בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההומלס שמשגע את בתי המשפט

יוסף צרניק הוא הומלס שהתגורר עד לאחרונה במאהל בארלוזורוב, תל אביב. משם שלח דוחות של מאות עמודים לאו"ם והציף במיילים משפטנים וחוקרים בנושא שמעסיק אותו יומם ולילה: מערכות המחשוב בבתי המשפט. איך התגלגל דוקטור לביולוגיה מולקולרית מבברלי הילס להיות דר רחוב והאם מדובר בלוחם שחיתות אמיץ או בפרנואיד אופורי וקשקשן?

118תגובות
ד"ר יוסף צרניק
תומר אפלבאום

אף פרט במהלך 50 השנים הראשונות לחייו של יוסף צרניק לא יכול היה להעיד על הגלגול הנוכחי שלו. צרניק, בן 62, נולד בירושלים לאב מהנדס בסולל בונה ואם מיקרוביולוגית. הם התגוררו ברחוב בלפור שבשכונת רחביה, מול מה שהפך לימים למעון ראש הממשלה. כשהמשפחה עקרה לחיפה, יוסי הקטן הצטיין בבית הספר הריאלי, היה מדריך בצופים ואחר כך שירת בנח"ל. "הייתי הילד הכי טוב שיש", הוא אומר.

יום אחד, ב–1973, כשהיה במטעי קיבוץ חצרים, פרצה מלחמת יום הכיפורים. צרניק הנער עבר גיוס מוקדם ומזורז, "הצבא היה בהתפרקות. נתנו לנו מדי צבא אמריקאיים עם תגי שם של אמריקאים, לקחו אותנו למטווח לירות שלושה כדורים ושלחו אותנו לצד המערבי של התעלה, ללא נשק", הוא מספר. בהמשך מפקדו הישיר היה בוגי יעלון, שצרניק היה אחד משלושת פקודיו הראשונים — "כבר כשהיה סג"מ כולם ידעו שיהיה רמטכ"ל", לדבריו.

אחרי השחרור למד רפואה באוניברסיטה העברית, נטש באמצע, סיים תואר ברפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב וזכה למלגת מחקר במכון ויצמן. בהמשך, כחלק מבריחת המוחות, נשאב לאוניברסיטת קונטיקט בארצות הברית וסיים דוקטורט נוסף בביולוגיה מולקולרית. לדבריו, כדוקטורנט בשנות ה–80, הגיע למשכורת של 40 אלף דולר בשנה. "אני מתבייש בריבוי ההשכלה שלי", הוא אומר כעת. "אני מעדיף להיות ידוע כזמר רחוב ומחאה".

צרניק התחתן וגידל שני ילדים, ובשנות ה–90 הצרניקים עברו לבית גדול בבברלי הילס. "הייתי מעורב מאוד בטיפול ובחינוך הילדים", הוא נזכר. הוא עבד באוניברסיטת דרום קליפורניה וב–UCLA ומספר שקיבל מענקי מחקר גדולים מאוד. כעיסוק צדדי, עבד כמה שעות בשבוע בפרקטיקה לאורתודנטיה. בתמונה משנת 2000 רואים אותו בחוף וניס בלוס אנג'לס, משופם ונינוח, ועל כתפו תוכי.

אבל שלב החלום האמריקאי בחייו עמד להסתיים לפתע. בסוף שנות ה–90 הוא נפרד מרעייתו, וכאשר ניסה למכור את הבית בבברלי הילס, שנעשה גדול מדי למידותיו, טען שנקלע לתרמית שכללה זיופי חתימות. העסקה הידרדרה לתסבוכת משפטית. זו היתה הפעם הראשונה שבה הגיע לבית המשפט.

ד"ר יוסף צרניק
תומר אפלבאום

התקשיתי להבין מה בדיוק קרה במשפט ההוא ב–2007, על אף שקראתי כמה מסמכים בנושא, שכן צרניק מעלה כל מסמך רלוונטי לרשת וכאלה יש מאות. אבל במהלך אחד הדיונים על גורל הנכס, חל מפנה בחייו של צרניק, הארה, שהוא מגדיר כ"רגע שהשתחרר אצלי הבורג", משהו שגרם לו לזנוח את המסלול הנורמטיבי והנינוח ולהפוך למה שהוא היום. צרניק מספר: "כשהשופטת דיברה, הבנתי לפתע שמערכת המחשוב בבית המשפט היא תרמית. זה גרם לי להתחיל להתעניין במחשוב ובבתי המשפט של לוס אנג'לס ולחקור אותם לעומק". מכר של צרניק שעמו שוחחתי מקשר את השינוי שעבר גם לפרידה שלו מאשתו ולהתנתקות מילדיו, שעמם הוא כיום לא בקשר. צרניק אינו מעוניין לדבר על הנושא, גם כדי לא לפגוע בילדיו, שהם, לדבריו, אמריקאים נורמטיביים לכל דבר.

כמי שנכנסה לתוכו רוח נבואה נטש צרניק את חייו השלווים כחוקר מצליח במחוזות הביולוגיה המולקולרית והפך לחוקר דון־קישוטי של מערכות מחשוב ומשפט, ואם תרצו, גם ללוחם זכויות אדם נחוש ואמיץ, טרול, קונספירטור, או פרנואיד קשקשן. מה שבטוח לגבי צרניק, וגם הוא מודה בזה, זה שהוא אדם אובססיבי. הוא הקים ארגון זכויות אדם בשם Human Rights Alert, שבו הוא החבר היחיד. הארגון שולח דוחות בני מאות עמודים לאו"ם ומציף חוקרים ומשפטנים מכל העולם במיילים, הישר משרת מחשבים באיסלנד, ארץ שהוא מניח שההתערבות האמריקאית בשטחה מוגבלת. צרניק מסודר מאוד, ולבקשתי, הוא שולח לי שלושה דוחות או"ם שמזכירים את הדוחות שלו. בדרך כלל, דוחות של מאות עמודים פרי עטו מסוכמים בשתי שורות וחצי בתוך רשימה ארוכה של ארגונים שונים ועמדותיהם. "אני סוג של טאליבן", הוא אומר. "ארצות הברית תמכה שנים בטאליבן ואז הם התהפכו נגדה. אפשר לומר שהיה לי רומן עם ממשלת ארצות הברית והוא לא נגמר בטוב".

בבלוג שלו, שנפתח בשנת הגילוי 2007, רשומים כ–12,000 פוסטים באנגלית ובעברית. ב–2015 לבדה כתב 2,839 פוסטים, כלומר כשמונה פוסטים או קישורים ליום. במקביל, הוא מציף את מערכת המשפט באינספור דרישות לעיון בתיקים, תלונות ומכתבים. לדוגמה, הוא הלין על כך שבגרסה הממוחשבת של התיק המפורסם של הרשעת אולמרט במערכת נט־המשפט אין "פקודת מאסר עשויה כדין". התלונה הזאת, ודרישתו לעיין במסמכים המקוריים, הובילה אף לבקשה שנשלחה לבית המשפט העליון, נדחתה ולא סוקרה בתקשורת. ברשת אפשר לקרוא את "צרניק נגד אולמרט", שבה דן השופט העליון סלים ג'ובראן, שדחה את טענותיו.

חתימות, חותמות ונבירה בנט־המשפט הם הלחם והחמאה של מסע הצלב של צרניק. חייו הם קריאה נוקדנית של תיקים, ובכל פעם שהוא מגלה שאין חותמת מדויקת או שחסר פרט פורמלי כלשהו באחד התיקים, הוא משוכנע שאנו חיים במדינה מושחתת ושולח מכתבים לכל גורם אפשרי. לדבריו, הוא פנה למערכת המשפט יותר מ–200 פעם בדרישה שתספק לו עותקים מקוריים של תיקים. "אני מתעד באופן שיטתי איך הגורמים השונים במשטר מגיבים לתיעוד של שחיתות בתי המשפט. וזהו התיעוד שאני מגיש אחר כך לאו"ם".

על־פי הצהרה שהוא דיקלם כמה פעמים במהלך שיחתנו, המשימה המגלומנית שצרניק לקח על עצמו היא לרשום את ההיסטוריה האמיתית של תקופתנו. צרניק מקווה שעוד 50 שנה העולם יכיר את דורנו דרך כתביו והדוחות הארכניים שלו. בדרך כלל, הטענה העולה מהם היא שעניינים שיכולים להיראות כשגיאות פרוצדורליות בתחום מחשוב המשפט הם הונאה מתוכננת ומהפכה נגד המשטר הקיים. "המטרה שלי היא לגלות ולארכב מסמכים. תהיה גרסה של ההיסטוריה הרשמית של 'ישראל היום', של 'ידיעות אחרונות' ושל 'הארץ', ויהיה מקום גם לגרסה אחרת".

כדי להתגייס כל כולו למטרה ההיסטורית הוא לא עובד, ומנסה לשמור על הוצאות מינימליות, גם אם משמעות הדבר להיות הומלס, כשהוא שורף באטיות את הכסף שחסך בתקופה שעבד כחוקר. אבל יש גם סיבה אחרת לסידור מגוריו. במייל למפיקת המוסף שביקשה לתאם צילום לכתבה (צרניק מתנגד לטלפונים ואפשר ליצור איתו קשר רק במייל, תיבת דואר, פקס או הגעה למקום מגוריו), הוא כתב לה "אני בהגדרה בטלן, מושג תלמודי חשוב ביחס להתנהלות חברה אזרחית מתוקנת".

הומלס שנוסע לכנסים

כשנפגשתי עם צרניק לראשונה לפני חודשיים, הוא התגורר עם ההומלסים במאהל ארלוזורוב. בכרטיס הביקור שנתן לי מופיעה הכתובת (באנגלית) "מול דרך נמיר 40". צרניק, שחי במאהל ארבע שנים וחצי, הפך להיות העובד הסוציאלי של דרי הרחוב, והוא גם נאבק בגורמים שהרגיש — בצדק או לא — שנשתלו במקום על־ידי המערכת. הוא הכין דוחות בריאות במאהל וטען בהם שהומלסים מתו בגלל טיפול רפואי לקוי.

הפעם הראשונה שבה שמעתי עליו היתה לפני כמה שנים. פעיל חברתי שלח לי תכתובת בת עשרות מכתבים ותלונות שצרניק ניהל עם אגף התברואה בעיריית תל אביב בנוגע לסגירת השירותים הציבוריים במאהל. לי הוא נשמע אז נודניק חסר תקדים וחששתי לפגוש אותו.

למאהל ארלוזורוב הגיע צרניק בסוף 2012 כהומלס חסר פרוטה, בשל הקפאת חשבון הבנק שלו. הוא שוכן באוהל מינימלי שחולק לדרי הרחוב. עם הזמן בנה אוהל מפואר, שזכה, לדבריו, לשבחי הארכיטקט שרון רוטברד. אט־אט הצליח להשיג את רכושו מאמריקה, והעביר ספרייה עשירה למקום ואף ויטראז' מבית כנסת בדרום ארצות הברית שנוצר באמצע המאה ה–19 ואיקונין נוצרי מסביבות המאה ה–12.

הוא אירח באוהל עשרות תיירים דרך אתר קאוצ'סרפינג, ללא תשלום. בכתבה על המאהל בערוץ 1 הוא כונה "דר הרחוב המאושר ביותר בתל אביב". בדף שלו באתר קאוצ'סרפינג מתאר צרניק את הטירה שבה גר: "צריף גדול (6 על 6 מטרים) בפארק גדול, שבו רבים בנו את מגוריהם. הצריף מחולק לחדר שינה ראשי, חדר אורחים, משרד וספרייה. מיקום מצוין".

ד"ר יוסף צרניק
תומר אפלבאום

"90% מהאנשים שהגיעו בקאוצ'סרפינג היו תפרנים שנדבקים לתפרנים", הוא מספר. "אני מחשיב את התקופה שלנו כ'שפל הגדול' החדש. חזרנו מאה שנה אחורה. גם בימי השפל הגדול שלפני מאה שנה היו הובוז, היום יש נוודים בינלאומיים. בזמן האזעקות בצוק איתן, הפולנים שאירחתי קפצו מבוהלים. הסברתי להם שהאזעקות בתל אביב זה רק פרופגנדה, לא אמיתי, ואין להם ממה לפחד. הייתי הולך קבוע לחוף ולבריכת גורדון, אבל בשלב מסוים הפסקתי לשחות כי גיליתי שזה הורס לי את הלהט המהפכני".

החיים הטובים.

"החורף הראשון היה נורא. היה לי אוהל קטן לא עמיד למים. בקיץ היה יותר קשה. חם מכדי לישון בלילה. הגעתי חודש אחרי שהמאהל נפתח, והייתי היחיד ששרד כמעט חמש שנים. בהתחלה פינו את רוטשילד והעבירו את המפגינים שנותרו לארלוזורוב. הרשויות כל הזמן הטרידו, וגם פעלו באלימות כדי שנעזוב. ראו שם את קריסת מערכת הרווחה. דרי מאהל המחאה היו בסופו של דבר ברובם קשי יום, עלובי החיים. התאספו שם רוסים זקנים שלא נקלטו ולא ידעו עברית כמעט, נכים ואנשים שאין להם פתרון ברווחה מלבד לישון ברחוב. מאהל ארלוזורוב היה המקום היחיד שבו הם יכלו להשיג אוכל, לישון בלי שישדדו או יכו אותם בלילה. להומלסים לא היתה מודעות פוליטית, שוטרים היו יכולים לבוא בשתיים בלילה, להקפיץ אותנו מהאוהלים ולבקש תעודות זהות. הם אמרו שזה 'מסע להכרת השטח'. זו זליגה של שיטות מהשטחים, רק נגד המוחלשים".

במקביל לחייו כהומלס צרניק היה חוצה מדי פעם את הכביש, לוקח רכבת לנמל התעופה בן־גוריון ונוסע להרצות כראש ארגון זכויות אדם על עוולות מערכת המחשוב בבתי המשפט בישראל. הכתבה הזאת, למשל, נדחתה, כי לפני חודש הרצה בכנס בנושא ממשל דיגיטלי באקדמיה צבאית בפורטוגל. שם טען שמערכת הסייבר המסונפת למשרד ראש הממשלה היא סכנה לדמוקרטיה ושהבחירות האחרונות זויפו. כשסיפר לי על הכנס, לא האמנתי. אבל שמו רשום בלוח ההרצאות.

צרניק חושב שיש סיכוי שהתזמון שבו בחרה העירייה לפנות את המאהל קשור להיעדרותו. לדבריו, מאה שוטרים ואנשי עירייה פשטו באישון לילה על עיר ההומלסים. המקום פונה, כדי להפוך את הגן לחלק מהרכבת הקלה העתידית. חלפתי שם לפני שבוע, השטח מגודר בגדר פח גבוהה, אך העבודות עדיין לא החלו.

יום אחד אתה הומלס באוהל, למחרת מרצה שמתאכסן במלונות פאר בבירות העולם?

"בכנסים האלה אני ישן באכסניות הכי זולות שיש. אני כמעט שלא מקבל הוצאות. רוב הקהל בכנס בפורטוגל היו תומכים נלהבים של מחשוב ממשלתי. הם חושבים שזו דמוקרטיה ישירה, פחות ביורוקרטיה ופחות נייר. לדעתי, זה סיכון עצום לזכויות אדם. המחשוב מאפשר שינוי שיטת משטר. היום החוק הממוחשב הוא החוק, ולא זה הכתוב שחוקקה הכנסת".

אחרי ששב מפורטוגל המאהל היה מפורק וצרניק נאלץ לחזור לשלם על דיור. פגשתי אותו באחד ההוסטלים הזולים בעיר, שממוקם ברחוב בן־יהודה. הוא ישב בלובי במצב רוח מצוין וסביבו אנשים שהחברה התנערה מהם ותיירים תפרנים. "הוא גאון. תראה איזה מצח גדול יש לו", אמר לי אחד הדיירים בהוסטל. ביקשתי לראות את החדר שבו הוא גר. פקיד הקבלה אמר שאסור, צרניק ביקש בנימוס, והפקיד הרשה בתנאי שזה יהיה קצר.

מדובר בחדר נקי למדי אך צפוף, עם שמונה מיטות, שצרניק תפס בו מיטה אחורית למעלה. המחיר 90 שקל ללילה, לא מעט אם מכפילים בימי החודש. צרניק סיפר לי שהוא מחפש חדר ב–1,500 שקל והתחלתי לסייע לו. כאשר יתמקם, יוכל לקחת מהעירייה את הוויטראז' העתיק ("אם הם לא שברו אותו") ואת מאות הספרים שהעירייה החרימה בפינוי.

מיני אסאנג'

איך הופך אדם מדוקטור לביולוגיה מולקולרית להומלס מדופלם? אחרי שהחלה האובססיה של צרניק עם בתי המשפט האמריקאיים, הם ככל הנראה החלו להחזיר מלחמה. הוא מציג את עצמו כקורבן רדיפה של כוחות ענקיים, אבל יכול להיות שסתם כך החוק הקשוח התאכזר אליו, כמו לרבים. הוא הודה שהואשם בזילות בית המשפט, אבל חושב שרדיפתו קשורה גם להתכתבות שלו עם אנשים מסוגו הפרושים ברחבי ארצות הברית: האקרים, לוחמי זכויות אדם וקונספירטורים פרנואידיים שכותבים בלוגים נגד השופטים. "תיקשרתי למשל עם בלוגר מאלבמה שחשף שחיתות והרביצו לו כדי שיסיר את הבלוג. כתבתי מיילים לאנשים שאני לא יודע אם הזהות שלהם אמיתית, ואולי הם סוכנים. אני בר־מזל שלא הייתי זמן ארוך בכלא".

הפגנה נגד אביחי מנדלבליט
ניר קידר

אף שצרניק אלמוני לגמרי וזה הראיון הגדול הראשון איתו, אחת מגולות הכותרת שלו היא שדוחות שלו התגלגלו למסמכי פודסטה בוויקיליקס, שהיו במרכז הסערה בבחירות האחרונות בארצות הברית. "שלחתי מאמרים לרשימת תפוצה משפטית גדולה, ופודסטה קיבל את המייל כפרופסור למשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון. כשהודלפו המסמכים שלו ממטה המפלגה הדמוקרטית, גם הכתבות שלי היו שם. זה היה מישן אקומפלישד. עכשיו יש סיכוי שהמסמכים יישמרו לעוד עשורים".

לדבריו, כאשר הראה לידידים, פרופסורים למחשבים, את טיוטות מחקריו, כדי להתייעץ אם כדאי לפרסמם בכתבי עת אקדמיים, החברים נעלמו, וכשניסה לברר, ביקשו שלא יתקשר יותר. הוא מספר על מעקבים, איומים ומעצר.

אבל יש זכות דיבור בארצות הברית.

"זכות דיבור? לא שמעת על סנודן? אפשר להגיד שאני מיני אסאנג'. גם אם אני לא האקר".

צרניק טוען שקיבל איומים ורמזים שעליו לעזוב. הוא הכין דרך מילוט לנטישה זריזה ושמר בצד סכום כסף לרכישת כרטיס טיסה ושני דרכונים. הוא הוזמן לראיון על־ידי סוכנת פדרלית, אך סירב להופיע עד שיקבל זימון רשמי. ערב אחד, ב–2010, לאחר ששב ממסיבה בשעה מאוחרת, גילה שהמשטרה פשטה על ביתו. השכנים מחו שהשוטרים הגיעו עם נשק שלוף. הוא חשש לחייו. "בקליפורניה זה שגרתי שהמשטרה יורה באנשים. הם לא עושים חשבון. זה כבר נראה לי מסוכן. דבר ראשון רציתי לצאת מיד מקליפורניה. בטיסה הראשונה מלוס אנג'לס טסתי לאינדיאנה, המתנתי שם 10 שעות לטיסה לישראל. חששתי שאני ברשימות איסור טיסה, אבל בסוף עליתי. נחתתי בישראל עם כפכפים, מכנסיים קצרים ושלושה מחשבים. לא ידעתי אז להשמיד מחשבים כל־כך מהר".

בימים הראשונים התמקם אצל קרוב משפחה. במקביל עבד על השגת דרכון גרמני (שבינתיים קיבל). כשלא יכול היה לגור עוד אצל המשפחה, עבר לירושלים כדר רחוב. מזלו שנקלע להוסטל ירושלים והמנהל נתן לו בתחילה לגור בחינם ואז בתשלום סמלי. לוקח לו זמן להיזכר בשמו של המנהל, ארנון זלמן. אבל אז הוא מראה שהוא יודע לדקלם בעל פה מספרים סידוריים של תיקי בית משפט. "אומרים לי שאני אוטיסט", הוא אומר בגאווה.

הימים הראשונים שלו בארץ היו קשים. "הייתי מעורער ולחוץ ולא יכולתי לישון. פחדתי שאשכח את הפרטים מארצות הברית. היה לי חשוב לתעד את כל הדברים". בשלב מסוים, חשבון הבנק של צרניק בבנק הישראלי נחסם. לדבריו, הבנק טען שהחסימה היא בשל דרישות מיסוי מארצות הברית. צרניק רואה בזה דרך של הבנק לגנוב כסף. "אני הולך בוקר אחד לבנק ואומרים לי 'אין לך גישה'. אז אני מפציץ את סטנלי פישר בדואר ובפקס האישי. בינתיים, הייתי ברחוב בתל אביב, ישנתי כמה לילות בהוסטל עד שכל המזומן שלי נגמר. הסתובבתי ברחוב בין בתי קפה. אמרתי שאין לי כסף. מישהו אמר, אקח אותך למאהל. ככה הגעתי לארלוזורוב".

הוא מספר שספג אלימות משטרתית. "יום אחד בנובמבר אני יוצא מהאוהל ותופס אותי שוטר שמכיר אותי. אני תמיד הולך עם המחשב. הוא אומר, 'תראה לי את המחשב'. אני מראה. הוא מבקש שאפתח. אני אומר שאין לו צו חיפוש ולכן לא אפתח. אז הוא אומר שהמחשב חשוד כגנוב. אני מכיר את התרגילים, ואומר שיש לי קבלה על הרכישה בדיסק און קי עלי ושגם החנות קרובה, והמוכר יעיד באופן אישי. הוא אומר שהוא לא מאמין ולוקח אותי לתחנת דיזנגוף. שם מכניסים אותי לממ"ד, מפשיטים אותי ומרביצים לי".

למה בעצם אתה מעניין אותם?

"הם רצו את הסיסמאות של המחשב. דפקו אותי על הקיר ושברו לי את השעון. הם לא החזירו לי את תעודת הזהות ואני לא רוצה ביומטרי. מאז אין לי תעודת זהות".

פינוי מאהל ארלוזורוב
מוטי מילרוד

התלוננת?

"למי אני אתלונן? למח"ש? אתה לא קורא עיתונים? הם רוצים שאתלונן ושיסגרו, כאילו עשו בדיקה. מה שעשיתי זה להגיש לקונסול גרמניה בקשות להגנה, וזה הפסיק. אני מגיש את המחאה, לא מקבל תגובה, אבל הבעיות נעלמות".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "תמוהות בעינינו הטענות שהעלה שוב כיום, לאחר שלפני כמה חודשים סירב להתלונן במח"ש, מה שמערער באופן טבעי את אמינות טענותיו".

היה לך יותר כיף בבברלי הילס?

"היום אני נראה מאושר יותר. באמריקה עבדתי יומם ולילה במשך שנים רבות. העיסוק במחקר הוא מירוץ עכברים עם לחץ כבד. מאז שחזרתי לארץ, אני אדם חופשי — קם מתי שבא לי, הולך לישון מתי שבא לי. בשנים האחרונות בארצות הברית הרגשתי מאוד לא בנוח כשהייתי לבד בבית. אני מרגיש הרבה יותר טוב במקומות ציבוריים. שאלו אותי פעמים רבות איך אני יכול לישון באוהל לא נעול. אבל התחושה שלי הפוכה. החיים באוהל נתנו לי תחושת ביטחון ושלווה. ההיפטרות מרכוש ומכל ההתחייבויות יוצרת תחושת חופש. אני שוקל עכשיו להיפטר מרוב החפצים שהיו לי באוהל. אם החלון של בית הכנסת לא נהרס, אנסה לתרום אותו לבית התפוצות. לפעמים אני חושב על זה במונחים תלמודיים, הם מדברים על הצורך החיוני שבכל עיר יהיו בטלנים, אנשים שיש להם די זמן לעסוק בהשגחה על ענייני הציבור. רוב האנשים בארץ עסוקים מעל לראש בהישרדות. המבוגרות והזקנים הם הבטלנים שלנו. לכן צריך לגייס אותם למאבק".

גם אם הצלחת לחסוך, איך שורדים בלי לעבוד?

"כבר כמעט עשר שנים אין לי כל הכנסה, במודע ובמתכוון. כיוון שאיני יודע כמה שנים אחיה, אני חייב לשקול את ההוצאות שלי בקפדנות. החיים במאהל בארלוזורוב היו זולים מאוד. אני לא מחזיק טלפון נייד כבר עשור ולא מחזיק מזון. כשאני רעב, אני הולך לסופר וקונה רק מה שנחוץ באותו רגע. אני אוכל בעיקר אוכל טרי, לא מבושל. משתדל לאכול דברים שאין עליהם מע"מ או שמחירם מפוקח, כחלק מסרבנות אזרחית. לכן אני אוכל פיתות, קוטג', פירות וירקות עונתיים. גם שווארמה צמחונית של קופיקס. שותה קפה, בעיקר אם אני יושב בבתי קפה לצורך הוויי־פי".

יש לך חברים?

"היו לי בארץ חברים רבים מהגלגול הקודם, אבל התקשורת עם אנשים נורמטיביים קשה לשני הצדדים, לכן לא שמרתי קשר. אני מכיר דרי רחוב רבים. רוב היום אני קורא וכותב. אני לא כל כך קומוניקטיבי במובן החברתי. כשאני מדבר בחברה — רוב האנשים אומרים שאני חופר. לעומת זאת, יש אנשים שאוהבים לשמוע את החפירות שלי, בעיקר בענייני קונספירציות — נותנים לי ג'וינט, ואז אני מתחיל לתת הרצאות", הוא אומר ומאלתר תיאוריית קונספירציה היתולית על המקום. "סופרת מקסיקאית כתבה שהחברים האמיתיים הם רק אלה שבילית עמם בכלא או במיטה", הוא אומר. "עם אלה שהייתי במעצרים, בארצות הברית ובישראל, יש תחושת שותפות, אפילו אם אני לא מכיר או זוכר את השמות שלהם".

פתח תקוה זה מיינסטרים

לפני המפגש שהתקיים בינינו לצורך הכתבה פגשתי את צרניק כשכתבתי על הדמויות שמגיעות מדי שבוע להפגנה בפתח תקוה מול בית היועץ המשפטי. צרניק מקפיד לפקוד את ההפגנה מראשיתה, אבל הוא שונה משאר המפגינים. רובם אנשים מיושבים, אחיות ומורים, שעוזבים בתים ממוזגים כדי להפגין. בנוסף, נתניהו לא מעניין את צרניק יותר מדי, והאג'נדות שלו, למשל, זו נגד בית המשפט העליון, לא מקובלות על חלק מהמוחים או נתפסות אצלם כהזויות. צרניק מספר שהוא חסום להגיב בדף פייסבוק של "חדר המצב", עמוד המחאה המרכזי. להפגנה צרניק הגיע עם שני דגלוני פלסטיק של יום העצמאות שיצאו מקדמת ראשו כמשושי דבורה מסטולית. ניסיתי לראיין אותו, אבל הוא היה באקסטזה, והעדיף לשיר, לפזז ולהתבדח במקום לענות. בדרך כלל אני זה שבמצב רוח טוב מדי, והנה הבחור הזה עקף אותי. זה היה בלתי נסבל. כנקמה, מחקתי אותו מהכתבה ההיא.

למרות הלך הרוח החיובי, הוא נעצר או עוכב ארבע פעמים על־ידי המשטרה בהפגנות הללו. גם בצילומים לכתבה ניגש אליו ואל הצלם שוטר בטיילת שהתעקש ששלושה אנשים עם שלט הם התקהלות בלתי חוקית, כשהמספר הנכון הוא יותר מ–50 ובמקום עמדו שני אנשים.

למרות שדעותיו לא מקובלות, צרניק הפך לזמר הרשמי של המחאה בזכות העיבוד שלו לשירים "השופטים המושחתים" ו"אפרוח מטוגן": "אפרוח מטוגן/ אפרח מטוגן/ הלך לו לטייל בגן/ והם עצרו אותו/ וגם חקרו אותו והעלו אותו למשפט/ הוא לא בכנסת/ הוא לא בממשלה/ הוא לא חבר בכנופיה/ אז תעזבו אותו/ אל תחקרו אותו/ כי הוא יקיר המדינה". "אנשים חשבו שהמצאתי את השיר, אבל הוא שיר רוסי שנכתב נגד המשטרה של הצאר. בהתחלה, בגלל שחשבו שאני ימני קיצוני, לא רצו שאשיר את השיר, וגם הטבעונים התנגדו. עכשיו שרים אותו גם כשאני לא מגיע. אבל פתח תקוה זה מיינסטרים מדי בשבילי. יש כאלה שלא מרוצים מכך שאני מגיע עם שלט 'השופטים לכלא'. אמרו גם שהדרך שאני תופס את השחיתות מייאשת. הם חושבים שביבי מושחת ואם הוא יעזוב זה הפתרון. מבחינתי ביבי הוא כמו בר רפאלי, רק פרזנטור של הכנופיה. אם יתפטר, יגיע אחר במקומו. אני יוצא מתוך הנחה שאין תקווה לשנות שום דבר. הסיכויים שמשהו ישתנה במהלך חיינו אפסיים. כשאני מסביר את זה למני נפתלי, הוא אומר אל תדבר ככה, אתה מייאש את האנשים. אבל אני ההפך ממיואש. אני כל הזמן בשמחה. יש כאלה שכועסים ורוגזים, אני רוקד כל הזמן. אני לא מיואש, אני מציאותי".

ושאלות כמו ימין או שמאל?

"קשה להגדיר אם אני ימני או שמאלני, הדבר שכולם מסכימים עליו הוא שאני קיצוני. פעם בברלין פגשתי ישראלי וביצענו מופע רחוב. הוא היה ימני, אז עשינו מופע רחוב ימני קיצוני על רצח רבין".

למי אתה מצביע?

"אני לא מצביע. הפעם האחרונה שהצבעתי היתה בשנת 70 ומשהו, לד"ש. הייתי תמים. הגיע עמוס עוז לקיבוץ ושיכנע אותנו שחשוב להצביע. קראתי בתקשורת שרשות הסייבר נערכת להגן עלינו מפריצה חיצונית בבחירות. הסכנה היא פריצה פנימית, מרמים מבפנים. הוצאתי פסק הלכה, שמי שמתעסק בבחירות עוסק בגניבת דעת עצמו ואין לו חלק בעולם הבא".

אז מה אפשר לעשות?

"האזרחים צריכים לפקח על המשטר ללא הרף. אני בעד מחתרת המבוגרות והזקנים. נקראנו מחתרת הזקנות והזקנים, אבל הנשים התלוננו שהן לא רוצות להיקרא זקנות".

אפשר להגדיר אותך כטרול של בתי משפט?

"אני טרול, אבל ברמות הגבוהות. מטריל את מרים נאור. אני מעיין סדרתי. מגיש בקשות לעיון בתיקים ומצליח להראות שהשופטים רמאים. בקליפורניה ליווה אותי שוטר בכל פעם שנכנסתי למזכירות בית המשפט, אפילו לשירותים. בארץ אמרו לי לאחרונה שלא יעצרו אותי יותר, כי אני משגע את כולם במעצר".

רוטטים על הספקטרום

האם יוסף צרניק הוא לוחם זכויות אדם או פרנואיד באופוריה? אני לא מוסמך לבדוק זאת, ואולי אפשר לשלב בין האפשרויות. צרניק סיפר שכשהגיע לארץ, חבריו ביקשו שיפנה לפסיכיאטר. הוא פנה לשלושה. לדבריו, אחד הגדיר אותו כסכיזופרן הסובל מאילוזיות, שנייה הגדירה אותו כמעין סרובניק בן ימינו, כמתנגדי המשטר הסובייטי. השלישי הודיע שהוא לא יכול לאבחן. אני ניסיתי לבדוק כל פרט מרכזי ולא איתרתי שקרים, אם כי בהחלט יש הגזמות בפרשנות והוצאה מההקשר הסביר במקום לפנות לשכל הישר. אבל מי אמר שהשכל הישר דווקא ברשותי או ברשות הזרם המרכזי הישראלי? האם נתניהו פרנואיד כשהוא מדבר על איראן שרוצה להשמידנו? האם אנשי השמאל פרנואידים כשהם מדברים על נתניהו והשחיתות? כולנו רוטטים על הספקטרום הפרנואידי וייתכן שאלה שלא חושדים בדבר ראויים לאשפוז.

אנשים סבורים שקונספירטורים הם חשדנים. ההפך הוא הנכון, הם גדולי המאמינים. צרניק מחבק באהבה כל תיאוריית קונספירציה מימין ומשמאל, בין אם מדובר בלהאשים את תעודת הלידה של אובמה כמזויפת, להציע קונספירציות רצח רבין או לטעון שנתניהו זייף את הבחירות האחרונות. בנושא רומן זדורוב הגיש כמה עתירות. בחודשים האחרונים התמסר למאבק של לורי שם טוב ומוטי לייבל העצורים בפרשה שהמשטרה מכנה "טרור רשתי". צרניק רואה בהם לוחמי זכות דיבור שנעצרו באופן לא חוקי. היופי אצל צרניק הוא שיש לו גם מרחק אירוני: הוא די משועשע מהעניין ומגדיר את עצמו בפייסבוק כ"יוסי קונספירציות". ביקשתי מצרניק לשלוח לי את הישגיו הגדולים כלוחם זכויות אדם ובין השאר הוא שלח משהו שכתב נגדו נשיא בית משפט מחוזי: "המבקש אינו חדל מלהטריח את בית המשפט ולהשחית את זמנו בבקשות סרק שאין בהן דבר. אם ישוב ויגיש בקשות דומות, אשקול השתת הוצאות נגדו לאוצר המדינה".

היה רגע אחד שהיה לי ברור שאתה לא בתחומי ההיגיון: כשסיפרת על רגע המפנה בחייך, בבית המשפט בלוס אנג'לס, כאשר קלטת שמערכת המחשוב בעיר היא תרמית, אמרת שיש לך פרה־פסיכולוגיה עם מחשבים.

"אתה לא מאמין שלמחשבים יש נשמה?"

לא בטוח.

"מחשבים גם יכולים לכתוב שירה. אתה לא יודע את זה?"

"הוא האיש הכי מגניב בעולם. אני מאוד אוהב אותו", אומר הפעיל החברתי איתמר פרחי, שהכיר אותו באוהלי ארלוזורוב. "כל מה שהוא אומר, קשור למציאות. והוא חי יותר טוב מכולנו. כשהכרתי אותו, כל בוקר הלך לבריכה".

אתה לא חושב שהוא מגזים לפעמים במסקנות שהוא מסיק מטעויות פרוצדורה?

"התרבות שלנו היא של 'נו, בסדר'. אנחנו אומרים שהשופט תכלס הרשיע את אולמרט. צרניק כועס שההרשעה לא חתומה כמו שצריך. והוא גם אובססיבי. כלומר נתקע על דברים, לא כמו כולנו, שהיינו ממשיכים הלאה. קשה לאנשים לתפוס אותו באופן רציני, אבל הוא גם רציני. זה אדם שתיפקד במקומות הכי גבוהים. אתה לא יכול להיות דוקטור באוניברסיטה שהיא טופ טן בארצות הברית בלי להיות בסדר".

____________________________________

צרניק והסופר הנשכח והמקופח

יש עוד נקודה מעניינת בחיים שלא ייאמנו של יוסף צרניק. צרניק הוא בעל הזכויות של יצחק שָׁמי, סופר יליד חברון (1888–1949) שהיה פורץ דרך בכך שכתב על הווי הערבים והספרדים בתקופה שהספרות היתה מאוד אשכנזית. שמי הוא אחי סבו של צרניק. "בילדותי, אמא שלי נתנה לי ספר של שמי, והיה ברור שהספר מאוד חשוב לה. היתה אצלנו תחושה ששמי לא זכה להכרה בגלל קיפוח. החלטתי שכמתנת יום הולדת 70 לאמי, אוציא את הספר בתרגום לאנגלית כדי לקדם את המעמד הבינלאומי שלו. זה היה בשנת 2001, כשעוד הייתי במיינסטרים. השקעתי כ–100 אלף שקל, עשו לנו בעיות, אבל אחרי שהספר יצא באנגלית, היו ביקורות מאוד טובות, כולל מצד מומחים לספרות ערבית. מחמוד דרוויש התקשר והציע לתרגם לערבית. למעשה, דרך שמי, פעם ראשונה שמירי רגב ודרוויש מתאחדים, כי דרוויש ראה בו את אחד הסופרים הפלסטינים החשובים ביותר ורגב העניקה לספר פרס. ב–2004, באינתיפאדה, נסעתי במונית לרמאללה, כדי לפגוש את פרופ' סלים תמרי במשרד של חנאן עשראווי, בניסיון לסגור איתו את ההוצאה בערבית. אחר כך זה התעכב עוד, כי דרשתי וטו על המבוא לספר. חששתי שיהפכו אותו לנושא פוליטי".


הפרסום באנגלית החזיר אותו לתודעה?
"שמי הפך לסופר בינלאומי, אחרי שבארץ הפכו אותו לצעצוע מזרחי. ואז יצאה גם המהדורה בעברית עם אחרית דבר שכתבתי עם יגאל שוורץ. במשך 60 שנה יצחק שמי עמד כאבן שאין לה הופכין. היה עליו חרם, אמרו שהוא כתב בערבית למרות שהיה ממחיי השפה העברית. יש לי מייל מדן מירון שבו הוא פונה למכון ביאליק ומבקש לעצור הוצאת ספר של שמי, כי הוא כתב בערבית (המייל נמצא ברשותי, רצ"א). הרי מירון עצמו מתרגם את שלום עליכם מיידיש. המומחים מסכימים שהעברית שלו ייחודית. הוא כתב עברית ברמה אחרת. לא כמו ביאליק שעירבב משניות עם שפה מקראית". מירון דוחה את דברי צרניק: "לא התרשמתי שהעבודה המחקרית שעליה התבססה ההצעה היתה ממצה. הייתי סבור שיש להשהות את הפרסום המבוקש עד להשלמת עבודת מחקר. מעולם לא טענתי ששמי כתב בערבית".


צרניק, מה גרם לכך ששמי נשכח במשך עשורים רבים כל־כך?
"אתה יודע מי הרס את הקריירה של יצחק שמי מההתחלה? שמי ועגנון פירסמו שניהם את הסיפור הראשון שלהם בגיל 17 בכתב העת 'העומר' ב–1907 או 1908. שניהם הגיעו מקהילות מסורתיות, שניהם בחרו בשם עט, ושני הסיפורים עסקו במעמד האשה. עגנון הוציא את 'עגונות' ושמי את 'עקרה'. ואז ברנר, ששמי העריץ, יוצא עם מאמר בשם 'הז'אנר הארץ־ישראלי ואביזריהו'. וברנר, שלא ממש יודע לכתוב בעברית, תראה איזה שם הוא בחר למאמר, מגדיר את שמי לא מהז'אנר הארץ־ישראלי ומחסל אותו בגיל 18".
כדאי לציין שהמציאות מוחלטת פחות: שמו של שמי כלל לא מוזכר אצל ברנר. ברנר מצדד במסה בכתיבה אוניברסליסטית ותוקף כתיבת הווי מקומי, כמו סיפורים מחיי גליציה, או גם 'סיפורים מחיי הספרדים'. 'סיפורים מחיי הספרדים' היא כותרת המשנה בסיפור 'עקרה' של שמי ארבע שנים ארוכות קודם לכן. לפיכך, זה נראה מרחיק לכת לקבוע שאמירה מרומזת כל כך ואולי מקרית יכולה להחריב קריירה.


"אחרי שאמות", אומר צרניק. "יכול להיות שאזכר, כי העליתי את יצחק שמי מהנשייה. הציעו אותו לפרס נובל. הפרויקט הבא שלנו הוא ששמי יהיה הסופר המזרחי הראשון על שטר כסף".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו