שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נטע אחיטוב
נטע אחיטוב
נטע אחיטוב
נטע אחיטוב

נדמה שבימים אלו, דינם של כתבי תרבות המרמזים על איזשהו פרט בעלילות מושאי הסיקור שלהם גרוע יותר מזה של גדעון לוי בזמן מלחמה.

הטוקבקיסטים, שוכני הפורומים ומשתמשי הרשתות החברתיות הפכו את הזעם המפורש שלהם כלפי מי שמעז ללוות את הטקסט שלו בספוילר לתרבות בפני עצמה. הסדרה "משחקי הכס" (בעקבות הפופולריות, ריבוי הפרקים, שכיחות מקרי המוות בקרב גיבורים אהובים ושאר הפתעות עלילתיות) העלתה את הספוילר, קלקלן בעברית, לדרגת קדושה. אז הגיע הזמן לקלקל את הקלקלן, להוריד אותו מהכס הקדוש שעליו הוא יושב ולהעביר אותו תהליך חילון מזורז.

הסוף של "כוכב הקופים". ספוילר: הסרט מתרחש בכדור הארץ אחרי שנחרב

האם עצם הידיעה שהעולם נברא בשישה ימים, שאדם וחוה טעמו בסוף מעץ הדת ושנח וצמדי החיות שלו הצליחו בסופו של דבר להימלט מהמבול פוגמת בעוצמה של ספר בראשית? יש מישהו שלא יודע איך הסתיימה מלחמת העולם השנייה? ובכל זאת כולנו מתמסרים באדיקות לאינספור העלילות הקשורות בה. האם "הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה" פוגע בהנאה של מיליון ילדות ברחבי העולם כשהן מלוות את סינדרלה בדרכה מהניקיון אל הארמון?

לפי הגישה של הספוילריסטים, התשובה לשאלות האלה חיובית. ולכן, לפי ההיגיון שלהם אין טעם לבסס יצירת אמנות על סיפורים שהתרחשו באמת או על אירועים היסטוריים, וגם עדיף לא לחדש יצירות קיימות. מי שמאמין שספוילרים מורידים את רף ההנאה או ההתרגשות מסיפור טוב מפספס את לב העניין. ההזדהות עם הדמויות הבדיוניות, שלא יודעות מה עומד להתרגש עליהן, היא סוד המשיכה של עלילות מפתיעות, לא הידיעה או אי הידיעה של סיום העלילה.

בדומה לתופעות רבות בעידן הנוכחי, גם חוק הספוילר לא זקוק לחקיקה מוסדרת כדי לאחוז במשנה סדורה של כללים (לציין "אזהרת ספוילר" כשאחד כזה מתקרב; לכתוב ביקורת על יצירה רק אחרי שהתפרסמה ברבים וכדומה). הוא אפילו מכיל דרגות פשיעה (ככל שמתקרבים לסיום העלילה, העבירה על חוק הספוילר חמורה יותר), מקיים פלטפורמה דמוית בית משפט (הרשת כמובן) ומייצר מערכת ענישה (טוקבקים זועמים, נאצות, מיילים זעופים ובקיצור שיימינג על שלל מופעיו).

וכדי להשלים את תהליך החילון של הספוילרים, מגיע באופן טבעי הטיעון "המדעי" שכדרכו מבקש לחתור תחת האלוהות. במקרה הזה מדובר במחקר של ניקולס כריסטנפלד וג'ונתן ליבט, מאוניברסיטת סן דייגו, שתוצאותיו פורסמו ב–2011. החוקרים ביקשו מקבוצת נחקרים לקרוא שלושה סיפורים קצרים, שחולקו על ידם לשלושה סוגים. סיפור אחד היה נקי לחלוטין מספוילרים; סיפור שני הכיל פרטים מסגירים על סוף העלילה באופן השזור בתוכה; וסיפור שלישי שכבר בהקדמה הכיל ספוילר ברור לסופו. הקוראים התבקשו לדווח על חוויית הקריאה שלהם, ובאופן שהפתיע אפילו את החוקרים נרשמה מידת ההנאה הגבוהה ביותר דווקא בסיפורים הקצרים שהכילו את הספוילר בהקדמה. "העלילה אינה מהות הסיפור", אמרו החוקרים בראיון ל"הארץ" בעקבות פרסום המחקר, "האופן שמספרים את הסיפור חשוב יותר ממה שקורה בסוף". סוף.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ