שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
28 פרות קדושות

לגעת בטאבו - האם אנחנו עוד זקוקים לכור בדימונה?

חיים לוינסון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חיים לוינסון

אטומים רבים בוקעו בדימונה מאז הוקם הכור בשלהי שנות ה–60. הכור הקטן והסודי הפך להיות מפעל ענק, עם למעלה מ–2,000 עובדים. תחושת החשיבות וההתגייסות להצלת המולדת, הנפוצה ממילא בממסד הישראלי, באה לידי ביטוי במיוחד בכור הגרעיני.

צילום: מוטי קמחי

גם בעידן המודרני, הכור הוא אחד הסודות הגדולים שנותרו למדינת ישראל. על בניין הוועדה לאנרגיה אטומית אי שם בצפון תל אביב אין אפילו שלט קטן, אף על פי שמדובר בבניין משרדים ותו לא. הוועדה לאנרגיה אטומית מדווחת ישירות לראש הממשלה. הפרסומים היזומים שלה לא נוגעים בקצה קצהָ של הפעילות בכור. אם להאמין לעדותו של אחד, מרדכי ואנונו, זו ההוכחה לכאורה לכך שלא מדובר במכון מחקר גרידא. רוב הישראלים מקבלים את קדושת הכור כמובן מאליו, לא שואלים שאלות, לא דורשים שקיפות ולא מעודדים ביקורת. על פי הקונסנזוס — כפי ששיקף זאת היטב דני קושמרו לפני שבועיים ב"אולפן שישי" — ואנונו הוא בוגד, הכור הוא טאבו ודיון ציבורי הוא בגידה. תקציב הכור חסוי (כמובן), אך מהנתונים הגלויים ניתן ללמוד שעלות שכר עובדי הכור היא 1.1 מיליארד שקל בשנה ועלות מטה הוועדה לאנרגיה אטומית היא 144 מיליון שקל. לאן הולך הכסף? אין פירוט.

הבעיה העיקרית עם הכור בדימונה היא התיישנותו. בצרפת, ארץ לידתו של הכור הישראלי, נהוג להוציא כורים דומים משימוש ב–40–50 השנה האחרונות. את הכור בשורק, כור קטן שנתרם על ידי האמריקאים בשנת 1960 למטרות מחקר, הוחלט לסגור עד 2018, על פי פרסום ברויטרס (פרסום זר לכל דבר ועניין). בקריה למחקר גרעיני בדימונה עבדו בעבר 24 שעות ביממה בשלוש משמרות. עוד בשנות ה–90 צומצם היקף העבודה בתחנות מסוימות לשתי משמרות. הפעלת הכור דורשת אישורים מהדרגים הבכירים ובדיקות בטיחות מקיפות. בניית כור חדש אינה עומדת על הפרק. לבד מהעלות התקציבית, הנאמדת במיליארדי דולרים, בשל המתיחות עם הגרעין האיראני אין אפשרות מדינית לבנות כור חדש. משטר הפיקוח הנוקשה על איראן חוזר ומזכיר שישראל לא חתמה על האמנה למניעת הפצה של נשק גרעיני ומתקניה אינם נתונים לפיקוח כלשהו. אין טעם לצעוק עובדה זו ברמקול באמצעות בניית כור חדש.

במדינה שבה מקצצים מיליארד שקל בתקציב האונברסיטאות, הכור הוא למעשה מכון המחקר הממומן הגדול ביותר. אם מייצרים בכור בדימונה פצצות אטום, כנראה לא נדע בימי חיינו. על פי פרסומים זרים, החל משנות השבעים ישראל הצטיידה במערך נאה של טילים גרעיניים. נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר, אמד את הארסנל ב–200. פרסומים עדכניים של מכוני מחקר המתמחים במעקב וניטור נשק גרעיני מעריכים שבדימונה ייצרו עד עתה 80 פצצות אטום. כך או כך, אם נכונים הפרסומים ישראל מחזיקה (או שלא) נשק גרעיני בהיקף שיספיק לאייד את כל הבירות במדינות האויב שלנו.

בהיעדר עניין צבאי, מפנים בכור את המשאבים לעיסוק במחקר מדעי. חלקו משיק לתחומים ביטחוניים, חלקו אזרחי לחלוטין. בכור, למשל, מייצרים הידרזין, חומר כימי פציץ ומסרטן המשמש תוסף דלק במטוסי F16. החומר חיוני לחיל האוויר, אבל כדי לייצר אותו לא צריך את "מכון 1", כיפת הכור המיתמרת למעלה. ביוני השנה נחשף ב"הארץ" כי בכור בדימונה נערכה סדרה של ניסויים שכונו "שדה ירוק" בפצצות רדיואקטיביות (פצצות מלוכלכות), למטרות הגנה. הניסוי הוא הדגמה טובה ליכולות המדעיות של הכור. נעשה בו שימוש במחקרים על מדידת קרינה ופיזור קרינה. הוא משתלב גם עם פרויקט אחר, ניסיון לייצר גלאי שימנע העלאת חומרים רדיואקטיביים למטוסים. אבל הפרויקט הוא גם דוגמה לחולשה המדינית הטמונה בדימונה: רק ישראל פירסמה את התוצאות. בעידן של היום, הכור בדימונה הוא מתקן רדיואקטיבי. מדינות לא רוצות ששמן הטוב ייקשר בו.

עיסוק נוסף, מרכזי, הוא בטיחות הכור. מחשש לתאונה רדיואקטיבית מושקעים בכור משאבים אינסופיים בשמירה על הבטיחות. כמובן, איש אינו רוצה תאונה גרעינית, אבל העיסוק בבטיחות ומחקרי בטיחות מעלה את השאלה אם הגולם לא קם על יוצרו. "יש בדימונה יותר מחקרי מטא ממחקרים ממש", אומר במרירות אחד המדענים לשעבר. בכור אוהבים את העיסוק בבטיחות גם מטעמים מדיניים, ומשתמשים בו כדרך להיתפס כמועילים בוועדה לאנרגיה אטומית. ישראל, לדוגמה, היא ממובילי הפקת הלקחים מהתאונה הגרעינית בפוקושימה. יחד עם צרפת, ישראל מובילה פרויקט גדול המכונה Zero Reactor Power שעיקרו בטיחות כורים. אנשי הכור נוסעים לצרפת, שם הם יכולים לערוך מחקרים בכורים מודרניים. משאבים רבים מושקעים גם בפרויקטים של שימוש ברובוטים לביצוע עבודות מסוכנות בהפעלת כורים.

הוועדה לאנרגיה אטומית ושלוחותיה הן גם מונופול ממשלתי בעיסוק בנושאים רדיואקטיביים שונים, שבאיצטלה ביטחונית פועלים בנושאים אזרחיים לחלוטין. למשל, בעבר היתה הוועדה שותפה לעבודת מטה לצורך הקמת כור גרעיני חשמלי בשורק. הכור מופקד על הטיפול בכל הפסולת הרדיואקטיבית ברחבי ישראל. משאית של הכור אוספת את הפסולת, וקוברת אותה בדימונה. סילוק פסולת רדיואקטיבית הוא פעולה חיונית לביטחון הציבור, אך אין שום סיבה שאת הפעולה הזאת לא תעשה חברה אזרחית. באמצעות החברות הבנות איזורד של נחל שורק ורותם תעשיות של דימונה, מספק הכור שירותים אזרחיים שונים לבתי חולים, בעיקר בתחום ההדמיה הגרעינית. למשל, החברות הן מונופול בתחום הגלאים הרדיואקטיביים. חשוב אמנם, אבל לא צריך את הכור בשביל זה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ