בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שקוף או לא? הראיון שהרגיז את אריה דרעי

שלוש שאלות בנושא הנכסים של משפחתו כמעט קטעו את הראיון עם אריה דרעי, שהציב את עצמו בקמפיין הבחירות האחרונות כמנהיג העניים. האם הפוליטיקאי המנוסה איבד את שלוותו כיוון שיש לו מה להסתיר, או שמא מדובר בניסיון טראומטי עם שאלות מסוג זה? בשיחה עמו הוא מסכים לבסוף להתייחס לנושא, כמו גם למתווה הגז שנאלץ להכריע לגביו, לרעיון של ממשלת אחדות ולאופן שבו חוויית הכלא עיצבה אותו. קבלו את אריה דרעי, גרסת 2015

205תגובות
אריה דרעי

פורסם לראשונה בספטמבר 2015

הוא הצמיד את כפות ידיו בתנועה מהירה של שופט כדורסל שמודיע לשתי הקבוצות על פסק זמן. הוא חזר על התנועה הזאת שוב ושוב, תוך שהוא מפנה את מבטו ליועץ התקשורת ברק סרי, שישב בכורסה משמאלו בלשכת השר בבית אמות משפט בתל אביב. ״הראיון הזה נגמר״, הודיע בזעם.

ההכרזה הלא צפויה הגיעה לאחר שהוא נשאל שלוש שאלות בלבד בנושא שהתברר בדיעבד כנפיץ: הפער בין קמפיין הבחירות של ש"ס, שבו הציב את עצמו כמנהיג "השקופים", לבין רמת החיים שלו, הנכסים המשפחתיים וכמה חברים ומעסיקים עשירים מאוד שאליהם התחבר בעשרות השנים שבהן הסתובב במסדרונות הכוח, על תקן אחד השחקנים המתוחכמים בסביבה הפוליטית.

חילופי הדברים הבאים הובילו את שר הכלכלה, אריה דרעי, להתפוצצות: "במהלך מערכת הבחירות שאלו אותי כמה אנשים" — הופנתה אליו השאלה הראשונה בעניין — "איך אדם שאוהב את החיים הטובים, שלכל תשעת ילדיו יש דירות, שהקים לאחרונה בית נופש משפחתי במושב ספסופה ושעם חבריו בעבר נמנים אנשים עשירים מאוד, מבקש להנהיג את השקופים? האם אין בכך משהו ציני?"

"אוקיי, תשמע", השיב דרעי, "אני גאה ברוך השם, שיש לי פרנסה, יש לי בית ולילדים שלי יש בית. ברוך השם. אני יודע שהיו מצפים לראות אותנו באופן טבעי במצב של חלק גדול, לצערי הרב, של האנשים שאני מייצג. אבל אני שמח שאני לא נמצא שם וזה לא מוריד כהוא זה מהדאגה שלי. זו השאיפה שלי — שגם אנשים אחרים יצאו משם".

ובכל זאת, תסביר איך הגעת לזה שלכל ילד שלך יש בית? איך יש לך בית נופש במושב ספסופה בגליל שנבנה רק לאחרונה? איך זה קורה? הלא רוב חייך היית בחיים הציבוריים.

"נו, אז מה? סליחה, בוא, בוא, עם כל הכבוד. כל רכושי שקוף, גלוי, עשיתי מה שעשיתי, יש תקופות שבהן לא הייתי בפוליטיקה".

אבל בעבר טענת בעצמך שבעסקי הייעוץ לא הרווחת הרבה כסף.

"תעשו פה קאט, אני לא מתכונן לעמוד כאן בחקירה של יאח"ה".

זו לא חקירה.

"סליחה, עם כל הכבוד, אני לא מתכונן — גם הסגנון של השאלות הללו, המתנשאות והשחצניות הללו. בסדר?"

טוב, תתעצבן, בסדר.

"לא, לא רוצה להתעצבן. אני לא רוצה. אני רוצה להפסיק ונגמור את הסיפור. זהו זה, נגמר. זהו".

למה זה מעצבן אותך?

"ככה. אני לא רוצה, בסדר? אוקיי. ההתנשאות הזאת שאתם רואים בחור שמגיע... אתה מבין, אתה לא היית מעז בחיים שלך לשאול מישהו אחר את זה..."

כשאהוד ברק היה שר הביטחון הוא נשאל שאלות פי אלף יותר קשות על הסתירה בין היקף הרכוש שלו וסגנון החיים שלו לעובדה שהוא עומד בראש מפלגת עובדים. ושאלו אותו גם מהיכן הרכוש.

"בסדר, אוקיי. אני לא. קאט, אני לא רוצה להמשיך".

טוב, רגע, תירגע.

"לא. תפסיק את הראיון ותכתוב שדרעי פוצץ את הראיון ותעשה את כל מה שאתה רוצה".

מפניו נשקפה תערובת של כעס ועלבון. "אני גנבתי ממישהו כסף?" הוא שאל רטורית בהמשך.

פתחו רמקולים טוב-טוב והאזינו לשר אריה דרעי מאבד את העשתונות כאשר נשאל לגבי הנכסים של משפחתו. בחזרה לראיון המרתק - והעצבני - שערך עמו גידי וייץ >>>http://htz.li/58b

Posted by ‎Haaretz הארץ‎ on Wednesday, March 30, 2016

אמרתי שגנבת?

"זה לא היה סגנון השאלות? תעשה לי טובה, נו, מה אתה מבלבל את המוח? בחייך, ביאח"ה לא התנהגו בצורה כזו, לא שאלו כאלה שאלות. באמת, עם כל הכבוד, איזה שטויות אלה... לא הרווחת כסף? כן הרווחת? מה זה השטויות האלה, באמת, מה — אני עובד אצלך? עם כל הכבוד".

חלילה.

"אז מה אתה מבלבל את המוח?"

אני לא מבין, אסור לשאול פוליטיקאי, ועוד אחד שמבקש להיות מנהיג העניים, על מקור והיקף הרכוש שלו?

"טוב, אז אתה רוצה שעכשיו אני אתן לך פירוט? בבקשה, תרשום. קניתי דירה ברחוב הקבלן ב–225,000 דולר עם מאה ומשהו אלף דולר משכנתה. ברחוב הקבלן ב–10–20 שנה האחרונות זה שילש וריבע את עצמו ולכן יש לי דירה ששווה ארבעה מיליון שקל. התשובה מתקבלת? יפה מאוד. הילדים שלי, ברוך השם, התחתנו, וקיבלו מהצד השני. אני עזרתי להם, ההורים שלי עזרו להם, הם לקחו משכנתאות וברוך השם קנו דירות. יופי? חלק קנו, חלק לא קנו, חלק בדרך לקנות, חלק עם משכנתאות וכל הדברים האלה.

"ואת הבית בספסופה, יופי, אתה עכשיו רוצה לשמוע? הבית בספסופה, האמא שלי, שתהיה בריאה עד 120, מהירושה שלה, חלק היא קנתה, חלק אחי מומו (עו"ד שלמה דרעי, ג"ו) שם, חלק אני שמתי. אני לא רוצה שהילדים שלי יירשו אותי אחרי שאני אמות. שנהנה עכשיו ממה שיש. ובנינו בית שכולו, תאמין לי, בספסופה הגדולה, אתה מבין? שקרקע אתה מקבל כמעט בחינם, בשלושה מיליון שקל ביחד. זה לא שהלכתי ובניתי בית בקיסריה — ואני אין לי שום דבר גם נגד זה — ששם הקרקע לבד עולה לך שני מיליון דולר. ולא בנינו 700 או 1,000 מטר. בנינו בית נחמד, שאמור לשמש את כל המשפחה הגדולה, בעזרת השם. על הבית ברחוב הקבלן לקחתי משכנתה של מיליון וחצי שקל בשביל שנוכל לעזור לבנות את הבית בספסופה".

לאורך המונולוג השוצף והנרגז של דרעי תהיתי ביני לביני מדוע הפוליטיקאי המנוסה יצא מאיזון בקלות רבה כל כך? כיצד זה איבד את השלווה במהירות מפתיעה — האם יש לו מה להסתיר? או שמא ההתפרצות נבעה מתוך ניסיון טראומטי? מכך ששאלות בנוגע להיקף הרכוש שלו ומקורו ליוו אותו כעננה שחורה קבועה מעל הראש החל בשנים שבהן דרך כוכבו, דרך עשרות שעות בחדרי החקירות של יאח"ה ועד הרשעתו בפרשת השוחד? או שאולי הוא הותש מכל אותם אנשים שמעלים ספקות לגבי האותנטיות של ההתייצבות שלו לצד העשירונים התחתונים?

כשהצטנן מעט חזר דרעי כמה פעמים על כך שלא תוכן השאלות העלה את חמתו, אלא הסגנון שבו הן נשאלו. בשלהי הדיאלוג הטעון עמו נקבתי בשמו של עיתונאי שנטה חסד לדרעי במשך שנים. "אני לא X", אמרתי. "באתי לשאול שאלות, לא לשרת". "אם הוא היה שואל שאלות כאלה", השיב דרעי, שידע במהלך הקריירה שלו לא רק תחקירים נוקבים, אלא גם מנות גדושות של סימפתיה מאנשי תקשורת שנשבו בקסמו, "הוא היה מקבל שתי סטירות. תגיד, את שלי יחימוביץ' מישהו שאל פעם כמה כסף יש לה? מאיפה יש לה דירה בתל אביב — שאולי שווה יותר מהדירה שלי בירושלים? שתהיה בריאה, הלוואי שיהיה לה יותר. לא היה אחד, אפילו לא אהוד אולמרט, שעבר את מה שאני עברתי בשאלות מהסוג הזה לאורך השנים".

מרק ישראל סלם

אחוות דפוקים

לפני כמה חודשים חזר דרעי לממשלה, אחרי 22 שנות היעדרות. הוא נבחר לראשונה לשמש כשר הפנים בשנת 88', תחת ממשלת האחדות בראשות יצחק שמיר. הוא היה אז בן 29, השר הצעיר ביותר בתולדות המדינה, ילד הפלא הליברלי, המעודכן והנבון, שאנשי השמאל אהבו לאהוב. כעבור שנה וארבעה חודשים בלבד הפך לשותף פעיל בניסיון כושל ("התרגיל המסריח") לפרק את ממשלת האחדות ולהקים תחתיה ממשלה צרה בראשות שמעון פרס.

בשנת 92' הצטרף לממשלת רבין כשר הפנים, אולם כעבור שנה וחצי בלבד הוא נאלץ להתפטר מהממשלה לאחר שהוגש נגדו כתב אישום. ב–96', כשנתניהו נבחר לראשונה לתפקיד ראש הממשלה, דרעי אמנם לא נשא בתפקיד רשמי בממשלתו, אך הוא שימש בה שחקן מפתח רב עוצמה. ש"ס בראשותו היתה אז מפלגה בת עשרה מנדטים ויציבותה של ממשלת נתניהו היתה תלויה ברצונו הטוב. ממש כמו היום.

גורלו נקשר באותן שנים יחד עם גורלו של נתניהו בפרשת בראון־חברון, שבה, על־פי החשד, הפעיל דרעי את עוצמתו הפוליטית על נתניהו, כדי שימנה יועץ משפטי לממשלה שיחלץ אותו בנזק קל מכתב האישום. הפרשה הסתיימה בסגירת התיק נגד נתניהו ובהמשך נגנזה ההחלטה להגיש כתב אישום נגד דרעי בעניין. ש״ס בראשות דרעי תמכה באותן שנים נשכחות במהלכים מדיניים של נתניהו, כמו החזרת העיר חברון והחתימה על הסכמי וואי.

כשנתניהו התמודד מול אהוד ברק ב–99', בניסיון להיבחר שוב לתפקיד, דרעי תמך בו בלהט. "יש בינינו אחוות דפוקים", הסביר אז לעיתונאי נחום ברנע את פשר הברית ביניהם. נתניהו הובס בקלפי, ודרעי סיים את אותה מערכת בחירות עם הישג שיא: 17 מנדטים, שחלקם הגדול הושג בזכות הקמפיין "אני מאשים", שבו ניהל מערכה רועשת נגד דמויות בכירות במערכת אכיפת החוק שהיו מעורבות בהליכים המשפטיים נגדו. באחת הסצנות הקאנוניות בסרט הקמפיין צולמו הבתים הנאים של שופטי בית המשפט שהרשיעו אותו, כמו גם של פרקליטת המדינה לשעבר דורית ביניש ושל התובע בתיק, עו"ד יהושע רזניק, והושוו לביתו של דרעי בשכונת הר נוף (רטיבות בקירות, ילדים מצטופפים בחדר שינה) שעמד במרכז ההרשעה.

לאחר הבחירות וההרשעה במשפט הוא הודח מראשות ש"ס ויצא למדבר פוליטי של יותר מ–12 שנים, שבהן התפרנס בעיקר מייעוץ לתאגידים ואנשי עסקים ידועים. כששב להנהגה משותפת של ש"ס יחד עם האנטגוניסט אלי ישי והמפשר אריאל אטיאס היו שחקנים פוליטיים שהעריכו שנתניהו היה מעדיף שהוא יישאר במדבר עוד כמה שנים. שאלי ישי הוא מבחינתו פרטנר נוח וצפוי בהרבה, שאיתו נתניהו — החשדן מאוד — לפחות יודע היכן הוא עומד.

ערב הבחירות האחרונות התגייס נתניהו כדי לסייע לישי ולחבורה הכהניסטית שנשרכה אחריו בניסיון הנואש לחצות את אחוז החסימה. הברית החשאית לא נעלמה מעיניו של דרעי. הוא אמנם הודיע פומבית שש"ס תמליץ לנשיא המדינה על נתניהו כמועמד לראשות ממשלה, אולם אנשים קרובים שמעו ממנו באותם ימים שהוא מעדיף שיצחק הרצוג יקים את הממשלה. "זה היה ממש החלום הרטוב שלו", אמרה ל"הארץ" אישיות פוליטית המכירה אותו היטב.

דרעי עצמו אינו מאשר או מכחיש את פרט המידע המסקרן. "רציתי מאוד מאוד ממשלה שהרצוג ומחנהו יהיו שותפים בה", הוא מסכים לומר. "הייתי מעדיף שלי יהיה כוח יותר קטן ממה שיש לי. שאני לא אהיה לשון מאזניים, וגם היום אני מוכן לשלם את המחיר הזה למען ממשלה רחבה. אני חושב שהטעות הגדולה ביותר, שאני מצטער עליה בחודשים האחרונים, היא שבשבוע הראשון אחרי הבחירות לא שמתי את כל כובד משקלי לאלץ את נתניהו ואת הרצוג לשבת ביחד. לפי דעתי, בשבוע הראשון היינו יכולים לעשות את זה. זה היה בשל".

והיום זה לא בשל?

"אני מזהה רצון אמיתי אצל שניהם. אני מדבר עם שניהם. עכשיו קשה יותר, כי צריך לקחת תיקים ממפלגות שותפות ולתכנן מבנה קואליציוני חדש. אני חושב שלאחר אישור התקציב בכנסת יהיה יותר קל מאשר היום לנסות להרחיב את הממשלה. הבעיה היום היא דווקא בתוך המחנה הציוני. אני לא משוכנע שאפשר להביא את כל המחנה הציוני לממשלה, אלא רק את רובו".

התרשמת שהרצוג מעוניין להצטרף לממשלת נתניהו?

"הרצוג רוצה, כן, כך התרשמתי. בתנאים מסוימים: שורת תיקים וגם קווי יסוד שמתאימים ואיזשהו אופק מדיני".

מדוע בעצם לא פעלת מיד אחרי הבחירות כדי להקים ממשלה רחבה?

"הייתי משוכנע שליברמן ייכנס לממשלה".

זה היה די ברור שהוא יישאר בחוץ.

"לי לא היה ברור. חבל שלא דיברנו אז, אולי היית פותח את עיני. לי הוא אמר שהוא נכנס, הוא ישב איתי כמה פעמים. אני יודע רק דבר אחד, שאני — למרות הרצון, שאמרתי כל הזמן, וגם אז, שאני רוצה אחדות לאומית — אני מודה, לא הייתי שחקן במשחק הזה, כיוון שלא רציתי לפגוע באיווט ליברמן בתפקיד שר חוץ. הבנתי שהוא רוצה את התפקיד ורציתי שהוא יהיה שר החוץ. אני אומר את זה גלוי".

מה שאתה בעצם אומר הוא שהחברות עם ליברמן היתה השיקול המכריע מבחינתך לא לפעול להקמת ממשלת אחדות?

"עבור הלאה. מה זה משנה?"

ליברמן היה שר חוץ טוב בעיניך?

"אני חושב שהוא היה שר חוץ טוב. שמעתי גם משגרירים. בכלל, איווט הוא אדם חכם מאוד, אדם שיודע לקבל החלטות, הוא איש ביצוע והוא איש מעשה. נקודה. אין לנו הרבה כאלה בפוליטיקה הישראלית. חד־משמעית".

אוליבייה פיטוסי

אתה מאמין שהממשלה הזאת יכולה בכלל להחזיק מעמד?

"כן. חד־משמעית".

אתה לא רואה באופק את שני הח"כים מכולנו של כחלון שמפילים אותה?

"לא. אין כזה דבר".

נתניהו הוא ראש ממשלה פעם שנייה, מ–2009. היכן אתה מזהה את טביעות האצבע שלו בשש השנים האלה, מלבד בפערים העצומים בין עשירים לעניים, בקיפאון המדיני, בהתנגשות עם ארצות הברית?

"אני חושב שבאמת זה לא פייר מה שאתה עושה איתי עכשיו. זה לא הגון. אני אגיד לך למה. אתה בא לראיין אותי, אני כמעט לא מתראיין, ואתה שואל אותי עכשיו על ביבי נתניהו ועל השש שנים שאני לא הייתי כאן..."

היית אזרח המדינה בשש השנים האלה. יש כאלה שחושבים שהוא מותיר כאן עיי חורבות, אחרים בטוחים שהוא היחיד שיכול להנהיג. אני מנסה לבדוק איפה אתה עומד.

"סליחה, אנחנו אחת הכלכלות הכי יציבות שיש היום. מה זה, זה דבר פשוט? תסתכל מה שקורה. בחייך, אתה אי יציב כאן".

לפני הבחירות זעקת שהפער החברתי בין עשירים לעניים כאן הוא הגבוה ביותר בעולם המערבי. איך זה מסתדר?

"נכון. מצד אחד. מצד שני, אתה בכלכלה יציבה, עם כל הכבוד. תראה איזה משברים היו בכל העולם. בכל זאת, עם כל תקציב הביטחון שלנו ועם כל הבעיות שיש לנו, אנחנו עדיין כלכלה עם דירוג אשראי גבוה. נכון, יש לי חילוקי דעות קשים איתו ואני שמח שעכשיו הוא יותר מתיישר לכיוון שלי בנושאים החברתיים, בנושא הפערים, כן? ואני לא אשכח לו מה שהוא עשה ב–2003, כשהוא היה שר האוצר, שהוא וטומי לפיד וכל הממשלה הזאת דאגו לכך שהפערים ילכו ויגדלו. אבל אתה לא יכול להתעלם מזה שבשש השנים האחרונות יש הרבה מאוד רפורמות במדינה".

היכן?

"יש פה התפתחות גדולה מאוד בתשתיות. מה תגיד? זה השר ישראל כץ? עם כל הכבוד. בשש שנים האלה גם גילו את הגז, לא?"

זה גם בזכותו?

"למה לא? למה לא?"

דף חלק

"כל החודשים האלה הפכו את העולם לחפש איזשהו קשר שלי עם יצחק תשובה, עם קובי מימון, עם בני שטיינמץ. ומה מצאו? כלום" — כך מסכם דרעי את חודשי המעקב הצמוד של העיתונים הכלכליים אחרי הקשרים שלו עם הטייקונים ומתכוון לפלונטר הגדול ביותר שניצב בפניו מהרגע שהפך לשר: מונופול הגז הטבעי — תחום שדרעי לא הבין בו, לפי עדותו, כמעט דבר.

"ביום הראשון שנכנסתי לתפקיד היה בבוקר טקס, ובערב חדר הישיבות היה מלא מתחילתו ועד סופו בכל בכירי הממשלה — מיו"ר המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' יוג'ין קנדל, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, ראש אגף התקציבים, אמיר לוי, ובכירי משרד האנרגיה לדיון בעניין מונופול הגז" — הוא משחזר את המפגש הראשון שלו עם התסבוכת. "ואני, בינינו, לא מבין מימיני לשמאלי. לך תבין עכשיו מה זה כריש, תנין, לווייתן, תמר, הסדר כובל. איפה אני נמצא שם בכלל? אני דף חלק. אל תשכח, לא הייתי פה 20 שנה. אני בכלל לא מכיר את כל הפקידים הללו. הממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, בכלל לא בא לדיון. אתה מבין? ואז שמעתי לראשונה את המושג 'סעיף 52', כשהם מבקשים ממני להשתמש בו ואומרים לי: 'זה חשוב. זה קריטי'. הם חשבו שאני מיד נותן תשובה חיובית. אמרתי להם: 'חבר'ה, שמעתי אתכם, לא קרה שום דבר. זה חיכה כמה שנים, זה יכול לחכות עוד קצת זמן'".

סעיף 52, שאיש בציבור לא שמע עליו עד לפני כמה שבועות, מקנה לשר הכלכלה סמכות לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים ולחתום על צו, כאשר מדובר בהחלטה בעלת משמעות אסטרטגית־ביטחונית למדינה. מעולם שר כלכלה לא עשה שימוש בסעיף הזה. הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיוויד גילה, האיש שמופקד מטעמנו על המאבק בקרטלים ובמונופולים, סירב לחתום על הצו שיכשיר את מתווה הגז, שעקרונותיו עוצבו במשא ומתן בין נציגי הממשלה לנציגי חברות הגז נובל אנרג'י ודלק, האחרונה בשליטת איש העסקים יצחק תשובה.

"אני משוכנע שהמתווה המתגבש לא יביא לתחרות בשוק חשוב זה", מסר גילה בהודעת ההתפטרות הדרמטית, לאחר כמה סלטות מרשימות שהוא עשה ביחס שלו כלפי המונופול במהלך השנים. מרגע זה הציב הלוביסט הבולט ביותר של מתווה הגז, ראש הממשלה נתניהו, את המלכודת הבאה בפני דרעי: להיות שר הכלכלה הראשון שעוקף את הממונה על ההגבלים וחותם על צו שלמעשה מבטיח את ייסודו של מונופול גז בלתי מפוקח, שיציב, לדעת המתנגדים, מחיר מופקע, שיתגלגל למחירי חשבונות החשמל שלנו ויגדיל את יוקר המחיה.

בכל בעיה יש הזדמנות וזאת שעמדה לפני דרעי נראתה חד־פעמית: לתפוס את מקומו של שר האוצר, משה כחלון, בתפקיד הלוחם בקרטלים. כחלון, שהתחייב לפני הבחירות לפרק את מונופול הגז, נמלט מהקרב בחסות טענה לניגוד עניינים: ידידות קרובה מאוד עם איש העסקים קובי מימון, אחד מבעלי האינטרסים בשדות הגז הטבעי.

דרעי בחר בפשרה: הוא סירב אמנם לחתום על סעיף 52 ולהוציא לנתניהו את הערמונים מהאש, דבר שגרר תגובה נזעמת מצד ראש הממשלה, אולם בהצבעה בממשלה הוא הרים את ידו בעד המתווה מצית המחלוקת. בינתיים העניינים הסתבכו. הכנסת אישרה השבוע את הודעת הממשלה על גיבוש המתווה עם מונופול הגז, אך זו היתה הצבעה חסרת תוחלת. ברגע האחרון החליט נתניהו למשוך את ההצבעה המשמעותית באמת: העברת סמכויותיו של דרעי בתחום הגז לממשלה. נתניהו הבין שלא יוכל להשיג לה רוב פרלמנטרי. לאור סירובו של דרעי לחתום על סעיף 52 ולנוכח הקושי ליטול ממנו את הסמכות, המתווה תקוע בינתיים. בשבועות הקרובים יחפש נתניהו מוצא יצירתי מהפלונטר.

עופר וקנין

מדוע תמכת במתווה? מדוע לא התייצבת בראש מחנה הקוראים לפרק את מונופול הגז, או לחלופין, מדוע לא הצבת תנאים מחמירים הרבה יותר במתווה, שהיו מבטיחים תחרות והורדת מחירים משמעותית?

"אם אני ממשיך את מערכת הבחירות של מנהיג השקופים, כן? אז ברור שהייתי צריך להיות הנואם המרכזי בכל ההפגנות נגד המונופול. בוא נתחיל עם זה שנושא הגז זה לא נושא שבתחום משרדי. אני לא שר אנרגיה ולא שר האוצר. אני שר הכלכלה והמשא הזה נפל לי על הכתפיים בגלל פרופ' גילה. אם הוא היה ממלא את תפקידו, לא הייתי מגיע לכאן. כמה ימים לפני שגילה התפטר קראתי לו אלי, כשהמגמה שלי היתה לשכנע אותו להישאר. אמרתי לו: 'הנה אני עכשיו בא איתך ביחד, בוא ננסה להשיג מתווה יותר טוב'. הוא לא רצה, וכעבור כמה ימים הוא הודיע לי שהוא החליט להתפטר.

"בא אלי הממונה על אגף התקציבים, אמיר לוי, ואמר לי: 'כחלון הודיע שהוא מנוע מלעסוק בעניין הגז. אין לנו שר היום. אנחנו צריכים אותך, ותחת האיום של השוט שלך — של סעיף 52, כן? — לכופף את כל הטייקונים, את ראש הממשלה, בנושא המחיר, בנושא המיסוי. אין לוח זמנים ברור במתווה, מתי הם מוכרים את המאגרים כריש ותנין. ואם אתה לא נמצא, אין לנו אפשרות להציב תנאים'. שקלתי את הדברים. אני לא משחק ראש קטן לעולם. עכשיו, יכולתי ללכת, כמו שאמרת, לקנות את עולמי: 'לא מפעיל את סעיף 52, אין מתווה גז, מכריז עליהם מונופול' ולקחת סיכון שבשנים הקרובות אין לנו גז, כן? כי הקבוצות איימו שילכו לבוררות בינלאומית ולא יפתחו את מאגר לווייתן. מנגד, יכולתי להתנות את התמיכה שלי בקבלת שבעה תנאים. התנאים האלה התקבלו, ולכן החלטתי שאני מצביע בעד המתווה".

תסכים איתי שאם שר החינוך נפתלי בנט היה מחליט לחסל את מעיין החינוך התורני היית מציב לנתניהו אולטימטום: אם ההחלטה הזאת לא מתבטלת מחר, אני פורש מהממשלה.

"חד־משמעית".

אז בנושא שקשור לכלל הציבור — מדוע לא עמדת עם מלוא עוצמתך מול נתניהו?

"מה היו האלטרנטיבות שלי?"

למשל: להכריז עליהם כמונופול ולפנות לבית הדין להגבלים עסקיים כדי שיפרק אותם. לקחת סיכון מחושב.

"בשביל זה לא צריך אותי. מספיק הממונה על ההגבלים העסקיים. למה דיוויד גילה ברח מזה? הוא גם פחד להיות גבר עד הסוף וללכת להכריז עליהם הסדר כובל, ואז הוא היה הורג אותם".

יכולת גם לדרוש תנאים הרבה יותר קשים במשא ומתן, לחבור לשר אבי גבאי, שהתנגד למתווה. גבאי אמר שהוא חושש שבתנאים המפליגים שניתנו למונופול, עוד כמה שנים לא יהיה גז בישראל. הוא לא הבין, למשל, איך נותנים להם לייצא גז מתמר לפני שהם מחברים צינור לחוף.

"אני קודם כל אתקן אותך, רק בשביל הסדר הטוב. את הדרישה הזאת אני העליתי בממשלה, לא אבי גבאי. הוא, כמובן, אמר אחרי, 'נכון, השר דרעי צודק'. אז בוא, עם כל הכבוד. אני חשבתי שבאמת צריך להציב להם עוד תנאי: לא לייצא מתמר לפני שהם ימכרו את כריש ותנין. הסביר לי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, שאי אפשר לעשות את זה. אני נושא באחריות כמו כל חברי הממשלה. כשמביאים לפני דבר, אני בודק את התועלת ואת החיסרון, את ההפסד ואת השכר. בדקתי את העניין, שיפרתי כמה שאני יכול לשפר, ואני חושב שתרמתי תרומה גדולה למתווה הזה, ששיפרתי אותו, ולכן הצבעתי בעד, בגלל שזה הרע במיעוטו. האלטרנטיבה היא גרועה מאוד לאזרחי מדינת ישראל: שהחברות האלה יפנו לבוררות בינלאומית והגז יישאר תקוע שנים באדמה כשאיראן עכשיו הורידו לה את כל הסנקציות, ויש לה פי 40 גז ממה שיש לנו".

עופר וקנין

אבל למה לא לשחק בקלפים באופן קשוח יותר? ודאי כאשר ידוע שהמאגרים פה הם בוננזה אדירה מבחינת חברת נובל אנרג'י ושאין להם אינטרס לאבד את פרת המזומנים ושבמקרה הכי נורא, חברות אחרות יעמדו בתור?

"ומה היה קורה אם כן היו הולכים לבוררות בינלאומית? הנס שלנו שנובל אנרג'י היא חברה קטנה, שלא יכולה להתחרות עם הגדולות ולכן היא קפצה על המציאה פה. אם נובל היתה בין החברות הגדולות היא לא היתה באה לכאן. אף אחד לא בא לכאן, בגלל החרם הערבי. לפי כל המחקרים הגיאולוגיים, יש עוד הרבה מאוד גז אצלנו, אבל אף אחד לא בא לחפש אצלנו".

אמרת שחיפשו קשרים בינך לבין הטייקונים בחודשים האחרונים. עם יצחק תשובה היה לך קשר?

"מה פתאום? שלום, שלום. לא יותר מזה. מה זה הטענה הזאת, 'חבר של טייקונים'? אתה לא תמצא אותי — קח את כל האירועים שהיו ב–20 שנה האחרונות — הקוקטיילים... לא תראה אותי כמעט באף מקום כזה. לא תראה. גם בשמחות שאני עושה לא תראה כמעט אנשים עשירים".

אבל עבדת בעבר אצל חלק מהם. ייעצת לנוחי דנקנר.

"אצל נוחי עבדתי תקופה. קיבלתי 10,000 דולר, אם אני לא טועה, בחשבונית לחודש. אתה יודע מה המשמעות של 10,000 דולר? ונתתי שירותי ייעוץ".

באילו נושאים ייעצת לו?

"היו המון בעיות עם נושא השבת במפעלים שלהם, כמה רבנים חרדים החרימו את נייר חדרה, כיוון שלא הקפיד על שמירת השבת. לתעשיות המלח (בנושא זה עסק מטעם בן הדוד, דני דנקנר, ג"ו) היו המון בעיות ביורוקרטיות בשינוי ייעוד הקרקע".

היית לוביסט שלהם?

"איזה לוביסט? איזה קשרים היו לי?"

כל דלתות שרי הממשלה, פחות או יותר, היו פתוחות בפניך.

"שום דבר. לא עשיתי שום לובי. העזרה שנתתי היא ייעוץ ואסטרטגיה בסוגיות של הציבור החרדי מול רשת הצרכניות. השתתפתי בהרבה דיונים".

גם אצל לב לבייב עבדת.

"כן, אפריקה ישראל. שם עבדתי מאוד קשה. כן".

מה זה אומר?

"לא, לא, עזוב, אני לא רוצה להיכנס... לא צריך לפרט, להיכנס לכל הדברים האלה, אבל עבדתי... שם הקדשתי הרבה מאוד שעות".

תסביר במשפט.

"אני מסביר לך, הרבה שעות הקדשתי לכל הפרויקטים שלהם, של... אז אפריקה היתה בשיא גדולתה, כן? בנו בכל הארץ, ולמגזר החרדי ולמגזר הדתי, היו המון בעיות של תכנון ובנייה, של ייעוץ, של טאבו, ועזרתי להם בזה. הייתי מנכ"ל משרד הפנים, הייתי שר הפנים בעבר, כך שאלה נושאים שאני בקי בהם. עכשיו, אתה מבין שאם אני כל כך מחובר לטייקונים, אז בתקופה הזאת, שהיה מותר לי לעשות כל דבר כי הייתי אדם פרטי, יכולתי לעשות הרבה הרבה יותר כסף. הרבה יותר".

ולא עשית הרבה כסף?

"לא. מאיפה? בחייך, מה זה? זה כסף? צריך לפרנס משפחה".

כמה עשית? עשרות אלפי דולרים בחודש?

"לא, מה פתאום?"

האם אתה בעד המבנה הריכוזי של הבנקים בישראל?

"ברור שאני נגדו".

מה אתה חושב על המשכורת המטורפת של ידידך, מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן — באזור תשעה מיליון שקל בשנה?

"אל תיכנס לשמות. כל המנכ"לים של החברות, שבעיקרן הן חברות ציבוריות או ממשלתיות, כן? הבנקים, חלק גדול יש לנו אחזקות שם. לא יכול להיות שלמשכורות שלהם אין שום פרופורציה לשכר הממוצע".

היית מגביל את השכר שלהם בחקיקה?

"כן".

אתה בעד הפרדת חברות האשראי מהבנקים?

"לא מכיר את הנושא עדיין".

יעקב סער / לע"מ

ימין שמאל ימין

"הוא איש שמאל מובהק", אומר ל"הארץ" פרופ' סמי שלום שטרית, שכמו כמה חילונים מזרחים ליברליים אחרים הביע תמיכה פומבית בדרעי לפני הבחירות, ונענה בכך לקמפיין של ש"ס, שקרא למזרחים להצביע למזרחים. דרעי, שסבל מהפגנות של מתנחלים מול ביתו בתחילת שנות ה–90, כשחבר לממשלת רבין שיזמה את הסכמי אוסלו, זכה במהלך העשורים החולפים לחיבוק אמיץ מאנשי מחנה שלום בולטים, שראו בו את הגשר שיוכל לחבר בין המזרחים לרעיון הפשרה עם הפלסטינים.

"הוא איש שלום", אמר עליו אורי אבנרי לפני כמה שנים. "בשיחות פרטיות הוא משמיע דעות קיצוניות יותר משלי". "רוץ, אריה, רוץ", הפציר בו גדעון לוי, כשדרעי שקל בשנת 2008 להתמודד על ראשות עיריית ירושלים. "מעודכן ונאור יחסית, כריזמטי וחכם", קשר לו לוי כתר אחר כתר וכתב שבעתיד יוכל דרעי לשמש גם כגשר בין ערבים ליהודים. אך האם דרעי מודל 2015 הוא אותו דרעי שהילך קסם על עמודי התווך של השמאל הישראלי? האם הוא מתכוון לשמש כשחקן מפתח בסכסוך האזורי?

"שים לב ליחס שלו להתנחלויות, שמזכיר את היחס של עובדיה יוסף, שכמעט לא ביקר בהן מעולם", מציע פרופ' שטרית, שבדיאלוג פרטי שניהל עם דרעי קיבל גם הוא את הרושם שמדובר באיש פשרות מתון מאוד. "אם פרופ' שטרית חושב שאני איש שמאל, אני באמת צריך לבדוק את עצמי", מתנער דרעי ממה שהוא מזהה כחיבוק דוב.

החבר שלך, חיים רמון, איש המרכז הפוליטי, משוכנע שישראל היא מדינת אפרטהייד. אתה מסכים איתו?

"בשום אופן לא. אני לא מסכים איתו. אין בכלל מה להשוות. אנחנו בחרנו את המצב הזה?"

יש כאלה שחושבים כך.

"לא, סליחה, עם כל הכבוד. צריך לזכור את ההיסטוריה. השכנים שלנו מעולם לא קיבלו אותנו פה. גם עם החלטת האו"ם, גם עם החלטת החלוקה — שהיתה החלטה מאוד קשה של בן־גוריון, כן? לא קיבלו. ב–48' ניסו להשמיד אותנו, ב–67' רצו להשמיד אותנו, אבל קרה לנו נס, כך אני רואה את זה, סייעתא דשמיא, וניצחנו, וקיבלנו שטחים אחרים. עכשיו, שיהיה ברור, להבדיל מאחרים, לי אין שום פקפוק לגבי ארץ ישראל, שזו ארץ שלנו".

בית לחם מרגשת אותך יותר מאשר תל אביב?

"נכון. אני חייב לומר את האמת. זו הארץ המובטחת שלנו, זו ארץ אבותינו, שם מורשתנו, יש לי זכות מלאה עליה, אני לא מרגיש שאני איזשהו כובש זר".

אתה לא כובש היום?

"לא, זו הארץ שלי ונקלעתי למצב שרצו — ועדיין רוצים — להשמיד אותנו".

בעיניך אנחנו לא מדינה שמנהלת כיבוש?

"לא".

אתה לא מאלה שחושבים שאנחנו מקיימים מצב לא מוסרי אפילו מבחינה אנושית? בשליטה של כמעט 50 שנה בשטחים?

"לא. אני לא מקבל את זה. בוא תסתכל על התחנות בדרך. קח את ההתנתקות, למשל, שאני לא הייתי שותף לה. אני חושב שזו היתה טעות חמורה. החזרה עד הגרגיר האחרון בעזה, ומה יש לנו? הרי עם כל הכבוד, מבחינתי, חמאס או הרשות — אלה אותם פלסטינים. מישהו יכול לערוב לי שחמאס מחר לא משתלט על יהודה ושומרון? הנזק הגדול ביותר שגרמה ההתנתקות הוא שגם לאנשים כמוני, שהאמינו שאפשר להגיע לאיזשהו הסדר ביהודה ושומרון עם הרשות, קשה מאוד היום. הפכתי סקפטי.

"יכולתי להגיע עם אבו מאזן לאיזשהו הסדר בשנים האחרונות? אבו מאזן לא היה פרטנר. ואני לא רואה פרטנר באופק. היום אני לא רואה כאן דבר חוץ מניהול העסק".

אתה לא חושב שהקיפאון בשנות נתניהו מוביל אותנו לקטסטרופה — בידוד, חרם ובסוף מדינה דו־לאומית?

"לא. אני לא חושב כך".

אמרת בעבר שאתה תומך ברעיון שתי המדינות. אם אולמרט וברק היו מצליחים להבקיע, היית תומך במתווה שלהם שכולל את חלוקת ירושלים?

"לא. הם הלכו רחוק מדי".

ההתנחלויות מבחינתך הן דבר מבורך או אסון?

"אין לי ספק שזכותנו ההיסטורית לשבת בכל מקום בארץ ישראל. יש בתוך מדינת ישראל מקומות שמבחינת ה'כביכול עוול' — הוא יותר גדול. ברמלה, לוד — משם גם גירשנו. בשכונה שאני גר בה, גבעת שאול, ישב הכפר דיר יאסין. אבל המקומות האלה הם במסגרת הקונסנזוס, זו המדינה שלנו. עכשיו, חונכתי מגיל קטן אצל הרבנים שלי, האשכנזים והספרדים, שגדלתי בצלם, עד כמה מבחינה הלכתית, אידיאולוגית, דתית, כן? יש חשיבות להתחשב באומות העולם. אני לא מקבל את התפיסה הזאת, הלאומית, שאומרת, 'אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים, לא צריכים להתחשב באף אחד'. לכן אני נמצא כאן בקונפליקט. מצד אחד אני מרגיש שכל התנחלות, או כל יישוב בארץ ישראל — שלנו. מצד שני אני מבין את הבעייתיות של האנרכיה, שכל אחד עושה מה שהוא רוצה, מה זה יוצר לי מול הפלסטינים, איך זה מחמם את האווירה, איך זה מלהיט אותה. אני גם מבין שהמצב של השליטה במיליונים הוא לא נורמלי והכמיהה שלי לשלום לא פחתה.

"קח את הדוגמה הכי בולטת למה שאני מתכוון בהתגרות באומות העולם: הר הבית. יש לך ספק? הרי אנחנו אומרים, שבגלל הקדושה של ההר יש איסור להתקרב להר ולעלות אליו. זה כמו לאכול ביום הכיפורים. לפני כמה חודשים היתה, ביום שישי אחר הצהריים, הלוויה של הנכד של הרב בעדני, חבר מועצת החכמים, שנהרג באירוע דריסה בגבעה הצרפתית אחרי המהומות בהר הבית. נער בגיל 16–17 נסע באופניים שלו לישיבה ודרס אותו שמה אותו רוצח. זה הנכד הרביעי של בעדני שהלך, והוא היה שבור ורצוץ. הרב הראשי יצחק יוסף ובעדני הספידו אותו. בהספדים כאלה ובנסיבות כאלה הנטייה היא להתסיס, אבל הם דיברו על האיסור המוחלט לעלות להר הבית ועל האיסור להתגרות באומות העולם, ועל האיסור להלהיט את האווירה. שעה אחר כך נפתלי בנט ואנשי הבית היהודי יצאו במתקפת עולם על הרב יצחק יוסף ועל הרב בעדני".

האם אתה לא מסכים שמדיניות הקיפאון של נתניהו היא כשלעצמה התגרות באומות העולם?

"לא. כמי שיושב בממשלה ובקבינט, אני לא רואה שיש כאן מדיניות שמתגרה באומות העולם".

אתה היית חבר בממשלת רבין, שיזמה וקידמה את הסכמי אוסלו. האם ההסכמים האלה היו טעות?

"צריך לזכור שאנחנו, למעשה, הצלנו את אש"ף. אש"ף היה גמור, קבור לגמרי, אחרי שערפאת תמך בסדאם חוסיין במלחמת המפרץ. לקחנו אותו בתקופה הכי שפלה שלו ולא ניצלנו את זה בשביל לגמור איתו הסכם. כן? עם תנאים — בקעת הירדן שלנו, ומה שרבין רצה, להחזיר 60–70 אחוז מהשטח, בלי ירושלים. אם זה היה קורה — היית משיג הישג. אבל מה עשינו? הבאנו לפה את ערפאת, הצלנו אותו מבחינה בינלאומית ולא עשינו כמעט שום דבר. במאזן, התוצאה היא יותר שלילית מחיובית.

"התקווה הגדולה שהיתה באותה תקופה, בהסכמי אוסלו, שהנה, אוטוטו אנחנו הולכים לעשות הסדר ולהגיע לאיזשהו פתרון, והשקט יבוא לאזורנו, את זה, לצערי, לא השגנו ובמידה מסוימת קיבלנו דברים הרבה יותר קשים ממה שהיה לפני הסכמי אוסלו. אצלי דברים השתנו. כשאני רואה את אלפי הטילים שחטפנו, אני שואל מה יקרה אם חמאס ישלטו ביהודה ושומרון? סטי"ל אחד לנתב"ג — אתה מבין את המשמעות? זה אפילו לא מה שהבטיחו לנו כביכול בהסכמי אוסלו, איזשהו חלום. פרסי נובל קיבלו על ההסכם הזה. פתאום אתה רואה את המציאות, אינתיפאדה אחת, אינתיפאדה שנייה, כמה מבצעים היו לנו כבר? רק בעזה — שלושה?"

בקיצור, לא לצפות ממך להיות הגורם שידחוף את נתניהו להסדר מדיני. זה לא באג'נדה שלך.

"לא שזה לא באג'נדה שלי. אני רוצה להיות מציאותי. אי־השוויון המוחלט שיש פה בתוך החברה בישראל הוא בעיה אפילו יותר גדולה. כשאנשים אין להם מה לאכול, מה מעניין אותם, תגיד לי? הפלסטינים וההתנחלות מעניינים אותם?"

אתה לא מוצא קשר ישיר בין ההשקעה המטורפת בהתנחלויות, בעיקר בשנים האחרונות, לבין הרשתות החברתיות הדלילות שיש בישראל?

"בסדר, השאלה נכונה. אבל מה זה משנה את המציאות? אנחנו כולנו בממשלה קואליציונית. זאת שיטת הממשל במדינת ישראל וזאת מציאות שהליכוד, הבית היהודי ואיווט השקיעו ושמו דגש יותר על אריאל, או על שילה, או יישוב אחר, ממה ששמו דגש על קרית שמונה, כן? ואני חושב שהמתנחלים או המתיישבים צריכים לקבל את מה שמגיע להם, כמו כל אזרח במדינת ישראל. הם אנשים טובים. אבל כמובן אני חושב שאסור בשום אופן שבעולם שתושב בקרית שמונה או ירוחם, או כל מקום אחר בפריפריה, יקבל פחות מהם. עם כל הכבוד".

אמר לי פוליטיקאי שהכיר אותך גם בגלגול הקודם שלך כשר: "משהו עמוק השתנה בדרעי". ולדעתו, מה שהשתנה בך זו חוויית הכלא, משהו שכנראה שוקע בתודעה ושאי־אפשר להשתחרר ממנו.

"אני מסכים איתו במאה אחוז. קודם כל, הגיל עושה את שלו. אני אדם עם נכדים. והכלא עשה, אין ספק שהכלא עשה. אין ספק שכשאתה נמצא שם ואתה רואה, לצערי הרב, מי נמצא שם, ואתה חי איתם ביחד וישן איתם, ואוכל איתם, החיים מקבלים פרופורציה אחרת לגמרי. מה עיקר ומה טפל מקבל צורה אחרת לגמרי.

"עכשיו, אני לא הייתי כאן 22 שנה. חזרתי לפוליטיקה גם, לצערי הרב, לא ברגל ימין. עזבתי את ש"ס עם 17 מנדטים, יו"ר נערץ. חזרתי בחזרה לשלישיית הנהגה, שלצערי גם היחסים שם לא היו הכי פשוטים, והייתי צריך להתמודד מבית ומחוץ. נכנסתי עם ציפיות גדולות של הציבור שלנו, ופתאום אתה בא לאופוזיציה והציבור חוטף מכה אחר מכה וגם שומע על מריבות בתוך ש"ס, וגם מר"ן הלך לנו בשנתיים הללו. זה משהו אחר לגמרי ממה שהיה לפני 15 או 20 שנה, כשהכרתם אותי, כשעזבתי".

זה לא דרעי הקוסם הפוליטי שליהטט פה בכולם.

"גם אלה היו אגדות. קח לדוגמה את הנושא המדיני, כן? כשאני הייתי מתבטא לפני 20 שנה בנושאים המדיניים, הכל היה נראה יותר פשוט. הייתי מצטט את דברי הרב עובדיה יוסף, את הפסק־הלכה המפורסם, שקדושת האדם ופיקוח נפש דוחים את הכל. זה היה נראה אז פשוט, נכון? היום אני לא יכול להגיד את זה".

---------------------------------------------------------------------

ש"ס לכולם?

 

לפני הבחירות קמה קבוצה של צעירים מזרחים חילונים עם נטייה לשמאל, שהכריזה על תמיכה בדרעי, אבל ספק אם אלה הקהלים שהוא בונה עליהם בעתיד, בנסותו להרחיב את האלקטורט של ש"ס מעבר לגרעין הקשה הקבוע של החרדים המזרחים. "כמה מהם הצביעו לש"ס?" הוא שואל בנימה מהורהרת.

 

לדעתי, לא קיבלת מהצעירים הרדיקליים הרבה קולות. הם עשו בעיקר רעש.

"או. 200 איש? 300 איש?"

אולי. ואז אני שואל את עצמי, האם יש לקהל כזה בכלל מה לחפש בש"ס. נניח אשה מזרחית חילונית — יכולה באמת לראות בכם בית פוליטי?

"כן".

היא יכולה, למשל, לצפות שתשלב נשים ברשימה?

"לא. אנחנו לא נוכל. בוא נהיה אמיתיים, אני לא רוצה להשלות. נוכל לשלב נשים בתפקידים, נוכל לשלב אותן בעוד תחומים אחרים, אבל לשלב נשים ברשימה, כן? או חילונים? לא נוכל בשנים הקרובות".

אז מדוע שאשה חילונית תצביע לש"ס?

"אשה מזרחית חילונית, שרוצה שתהיה לה יותר יכולת כלכלית לפרנס את הילדים שלה, שתהיה לה יותר מסורת במדינת ישראל, שהילדים שלה יקבלו חינוך יותר טוב, למה שלא תצביע בשבילנו? לאיזו מפלגה אחרת יש לה להצביע?"

והומוסקסואל חילוני מזרחי יכול למצוא בש"ס כתובת?

"אני יש לי קבלה שאני משתדל לעמוד בה. מה שלא תגיד, אתה תיפגע. כולם יודעים מה הדעות שלי, אני אדם דתי".

בקמפיין הבחירות הודעת ש"מזרחי מצביע למזרחי", כלומר לש"ס, ודיברת על הקיפוח בייצוג מזרחים באקדמיה, במערכת המשפט ואפילו בגל"צ. אתה עומד למנות ממונה על הגבלים עסקיים. האם תבחר במזרחי?

"אין מצב שזה יהיה הקריטריון הבלעדי בשבילי".

יש שני מועמדים שווים פחות או יותר. אחד אשכנזי, אחד מזרחי. מה אתה עושה?

"מנכ"ל המשרד שלי במשרד הכלכלה הוא לא מזרחי. זה המנכ"ל הקודם, שהשארתי אותו בתפקיד. איש מקצוע טוב, אז בגלל שהוא לא מזרחי אני אפטר אותו ואמנה מזרחי? מובן שאני מנסה לקדם את המזרחים לקבל תפקידים. אם הם מתאימים ואם יש להם את הכישורים לכך ואני יודע שבמקומות אחרים הם לא יקבלו את ההזדמנות הזאת, ברור שאני מעדיף לעשות את זה. אבל זה לא יהיה הקריטריון היחיד".

לאחרונה החלטת לסגור את הביתן הישראלי של מכון היצוא בתערוכת המדיה הבינלאומית באמסטרדם בשבת הקרובה ובחג. מדוע?

״רק לפני כשבוע עודכנתי כי הביתן הישראלי בתערוכה באמסטרדם יפעל גם ביום שבת ובימי ראש השנה. ההחלטה על כך היתה לפני עשרה חודשים, טרם כניסתי לתפקיד. מאחר שמדובר בימים המקודשים לעם ישראל, שבהם לא מתקיימת פעילות ייצוגית של המדינה, הנחיתי להפעיל את הביתן בימי שישי וראשון. בשבת ובחג הביתן ייסגר, ולאחר שנבחן את הנושא עם המציגים בתערוכה נפצה את אלה שיימצאו נפגעים״.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו