אל תמהרו להתמוגג מסתיו שפיר - סוף שבוע - הארץ
28 פרות קדושות

אל תמהרו להתמוגג מסתיו שפיר

כולם מתמוגגים מסתיו שפיר ומסכימים שהיא 
הכניסה רוח חדשה לפוליטיקה. האמנם?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צילום: קובי קלמנוביץ

כמה פוליטיקאים חייבים את הקריירה שלהם למחאת קיץ 2011, וכמעט כולם איכזבו את בוחריהם: יאיר לפיד כשל במשימתו להוריד את מחירי הדיור ויוקר המחיה, משה כחלון הודיע מיד לאחר כניסתו למשרד האוצר שלא יתעסק בענייני מונופול הגז, ואיציק שמולי — מי זה בכלל איציק שמולי?

לעומתם, נדמה שסביב סתיו שפיר נוצר קונסנזוס, בתקשורת ומכל קצוות הקשת הפוליטית, כמי שממלאת את השליחות שלשמה נבחרה. הקונסנזוס הזה נסדק ממש לאחרונה, כשחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה האשים את שפיר בהתנהגות גזענית כלפיו. לפי זחאלקה התנהלותה האישית של שפיר תואמת את הגזענות ההסטורית של מפא"י, וכך הוא הדבר גם בנוגע לפער שבין התפיסה (הן העצמית והן התדמיתית־הציבורית) של שפיר כח"כית מוערכת, המייצגת פוליטיקה מזן חדש, לבין פעילותה הפרלמנטרית.

כבר בקדנציה הראשונה שלה, מלחמת הצעקות בוועדת הכספים מול יו"ר הוועדה ניסן סלומינסקי קנתה לה תדמית של ח"כית שנלחמת עבור הציבור. למרות הספקות טרם כניסתה למשכן, התגלתה סתיו שפיר כחברת כנסת פעלתנית וחרוצה. בניגוד לחלק מעמיתיה, קשה להגיד שהיא "מחממת את הכיסא".

אלא שאת תפקודה של חברת הכנסת שפיר יש לבדוק לא לפי מדדים שטחיים של הצבעות בכנסת — כללי המשחק הנתונים הם שחברי אופוזיציה מצביעים בעד חוקים "חברתיים" שאין סיכוי שיעברו, בעוד חברי קואליציה נתונים למשמעת קואליציונית.

סתיו שפיר היא הנציגה בכנסת של מחאת האוהלים, זו שיצאה נגד "הפוליטיקה הישנה" והתיימרה להביא "פוליטיקה חדשה", לא באותו אופן שבו יאיר לפיד משתמש בביטוי — אלא פוליטיקה שיוצאת נגד המנגנונים הפוליטיים הקיימים, ודורשת להעצים את כוחו של האזרח, הריבון, על פני זה של חברי הכנסת. גם בלי להרחיב על החיבור שלה לפואד, הדינוזאור המושחת, בשביל לקבל קולות בפריימריז הראשונים שבהם התמודדה — עניין שמוכיח שהמצפן המוסרי שלה לא מכויל עד הסוף — צריך לתהות אם שפיר אכן מיישמת פרקטיקות של פוליטיקה מסוג חדש.

אם לתמצת את הביקורת שלי עליה, הרי שהיא מתמצה בסיסמת הבחירות של מפלגת העבודה בבחירות 2013 — "מה שהתחיל ברחוב, חייב להסתיים בקלפי". פוליטיקה חדשה אינה יכולה להסתיים בקלפי, קרי בבחירות פעם בארבע שנים. פוליטיקה חדשה משמעה לערב את הציבור בקבלת ההחלטות, על בסיס קבוע. לסתיו שפיר, שגם במחאת האוהלים היתה מנותקת מהמנגנונים ההשתתפותיים שקמו בה (על אף שהיא וחבריה להנהגה לא פעלו על מנת לפתחם), אין שום עניין בכך. באופן זה היא אינה שונה מחברי הכנסת האחרים.

החזות והמרץ של סתיו שפיר מטעים. היא חברת הכנסת הצעירה ביותר, אך מדובר בפוליטיקאית עם נשמה זקנה. אמנם אחת ששולטת ברשתות החברתיות ו"מחוברת לצעירים", אך כזו שפונה לקונסנזוס ולא מנסה לאתגר את הסדר הקיים. הוכחה לכך ניתן למצוא בפעילותה כיו"ר ועדת השקיפות החדשה.

השיח על שקיפות תפס תאוצה מאז המחאה החברתית, והח"כית הפופולרית זיהתה הזדמנות לקשור את שמה לנושא בראשות ועדה חדשה (שלצורך הקמתה סגר המחנה הציוני דיל עם הקואליציה, שבמסגרתו בוטלה הוועדה שעסקה בעובדים זרים, אגב חתירה לקונסנזוס, דילים וגזענות). אבל לא זכור מקרה גלוי אחד שבו ניצלה שפיר את שנותיה כבעלת חסינות פרלמנטרית למען השקפת (כלומר, הדלפת) מסמך סודי אחד בעל חשיבות ציבורית. כשהיה ראש האופוזיציה חשף בנימין נתניהו את מסמך שטאובר המסווג. זאב אלקין העביר מידע על פינוי מאחזים מתוכנן לפעילי ימין. וסתיו שפיר? היא שייכת לפוליטיקה הישנה, כזו שחושבת ששקיפות נוצרת בוועדה, לא באמצעות פעולה פרטיזנית של העמדת מידע, שמישהו מנסה להסתיר, לרשות הציבור.

המאבק לשקיפות תקציבית בחטיבה להתיישבות ראוי, אך שפיר לא חותרת לשקיפות מעבר לכך. השיטה בישראל בנויה על סודות, על משטר של צנזורה, ושפיר — שבכוחה לקרוא תיגר על כך — לא מערערת על יסודות השיטה. סתיו שפיר הפכה את הקריאה הרדיקלית לשקיפות לקריאה רפה, נטולת עוקץ, בדיוק כפי שהקואופטציה שלה אל תוך מפלגת העבודה נטלה את העוקץ מהמחאה החברתית.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ