טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי פה מטעה?

תגובת יוצרי הסדרה "צל של אמת" על רצח תאיר ראדה לכתבתו של רביב דרוקר

תגובות
צילום מסך מתוך סדרת הדוקו " צל של אמת "

בשבוע שעבר פורסם במוסף "הארץ" (15.4) מאמר ארוך ומקיף מאת רביב דרוקר, שנועד להפריך חלק מן הטענות העולות בסדרת הדוקו "צל של אמת", המשודרת בערוץ 8 של הוט. דרוקר האשים אותנו, יוצרי הסדרה, בסילוף עובדות ובהטעיית הציבור, תוך שהוא משתמש בשפה קשה ואישית שמטרתה לפגוע באמינותנו כיוצרים דוקומנטריים. אנו מברכים על כל ביקורת כל עוד היא עניינית ומדויקת, אך אין זה המקרה שלפנינו.

דרוקר פותח את מאמרו בטענה שהרשעת רומן זדורוב היא "אחת ההרשעות היותר חזקות שהיו פה", ושהסיבה היחידה שרוב הציבור חושב שצריך לזכותו היא ש"חבורת שרלטנים בשיתוף כמה עורכי דין ניצלה את העצלנות של התקשורת הישראלית... כדי למכור גיבוב של שטויות ושקרים". לא ברור לנו כיצד תיק שבו ראש הרכב השופטים בעליון, אחד מתוך שלושה, החליט לזכות את זדורוב מחמת הספק, יכול להיחשב על ידי דרוקר הרשעה כה חזקה. האם גם כבוד השופט יורם דנציגר הושפע מ"חבורה של שרלטנים"? האם גם פסק־דינו הוא "גיבוב של שטויות ושקרים"?

נקודה נוספת הקשורה לפער בין יצירה קולנועית דוקומנטרית לעיתונות חוזרת על עצמה לאורך מאמרו של דרוקר. פעם אחר פעם הוא שואל מדוע לא עימתנו כל מרואיין עם שאלות כאלו או אחרות. ובכן, היינו מצפים שיבחין שזהו סגנונה של היצירה. באותה מידה היה יכול לשאול מדוע לא עימתנו את התובעת שילה ענבר עם שאלות לגבי טענותיה, אך הוא לא שואל זאת. זוהי החלטה שבבסיסה עומדת השאיפה לתת לכל צד לטעון את טענתו, ואז לתת לצד השני לנסות לסתור את אותה הטענה.

הקביעה שנדרש סילוף בשביל לשכנע את הצופים בקיומו של ספק סביר, אף־על־פי שהשופט דנציגר הגיע למסקנה שיש ספק כזה, היא בגדר דמגוגיה שמטעה את הקוראים בצורה חריפה הרבה יותר מכפי שטוען דרוקר שנעשה בסדרה.

להלן התייחסותנו לטענותיו הפרטניות של דרוקר:

1. ד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית, מציג בסדרה עמדה שונה מזו שהציג בעבר.

ד"ר קוגל התראיין לסדרה וקבע נחרצות שהחתך בסנטרה של תאיר בוצע באמצעות סכין משוננת, וכי הדבר היה ברור מהרגע הראשון. דרוקר כותב: "אני רוצה להזכיר שאותו קוגל אמר בראיון למיקי רוזנטל ב'מקור', שאי אפשר לקבוע אם הלהב חד או משונן. לא יודע על איזה 'רגע ראשון' הוא מדבר ואני לא רוצה להטיל ספק ביושרתו, אבל זה מה שאמר בעבר".

דרוקר שוכח לציין שאותו קטע מהראיון ב"מקור" ששודר לפני כמה שנים היה ערוך באופן מגמתי, וכי לא הובהר שם שקוגל התייחס לחתך בצווארה של תאיר, ולא בסנטרה. התביעה אף ניסתה להשתמש בקטע הזה בבית המשפט כדי להטיל דופי בעדותה של עדת ההגנה ד"ר מאיה פורמן (אותה פורמן שהפרקליטות ניסתה לטרפד את מינויה לסגנית המכון לרפואה משפטית), שטענה שהחתך בסנטר בוצע בוודאות באמצעות סכין משוננת. אלא שאז הוגשה בקשה להציג את חומרי הגלם הלא־ערוכים של הראיון והשקר התגלה. בניגוד לדבריו של דרוקר, כל השופטים בעליון קיבלו את עמדתם של ד"ר קוגל וד"ר פורמן, והשופט דנציגר אף כתב: "אין ספק אפוא בדבר ההסכמה בין שני המומחים (ד"ר פורמן וד"ר קוגל) בנושא זה. משכך, אין מקום ולא היה מקום לזקוף את המצג שהוצג, כאילו ד"ר קוגל חולק על ד"ר פורמן, לחובת ההגנה". דרוקר כמובן מודע לכל העובדות האלה, ולמניפולציה שהתביעה ניסתה לעשות באמצעות הקטע המסולף שהוא שידר, אך הוא לא טרח לציין זאת במאמרו, במה שאי אפשר לתאר אלא כהטעיה חמורה.

2.  לא הראינו בסדרה את ההודאה של זדורוב למדובב.

דווקא הראינו קטעים נרחבים מההודאה למדובב בפרק הראשון. היינו מראים יותר בשמחה, אבל נתקלנו בבעיה קלה: כל המתרגמים המקצועיים שאליהם שלחנו את קלטת ההודאה למדובב, הצליחו לתרגם רק חלקים קטנים ממנה (שאותם הכנסנו לסדרה) ולא הבינו כ–80% ממה שנאמר שם, היות שרוב הדברים נאמרו בלחישות בשפה הרוסית, וגם כאשר מצליחים לפענח אותם, לא תמיד ניתן להבדיל בין הלחישות של רומן לאלה של ארתור המדובב.

צריך לזכור שההודאה של רומן למדובב, שהיא ללא ספק המסמך המרשיע ביותר שקיים נגדו, תורגמה עוד באותו לילה על ידי שוטר מצוות החקירה בשם אלכס גורודינסקי, בניגוד לשאר הקלטות שתורגמו על ידי חברת תרגום חיצונית. ואולי החשוב והמטריד ביותר: לאחר שהשוטר סיים לתרגם, הוא נתן למדובב עצמו לעבור על התרגום ולהוסיף תיקונים משלו. אם דרוקר היה עושה תחקיר רציני באמת, הוא היה מגלה זאת לבד. האם ניתן להסתמך על התרגום המשותף של השוטר והמדובב (שהוא התרגום הרשמי שהוגש לבית המשפט ושהוצג במאמרו של דרוקר), כאשר לשניהם אינטרס ברור בחילוץ הודאה מרשיעה ככל האפשר, כאשר מתרגמים מקצועיים לא הצליחו לפרש את הנאמר שם וכאשר לכל מילה בהודאה כזאת יש מן הסתם חשיבות הרת גורל?

צילום מסך מתוך סדרת הדוקו " צל של אמת "

3. זדורוב ידע פרטים מוכמנים רבים לגבי הרצח.

לא נגיב על כל הטעויות העובדתיות של דרוקר לגבי הפרטים המוכמנים, אלא נסתפק באחת שמעידה בעינינו על הכלל. דרוקר טוען שרומן "ידע לצאת מתא השירותים בצורה שתואמת את ממצאי הזירה". הוא לא טורח לציין (או שאינו יודע) שבהודאה של זדורוב למשטרה, שקדמה לשחזור, רומן בכלל סיפר שהוא יצא מדלת התא והשאיר אותה פתוחה. החוקרים הם אלה שסיפרו לו שהדלת היתה סגורה. ניתן לתמליל המשטרתי לדבר בעד עצמו:

סשה (ברוסית): תגיד, כשעשית את כל זה והילדה כבר נפלה, כשיצאת משירותי נשים והלכת לשירותי גברים, מה עשית עם הדלת?

רומן (ברוסית): שום דבר. נראה לי שלא עשיתי כלום. יכולתי רק לסגור אותה קצת...

סשה (ברוסית): רומה, תיזכר בכל. מה שנקרא, אם אומרים, אז את הכל. עכשיו כבר אין טעם להשאיר מקומות חשוכים.

רומן (ברוסית): אני לא משאיר...

סשה (ברוסית): נו, בסדר.

רומן (ברוסית): אני לקחתי את מה שלא יכולתי להוציא.

סשה (ברוסית): בסדר, אני אומר אולי גם את זה אתה לא יכול להוציא, אבל בוא נוציא גם את זה. זה כבר אחרי העובדה, אתה כבר סיפרת את כל הדברים הנוראים.

יורם (בעברית): מה אתה אומר לו?

סשה (בעברית): אמרתי לו, אחרי שהלכת, אחרי שמה שקרה עם הילדה, ועזבת את שירותי בנות לשירותי בנים, מה עשית עם הדלת? אז הוא נזכר עכשיו, יכול להיות שסגר.

רק אחרי שהחוקרים מבהירים לו שהדלת היתה סגורה, רומן מתחיל לשנות את גרסתו. אבל יש עוד בעיה בטענה של דרוקר — הקפיצה מעל דלת תא השירותים, שרומן מדגים בשחזור, לא תואמת את הממצאים בזירה. כפי שהראינו בסדרה, לטענת סנגוריו של זדורוב, בתא השירותים הנעול מבפנים נמצאו שלוש טביעות נעל בדם שמשרטטות מסלול יציאה מהתא. בימים הראשונים של החקירה השוטרים היו בטוחים שמשם יצא הרוצח, ויש אפילו סרטון שהם צילמו, שבו הם מנסים לשחזר את מסלול מנוסתו. רק לאחר שגילו שהטביעות לא תואמות את נעליו של זדורוב, הם החלו לטעון שמדובר בטביעות של אחד המחלצים, אבל הם גבו עדויות ובדקו את הסוליות של כולם ולא מצאו התאמה. המחשבה על כך שמחלץ עלום טיפס לתוך התא כשהוא היה עדיין נעול מבפנים ואז יצא ממנו בלי שאף אחד יראה, הותיר טביעות נעל טריות בדם ולא סיפר על כך לאף אחד, היא בלתי סבירה בלשון המעטה. המשטרה כשלה במציאת אותו מחלץ מסתורי.

עוד טענה שעלתה (ואיננו מתיימרים לקבוע אם היא נכונה, אך ראוי לכל הפחות להתמודד עמה): בכל הודאותיו, כולל ההודאה למדובב, זדורוב דיבר על כך שהיה בלי כפפות בזמן הרצח. אם הוא אכן תפס את הקיר משני צדדיו כדי לקפוץ מעל דלת התא, איפה טביעות האצבע? איפה סימני הדם? כיצד הדבר תואם לזירה?

4. שפיגל טועה ומטעה כאשר אומר שהמשטרה שיקרה לגבי הימצאות ראיות דנ"א שקושרות את זדורוב לזירה.

להלן ציטוט מתוך דיון הארכת המעצר בתאריך 15.1.07 שמפריך בקלות טענה זו:

עו"ד שפיגל: ממצאי הדנ"א שיש באמתחתכם — ואני מתכוון לממצאי הדנ"א שנתפסו בזירת הרצח, בשירותים למעלה — האם בממצאים האלה יש בהם כדי לקשור את החשוד לרצח?

חוקרת: כן.

עו"ד שפיגל: ברמה שקבועה על־פי החוק או בהסתברות מסוימת?
חוקרת: בהסתברות גבוהה.

יש לציין, שגם במסמך שהצגנו בסדרה מהארכת המעצר שבוע לאחר מכן, נציגת המשטרה טוענת ש"מה שקושר את החשוד מופיע בדוח הסודי". משתמע מכך שיש משהו שקושר את החשוד, אחרת היא היתה יכולה לומר: "התשובה מופיעה בדוח הסודי".

5. רומן הדגים על המדובב את רצח המנוחה.

דרוקר, שטוען שהוא בקי בתיק, כותב בפירוש שלאחר ההודאה למדובב, "זדורוב מדגים איך שיסף את גרונה של ראדה". אף על פי שהוא מלין על כך שלא התייחסנו בסדרה למה שנכתב בפסק הדין של העליון, דרוקר אינו מציין שבפסיקתו עירער השופט דנציגר נחרצות על קביעה זו, והנה הציטוט המדויק שלו: "בית המשפט המחוזי קבע ש'הנאשם הדגים בצורה ברורה בפני המדובב איך רצח את המנוחה, מעמיד את המדובב כאשר פניו אל הקיר ומתקן את העמדתו'. מסקנתי שונה. ראשית, יש להבין את הרקע להדגמה: ארתור שאל את המערער 'איפה למדת להרוג ככה', והלה השיב: 'אני באינטרנט קראתי ספר. מבוא ללחימה עם סכין בקג"ב הם עשו ככה' ומדגים שיסוף על גרונו. המערער אמר 'בו[א] אני אראה לך' והם קמים מהמיטה. מדברים אלו ניתן להבין כי הרקע להדגמה הוא ספר הקג"ב שקרא המערער ולא בהכרח הצורה שבה רצח את המנוחה בפועל, אך ייתכן שהדברים חופפים. כך או כך, לאחר שהשניים קמו, המערער לא העמיד את ארתור, אלא זה נעמד בעצמו בתנוחה שנראית לו. המערער ניסה לתקנו, ובשלב מסוים ארתור אכן נעמד עם הצד אל המערער והפנים לקיר, אך מאחר שהקטע קצר ומהיר וארתור נמצא בתנועה בעצמו ומיוזמתו, קשה לקבוע קיומה של התאמה ברורה לממצא של עוזיאל. לפיכך לא ניתן לייחס להדגמה זו משקל של ממש".

6. זדורוב ניקה את סוליות נעליו.

אם זדורוב ניקה רק את הסוליות, מדוע לא מצאו דם על הנעל עצמה, שלא נוקתה (כפי שאפשר לראות בבירור בתמונות נעלי הסלמנדר המוצגות בסדרה)? אם הוא זרק את המכנסיים מתוך חשש שיש עליהם דם, מדוע לא עשה דבר כדי למנוע מציאת דם על הנעליים עצמן, או על שאר הבגדים שלבש, או על התיק שלתוכו לכאורה הכניס אותם (שכולם נתפסו על ידי המשטרה). וכיצד לא נמצא על כל המוצגים הללו אפילו שריד מיקרוסקופי של דם?

7. בית המשפט קבע שנמצאו תמונות פדופיליות על המחשב של זדורוב.

דרוקר מציין, "אני לא ראיתי את 250 התמונות של הבחורות העירומות שנמצאו על המחשב של זדורוב, אבל בית המשפט כן ראה והוא קבע במפורש שהיה מדובר בצילומים של קטינות". ראשית, בהנחה שדרוקר צפה בסדרה כמובן, הוא כן ראה את התמונות משום שהצגנו אותן שם. שנית, זו פשוט טענה שגויה. אולי דרוקר צריך לקרוא את פסק הדין של המחוזי שוב. בית המשפט לא קבע שהפורנוגרפיה על המחשב של זדורוב היא של קטינות. הוא קבע שהיה חיפוש של המילה teen, אבל באתרי פורנו הקטגוריה הזאת עוסקת בתמונות של בגירות מעל גיל 18. פסק הדין מתייחס לכך מפורשות בהתייחסות לעדות של צחי סגל, המשמש כראש צוות עבירות מחשב במחוז הצפון: "בעניין פירוש המונח TEENS, ציין העד סגל... כי היות והצגת נערות מתחת לגיל 18 מהווה עבירה בארצות הברית, כמו גם בארץ, מציגים באתרים הנדונים בחורות שהן אמנם מעל גיל 18, אך נחזות כקטינות או נראות פיזית כילדות".

ברור לכן שלא מדובר בפדופיליה, כי אם סתם בחיפוש אחר תמונות של צעירות (וכידוע שיעור צריכת הפורנוגרפיה החוקית הוא אדיר, כך שלא נראה שזה מוכיח משהו). מכל מקום — זה לגמרי חסר משמעות כשאין כל אינדיקציה לכך שהיה ניסיון אונס.

8. זדורוב לא עונה לפרופיל האישיותי שמועד להודאת שווא.



מדבריו של דרוקר בהקשר הזה עולה שהודאות שווא הן תופעה נדירה שכמעט לא קיימת בארץ, כאשר בפועל זוכו אסירים מורשעים רבים שהודו באשמה (טארק נוג'ידאת, פאבל סמירנוף, עמוס ברנס, כנופיית מע"צ ועיזאת נאפסו הן רק כמה דוגמאות שעולות לראש).

בנוסף, דרוקר עצמו הראה בעבר כיצד אדם זר (ולנטין טוקילה), שהעברית לא שגורה בפיו, יכול להודות הודאת שווא כשהוא מבודד מהסביבה (בתוכנית "המקור" על יוסף זוהר הוא הראה איך חילצו ממנו הודאת שווא בלי אלימות, אלא רק באמצעות חקירה אינטנסיבית). יש לזכור שטוקילה אינטליגנטי ומשכיל יותר מזדורוב (הוא היה רופא ממולדובה). הודאות שווא מוצאות פעמים רבות מאנשי שוליים זרים שלא מכירים את התרבות המקומית, ושמצליחים לנתק אותם מסביבתם לתקופה ממושכת. מהבחינה הזאת, טוקילה וזדורוב בהחלט עונים להגדרות.



צילום מסך מתוך סדרת הדוקו " צל של אמת "

9. הסדרה מתייחסת ברצינות לטענות של מומחי ההגנה סדובסקי ובלדינגר.

טענה זו ממחישה עד כמה לא הבין דרוקר את מסרי הסדרה. פרק 3 מתאר כיצד השניים יצרו והפיצו ברשתות החברתיות את תיאוריית הקונספירציה, שלפיה חברותיה של תאיר רצחו אותה, ואז מפריך ומאיין אותה לחלוטין. פרק 3 הוא כולו ביקורת הן על הקונספירציה והן על התנהגות העדר הבלתי־מרוסנת ברשתות. הופתענו מעצם טענתו של דרוקר, המרמזת על כך שייתכן שלא צפה בפרק עצמו או שמא דעתו הוסחה קשות במהלך הצפייה.

10. גרסתו של א"ח נבדקה על ידי הרשויות ונמצאה לא אמינה.

דרוקר מנסה להתמודד עם העובדה שהמשטרה והפרקליטות השוו את הדנ"א של א"ק אך ורק לדגימה שנמצאה מתחת לציפורניה של תאיר ראדה ז"ל, בידיעה שלא נמצא שם שום ממצא זר. ההסבר שלו (כלומר, של הפרקליטות): א"ח בעצמו אמר להם לחפש שם. השאלה שלנו היא: ממתי א"ח הוא מומחה פורנזי? אם הפרקליטות באמת רצתה להפריך את גרסתו, מדוע לא השוו את הדגימה שכבר נלקחה מא"ק לשלל הממצאים הזרים שנתפסו בזירה? שוב, איננו מתיימרים לקבוע אם בהכרח דבר מה היה נמצא — אך יש לגיטימציה לשאלה אם כל פעולות הבדיקה האפשריות נעשו.

בנוסף, דרוקר מציין שהמשטרה בדקה את טביעות האצבע של א"ק ולא מצאה אותן בזירה. מדוע במקרה הזה בחרה שלא להתייחס לגרסתו של א"ח, שטען לאורך כל החקירה שהיו לא"ק כפפות גומי?

דרוקר מציין המון טעויות עובדתיות לגבי גרסתו של א"ח. לדוגמה, הוא מעולם לא טען שא"ק ביצעה את הרצח כשהיא לבושה בשמלה. טעויות אלה נובעות מכך שדרוקר מעולם לא עיין בתיק החקירה, אלא רק שוחח, לדבריו, עם "גורמים המתמצאים בתיק". מדוע דרוקר לא טורח לציין מי הם אותם גורמים? האם אין בכך הטעיית הציבור?
צריך להדגיש שהעדות של א"ח תואמת ברובה את הזירה, למעט אי־דיוקים מסוימים, שדווקא יכולים להעיד על כך שהוא לא למד את התיק לעומקו כדי להעליל על חברתו. למשל, הוא אומר שא"ק סיפרה לו שנשכה את המנוחה בצווארה, טענה שמי שלמד את התיק מראש היה יודע שאינה נכונה. יש לציין שכשבוע לאחר מכן, בזמן שהיתה במעצר בית, אותה א"ק ניסתה לשסף גרונו של אדם ואז לנשוך שוטר בצווארו, כדי "לתפוס חתיכת בשר", לדבריה.

חשוב לומר שא"ק עצמה איששה בחקירה שאירעה אחרי ניסיון הרצח את כל מה שאמר עליה א"ח, לרבות המשיכה שלה לדם, הרצון שלה לחתוך אנשים ולהתעטף באיברים פנימיים. הדבר היחיד שהיא לא הודתה בו באותה חקירה היה הרצח של תאיר ראדה, אך יש לציין שהיא גם לא נשאלה על כך.

נזכיר שהעדות של א"ח, שאף עבר בדיקת פוליגרף, תואמת להפליא עדויות אחרות, כולל ארבע עדויות שמיעה וראייה של ילדות שהיו בזירת הרצח, ואשר המשטרה התעלמה מהן: היא תואמת לווידוי של א"ק לענת, חברתה הקרובה שהיתה מאושפזת איתה, לדברי חברותיה של ענת, שלהן סיפרה על כך לפני שהתאבדה; שיחת הטלפון שא"ח טען שקיבל בצהרי יום הרצח מא"ק התאמתה באמצעות איכון; והוא דבק בגרסה אחידה לאורך כל חקירותיו, תוך שהוא לוקח על עצמו סיכון כמסייע לרצח. האם דרוקר לא חושב שאלה סיבות מספקות בשביל לחקור את העניין ברצינות?

לסיכום, לא ביקשנו לקבוע אמת. לא בכדי נקראת הסדרה "צל של אמת" ולא "האמת". לא ביקשנו לקבוע מסמרות. להפך: ביקשנו להמחיש באופן קולנועי דווקא את מה שרביב דרוקר היה רוצה: אסור שנקפוץ למסקנות ונחרוץ דין על סמך נראטיב כזה או אחר. בתיק מעין זה יש לדעת את כל העובדות. אך נאה דורש — נאה מקיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות