בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכירו את משה קלוגהפט, האיש מאחורי הפנים המחייכות של נפתלי בנט

במשך שנים חיפש יועץ התקשורת משה קלוגהפט "עטיפה" יפה שתעזור למכור את ערכי הימין. ואז הוא מצא את נפתלי בנט. לפני שבנה את המותג "הבית היהודי", הספיק קלוגהפט להדביק קרן למצחה של נעמי חזן (הקרן החדשה טרם התאוששה) ולשלוח מכתבים מטרידים לנשות ציבור כדי למכור ופלים. האיש אמנם חוטא בכתיבת שירים ופזמונים, אבל תחביבו הגדול 
הוא המצאת מחאות עממיות

177תגובות
תומר אפלבאום

בלילה אחד בחורף 2012, כמה חודשים לפני שהתמסר לעבודתו עם נפתלי בנט, שלח היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט את עובדי משרדו לפעולת גרילה שכללה הדבקת עלונים וסטיקרים בגנותה של שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים, על כספומטים ברחובות תל אביב. העיתונאים שהוזמנו למקום חשבו שבאו לסקר מחאה עממית נגד העמלות הגבוהות על המשכנתא, ולא ידעו שה"פעילים החברתיים" הם למעשה תקציבאים בתחפושת שקלוגהפט ליהק לסיטואציה. על הפקת "חומרי ההסברה" הופקד יואב גוטרייך, האיש למשימות מיוחדות של קלוגהפט, שהוצג כ"יוזם מחאת המשכנתאות". גוטרייך, בוגר ישיבת הר עציון שהתגורר בהתנחלות נוה דניאל, כיום איש היי־טק שחי בתל אביב, דילג בין אולפני הטלוויזיה והעיתונים, דיברר את המאבק ("נמאס לשלם פי 2.5 לבנקים") ושיווק את דף פייסבוק שלו, "נשבר מהמשכנתא".

>>> כמה כוח יהיה לבנט בכנסת הבאה? כל הסקרים >>> הכירו את מועמדי הבית היהודי >>> בחירות 2015: כל החדשות והפרשנויות

תומר אפלבאום

באותה תקופה ניהל קלוגהפט יחד עם רונן צור חברה לייעוץ תקשורתי בשם EDK (ראשי תיבות של "אין דבר כזה"). מחאת המשכנתאות? ובכן, אין דבר כזה, או לפחות לא היתה עד שקלוגהפט ואנשיו גייסו אליה כמה פעילים חברתיים, ואפילו הסיעו אותם לאולפן הקלטות בראשון לציון לצורך הפקת ג'ינגל מחאה. האינטרסים שבשירותם הותנעה המחאה נותרו בגדר חידה. "ההפרד ומשול היה כל כך נוקשה, שלא באמת יכולת להצליב בין הפעולות של משה ללקוחות של רונן, ולהפך", אומר עובד לשעבר, ומוסיף: "היינו שכירי חרב".

באותו חורף סיפק קלוגהפט שירותי ייעוץ תקשורתי גם לרשת מוצרי החשמל אבי סופר. גורם המעורה בפרטים מספר שהאסטרטגיה התקשורתית היתה "ללכת על הראש של אלקטרה", המתחרה העיקרית, שעמדה אז להגדיל את כוחה עם רכישתה של רשת אייס. ב–28 בפברואר 2012 כינסו קמעונאי החשמל מסיבת עיתונאים, שבה תקף סופר את אלקטרה ("הם מונופוליסטיים"). והנה, למחרת, דווח ברשת על מחאת פייסבוק חדשה, "מורידים את מוצרי החשמל — מחרימים את קרטל אלקטרה". היוזם שלה היה מיודענו, יואב גוטרייך, שיצא בקריאה נרגשת לציבור שלא לקנות באלקטרה, "עד אשר בהנהלת החברה יתחייבו להוריד מחירים ולא להיות חזירים. זה הזמן שלנו להשמיע ולהשפיע".

זמן קצר אחר כך פירק קלוגהפט את השותפות עם צור ו–EDK חדלה מלהתקיים. את המהלך תיאר בגוונים הרואיים, דון־קישוטיים, והסביר שמטרתו היתה להתמסר כל כולו לפרויקט נפתלי בנט. "ערב אחד אני מתיישב אצלו (אצל בנט) בסלון ואומר, אני סוגר את המשרד ונותן את עצמי פול טיים למפלגה", סיפר בראיון ל"גלובס". "הודעתי לכל הלקוחות שאני סוגר והתביישתי לספר שאני הולך למפלגה אלמונית". ההמשך ידוע — בנט קצר יבול מרשים של 12 מנדטים והתמקם בכורסת שר הכלכלה, ואילו קלוגהפט גרף את הקרדיט על "משהו חדש מתחיל", "בנט זה אח" ובכתבות פרופיל מחמיאות הוצג כמי שכנגד כל הסיכויים הפיח חיים בגרוטאה המפד"לניקית.

קלוגהפט הוסיף לשמש יועץ בשכר לבית היהודי ומדי יום ב' היה פוגש את בנט בלשכתו. הוא החל לחדש את עסקיו הפרטיים, הפעם לא במסגרת חברה אלא בליווי אישי. "עסק בוטיק", כך ניסח זאת לפי אחד ממקורביו. הלקוח המשמעותי והיוקרתי ביותר ששכר את שירותיו היה חברת "אוּבּר" (Uber), אפליקציית ההסעות האמריקאית והמתחרה הגדולה של "גט־טקסי". קלוגהפט, יחד עם שותפו לפרויקט הפרסומאי ספי שקד, נבחרו להוביל את המאבק הרגולטורי של כניסת החברה לישראל, ובעיקר לסייע לה להחדיר את השירות UberX, שמאפשר גם לאנשים פרטיים להתפרנס מהסעת נוסעים. המכשול העיקרי הוא שכרגע הדבר מנוגד לחוק בישראל, והמפתח לשינוי התקנות מצוי בידיו של שר התחבורה ישראל כץ, שמצדו הביע התנגדות נחרצת לשירות בנימוק ש"לא נאפשר פגיעה בענף המוניות".

וכך צצה לה מחאת פייסבוק חדשה — "מחאת הרכבים". הוביל אותה אחד, יואב גוטרייך.

איש המחאות והפרדות

הדף "גם לי שר התחבורה חייב כסף" נפתח באוקטובר האחרון ונועד ליצור התקוממות עממית נגד מחירי המכוניות הגבוהים בישראל. ה"מחאה" הלכה ישירות על ראשו של כץ, והזיקה החשודה שלה לניסיונות החדירה של אוּבּר תוארה לראשונה במגזין מאקו. מקור בענף, המעורה בפרטים, מסביר שבאמצעות מחאת הרכבים ביקשו קלוגהפט ואנשיו להציף "בעיה" — שתכשיר את הקרקע לקראת "הפתרון". הפחתת המיסוי על רכישת רכב כדי להוזיל את מחירו היא תהליך סבוך ומורכב, מסביר המקור, בעוד שפתיחת הדלתות לשירות שיהפוך את הרכב למקור פרנסה קלה בהרבה. במילים אחרות, הרעיון היה ללחוץ על כץ לפעול להוזלת התחום.

מחאת הרכבים תפסה תאוצה, גרפה כ–20 אלף לייקים, יצאה מגבולות פייסבוק להפגנה ממשית מול ביתו של השר וזכתה לכיסוי תקשורתי נאה. המנהיג גוטרייך הרבה להתראיין וחזר על מסרים כמו "דורסים אותנו" ו"למה אנחנו צריכים לשאת בנטל הזה". את דרכו לאולפנים סלל גוטרייך כשהוא נעזר בשירותיו של יחצן, שהזדהה בהתחלה רק כ"פעיל במחאת הרכב", מה שעורר חשש ראשון שאולי לא מדובר בהתארגנות ספונטנית (בשיחה עם מוסף "הארץ" טען היחצן כי קיבל את העבודה מצד ג', שבשמו סירב לנקוב, והכחיש כל קשר לקלוגהפט. מנכ"ל אוּבּר יוני גריפמן הכחיש בתוכנית "לילה כלכלי" כי החברה עומדת מאחורי דף פייסבוק "גם לי שר התחבורה חייב כסף" ואמר, "אם לאחד היועצים שלי יש קשר למחאה הזאת — יש לפנות אליו").

בז'רגון הפנימי של יועצי תקשורת, ובפרט אלו המתמחים בקמפיינים דיגיטליים, גוטרייך הוא מה שמכונה Mule (פרד). עבור קלוגהפט, קמפיינר שמומחה ביצירת מיסוך, במאי מוכשר של סצנות שבהן כולם יורים על כולם ובסופן הלקוח שלו יוצא כשידו על העליונה, השימוש ב"פרדות" הוא כלי אפקטיבי. אבל קלוגהפט, אשף הרשתות החברתיות ואמן הסרטונים הוויראליים, לא הביא בחשבון כלי טכנולוגי בסיסי בהרבה — גוגל. שכן הקשת שמו של גוטרייך במנוע החיפוש מעלה שהאיש הוא מעין מוחה סדרתי, ושמחאותיו לא מתלכדות בהכרח לכדי תפיסת עולם מגובשת.

בכלי התקשורת החלו לפקפק באותנטיות של המחאה, ואפשר רק לנחש שגם האיש של קלוגהפט, בנט, לא הרוויח נקודות של אמינות מהסיפור הזה.

ב–ynet של קבוצת ידיעות אחרונות, שהיחס שלה לבנט נעשה צונן מאז התקפלותו בהצבעה על "חוק ישראל היום", עדיין נוטרים לקלוגהפט על התרגיל, וכל גישה שהיתה לו לבכירי המערכת נחסמה. ככלל, אפשר היה לצפות שלאור מעמדו החדש כאיש סודו של שר בכיר, וככזה חשוף יותר לפיקוח וביקורת, ירפה קלוגהפט מן הגימיקים או לפחות יתעל אותם אך ורק להברקות קריאיטיביות — למשל, לחפש את בנט להיפסטר תל־אביבי.

אבל עושה רושם שעבורו, שיטת הערפול היא לא רק כלי אפשרי אחד בארגז. היא נטועה בתפיסת עולם שלמה. או כפי שהוא עצמו היטיב לנסח זאת בראיון מלפני כשש שנים למגזין "בשבע": "כדי שהציונות הדתית והימין בכלל יצליחו לחדור לציבור הם צריכים לעבור לרטוריקה הצבעונית, החילונית, של המגרש שבו הם נמצאים... אתה רוצה לשמור על ארץ ישראל? אם זה חשוב, תסתום את הפה ואל תדבר על זה".

קומבינה בחלקים

משה קלוגהפט, בן 34, נבחר כבר ב–2008 למקום השני ברשימת היועצים הפוליטיים המשפיעים בישראל של המגזין "פורבס". הוא נולד למשפחה דתית בבת ים והיה ילד לא פופולרי, שהתמודד עם עפעף צונח שסגר למחצה את עינו השמאלית ובעיות אורתודנטיות קשות. "נראיתי כמו שרק", סיפר בראיונות מאוחר יותר. כנער החל לכתוב שירים, עיסוק שמלווה אותו עד היום (ראו מסגרת), ובאחד מהם תיאר פגישה עתידית בין משה הילד ומשה המבוגר ("מכות שקיבלת, אצלי צלקות/ טראומות שהיו, אצלך הדחקות/ האהבה שלך היא הסדין האדום/ לי זה כבר לא יכול לקרות").

כשהיה בן 17 התחוללה הטראומה האמיתית בחייו כששכל את אחיו החייל. כך תיאר קלוגהפט את האירוע בראיון ל"גלובס": "מצאתי אותו שוכב על רצפה בחדר ארונות, איפה שתמיד פרק את הנשק, תמיד שמעתי משם את השקשוק שלו, והרובה היה לידו. הסתכלתי עליו והיה לי ברור שהוא מת". אחרי השחרור למד פרסום וקופירייטינג ועשה תואר במדעי המדינה ובתקשורת בבר אילן. כדי להתפרנס הקים את "אור אל", מכון הכנה לבר מצווה שפנה לציבור החילוני ושבשיאו העסיק 40 עובדים. כבר בראשית ימיו כיחצן החל לפתח את הנוסחה שנשענת על מחאות ככלי לקידום לקוחותיו. בנובמבר 2005, לפני עידן פייסבוק, שימש קלוגהפט דובר התאחדות הסטודנטים, שיזמה מחאה נגד השחיתות השלטונית הגואה.

קלוגהפט, שגייס לפרויקט חברי כנסת מכהנים ואת התנועה לאיכות השלטון, ידע שהפגנה סטנדרטית לא תפרוץ את מחסום האדישות של התקשורת, ולשם כך הגה קונספט מקורי: הפנינג להרכבת פאזלים. בראיון ל"מעריב" הסביר הדובר היצירתי שהמשתתפים באירוע ירכיבו פאזלים ענקיים בדיוקנם של חברי הכנסת ששמם נקשר במעשים מפוקפקים. הסלוגן שליווה את הפרויקט, "מפרקים את השחיתות", ניסה לקשור באופן מאולץ למדי בין מאבק סטודנטיאלי למשחק הרכבה לילדים, אבל האמת היא שהמכנה המשותף העיקרי היה היחצן קלוגהפט בעצמו, שבאצטלה "ערכית" חיבר בין לקוחותיו: התאחדות הסטודנטים הארצית וחברת הפאזלים "שחק נא", שגם כך קיימה תחרות הרכבה שנתית והעסיקה באותם ימים את אביו של קלוגהפט כיבואן (היום משמש האב, מאיר קלוגהפט, מנכ"ל החברה).

את דרכו כיועץ פוליטי התחיל קלוגהפט אצל פנינה רוזנבלום שהתמודדה בפריימריז בליכוד. משם המשיך כיועצם של הח"כים ישראל חסון (ישראל ביתנו, קדימה) ורונית תירוש (קדימה), שימש דובר ועדת הכלכלה, וגם תיחזק לקוחות פרטיים (פעילות שהיתה מותרת בזמנו ומאז נאסרה). בגיל 28 ניצח קלוגהפט על הקמפיין התקשורתי של קואליציית הארגונים, ובהם מטה מאבק המילואימניקים והמשפחות השכולות, שתבעה את התפטרותו של אהוד אולמרט בעקבות מלחמת לבנון השנייה. שנים לאחר מכן פירסם אלדד יניב טענות שלפיהן לשכתו של בנימין נתניהו, שהיה אז יו"ר האופוזיציה, תידלקה והינדסה את המחאה במימון גורמים זרים במטרה להפיל את ממשלת אולמרט, וטענה דומה הובאה בתחקיר שפירסם שחר גינוסר ב"ידיעות אחרונות" ב–2011 (בלשכת נתניהו הגיבו בזמנו כי המאבק היה ציבורי ולא מפלגתי, וכי נתניהו פעל כראש האופוזיציה ובהתאם לחוק).

בעת ההיא הכיר קלוגהפט את בנט, ששימש אז ראש המטה של נתניהו. המחאה הצליחה מעל למצופה. "באחת הפעולות שלנו עשינו הפגנה מול הבית של אולמרט והבאנו דווקא את זאב שטרנהל (פרופ' למדע המדינה ואיש שמאל מובהק — ה"ג) שינאם, אני אישית הזמנתי אותו", התגאה קלוגהפט בראיון ל"בשבע". בתחקיר הטוקבקים הממומנים שפורסם ב–2011 ב"ידיעות אחרונות", נטען כי השתלת טוקבקים מאורגנת היתה חלק אינטגרלי מעבודת הקמפיין וכי לפני פרסום דוח וינוגרד הוחלט על הקמת חמ"ל טוקבקים באחריות תנועת "אם תרצו".

משם המשיך קלוגהפט לדרך עצמאית עם "אם תרצו" ואת עיקר תהילתו קצר בקמפיין שהוביל עבורה (יחד עם שותפו לשעבר שמואל ויליאן) נגד הקרן החדשה לישראל, שהתבסס על הטענה כי הארגונים שנתמכים על ידי הקרן הזינו את דוח גולדסטון במידע מפליל על ישראל (הקרן דחתה על הסף את ההאשמות). בהמשך הוביל קמפיין נגד ועדת ששינסקי, שהמליצה על העלאת תמלוגי המדינה מרווחי הגז, ושימש יועץ אסטרטגי למועצת יש"ע, בעת שבנט עמד בראשה, אז התהדקו יחסיהם. יחדיו הם הקימו את "ישראל שלי", שנתמכה על ידי מועצת יש"ע, ובראשה הוצבה איילת שקד, חברתו של בנט מלשכת נתניהו. באמצעות כרטיס הביקור של שקד, החילונית והתל־אביבית, שיווקה "ישראל שלי" אג'נדה ימנית־לאומית לקהלים רחבים.

אגב, קלוגהפט כאמור נוטה חיבה למחאות עממיות, אבל את המחאה האותנטית שצמחה בקיץ 2011 משדרות רוטשילד "ישראל שלי" דווקא הרבתה לתקוף. "מי עומד מאחורי מחאת האוהלים ה'ספונטנית'? כתבה בזמנה שקד באתר הארגון, "הקרן החדשה לישראל. כן, כן, אותם אנשים שמימנו את העמותות שמסרו חומרים נגד צה"ל לוועדת גולדסטון. הפיצו, שתפו, על מנת שהציבור בישראל לא יתבלבל".

אמיל סלמן

קלוגהפט המשיך ללוות את בנט גם אחרי שהחברים במועצת יש"ע הראו לאחרון את הדרך החוצה, ובמקביל פתח את EDK בשותפות עם רונן צור. בסוף 2012, כאמור, סגר את החברה והתמקד בפרויקט בנט. את ריקוד הניצחון לאחר ההישג בבחירות ביצע קלוגהפט בראיון קצר ל"מעריב" וכמה שבועות אחר כך, כשהעיתון עבר לידיו של איש העסקים שלמה בן צבי, באותה אפיזודה קצרה שכללה איחוד מערכות עם עיתון המתנחלים "מקור ראשון", קלוגהפט כבר נכנס למערכת מהדלת הראשית, כשנשכר להרעיף מחוכמתו ומניסיונו על העיתון "המתחדש".

כך, האיש שהדביק את הקרן למצחה של נעמי חזן ומי שלימים ישחרר סרטון שמשווה בין יוסי יונה לחמאס — שני קמפיינים שנסמכו על הֶלחם מניפולטיבי של רסיסי עובדות ושברי ציטוטים — גיבש ל"מעריב" תוכנית אסטרטגית שנועדה למתגו כעיתון של עומק, איכות וחזון.

ימי "מעריב" היו חטופים ולא משמעותיים עבור קלוגהפט, והוא תר אחר לקוחות חדשים. בין היתר ייעץ לחברת הבנייה דונה, שזכתה לאחרונה במכרז רשות מקרקעי ישראל לבניית 570 יחידות דיור בפרויקט "כרמי גת" בקרית גת, ומי שמכיר את קלוגהפט ידע בנקל לזהות את חתימתו בקמפיין האחרון שהשיקה החברה, "משפחות עם שכל", שהציע הנחה של חמישה אחוזים ברכישת דירה במתחם חדש בראש העין למשפחות שממוצע הציונים של ילדיהן גבוה מ–90. הקמפיין הרגיז כמה אנשי חינוך, מפני שהוא נתפס כסלקציה בתחפושת, אבל דונה השיגה באמצעותו אינצ'ים רבים של חשיפה בחינם.

הרמה לנגיחה

קלוגהפט הוא בשר מבשרה של הכנסת ומכיר כל אריח במשכן. ושלא כמו לוביסטים, שמטבעם מעוררים חשדנות, גישתו לחברי כנסת, גורמי מפתח רגולטוריים ושאר פונקציונרים היא כמעט בלתי מוגבלת. ללקוחותיו זה בוודאי לא הזיק. לאחר יריית הפתיחה של הקמפיין נגד הקרן החדשה, קיימו אנשי "אם תרצו" פגישה עם ח"כ ישראל חסון, חבר ועדת החוץ והביטחון, שקלוגהפט שימש דוברו. חסון פנה ליו"ר הוועדה צחי הנגבי בדרישה לכנס דיון בנושא ובכך התניע במידה רבה את העיסוק הפרלמנטרי בפרשה (חסון סירב להתייחס לשאלה אם קשריו עם קלוגהפט פתחו דלתות לאנשי "אם תרצו" ומסר: "אם אתה מציין שנפגשתי איתם, ראוי שתציין שבאותה עת נפגשתי גם עם נעמי חזן והמנכ"ל הקודם של הקרן החדשה כדי לשמוע במה דברים אמורים").

מיכל פתאל

במקרה של רונית תירוש, הזיקה לכאורה היתה צורמת בהרבה, משום שקלוגהפט שימש כדובר שלה במקביל למתן שירותי ייעוץ תקשורתי ללקוחותיו הפרטיים (כאמור, פרקטיקה שהיתה מותרת בזמנו). קלוגהפט, כזכור, הוביל קמפיין נגד העלאת תמלוגי הגז בטענה שבשל כך עלולה להיות העדפה ליבוא גז מצרי. תירוש מתחה ביקורת על ועדת ששינסקי והצטרפה לדרישה לחקור את התנהלותה.

בידיעה שפירסם תומר אביטל ב"כלכליסט", תוארו צמתים נוספים שבהם נקשרו ענייני לקוחותיו של קלוגהפט בעיסוקה הפרלמנטרי של תירוש. למשל, כשזו התבטאה נגד הקרן החדשה ואף תיקלטה במסיבת תמיכה בחיילי צה"ל שאורגנה על ידי "אם תרצו". תירוש גם הובילה קמפיין לביטול מס הבצורת, בשעה שקלוגהפט דיברר קמפיין דומה של אגודה חיצונית. "לא רצינו לקרוא לאזרחים שלא לשלם את המס, אז קראנו רק להתמהמה בתשלום ופירסמנו חוברת עם רשימת שאלות לאזרחים, כדי שיטרידו באמצעותן את הרשויות", מספרת תירוש. "נתנו כלים להקשות על הגבייה וקלוגהפט עודד אותי לתת את מספר הטלפון האישי שלי בנאום במליאה".

החפיפה שהיתה בין המאבקים שקלוגהפט הוביל כיועץ פרטי לבין המהלכים שלך בכנסת לא נראית לך בעייתית?

"היתה איזו שמועה שהוא עבד למען מישהו, שאלתי אותו ובזה זה הסתיים. לא היתה בכלל סמיכות אירועים. הוא הציע מה שהציע, אבל אני אדם מאוד עצמאי והוא בוודאי לא השפיע עלי, רק נתן לי כלים יותר טובים לבוא לידי ביטוי".

ב–15 ביוני 2011 החלו לטפטף דיווחים ראשונים על מחאת הקוטג' שיזם איציק אלרוב, צעיר חרדי מבני ברק. באותו יום ממש, בדיון במליאה, ניגשה ח"כ רונית תירוש לראש הממשלה נתניהו והגישה לו גביע קוטג'. "זה היה יום או יומיים לפני שהחלה המחאה, לקלוגהפט היתה יכולת לראות את הנולד", מספרת תירוש, "הוא הגיש לי את הקוטג' ואמר: 'בואי נראה אם יש לך אומץ'. כיוון שהייתי חברת כנסת לא עשו מזה סיפור גדול, אבל ברגע שאזרחים הצטרפו המחאה תפסה תאוצה".

ההמשך ידוע; לקבוצת פייסבוק של אלרוב הצטרפו כ–100 אלף איש וסערת הקוטג' הפילה לבנה ראשונה בחומה, שאחריה פרצה המחאה החברתית הגדולה. אותו אלרוב, שמאז הפך לאוטוריטה בתחום הצרכנות, הביע לאחרונה תמיכה מפתיעה ב"אובר" ובמכתב ששיגר ללשכתו של כץ הסביר כי כניסתה לישראל "תקרב את הפריפריה למרכז ותקל על משפחות וצעירים להתגורר במקומות שבהם נגישות ותדירות התחבורה הציבורית אינה מספקת — דבר שהנו מיסודות הציונות ובעל חשיבות מכרעת לחוסן הלאומי". לא פחות (בשיחה עם מוסף "הארץ" אישר אלרוב שלפנייתו לשר קדמה שיחה עם נציג החברה, אך הדגיש כי שלח את המכתב משום שהשתכנע כי המהלך עשוי להוזיל את יוקר התחבורה בישראל, בדיוק כשם שהתגייס לאחרונה לעזרתה של גט־טקסי, המתחרה, במאבק אחר).

אם לשוב לתירוש, זו מצאה את עצמה פעם נוספת בזמן הנכון ובמקום הנכון. זוכרים את יואב גוטרייך? בכובעו כמוביל מחאת המשכנתאות הוא הופיע בתוכנית הבוקר של אורלי וילנאי וגיא מרוז ולצדו, שכם אל שכם, ישבה תירוש. גוטרייך הרים ("אנחנו מדינה של פראיירים") ותירוש רצה לנגוח ("יש לי הצעת חוק... שהנושא של ריבית על משכנתאות יוכר לצורכי מס... זה דבר בסיסי").

לצד פעילותו הקדחתנית בתחום הצרכנות, הקים גוטרייך בקיץ 2011 תנועת שמאל אינסטנט בשם "החופש לבחור — החופש להיבחר", שהובילה קמפיין נגד בחירתה של שלי יחימוביץ' לראשות מפלגת העבודה בטענה ש"היא אינה רואה פסול מוסרי בהתנחלויות" (גוטרייך הוא כאמור מתנחל לשעבר), והציעה מועמדים חלופיים להנהגת גוש השמאל כמו דב חנין ואריה דרעי. "החופש לבחור", שלא היתה עמותה רשומה ומקורות המימון שלה נותרו עלומים, פנתה לנציגיו של ארקדי גאידמק בהצעה לקנות את שם המפלגה שלו "צדק חברתי" תמורת חצי מיליון שקל.

רגע לפני שהתאיידה, התנועה פירסמה ב"הארץ" מודעת תמיכה מטעמה בעיר עמים, עמותה ירושלמית שמזוהה עם השמאל ופועלת לקידום הסדר מדיני. בראש המודעה התנוססה תמונה של כיפת הסלע ועליה שרשרת ומנעול ובטקסט נכתב: "אנו מברכים את עמותת עיר עמים אשר נאבקת בממשלת ישראל ובארגוני המתנחלים המייהדים את מזרח ירושלים". על המודעה היו חתומים חברי כנסת ערבים ופעילי שמאל רדיקלי יהודים ולטענת עיר עמים, תכליתה היתה לפגוע בה ולהציגה, בהפוך על הפוך, כעמותה קיצונית.

ברקע לדברים עמדה עתירה שהגישה עיר עמים נגד עמותת הימין אלע"ד, בדרישה לבטל את ההסכם שחתמה איתה המדינה, המעניק לאלע"ד סמכויות לניהול האתר הארכיאולוגי "עיר דוד". הנימוק: מדובר בעמותה בעלת אופי פוליטי מובהק, הפועלת לייהוד סילוואן. בתגובה קידם ח"כ ישראל חסון, מעסיקו לשעבר של קלוגהפט, הצעת חוק שנועדה לאפשר לתאגידים פרטיים לנהל אתרים בעלי חשיבות לאומית ובכך לנטרל את העתירה. באותם ימים סיפק קלוגהפט ייעוץ תקשורתי לתנועת "משקפת", הפועלת לקידום תיירות ביהודה ושומרון, באמצעות "סיורים שמתאפיינים יותר ב'פאן' והנאה ובהיעדר מוחלט של פוליטיקה" (יקבים, גבינות, טיולי ג'יפים וכיו"ב). את אירוע השקת הקמפיין שלה בחרה "משקפת" לקיים בעיר דוד.

להצמיד עד שיידבק

קלוגהפט מרבה להשתמש בטקטיקת "חיבוק הדוב" — הבעת תמיכה ככלי לניגוח. למשל, בשיאו של הקמפיין נגד הקרן החדשה נשלחו פעילים מחופשים לפלסטינים להפגין מול ביתה של נעמי חזן ונשאו שלטים שעליהם נכתב: "אוהבים את נעמי, שונאים את צה"ל". הקרן החדשה, ואנשיה הם הראשונים להודות בכך, עדיין מלקקת את פצעי הקמפיין ההוא — רק בשבוע שעבר ביטלו פוליטיקאים מהימין, בזה אחר זה, את השתתפותם ב"ועידת ישראל לדמוקרטיה" שיזם "הארץ", בנימוק כי הקרן החדשה היא אחת מנותנות החסות.

תומר אפלבאום

קלוגהפט, מצדו, המשיך הלאה וניסה ליישם את הנוסחה בקמפיין שהוביל ב–2010 נגד ועדת ששינסקי, שהמליצה על העלאת שיעורי התמלוגים מרווחי הגז, לטובת אזרחי ישראל. בתפקיד "אם תרצו", על תקן תנועת צעירים עממית־ניטרלית, שימש תא סטודנטים מאוניברסיטת בר אילן בשם "הפורום למען ארץ ישראל". את תפקיד הקרן החדשה תפסה, שוב, הקרן החדשה. על הפורום, שעד אותו רגע היה אנונימי, הורעפו לפתע תקציבים גדולים, שהוקצו לפרסום מודעות בעיתונים שבהן נראים פעילים מרכזיים במאבק הגז כמריונטות המופעלות בחשאי על ידי "השמאל הקיצוני" ומעליהן הכיתוב "אזהרה: הקרן החדשה לוחמת למען הגז הערבי".

הטענה, שלא ברור על איזה בסיס עובדתי נסמכה, היתה שהקרן החדשה פועלת להעלאת התמלוגים כדי שמדינות ערב ייהנו מיתרון בשוק הגז הבינלאומי. חברי הפורום גם הפגינו מול ביתו של יו"ר הוועדה, פרופ' איתן ששינסקי, מצוידים במסכות גז, דגלי מצרים ושלטים שבהם נכתב: "עזרתם לגולדסטון, פגעתם בצה"ל, ועכשיו נלחמים למען הגז הערבי. תודה לקרן החדשה". במקביל טענו קלוגהפט ואנשיו שששינסקי פועל בניגוד עניינים משום שאשתו חברה בהנהלת הקרן — טענה שנידונה בבית משפט והתבררה כחסרת יסוד. קלוגהפט ואנשיו סירבו לחשוף בשעתם את זהות התורמים לקמפיין, שעלותו הוערכה בשני מיליון שקל, ומסרו רק שמדובר ב"חובבי ציון". באותם ימים שכר יצחק תשובה, בעל השליטה בחברת דלק, את רונן צור לעמוד בראש קמפיין ההסברה נגד העלאת תמלוגי הגז. זמן קצר לאחר מכן ייסדו צור וקלוגהפט את משרדם המשותף (דלק אנרגיה: "מר יצחק תשובה לא היה מעורב בקמפיין של מר משה קלוגהפט").

בכתבה שפורסמה ב–2011 ב"ידיעות אחרונות", תימצת קלוגהפט את ההיגיון שבבסיס האני מאמין שלו: "תמיד מנסים, כי דברים נדבקים. בדברים כאלה אנשים זורקים, וחלק נדבק". אלא שכל קונספירציה אפלה זקוקה לזיק של אמת כדי לבעור ובהיעדרו, כמו בקמפיין הכושל נגד ששינסקי, הדברים מסרבים "להידבק".

ככלל, קלוגהפט אמנם ניחן בתחכום רב וביכולת נדירה לצפות עשרה מהלכים קדימה, אך לפעמים כוונותיו האמיתיות נגלות מבעד לתפרים גסים ויש מי שתופס את רעיונותיו הלא שגרתיים כזלזול באינטליגנציה. למשל, לקראת ההתמודדות הראשונה על הנהגת הבית היהודי, בשלב שבו המירוץ היה משולש, זימן פגישה עם אנשיו של דניאל הרשקוביץ', שהיה אז יו"ר המפלגה ותיכנן להתמודד על הנהגתה פעם נוספת. את הפגישה ההיא פתח קלוגהפט בדברי שבח והלל להרשקוביץ' ואחרי שסיים למנות את מעלותיו, הניח את ההצעה: מדוע שהרשקוביץ' יסתפק בבית היהודי? אנחנו נריץ אותו לנשיאות המדינה. אנשיו של הרשקוביץ' הבינו מיד כי המהלך נועד לפתותו לפרוש, הודו לקלוגהפט על נדיבותו ואמרו שתודה, אבל לא תודה. "הוא לא הזכיר את המילה פרישה אלא דיבר על שדרוג", מספר מקור המעורה בפרטים. "היה ברור שמדובר בהבטחת סרק ושקלוגהפט משוכנע שכולם מסביבו מטומטמים. עם כל הכבוד, עדיין אין בכוחו למנות נשיא". לבסוף פרש הרשקוביץ' והעביר את תמיכתו לאורלב.

ההצלחה עם הבית היהודי קנתה לקלוגהפט תדמית של קמפיינר מבריק, אבל הוא חווה גם כמה כישלונות. למשל כשניהל את קמפיין הבחירות של יאיר וולף לראשות המועצה האזורית גוש עציון בשנת 2012. וולף הגיע לבחירות כראש מועצה מכהן, אבל במקום להבליט את יתרונותיו, בחר קלוגהפט בקמפיין נגטיבי־אגרסיבי, שניסה להציג את המתמודד מולו, דוידי פרל, כ"דוס מדי", קיצוני ומדיר נשים בפוטנציה. לשם כך נשלף ייחוסו המשפחתי, בהיותו בנו של רב היישוב אלון שבות, גדעון פרל. פרל ניצח, אף על פי שהתחיל את המערכה מעמדה ברורה של נחיתות.

טיסת ניסוי

קלוגהפט, אבי הסלוגן "מפסיקים להתנצל — אוהבים את ישראל", לא בוחל בהתססה כטקטיקה, אם הוא מזהה בכך תועלת. כך היה ב–2011, כאשר ניהל את הקמפיין של המועצה האזורית מטה יהודה במחאה על החלטת משרד הפנים להעביר שטחי מסחר ותעשייה מתחומה לשטח השיפוט של בית שמש. מקור המעורה בפרטים מספר: "מבחינה תקשורתית תנאי הפתיחה היו לא טובים — מאבק משמים, סבוך וביורוקרטי על פיסת נדל"ן, אבל אז קלוגהפט בא עם ההברקה להפוך את זה למלחמה של חילונים וחרדים: התושבים החילונים של מטה יהודה, שמתגוננים מפני שר הפנים אלי ישי וראש העיר בית שמש משה אבוטבול, שני הש"סניקים שזוממים לקחת מהם שטחים".

את התובנה הזאת תירגם קלוגהפט לגימיק באמצעות פרסום חוברת מאוירת שבמרכזה ישי, המספרת את סיפורו של "סבא אלי־גזל" (בפרפראזה על ספר הילדים "סבא אליעזר והגזר"). החוברת, שנפתחה במשפט "מי רוצה לשמוע מעשה בגזל? זהו סבא אלי־גזל, שאל בוחריו פוזל" הופצה לשרים וחברי כנסת, וזכתה לכיסוי תקשורתי נאה.

באותה שנה גם שר התחבורה ישראל כץ מצא את עצמו לראשונה על הכוונת. קלוגהפט, במסגרת השותפות עם רונן צור, הוביל קמפיין נגד צירופו של מטוס סילון חדש של ארקיע לקו הטיסות הפנימיות בין אילת לשדה דב, שהושתת על מחאתם של תושבי צפון תל אביב לכאורה, כי הפעילות הסילונית מסוכנת, מרעישה וגורמת לזיהום אוויר. לצורך כך הועלה ליוטיוב סרטון מושקע המדמה מהדורת חדשות ובמרכזה דיווח פיקטיבי על התרסקות מטוס בשדה דב. "מגישת המהדורה" התקשרה לשר כץ, ביקשה את תגובתו לאירוע שלא היה וחילצה ממנו, באופן טבעי, תגובה היסטרית. "זה היה זמן לא רב אחרי השריפה בכרמל והכניס הרבה אנשים להיסטריה, לכן כולם סיקרו את זה", מתגאה שותף בקמפיין.

המאבק כלל גם חלוקת פליירים שבהם צוינו מספרי הטלפון של כץ ושל גיורא רום, מנהל רשות התעופה הישראלית, והפצת כרזות עם תמונותיהם תחת הכיתוב "נעדרים". בחזית הוצב חנן זריף, תושב הגוש הגדול ובעל עסק עצמאי של הוצאה לאור. בראיונות לתקשורת סיפר זריף כי מאחוריו עומדים 60–70 תושבים ושאת הפנייה לקלוגהפט יזם בעצמו, דרך מכרה משותפת. ברקע החלו לצוץ שמועות שגורמים נדל"ניים עלומים שייצאו נשכרים מפינוי שדה דב הם שעומדים מאחורי המחאה, אבל זריף וקלוגהפט הכחישו זאת מכל וכל וטענו שהמאבק אותנטי וממומן על ידי מתנדבים.

כמה חודשים לאחר מכן פורסם כי השר כץ פועל לפינוי שדה דב כבר ב–2016. בעקבות הפרסום קמה מחאת תושבים חדשה — הפוכה — שקראה לכץ להמשיך את פעילות השדה, בטענה שבנייה רוויה באזור תסב נזק סביבתי כבד, תחסום את הגישה לים ותכביד על התשתיות. בשיחה עם מוסף "הארץ" הסביר רועי מימרן, יו"ר ועד תושבי שיכון ל', שהתושבים כלל לא הפכו את עורם, משום שמראש לא היו חלק מהקמפיין הקודם שהניע קלוגהפט. "בזמנו קיבלנו טלפון ממשרד יחסי הציבור שניסה לצרף אותנו, ועדי השכונות, למאבק", מספר מימרן. "הגענו לפגישה בביתו של אותו פעיל יחיד (זריף) מתוך הנחה שמדובר בקמפיין סביבתי נגד רעש, אבל די מהר התברר לנו שאין פה קייס כי המטוסים החדשים עומדים בתקנים ונחשבים שקטים יחסית. חשדנו שמאחורי המאבק עומדים בעלי אינטרסים והודענו שאנחנו לא רוצים לקחת חלק בזה".

זריף, מצדו, הדגיש בשיחת טלפון ש"מעולם לא דיברנו על סגירת שדה דב, אלא רק על עוצמת הרעש וזיהום האוויר". כשביקשנו שמות וטלפונים של שותפיו למאבק, כהוכחה לכך שהוא גובה בתמיכה רחבה של תושבים, סיפק זריף טלפון של אשה אחת והתקשה להעביר מספרים נוספים. מקור בכיר שהיה מעורב בקמפיין אישר בשיחה עם מוסף "הארץ" שהלקוחות האמיתיים לא היו תושבים תמימים המוטרדים מרעש הסילון, אבל סירב לציין את שמו של מזמין העבודה.

בפעם נוספת, שלישית, שקלוגהפט החליט לסמן את השר כץ, הוא שלח שניים מעובדיו לתחנה המרכזית בתל אביב עם שקית מלאה במטבעות של עשרה שקלים, וכל מהגר אפריקאי שהסכים להצטלם ולומר "ווי לאב יו ישראל כץ" קיבל מטבע. ההערכה היא שכך קיווה קלוגהפט להעלות מהאוב את העובדה שאשתו של השר כץ שימשה בעבר בעלים של חברה להעסקת עובדים זרים (אף שזו נסגרה כבר ב–2003), וכך לאותת שמהלכיו נגועים בהטיה לטובתם. לבסוף גנז קלוגהפט את הסרטונים מסיבות ששמורות עמו, אבל משימות ברוח זו היו ככל הנראה עניין שגור ב–EDK.

מוטי מילרוד

עובד אחד שוכנע לעשות שימוש בטרגדיה אישית כדי לשכנע חולים להתראיין למען מאבק ציבורי (בשירות לקוח מסחרי), עובדת אחרת נדרשה לספק ציטוטים מפי מרואיינים מומצאים כדי להכניס ידיעה לעיתון ולא אחת התגייס המשרד כולו למאמץ המלחמתי. היה זה כאשר "צעירים למען ירושלים", תנועה שקיבלה שירותי דוברות מקלוגהפט, הכריזה על תחרות צילומי אינסטגרם בעמוד פייסבוק שלה, ובשל היענות דלה התבקשו עובדי המשרד לחפש ברשת צילומים של אתרים בעיר ולטשטשם בפילטר מתאים. קולאז' של התמונות הנבחרות שובץ בכפולת עמודים שפורסמה בבאחד המגזינים היומיים, כולל התמונה הזוכה, שהיתה אותנטית.

בראש "צעירים למען ירושלים", שפעלה כשנתיים עד שדעכה, עמדה הילה זיסברג, פעילה חברתית, והיא נועדה "לחבר את דור העתיד לירושלים באמצעות פעילויות עדכניות ובשפה עכשווית". כל ניסיון לאתר שם של פעיל נוסף בתנועה פרט לזיסברג, כולל באמצעות פנייה לזיסברג עצמה, עלה בתוהו. פועלה של התנועה היה מפוזר למדי: היא קיימה "סיורי אח"מים" בעיר, עם פוליטיקאים כמו אריה אלדד, מתן וילנאי וישראל חסון (כן, אותו ישראל חסון), הביעה תמיכה בחוק להארכת סוף השבוע שהציע סילבן שלום (לא ברור מה הקשר לירושלים) ויזמה מבצע טלפוני שבו ח"כים קיבלו הודעת שמע מוקלטת מפיהם של דוד בן־גוריון ואריאל שרון, המתבטאים בעד אחדות ירושלים.

העטיפה המרשרשת

עוד טקטיקה המזוהה עם קלוגהפט היא שיטה של פנייה ישירה לח"כים, רצוי באמצעות גימיק. בקמפיין שהוביל נגד כריית תוואי הרכבת בסמוך לבתי תושבים במבשרת ציון, הורה לעובדיו להכין 120 מעטפות חתומות ובתוכן אבקת פלפל שחור חריף שימוענו לח"כים, כדי לעורר אצלם שיעול או מחנק, כמטאפורה לפגיעה הצפויה באיכות חייהם של תושבי מבשרת. לבסוף חזר בו, אולי בשל הסיבוך האבטחתי שכרוך במשלוח מעטפות עם אבקה לאנשי ציבור. אבל קלוגהפט, שכאמור מאמין בדיוור ישיר, לא תמיד ריסן את עצמו. למשל, בשירות אחד מלקוחותיו הוא שלח לעיתונאיות ולח"כיות מכתב שנחתם על ידי מטרידן אנונימי. "תסלחי לי שאני ישיר", נכתב בכתב יד על נייר צהוב, "האמת היא שמעולם לא פניתי כך למישהי, אבל בברנז'ה מספרים עלייך שאת מוכנה לנסות דברים חדשים... עדיין לא יצא לנו להיפגש, אבל אני הולך להיות הרבה בסביבה... אני כבר מדמיין את הפגישה שלנו. לא יכול לחכות". כעבור שבועיים קיבלו הנשים מסר נוסף מהמטרידן, שהזדהה כחברת הממתקים "כרמית", המנסה לחדור לשוק עם חטיף שוקולד ("בטוחים שנהנית מהמעריץ החדש שלך, מתוק מבחוץ ומפתיע מבפנים"). הרשת געשה וח"כ מירי רגב הגישה תלונה למשטרה בגין הטרדה (במשטרה לא הצליחו לאתר מה עלה בגורל התלונה עד מועד סגירת הגיליון).

לאחר הבחירות האחרונות, נקשר שמו של קלוגהפט בפרשת קבלני הקולות בבית היהודי. קלוגהפט, לצד גורמים נוספים בכוורת הקרובה של בנט, זומן למסור עדות במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה, בהמשך לקלטת שסיפק חוקר פרטי בשם נסים גרמה שהופעל על ידי בנט בפריימריז, ובה נשמע מנהל ישיבה בנתניה מתרברב כאילו ניסן סלומינסקי העביר לו מאות אלפי שקלים מוטמנים בפקטים של סיגריות בתמורה לארגון 4,000 מתפקדים עבורו (התיק נסגר מחוסר ראיות). קורותיו של אותו חוקר פרטי, שנשכר על ידי בנט כדי למצוא מידע מפליל על זבולון אורלב שהתמודד מולו, סופרו בהרחבה ברשימה שפירסם קלמן ליבסקינד ב"מעריב". ליבסקינד גם תיאר כיצד בנט, ולצדו קלוגהפט ורונן צור, הגיעו לפגישה בבית "ידיעות אחרונות" שבה ניסו לשכנע את עורך העיתון, רון ירון, לפרסם את תוכן הקלטת ההיא, רק משום שאורלב הוזכר בה לכאורה בהקשר זניח. איך אמר קלוגהפט? תמיד מנסים, כי דברים נדבקים.

בנט הביס את אורלב גם בלעדי הקלטת, וקלוגהפט התפנה למשימה הבאה: בניית מותג שיהיה אטרקטיבי גם מחוץ לאלקטורט המוגבל של הציונות הדתית. את האסטרטגיה ניסח בראיון כך: "במשך שנים הימין לא ידע לבלף... בישיבה אתה לומד סוגיה ומעמיק, שזה הכי לא קמפייני. זה יוצר משהו קשוח, שיוצא החוצה מאוד קיצוני. הימין המליך על עצמו במשך שנים מיינסטרים שמרני. זנח לגמרי את העטיפה והתעסק רק במהות, ולעטיפה יש משמעות... למשל, יש משמעות למנהיג בוגר סיירת מטכ"ל, שעשה שני אקזיטים, צעיר. יש לזה השפעה אידיאולוגית... וכשאני אומר עטיפה, אני מתכוון גם ליכולת להתחבר לציבורים רחבים".

אחד מציוני הדרך של "העטיפה" בקמפיין היה ראיון שהעניק לנסים משעל, שבו אמר בעקיפין שהיה מפר פקודה אילו פקדו עליו לפנות יישובים. קלוגהפט לקח את מה שנראה כפיגוע תקשורתי ובצעד חסר תקדים שיתף את הראיון בעמוד פייסבוק של בנט וקרא לגולשים לשפוט. בינתיים, בנט כינס מסיבת עיתונאים שבה חזר בו והתנצל, מה ששידר אנושיות,

ובה בעת העצים את תשומת הלב התקשורתית כלפיו. הליכוד החל במתקפה נגדית, שרק שיחקה לידיו של בנט בכך שהעלתה אותו לליגה של הגדולים, והבית היהודי המריאה בסקרים.

במקביל, גם המניות של קלוגהפט נסקו. הוא התאהב במיתוגו כ"מוח" של הקמפיין והחמיץ פנים כלפי מי שהציג אותו פשוט כ"דובר". שעות העבודה הבלתי הגיוניות שעמן נדרשו כפופיו ליישר קו, כמו גם טענות מצד מי שנפגעו ממנו בתחום יחסי האנוש, רק הזינו את המיתוס. כשניהל את EDK, הטוטליות שלו לבשה צורה של קפדנות מופרזת, למשל כאשר חייב את עובדיו להגיש פעם ביום, ולפעמים אפילו פעמיים, דוח סטטוס שמפרט עד לרזולוציות הקטנות ביותר מה הספיקו לבצע: כמה זמן הוקדש לכל לקוח, עם מי שוחחו, אורך כל שיחה ומה היו תוצריה.

לדברי מקורות בקמפיין של הבית היהודי, הוא אוחז בגישה אינסטרומנטלית כלפי הכפופים לו. זו באה ליד ביטוי, למשל, בהפסקת עבודתה המפתיעה של שיר שגיא, דוברת המטה, למחרת ההישג בבחירות. לדבריהם, קלוגהפט יצר אצל שגיא רושם עקבי שלפיו מקומה בצוות התקשורת של המפלגה מובטח גם ביום שאחרי, אך כאשר זו הגיעה לסייע בהפקת פוטואופ ניצחון, הודיע לה קלוגהפט חד וחלק שהיא סיימה את משימתה, ואפילו את שילובה בתמונה לא איפשר. שגיא סירבה להתראיין לכתבה.

הקמפיין הנוכחי החל כהמשכו הטבעי של הקודם, ובנט הגביר מאמץ בפנייה לצעירים חילונים באמצעות סרטוני ההיפסטר ו"כן, אבל הוא ימני" האפקטיביים. הוא וקלוגהפט מרחו את מפלגתם בשכבת מייק אפ עבה, אלא שזו התבררה כבלתי אפקטיבית כאשר צצו חומרי ארכיון כמו "מצעד הבהמות" שאירגן המשוריין מטעם תקומה, בצלאל סמוטריץ', וביתר שאת בפריימריז. קלוגהפט שיווק את הרעיון שלפיו הרשימה תיקבע על ידי המתפקדים החדשים וסיפר תחת כל עץ רענן על התפקדות מסיבית בשבתות, כראיה לתוספת הכוח החילונית הצפויה למפלגה. הוא ובנט פינטזו על ענת רוט ורונן שובל אך התעוררו כשהם אזוקים, פעם נוספת, לניסן סלומינסקי ואלי בן דהן. בשלב זה החלו הניסיונות לדלל את הרשימה באמצעות הצנחות וליהוקים משונים (כמו פנייה לעדן הראל), ששיאה בפארסת אלי אוחנה שקיבלה ביטוי מיידי בדימום מנדטים בסקרים.

הבלוגרית הפוליטית טל שניידר קבעה ש"בבית היהודי איבדו שליטה" והמליצה לקלוגהפט את בנט להתייעץ עם מקור חיצוני. ואמנם, לקמפיין הקודם ייעץ ספי שקד, וכעת קיבל קלוגהפט הזדמנות להוביל לבדו. בימים האחרונים דווח בכלי התקשורת של הציונות הדתית וגם ב"הארץ" כי בבית היהודי שינו אסטרטגיה וכעת הם פונים לאלקטורט הטבעי שלהם, באמצעות הבלטת דמויות כמו סמוטריץ' ואורית סטרוק. סקרי השבוע האחרון מראים כי בינתיים הזליגה לליכוד ולמפלגתו של אלי ישי נמשכת, וכי הבית היהודי, שבשלב מסוים ניבאו לה 18 מנדטים, חוזרת לממדיה הטבעיים.

מעניין יהיה לראות אם האסטרטגיה החדשה תבוא לביטוי גם בהרחבת המעגל של מקבלי ההחלטות. עד כה, לפי מקור בבית היהודי, "המטה התנהל כשני גופים שמנותקים זה מה מזה: חברי הכנסת והמפלגה שמשמשים כפלטפורמה, והמטה בראש העין שבו קלוגהפט הוא כל יכול וכל תפקידו הוא להביא את בנט לראשות הממשלה". קלוגהפט, שלאחרונה אמר, "אני מייעץ למישהו שקרוב לוודאי יהיה ראש הממשלה של מדינת ישראל", מעולם לא הכחיש שזו היא מטרת העל.

----------------------------------------------------------------------------

אוהד רומנו

הפזמון החוזר — הקריירה המוזיקלית של קלוגהפט

קלוגהפט מתחזק קריירה צדדית כפזמונאי, שמהדהדת באופן קבוע לתחום העיסוק העיקרי שלו. למעשה, שם החברה שהקים, EDK, נעוץ בניסיונותיו להצליח כמוזיקאי. לפני כ–12 שלח שיר לרשת ג'. השיר לא הושמע וקלוגהפט התקשר לרדיו, שם נאמר לו כי אם הסינגל לא מגיע מחברת הפקה או משרד יח"צ, איש לא מתייחס אליו. את הסינגל הבא כבר שלח בתוך מעטפה, דרך משרד יחסי הציבור EDK ("אין דבר כזה") שהקים באותו רגע, ואמנם השיר התקבל וזכה להשמעות רבות.

מכאן והלאה המריא לעסקיו, אבל השירים תמיד היו ברקע. את "הפכתי שבוי" שכתב במלחמת לבנון השנייה ביצעו קרנית גולדווסר ונמרוד לב, שגם הלחין. את "מגיע לנו יותר" ביצעו גלעד שגב ורעות חסון בעצרת שקראה להתפטרות אולמרט בעקבות דוח וינוגרד, אותה עצרת שקלוגהפט היה ממחולליה.

שיתוף הפעולה הפורה ביותר שלו הוא עם עמיר בניון. בניון הלחין את "שיר ערש" שנכתב בהשראת אירועי המשט לעזה ובהוקרה לחיילי שייטת 13 וביצע אותו יחד עם ח"כים כמו יואל חסון, יריב לוין, אנסטסיה מיכאלי, כרמל שאמה, אורית זוארץ, רונית תירוש, משה מטלון, איוב קרא, שלמה מולה, יוליה שמאלוב־ברקוביץ' ומירי רגב. בניון ביצע גם את "התנערי" שהוקדש להרוגי הפיגוע באיתמר ואת "האחרון שנשאר", שעמו הופיע באושוויץ במסגרת הטקס לציון יום השואה הבינלאומי בפני משלחת גדולה של חברי כנסת.

----------------------------------------------------------------------------

תגובות

משה קלוגהפט: "ציפיתי שתמצאו עלי יותר חומר ואמתין בסבלנות לכתבת המשך".
ספי שקד סירב להגיב בנושא מחאת פייסבוק "גם לי שר התחבורה חייב כסף" ולשאלה אם היא נועדה להכשיר את כניסתו של השירות UberX לישראל, וכן בנושא חבירתו של קלוגהפט אליו במתן ייעוץ תקשורתי לחברת הבניה דונה.

יואב גוטרייך: "אני לא יודע על מה אתה מדבר". הוא הוסיף שישמח להסביר בהמשך, אך מאז לא השיב לפניותינו החוזרות ונשנות.

הילה זיסברג: "תנועת 'צעירים למען ירושלים' פעלה במשך כשלוש שנים וערכה פעילויות תרבות רבות ברחבי העיר תוך שיתוף פעולה עם מוסדות, אתרי מורשת בעיר, ח"כים, אמנים ואישי ציבור מכלל הקשת הפוליטית, שאוהבים את ירושלים. מטרתנו היתה לחבר את הקהל הישראלי לעיר ולאתריה במגוון פעילויות, שבהן השתתפו מאות אנשים ופעילים מהעיר ומרחבי הארץ. למשך תקופה שכרנו את משרד EDK של קלוגהפט לסייע ליחצן את פעילויות התנועה לציבור הרחב. שילמנו לו ריטיינר חודשי בתקופה זו. כל ניסיון להפוך את היוצרות ולרמוז שקלוגהפט היה יותר מסַפָּק מוכשר שהתנועה שכרה, הוא שגוי ושקרי. בתחרות האינסטגרם לקראת יום ירושלים זכתה תמונתה של משתתפת בשם נועה בוכהולץ, שזיכתה אותה בפרס של 1,000 שקל".

רונן צור: "'צור תקשורת' מנהלת בשנים האחרונות את המשברים התדמיתיים המרכזיים במשק הישראלי ומתוקף כך לא נוכל להתייחס לשיטות עבודה החוסות תחת סודיות מסחרית. כמו כן לא נוכל להתייחס לשמות פרויקטים או לקוחות, היות שהחלנו על עצמנו חובת סודיות רחבה ולא מוגבלת בזמן, כדי לאפשר ללקוחותינו ביטחון מידע מלא. בכל מקרה החברה מקפידה הקפדה חמורה שלא להיקלע לניגוד עניינים, ובמידה שאין אישור הצדדים לביצוע משימה מחשש לניגוד עניינים, אנו מוותרים על התיק ודוגמאות לכך יש למכביר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו