בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה הקשר בין מתווה הגז לבמבה

לפעמים כל השקרים, המניפולציות ושיטות ההונאה המופעלות על הציבור כולו — 
מסתתרים בתוך חטיף קטן ותמים למראה

41תגובות

בסוף השבוע הלכתי לצפות בסרט בקולנוע. מאט דיימון הוא אסטרונאוט שנתקע על פני מאדים וצריך להציל אותו. מי יציל אותי? אף אחד. ניגשתי אל המזנון. גרעיני התירס במכונת הפופקורן התפקעו ברעש. אני שונא פופקורן. זה לא משהו שאמורים לאכול. זו פיסה של קלקר טבולה בחמאה. בחנתי את חטיפי השוקולד שמאחורי ויטרינת הזכוכית. הרופאה הסינית שלי אסרה עלי לאכול מתוקים. יש לי כולסטרול גבוה. אני לא יודע איך זה קשור אחד לשני, אבל כשרופא סיני נותן לך הוראה — אתה מבצע אותה. בגלל שהוא סיני. אגב, תוחלת החיים בסין היא 75.20 שנים. בישראל — 81.70 שנים. מי הם שיגידו לנו מה לעשות? אתם יודעים איך קוראים לרופא סיני בסין? רופא ישראלי.

המוכרת ראתה שאני מתלבט. חייכה לעברי. חיוך רחב עם שיניים לבנות וצחורות כמו בהפסקת הפרסומות בערוץ 2. היא היתה בת 15 בערך. לא חייכתי בחזרה. שלא תחשוב שאני בעניין או משהו כזה. כידוע, יש מספיק דתיים לאומיים חרמנים שיחייכו לעברה בחזרה. ״אדוני, אפשר לעניין אותך בחטיף חדש?״ היא שאלה. היא קראה לי אדוני. אני לא מאמין. ״אדוני זה אבא שלי״, אמרתי לה, ״וכן, אני מעוניין בחטיף חדש״. היא הצביעה לעבר מקרר קטן שעמד מאחוריה. ״קוראים לזה Frozen במבה״. ״אבל למה באנגלית?״ שאלתי. ״כי באנגלית זה יותר טעים״, היא אמרה. ״טוב, אז תביאי לי Frozen במבה״, אמרתי לה ואת המילה ״פרוזן״ הגיתי במבטא הכי אשכנזי והכי גלותי שיכולתי להוציא מהגרון. כאילו שהייתי חבר הכנסת יוסף בורג מהמפד״ל. פרררררויייזזזןןןן. היא הגישה לי קופסה קטנה. ״17 שקל בבקשה״, אמרה והושיטה את ידה. ״את בוודאי צוחקת״. ״לא. למה? 17 שקל בבקשה״. ״תראי לי מה יש בפנים״, דרשתי. ״לא, קודם תשלם״. נכנעתי. נתתי לה את הכסף. היא הניחה בכף ידי את הקופסה, הכניסה את הכסף לתוך הקופה, אמרה, ״תיהנה מהסרט. ביי״, וסובבה אלי את הגב בהפגנתיות. ביי.

נכנסתי באיחור לבית הקולנוע. האולם היה חשוך. עליתי לשורה חמש, כיסא 16. פתחתי את קופסת הפלאים. הכנסתי את היד פנימה. פישפשתי, מישמשתי. הבני זונות עבדו עלי. שקר, רמייה, הטעיה של הציבור. הבנתי את הטריק — הם הכניסו במבה רגילה בטעם נוגט לתוך מקרר. זה כל הסיפור. איזו המצאה גאונית! אני כזה אידיוט. הרי זו כל החוכמה של הקפיטליזם — לקחת פריטים בנאליים ולארוז אותם באריזה צבעונית וסקסית. במבה זה מותג אנכרוניסטי. Frozen במבה? זו במבה מודרנית. מעודכנת לרוח התקופה. השם שלה גם מתכתב עם סרט הילדים הפופולרי ״Frozen״, שגרף יותר ממיליארד דולר בקופות ברחבי העולם, כך שנוצר כאן קשר אסוציאטיבי בין הבמבה לסרט, והורים ממוצעים לא יוכלו לעמוד בלחץ של ילדיהם. ״תקני לי Frozen במבה, תקני לי Frozen במבה״. טוב, תסתום יא נודניק.

איור לטור של ניסן שור

אני אדם מבוגר. אני חסין בפני המניפולציות הזולות של חברות הענק ותאגידי המזון. אני לא ילד בן שש, אבל נפלתי בפח. זה הכוח של מוצרי הצריכה — הם מפשיטים ממך את ההיגיון ואת כושר השיפוט. אתה מהופנט. תראו מה קורה כל שנה ב״בלאק פריידיי״ — אנשים רומסים אחד את השני בשביל קומקום חשמלי שנמכר בהנחה של 70%. כל האידיאולוגיות כוזבות. כשיש משהו יפה או טעים לקנות — שום דבר אחר לא משנה. לא אהבה, לא סקס, לא ערכים. הרגע המסוים הזה, שבו אתה משלם כסף ומקבל משהו תמורתו, זה הרגע הכי מוּאר ומלא תשוקה שיכול להיות לאדם מערבי. קופסה קטנה של Frozen במבה זה כמו לגלות שאלוהים קיים (עד שאתה מגלה שהוא לא קיים).

הסרט התחיל. אכלתי את הבמבה בשקט. אחת־אחת הכנסתי את החתיכות לתוך הפה וכמעט נחנקתי. זה הטעם של אכזבה מרה. חתיכות הבמבה הפשירו בזמן שלקח לי להגיע מהמזנון אל המושב שלי באולם הקולנוע, וחזרו למצב הצבירה המקורי שלהן. מי מכניס במבה למקרר? מי שרוצה לעשות הרבה כסף. הקור גזל מהבמבה את הפריכוּת הטבעית שלה. פירורים לחים נדבקו לאצבעות שלי. לא היתה לי מטלית, אז ניגבתי במושב הפנוי שלידי. בינתיים, מאט דיימון נאבק בסופות חול על פני מאדים. אני נאבקתי בפירורי במבה על פני כדור הארץ.

אני לא מאשים את המוכרת במזנון. היא רק מבצעת הוראות. אתם יודעים מי עוד ביצע הוראות? נכון, מוכרות במזנונים בבתי הקולנוע של הנאצים.

להלן העובדות: מחירה הקמעונאי של שקית במבה נוגט הוא ארבעה שקלים. אנחנו מדברים כאן על רווח של יותר מ–300% עבור קופסה קטנה של Frozen במבה שעולה 17 שקל. זהו רווח שמשיגים רק כתוצאה מכך שלוקחים במבה, מכניסים אותה למקרר ואורזים אותה מחדש בתוך קופסה קטנה. פעולה פשוטה. לא משהו יוצא דופן. דיווידנד כלכלי אדיר. יש כאן הונאה בקריצה. לא קרה משהו לא בסדר. בסך הכל, חוזה בלתי כתוב בין שני צדדים: אני יודע שעושים עלי קופה, הם יודעים שהם עושים עלי קופה. אני לא עושה מזה ביג דיל, הם לא עושים מזה ביג דיל. אני משלם, הם לוקחים את הכסף. כך חולפים החיים לנגד עינינו. כבר התרגלנו. אנחנו לא מכירים משהו אחר. זה כמו משל המערה, רק שהמערה היא מזנון בבית קולנוע, ובחוץ לא זורחת שמש. בחוץ יש עוד מזנון. ועוד מזנון. ועוד מזנון.

אני לא מתעניין כל כך בפרטים הקטנים של מתווה הגז. זה עושה לי כאב ראש. אני מבין את העיקרון. אני יוצא מנקודת ההנחה שחברות ענק מעוניינות למקסם ככל האפשר את רווחיהן על חשבון הציבור. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין את זה. מוזרים הם האנשים שחושבים אחרת. או שהם מעמידים פנים. או שהם משת״פים. או שהם בעלי אינטרס. או שמחשבתם עוותה על ידי שטיפת המוח השיטתית של מיליארדרים ולוביסטים וסתם אנשים אכזרים שמעולם לא היו קורבנות השיטה, כי הם אלה שמייצרים את הבמבה או מרוויחים מהבמבה או מייצגים את הבמבה בבית המשפט או עשו דוקטורט על ההיסטוריה של הבמבה. תאוות בצע היא המהות הפנימית העמוקה של בעלי ההון הפרטיים, ואין בכלל מה להתווכח על זה. השאלה היא אם אוכלים ובולעים את זה והולכים אחר כך לראות סרט הוליוודי (שגם הוא חלק מתעשיית השקרים. ספוילר: מאט דיימון ניצל וקונה מניות של נובל אנרג׳י).

המדינה צריכה להתערב במתווה הגז ולהחזיר לציבור את מה ששייך לו. המדינה צריכה גם להתערב בשערוריית Frozen במבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו