יוסי ברנע, שמואל מאיר, פרופ' עמיר שרון ובן בורשטיין

פרשת קליפות הבננה

שלום לניר גונטז', עיתונאי בעיתון "הארץ".

מי זה?

מדבר איש שאתה לא מכיר. אני מתקשר בנוגע לפרשת "קליפות הבננה" שנחשפה לאחרונה במערכת העיתון שבו אתה כותב.

לא בטוח שאני יודע על מה אתה מדבר. אבל תשמע, יש לי יום עמוס במיוחד, בוא תתקשר אלי למשרד מחר.

רק תענה לי על זה — אתה ישן טוב בלילה, בידיעה שחברות וחברי מערכת עלולים בכל יום להחליק במשרד ולהיפצע קשה?

אח שלי, אני לא מכיר אותך, ואם אתה צריך ממני משהו, תשלח לי מייל.

אמרתי שאני איש שאתה לא מכיר, זה אמור להספיק כדי שתתפנה מעיסוקיך כדי לדבר איתי. מה דעתך על הפרשה החמורה הזאת?

אתה מתכוון לקליפת בננה שגדעון השאיר ליד הכיסא של רועי?

בהחלט.

נו, אז מה אתה רוצה?

שתענה, איך יכול להיות שבמערכת עיתון שמגדיר עצמו ליברלי וחברתי, מתקיים כשל כל כך חמור שיכול להוביל לפציעה קשה של אנשים תמימים?

אני לא יודע, לא הייתי בכלל באותו יום במערכת. אתה חושב שאני אחראי ללכלוך שגדעון משאיר אחריו?

אתה חושב שזה בסדר להשאיר קליפות בננה על הרצפה, ולסכן בני אדם?

לא. זה ממש מעצבן.

מצחיק.

יקירי, סיימנו? אפשר להגיד שלום ולהתראות?

דווקא אתה רוצה להגיד שלום? סלח לי, אתה נשמע בנאדם נחמד מאוד, אבל דווקא כמי שמתנער מאחריות לסביבה ומנסה לתת לכשלים חברתיים לגיטימציה, דווקא אתה מדבר על שלום?

אחי, מה העניינים? על מה אתה מדבר? רוצה לכתוב לי מה אתה צריך ואנסה לעזור לך?

תוכל לקרוא את הכל בטור בסוף השבוע. אם עד עכשיו לא הבנת, כנראה באמת הגיע הזמן לסיים.

שיהיה לך יום מקסים.

ביי.

בן בורנשטיין, ירושלים

לחיטה אבות רבים

בכתבה "המחזיר לחם אל הארץ" (רונית ורד, מוסף "הארץ", 30.6) מתואר פרויקט שמטרתו הקמת אוסף של זני חיטה קדומים, Land Races בלועזית. מצוין בה כי "המדען הראשי אישר בימים אלה מענק למחקר בן שלוש שנים לאפיון — גנטי ומורפולוגי — של הזנים המסורתיים שנמצאו". הכתבה עוסקת בהרחבה בהרכב אוכלוסיות החיטה בדגש על מיני בר קדמוניים שהם המקור לחיטת הלחם המודרנית.

בכתבה גם מרואיינים כמה חוקרים ואנשים עם קשר לחיטה בהיבטים שונים, ומצוין שמם של החוקרים שקשורים לפרויקט. לצערי הרב, לא מוזכר חלקו החשוב של המכון לחקר הדגנים באוניברסיטת תל אביב ותרומתו הייחודית לשימור מינים קדמוניים של חיטה. במכון זה קיים האוסף הגדול ביותר בעולם של מיני בר קרובי משפחה של החיטה, שנאסף בשקידה במשך 40 שנה ויש בו יותר מ–12,000 דוגמאות. במכון מתקיים מחקר נרחב בתחום, וממש לאחרונה חוקרים במכון הם אלו שהצליחו לפענח את גנום חיטת הבר. יתרה מכך, חוקר המכון, ד"ר חנן סלע, הוא שותף פעיל בפרויקט "ארץ החיטה" והוא החוקר שיבצע את "האפיון הגנטי של הזנים" שהוזכר בכתבה.

פרופ' עמיר שרון, ראש המכון לחקר הדגנים, אוניברסיטת תל אביב

גבולות ישראל הם בקו הירוק

במאמר החשוב על תולדות הקו הירוק ("יוצאים מהקווים", שקד אורבך, מוסף "הארץ", 30.6) למדנו בעצם כי הקו הירוק חי ובועט למרות הניסיונות למחוק ולטשטש את קווי 67'. אבל מופיעה במאמר קביעה המצריכה העמדת דברים על דיוקם. נאמר כי "הקו הירוק מעולם לא הוכר בידי האו"ם כקו הגבול". קווי 67' הם למעשה קווי הסיום של מלחמת העצמאות מ–1949 והקהילה הבינלאומית הכירה בהם כגבולותיה של מדינת ישראל הריבונית.

החלטת מועצת הביטחון 242 לסיום מלחמת ששת הימים קיבעה למעשה את "הגבולות המוכרים והבטוחים" של מדינת ישראל בקווי 1949. החלק החשוב בהחלטה 242 הוא המבוא, שקבע אי־קבילות של רכישת שטחים בכוח צבאי וסיפוח חד־צדדי. במשך שנים רבות נאחזה ישראל בנוסח באנגלית של ההחלטה שדרש "נסיגה משטחים כבושים" ולא בנוסח הלא פחות מחייב בצרפתית עם הא הידיעה "נסיגה מכל השטחים הכבושים". אבל ברבות השנים ובחלוף 50 שנה של אלימות והרחבת ההתנחלויות בגדה המערבית נוטה המערכת הבינלאומית לכיוון הנוסח הצרפתי של החלטה 242. הדבר בא לידי ביטוי בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2334 (דצמבר 2016) אשר בטעות קוראים לה אצלנו "ההחלטה נגד ההתנחלויות".

החלטה 242 היא חלק בלתי נפרד מהצהרת העקרונות של אוסלו ועל כן היא חלה גם בגזרה הפלסטינית. בכל הקשור לגבולות ישראל, החלטת מועצת הביטחון החדשה 2334 היא על כן הפרשנות המוסמכת של הקהילה הבינלאומית להחלטה 242. הגבולות הבטוחים והמוכרים של מדינת ישראל הם רק אלה הנכללים בקו הירוק. טריטוריה ולגיטימיות הן לב הסיפור ואת אלה ניתן להשיג רק בקווי הסיום של מלחמת העצמאות, או במינוח הדיפלומטי — קווי 67'.

שמואל מאיר, תל אביב

אין לאומיות ישראלית

תומר פרסיקו ("אנשי ארץ ישראל השבעה", מוסף "הארץ", 23.6) עוסק בציונות הדתית החדשה שצמחה מחורבותיו של גוש אמונים. הוא מתמקד בקו השבר של מלחמת ששת הימים, או אז אוחדו שתי ישויות קדושות: ארץ ישראל ומדינת ישראל — "רק אז קדושת המדינה וקדושת הארץ התחברו באופן מושלם".

בהסתמך על גדעון ארן הוא טען ש"מדובר בהפיכת הציונות הדתית לדת ציונית". ומה היה קודם? "בעשורים הראשונים לקיומה היתה ישראל לאומית במפגיע וחילונית למשעי".

האומנם? מדינה שבה לא ניתן להינשא בנישואים אזרחיים, שבה שולטת שלוחתה הרבנית על תחום זה כמו גם על כשרות, היתה מדינה חילונית?! היתה ציבוריות חילונית?! הרי השאלה העולה מדי פעם לדיון ציבורי בישראל היא השאלה "מיהו יהודי" שהיא שאלה פילוסופית־דתית, ולא "מיהו ישראלי" שהיא שאלה פוליטית־לאומית. הרי בישראל גם לא מוכר לאום ישראלי ואין תנועה אידיאולוגית פוליטית הפועלת להלאמה ישראלית, ואם המושג ישראלי מופיע הרי משמעותו הנה סוג מסוים של יהודיות או יהדות.

למעשה שורש הבעיה מצוין על ידי פרסיקו, המסביר שב"עוד האורתודוקסיה המודרנית, היהדות הרפורמית והיהדות הקונסרבטיבית הגדירו את היהדות כדת, הרי שהציונות תפסה אותה כלאום", ובכך נבנה הבסיס האתני (וגם האתני־דתי) של הלאום היהודי האנומלי, שאינו טריטוריאלי או אזרחי. לא ברור מדוע מוצא פרסיקו דמיון בין ישראל לאירופה וארצות הברית: "...כמו אלה גם זו מדינת לאום מודרנית, וככזו מבוססת על ההיגיון החילוני המתחם את הדת כמובלעת מסוימת ומדיר אותה משליטה בשדות הכוח והידע". ישראל היא מדינת לאום מודרנית?! עם לאום אזרחי ישראלי?!

יוסי ברנע, יריחו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ