורה” ‏(דו”ח האפס הוא התוכנית העסקית של הפרויקט, הכולל את צפי מחירי הדירות, ג”ו‏). אלא שבפברואר 2009 אושרה דחיית התשלום על דירות אלה ליוני 2010. במילים אחרות - גלזר קיבל את הדירות במחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק, וגם אותו לא שילם כנדרש אז.

ממצא קשה נוסף של מחברי הדו”ח נוגע לתחשיב שהוגש מטעם הבנק לחברי ועדת אנשים קשורים, ואיפשר את מתן האשראי הנדיב לחברות הבנייה. “התחשיב בוצע ללא מקדמי ביטחון ובתחשיב נכללו כמכירות גם דירות שטרם שולם עליהן סכום השווה ל–15 אחוז לפחות ממחירן. נמסר ‏(לחברי ועדת הקשורים‏) כי נמכרו כמחצית מהדירות בפרויקט, אולם לא הוצגה השונות המהותית בין תמהיל הדירות שנמכרו בפרויקט ‏(בעיקר דירות סטנדרטיות‏) לעומת תמהיל המלאי שנותר בפרויקט ‏(בעיקר פנטהאוזים ודופלקסים יוקרתיים‏). מהתחשיב... ניתן ללמוד שהדירות המכורות מהוות רק כ–30 אחוז מסך התמורה לפרויקט”.

בתשובה לתהייה שהעלה אחד הדירקטורים בוועדה, הוסבר לו כי המכירות עד מועד הבקשה מסתכמות בכ–37 מיליון שקל ומהוות כ–50 אחוז מהפרויקט. הביקורת מצאה כי הנתונים שנמסרו לוועדה אינם מדויקים, בלשון המעטה. “לא ברור לביקורת כיצד אושר האשראי על אף ההסתייגויות שהובאו בדיון”, נכתב בדו”ח. “הביקורת סבורה כי לאופן הצגה זה היתה תרומה משמעותית לאישור חריגות מתנאי מימון שנקבעו בעבר, אשר לא ברור אם היו מאושרות לנוכח מצבו האמיתי של הפרויקט”.

גם בפרויקט אואזיס, שבבעלותו הבלעדית של גלזר, גילתה הביקורת הקלות שניתנו לו על ידי צמרת בנק הפועלים. למשל, במועד אישור ליווי הפרויקט של אואזיס נקבעו קריטריונים ברורים לתחילת ליוויו של הפרויקט, ובהם הון עצמי של 2.9 מיליון שקלים ומכירת שתי דירות בסכום מצטבר של 6.8 מיליון שקלים. “בפועל, על אף שהקריטריונים האלה לא נתקיימו”, כותבים מחברי הדו”ח, “אושרה העמדת מימון לפרויקט”.

מחברי הדו”ח מראים כיצד בנתה צמרת הבנק עבור גלזר חריגות והטבות שמבוססות כולן על תחשיבים מטעים לכאורה. בהקשר זה כתבה הוועדה: “לא ברור כיצד אושר ללקוח ליווי פרויקט נוסף ‏(הכוונה לפרויקט אואזיס, ג”ו‏) לאחר שהתברר שהלווה אינו מצליח במשך תקופה ארוכה לעמוד באף אחד מהתנאים שנקבעו לליוויו של הפרויקט, וזאת תוך התבססות על העודף הקיים לכאורה בפרויקט גבעת שחמון”.

5. עופר נמרודי: “מעריב”, הכשרת היישוב

כבר לפני שנים זיהו אנשי הפיקוח של בנק ישראל את מה שצמרת בנק פועלים סירבה לראות: שהעיתון “מעריב” מידרדר לתהומות. “לאור מצבו העסקי הקשה של ‘מעריב’”, קבעו מחברי הדו”ח ללא היסוס, “הפסדים גבוהים, ירידה חדה בהון העצמי, קשיי נזילות, תזרים שלילי מפעילות והיעדר תוכנית עסקית, נראה כי על הבנק להפריש לחובות לא מסופקים את כל החוב, למעט הסכום שעומד מול הביטחון של שעבוד בית הדפוס”.
“מעריב” נכלל בדו”ח המיוחד אף על פי שאינו גוף הקשור לבנק הפועלים, במסגרת בדיקת אשראים חריגים לגופים גדולים במשק. מחברי הדו”ח מצאו כי התקיים קשר הפוך בין מצבו הכללי של העיתון לבין ההטבות שקיבל מהבנק.

בעלי העיתון באותה עת, עופר נמרודי, הכיר את יו”ר הבנק דני דנקנר. נמרודי גם הכיר את האיש החזק בבנק, ציון קינן, ואף השתתף יחד עם לווים גדולים אחרים בחתונה הנוצצת שערך קינן לבנו בחוות רונית בספטמבר 2010.

חברת מעריב סיימה את שנת 2008 בהפסד נקי של 132 מיליון שקלים. בשלהי 2008 הוגשה בקשה להסדר חוב בקבוצת מעריב, שכללה למעשה שתי בקשות: העמדת אשראי של 50 מיליון שקל לטובת העיתון, ופרישת האשראי הקיים של יעקב ועופר נמרודי - 255 מיליון שקל - כנגד שעבוד מניות הכשרת היישוב לחמש שנים. ועדת האשראי של הדירקטוריון אישרה את הבקשות בכפוף לתנאים שונים, בהם תוכנית עסקית שתצביע על מעבר לתזרים מזומנים חיובי מהפעילות השוטפת במעריב. מחברי הדו”ח הופתעו לגלות כי צוות האשראי של הבנק העמיד לטובת העיתון אשראי בסך 20 מיליון שקל ‏(מתוך 50 מיליון שאושרו כאמור‏), תוך חריגה מסמכות ואף ש”עד לתאריך זה לא התקיימה, בין היתר, התניה של תוכנית עסקית המצביעה על היעדר גירעונות תפעוליים”.

בניגוד לגישה המקילה והסלחנית שגילתה צמרת הבנק ל“מעריב”, חושף הדו”ח כי כלפי עיתון “הארץ” ‏(שהיה ביקורתי באופן עקבי בקשר ליחסו של הבנק לטייקונים, ג"ו‏) ננקטה יד קשה: “לדעת הביקורת, הגדלת מסגרת האשראי בעיתון ‏(הכוונה ל’מעריב’, ג”ו‏) אינה תואמת את הסיכון בחוב ואינה משקפת סטנדרטים ראויים של טיפול באשראי ברמת סיכון גבוהה. חיזוק לכך אנו מוצאים מתוך השוואה לניהול האשראי לקבוצת עיתון ‘הארץ’, המטופלת באותו סקטור. בדיקתנו העלתה, כי האשראי לקבוצת הארץ נמוך יותר באופן משמעותי, מדורג גבוה יותר - bb - ומסווג החל מהרבעון הראשון של 2009, לראשונה, בהשגחה מיוחדת... יתר על כן, הלווה נדרש לפירעון של אשראי און־קול בסך 10 מיליון שקל והתבקש במקביל להסדיר את כל הביטחונות”.

מחברי הדו”ח מציינים בין השאר כי הבנק הפריש לחובות מסופקים ‏(כאלה שהחזרם מוטל בספק, ג"ו‏) 70 מיליון שקל מחובו של אחד מבעלי “מעריב” בעבר, האוליגרך ולדימיר גוסינסקי. בעיני מחברי הדו”ח לא די היה בהפרשה זו: “לאור מצבו הקשה של ‘מעריב’, על הבנק להפריש לחובות מסופקים את כל חוב גוסינסקי, דהיינו הגדלת ההפרשה בסך 36 מיליון שקלים”. אנשי הביקורת סברו גם כי רמת הדירוג של סיכון האשראי של העיתון ‏(b‏) היא מקילה מדי, ואינה קשורה למציאות הפיננסית. “לא ברור מדוע הדירוג לא מצביע על סיכון רב יותר לאור העובדה כי אין ערבות של החברה האם, אין כושר החזר לאור ההפסדים הכבדים והגירעונות התזרימיים”, נכתב שם. זה הרגע להזכיר נשכחות: בשנת 2011, אז רכש נוחי דנקנר את השליטה בעיתון המידרדר, הסכים בנק הפועלים למחוק 60 אחוזים מהחוב של מעריב: 64 מיליון שקל.

מוטי קמחי

הכשרת היישוב

גם במקרה של הכשרת היישוב הדו”ח הופך להיות היתולי: בשנת 2005 הסתכם האשראי של חברת הכשרת היישוב בבנק הפועלים בכ–110 מיליון שקלים. הדו"ח מתאר בפרוטרוט כיצד העניק הבנק דחיות אין־סופיות בתשלום הקרן והריביות שמשפחת נמרודי היתה אמורה לשלם. “בשנת 2004 נקבע כי החוב ייפרש לפירעון עד שנת 2015, כאשר תשלומי הקרן יחלו ב–2005. בפועל תשלומי הקרן לא נפרעו כלל ומוחזרו באשראי לזמן קצר. נציין כי כל האשראי לא הועמד לזמן ארוך והיה מדובר ב’לוח סילוקין וירטואלי’... מצבה של הכשרת היישוב הורע בשנים האחרונות, בין השאר בשל הרעה גדולה במצב ‘מעריב’ והצורך להזרים לו סכומים גדולים. בחברת הכשרת היישוב אין כל חלוקת דיווידנדים ולא ברור מהם המקורות שמהם תיפרע הקרן בגין האשראי כנגד המניות”. מחברי הדו”ח מתעכבים על האופן שבו הופרו הבטחות המשפחה לממש נכסים בשנת 2007 כדי לכסות על אשראי של עשרות מיליוני דולרים, אשר נועד לקניית חבילת מניות נוספת של הכשרת היישוב.

בהתאם לדרישת בנק ישראל העריכה יחידת בקרת האשראי של הבנק את סיכון האשראי לרכישת מניות הכשרת היישוב. בבדיקה של הבנק עצמו התברר כי המטה העסקי של בנק הפועלים העריך את שווי החברה ב–960 מיליון שקלים - פי ארבעה ביחס לשווי השוק של המניה.

כל הנתונים האלה הובילו את מחברי הדו”ח למסקנה כי יש לסווג את חובה של משפחת נמרודי כ”חוב בארגון מחדש”, כלומר כחוב בעייתי, בגלל אי עמידתה העקבית בתשלומי הפירעון. “בהתאם, יש לדרג את החוב מחדש”, קובעים מחברי הדו”ח.

6. דייויד פדרמן

התרבות העסקית של חריגה מנהלים באישור אשראי לאנשים קשורים חילחלה גם לקשרים בין הבנק לאנשי עסקים מקושרים ובעלי עוצמה כמו דייויד פדרמן, מבעלי השליטה במפעלים פטרוכימיים. בדו”ח לא נכתב מדוע פדרמן נכלל בו, אם כי ייתכן שמדובר בבדיקת אשראים חריגים לגופים גדולים במשק. ועדת האשראי של דירקטוריון בנק הפועלים בראשות דני דנקנר דנה ב–12 במאי 2008 במתן אשראי בסכום של 390 מיליון שקל, ומסגרת אשראי בסכום נוסף של 60 מיליון שקל, לחברת פטרוכימיים לצורך רכישת 15.76% ממניות חברת בתי זיקוק. מסגרת האשראי כולה ניתנה לפטרוכימיים כדי לגשר על המחסור במזומנים בתקופה שבין רכישת בתי הזיקוק למועד שבו יכלה לקבל דיווידנד מבתי הזיקוק לצורך פירעון אשראי.

חלק מתנאי האשראי שניתנו לפטרוכימיים חרגו ממדיניות בנק הפועלים בנוגע למתן מימון לרכישת שליטה בחברות ‏(רכישה ממונפת, י”ג‏). כך, למשל, נקבע במדיניות האשראי שההחזר של מרבית האשראי ייעשה בתשלומים תקופתיים, ושמשך החיים הממוצע של ההלוואה לא יעלה על שש שנים. האשראי שניתן בפועל לפטרוכימיים כלל תקופת חסד ‏(גרייס‏) של שמונה שנים על 60% מהסכום ההלוואה ‏(כלומר 60% מההלוואה יוחזרו בתשלום אחד לאחר שמונה שנים, י"ג‏). מדיניות האשראי של הבנק קבעה שלקוח שקיבל הלוואה מסוג זה יעמיד קרן רזרבה ‏(יפקיד בפיקדון סכום כסף שיבטיח את תשלום הריבית והקרן של ההלוואה לתקופה קצובה, י”ג‏), אולם בפועל פטרוכימיים של פדרמן לא הקימה קרן כזאת.

ההלוואה אושרה גם בלי שוועדת האשראי דנה בחולשות מהותיות של פטרוכימיים, שקיבלו ביטוי בהערכה של המטה העסקי של בנק הפועלים ולפיה היא תתקשה לעמוד בהחזר החוב. לא נדונה גם הסתייגותו של הדירקטור משה קורן, שהזכיר שהבנק לא נוהג להעמיד אשראי לזמן ארוך עם החזר של 60% מסכום ההלוואה בתשלום אחד בסוף תקופת ההלוואה. קורן הציע שלוועדה יוצג פירוט ההכנסות וההתחייבויות הכספיות של החברה, שיראה כי החברה מסוגלת לפרוע את חובה, וכן כי אם אין לפטרוכימיים מקורות לפירעון שוטף של מלוא החוב, תתחייב החברה בפני בנק הפועלים שכל הדיווידנדים שתקבל ישמשו להקטנת יתרת חובה לבנק.

ועדת האשראי של בנק הפועלים בראשות קינן התעלמה מהסתייגויותיו של קורן ומהערכת המטה העסקי של הבנק, ולפיה האשראי שאושר לפטרוכימיים גבוה מצרכיה, ואישרה את ההלוואה לצורך ביצוע העסקה.

לא זו בלבד שוועדת האשראי אישרה הלוואה של 85 מיליון דולר בגין העסקה, אלא שהסכימה לפרוש לזמן ארוך - בלי לשנות את הריבית - הלוואה של 13 מיליון דולר לזמן קצר, שפטרוכימיים קיבלה שלושה חודשים בלבד קודם לכן, לצורך רכישת קרקע בפולין. ועדת האשראי אף לא דרשה מפטרוכימיים לשעבד לטובתה את הקרקע, או לקבל הערכת שמאי לגבי שוויה. כיום, חמש שנים וחצי לאחר רכישתה, מונחת הקרקע במאזנה של פטרוכימיים כאבן שאין לה הופכין, והחברה, שזקוקה נואשות למזומנים כחלק מהסדר חוב של 1.9 מיליארד שקל, מתקשה למכור אותה.

צוות הביקורת של בנק ישראל, שבדק את הפרוטוקולים של הדיונים של צוות אשראי הנהלה, בראשות קינן, לא מצא התייחסות כלשהי לעובדה שהחוב הכולל של קבוצת דייויד פדרמן לבנק הפועלים לבדו, הגיע בסוף מארס 2008, כלומר עוד לפני קבלת אשראי נוסף של 450 מיליון שקל, לסכום הפנטסטי של 2.4 מיליארד שקל. משפחת פדרמן מסרה בתגובה כי מעולם לא היה לה אשראי בגובה כזה בבנק הפועלים, וייתכן שמדובר בחוב של פטרוכימיים והחברה המוחזקת בתי זיקוק.

יחידת המטה העסקי של בנק הפועלים אף לא ביצעה ניתוח רגישות מלא, שמנסה לאמוד את מצבו של הלווה אם יתקיימו תרחישים שונים שישפיעו על שווי הנכס שרכש. למשל, מה יקרה אם רמת ההכנסות של החברה שנרכשה תרד ב–10%, או שרמת הסיכון של החברה הנרכשת תעלה ותשפיע על שוויה.

בנק הפועלים עמד על טעותו בתוך זמן לא רב. כבר בדצמבר 2008, כלומר שישה חודשים וחצי בלבד לאחר קבלת האשראי הנוסף, הודיעה פטרוכימיים לבנק כי לא תעמוד בהתניות הפיננסיות ביחס לדו”חות הכספיים של 2008, ובסוף פברואר 2009 כבר קיים צוות של הבנק בראשות קינן פגישה עם נציגיה של החברה על בסיס הערכתו של בנק הפועלים עצמו שפטרוכימיים לא תעמוד ב–2009–2010 בהתחייבויותיה לבנקים ולבעלי איגרות החוב. הבנק העריך שהירידה החדה ברווחיותן של החברות הבנות - כרמל אולפינים, שמייצרת חומרי גלם לתעשיית הפלסטיק, ואבגול, שמייצרת חומרי גלם לחיתולים חד פעמיים - תמנע מהן לחלק לפטרוכימיים דיווידנדים, שהיו אמורים לשמש כמקור לתשלומי הקרן והריבית.

גם אז, כשהתברר לקינן שטעה בהחלטת האשראי שהוביל “בניגוד לחובתו של בנק לנקוט משנה זהירות במתן אשראי לרכישת שליטה ובמיוחד הלוואה שאינה נפרעת בתשלומים שוטפים של קרן וריבית”, כפי שנכתב בדו”ח, הוא לא טרח להביא לדיון בוועדת האשראי של הדירקטוריון את החריגה של פטרוכימיים מההתניות הפיננסיות ואת האפשרות לנקוט אמצעים נגד החברה בשל החריגה.

רק התערבותו של בנק ישראל, במכתב לבנק הפועלים מ–1 בינואר 2009, אילצה אותו לבחון לעומק את מצבה של פטרוכימיים. המטה העסקי של הבנק העריך בפברואר 2009 שהיחס בין ההלוואה שנתן הבנק לפטרוכימיים במאי 2008 לבין שווי הנכסים שנרכשו בהלוואה מגיע ל–90% ‏(יחס זה משקף את מידת הסיכון להחזר החוב, י”ג‏), ובעקבות המלצתו הורד דירוג האשראי של פטרוכימיים בתחילת 2009 בשלוש דרגות; אולם לא התקיים דיון ביחס לסיווג החוב של החברה לבנק, בניגוד לדרישתו של בנק ישראל באותו מכתב. דיון כזה היה עלול להביא לסיווג החוב כבעייתי ולהצריך את הבנק לבצע הפרשה לחובות מסופקים, כלומר לרשום הפסד על חוב שגבייתו על ידי הבנק מוטלת בספק.

תגובות

מבנק הפועלים נמסר בתגובה כי “טיוטה של דו”ח אינה מהווה מסמך אלא רק שלב הכרחי בכל תהליך של הכנת ביקורת של הפיקוח על הבנקים, על כל אחד מהבנקים, והיא כפופה כמובן להערות המבוקרים. מטבע הדברים הדו”ח הסופי שונה מהטיוטה ומתקן עיוותים שנפלו בה. מכל מקום, בדו”ח הביקורת הסופי אין כל ביקורת על מנכ”ל הבנק, לא חריפה ולא אחרת. הנושאים שלגביהם היו לפיקוח על הבנקים הערות טופלו כנדרש, והופקו כל הלקחים כעולה גם מדו”ח הביקורת עצמו. לגבי הדו”ח הסופי, איננו נוהגים להוציא שום דו”חות של הפיקוח על הבנקים לגורם חיצוני. ניתן לפנות לפיקוח על הבנקים על מנת לקבלו”.

דובר בנק ישראל, יואב סופר, מסר בתגובה: “כחלק מפעילותו השוטפת, עורך הפיקוח על הבנקים ביקורות וסקירות בנושאים שונים, במטרה להבטיח ניהול זהיר וציות להוראות המפקח על הבנקים. בעקבות תהליכים אלו, נדרשים התאגידים הבנקאיים לפעול לתיקון הליקויים ולחזק תהליכי עבודה שבהם זוהו חולשות. תהליכי הביקורת והסקירה מבוצעים מול כל אחד מהתאגידים הבנקאיים בנפרד ואינם גלויים לציבור”.

-------------------------------------------------------------------------

הפרשה שהפילה את דני דנקנר

דנקנר, בן מועדף של אצולת הממון, היה בעל 6.8% ממניותיה של חברת אלרן השקעות שהסתבכה בהשקעות כושלות בנדל”ן, במיזמי טלוויזיה בלוויין ברומניה ובמיזם תשתיות לטיפול בבוצה. החברה הפסידה 80 מיליון שקל ב–2007 וצברה גירעון של 76 מיליון שקל בהונה העצמי. בעקבות מצוקתה נאלצה החברה הבת, אלרן נדל”ן, למכור במארס 2008 לקרן ההשקעות הזרה RP את כל אחזקותיה בחברת הניהול של חברת אטלס נדל”ן תמורת 35 מיליון שקל.

חודש אחר כך שילם בנק הפועלים, שדני דנקנר שימש כיו”ר שלו, סכום של 25 מיליון דולר כפיצוי ל־RP, ששימשה כמתווכת בעסקה לרכישת בנק פוזיטיף בידי בנק הפועלים. במסגרת עסקה זו ניתנה ל־RP אופציה לרכוש 7.45% ממניות בנק פוזיטיף ואופציה לרכוש מבנק הפועלים עוד 7.45% ממניות בנק פוזיטיף. בנק הפועלים התחייב לשלם לפוזיטיף דמי תיווך של 5 מיליון דולר ‏(השותף הטורקי של בנק הפועלים ברכישת הבנק התחייב לשלם ל־RP דמי תיווך של מיליון דולר‏) במקרה ש־RP לא תקבל את ההיתרים הנדרשים לרכישת המניות הללו בבנק פוזיטיף. בפועל, כאמור, שולם פיצוי של 25 מיליון דולר בעקבות ההחלטה של המפקח על הבנקים בטורקיה שלא לאשר ל־RP להיות חלק מהעסקה לרכישת פוזיטיף.

על פי כתב האישום שהוגש נגד דני דנקנר בסוף 2012 על עבירות מרמה, הלבנת הון ופגיעה בניהול התקין של בנק הפועלים, הוא ניהל מו”מ כבעל מניות באלרן בנוגע למכירת האחזקות באטלס ניהול ל־RP עם רפי ברבר, מנכ”ל ושותף בקרן RP, ובה בעת ניהל איתו מו”מ כיו”ר בנק הפועלים על גובה הפיצוי שישלם הבנק ל־RP. דנקנר, נקבע בכתב האישום, השתתף באופן פעיל בקביעת גובה הפיצוי - 25 מיליון דולר - סכום שהיה גבוה דרמטית מהסכום המקורי של 5 מיליון דולר שבנק הפועלים התחייב לשלם ל־RP כדמי תיווך במקרה שזו לא תקבל את ההיתרים הנדרשים לרכישת מניות בבנק פוזיטיף. דנקנר לא הצהיר על קשריו עם RP לפני קיום הדיונים בדירקטוריון הבנק וּועדותיו על העסקות עם הקרן.

גם פרופ' רונן ישראל, שהיה באותה תקופה דירקטור מקרב הציבור באלרן ובמקביל שימש כדירקטור בבנק הפועלים, נמנע מלהצהיר על הענין האישי שלו באישור הפיצוי ל־RP. ישראל נכח גם הוא בדיון בפברואר 2008 בדירקטוריון בנק הפועלים שבו אושר הפיצוי המופלג לקרן RP - אותה קרן שכה תרמה לקופתה המצומקת של אלרן.

-------------------------------------------------------------------------

מי הוא איש קשור?

להלן ההגדרה הפורמלית של איש קשור, שמופיעה כחלק מהנחיות בנק ישראל ל”עסקי תאגיד בנקאי עם אנשים קשורים”: איש קשור הוא בעל שליטה בבנק, מי שמועמד להיות בעל שליטה או מי שמחזיק ביותר מ–10% ממניותיו של בנק, קרוב של בעל שליטה או של מי שמחזיק ביותר מ–10% ממניותיו של בנק, דירקטור או מנהל בכיר בבנק, בן זוג של דירקטור או מנהל בכיר.

הוראות בנק ישראל אוסרות על עסקות בתנאים מועדפים עם אנשים קשורים ואוסרות על הבנק לקבל ניירות ערך שהונפקו על ידי הבנק כבטוחה להלוואה שקיבל האיש הקשור. עסקות עם אנשים קשורים טעונות אישור מתועד של ועדת הביקורת או הוועדה לעסקות עם אנשים קשורים בסכום של 250 אלף שקל ויותר, וכך גם הפרשות ‏(רישום הפסד בגין חוב שספק אם ניתן לגבות אותו, י”ג‏) או מחיקת חוב של איש קשור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו